ברכת ראש נזיר קעז

הס"ד כצ"ל. ומה"ד ואת"ל כאוכלין הוין לה ואינן חשובין משקה והו"ל [שרץ שע"ג] כמי שאינו צף ע"פ המים הואיל שהנבילה הנמוחה [שצפה] ע"פ המים שיעורו בכזית והאי בכעדשה כמאן דמונח דמו. הס"ד כצ"ל ועמש"כ בש"ס ופי' רש"י מזה:

ד"ה שרץ ע"ג מי חטאת כו' דמצי למנקט אפר [ומים] כו' כי טומאה סמיכתא. הס"ד. ומתחיל הדיבור [ומי חטאת] צפה ע"פ המים [מהו] כיון דהני מי חטאת הו"ל [שם משקה] עליהן והו"ל כצפה ע"פ המים. הס"ד כצ"ל:

ע"ב גמרא מתיב רבא ירד ליטהר כו'. (א) זה נראה בעליל דרבא סבר דרב המנונא מיירי אף קודם שטבל הלך בקבר התהום טהור. ולזה הקשה ממתני' דירד ליטהר דהספק נולד קודם טבילה והיה יכול רב המנונא לתרץ דמיירי אחר טבילה אלא דרבותא נקט אפי' אחר טבילה בנזיר דמחוסר תגלחת הו"ל חזקת טמא. ורבא ג"כ מודה היכא דטבל וגילח ואינו מחוסר אלא הערב שמש דטהור, נמצא לדינא לא פליגי רב המנונא רק דהיכא דמחוסר מעשה טבילה או גילוח הו"ל בחזקת טמא והיכא דאינו מחוסר אלא הע"ש טהור לפי דשמשא ממילא ערבא זהו המורם מפי' רש"י ותוס' ועמש"ש. וצ"ל אף דלקמן מוכח דחסרון טבילה אינו חשוב חסרון שהרי מקוה לפניו ובידו לטבול כמ"ש התוס' בד"ה אמר אביי יש לחלק דשם שאני דתליא בשעה שראוי להביא קרבן שלא יהא נקרא מחוסר זמן וא"כ כיון שבידו לטבול בכל עת הו"ל עכ"פ ראוי להביא קרבנות ולא מקרי מחוסר זמן. אבל הכא דבחזקה תליא י"ל כ"ז שלא טבל ובידו שלא לטבול עדיין הוא בחזקת טומאה כיון דמחוסר מעשה משא"כ שמשא ממילא ערבא:

ויותר נ"ל לפי הצעת הש"ס דלא אידכר רק במחוסר תגלחת דטמא וגם רבא אמר מודינא בעושה פסח ולא הזכיר ג"כ נזיר וגם כי לא אמר בהאי לישנא אף אנא מודינא היכא דאינו מחוסר אלא הערב שמש דלא כלום דזה כ"ע סברי דמחוסר טבילה לא חשיב חסרון כדלקמן כיון שבידו לטבול וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ועדיף מהע"ש דאינו בידו ומחוסר זמן דלא יצא מדין טמא עדיין דכתיב ובא השמש וטהר ובזה ס"ד דאביי לפלוגי, משא"כ דבר שבידו לצאת ממה שהיה כמחוסר טבילה עדיף ולא מקרי שם דבר מחוסר ע"ז, וכדאי' לעיל (דף י"ב ע"א) בתד"ה מ"ט, וע"ע בקדושין (דף ס"ב) ולהכי ס"ד דרבא דרב המנונא מיירי אף קודם טבילה דהיא היא רק דהקשה ממתניתין דמוכח דעדיין לא יצא מחזקת טמא אפי' לענין טומאת התהום והשיב רב המנונא בנזיר מודינא היכא שמחוסר תגלחת שאין זה בידו כ"כ והו"ל מחוסר מעשה גדול שאין בידו ורב המנונא מיירי היכא שגילח רק שמחוסר הערב שמש לית לן בה וה"ה בפסח דלהכי חשיב תרווייהו אף דלעושה פסח אף קודם טבילה מהני מטעם שבידו קמ"ל דבשניהם לא איכפת לן אף דלא נטהרו לגמרי דמחוסר הע"ש, וא"ל רבא אף אנא מודינא בעושה פסח אף דמחוסר תרווייהו טבילה והערב שמש דלא מחוסר כלום שכ"ז לא מקרי חסרון כלל ולהכי לא אמר נזיר דשם א"א חסרון שניהם כיון דתגלחת אחר הטבילה, ומכ"ש דמוכח זה לגי' שהביא הרא"ש הובא בש"מ דאביי שני דנזיר שאני דמחוסר תגלחת ורב המנונא מיירי אחר שגילח ופריך רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מחוסר כלום ומאי קמ"ל רב המנונא וא"ל אביי הא קמ"ל דמחוסר הערב שמש וא"ל רבא דאין זה רבותא דשמשא ממילא ערבי ולמה לא א"ל אביי דקמ"ל אף קודם טבילה לא מקרי מחוסר מעשה כיון שבידו, אלא ודאי צ"ל דגם זה אין בו רבותא ועדיף מהא דמחוסר הע"ש כיון שבידו לטבול. ולא תקשה ממה דאמר רב בפסחים (דף צ') שוחטין על טבול יום ואין שוחטין על טמא שרץ אף דבידו לתקן ולטבול התם מרבי ליה מקרא דטמא לנפש ע"ש ואדרבה משם מוכח איפכא דאי לאו קרא הייתי אומר דשוחטין ג"כ על טמא שרץ משום דבידו לטבול כדאיתא בס"ד שם רק דשם ר"ל שמא יפשע וכאן לא שייך זה. (ב) ובזה נ"ל לבאר דעת הר"מ בפ"ו מהק"פ דין י"ג וז"ל מי שנטמא במת והוזה עליו ג' וז' ובשביעי שלו נטמא בקבר התהום ולא ידע ועשה פסחו ואח"כ נודע לו שהוא טמא בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני שכיון שטבל בז' פסקה טומאה ראשונה אבל כו' וכתב הראב"ד ע"ז לא נראה כן מגמ' דנזיר אלא אפי' בז' עד שלא טבל סותר אבל משטבל כו' והבין הכ"מ בדעת הראב"ד שסבר שהר"ם התיר בקבר התהום אפי' נטמא קודם שהזה בשביעי והראב"ד השיג ע"ז, ולז"כ הכ"מ שגם דעת הר"ם כן הוא יעו"ש, ואני אומר שזה לא עלה מעולם ע"ד הראב"ד והר"מ דהא פתח ואמר מי שנטמא והזה עליו ג' וז' כו', אך השגת הראב"ד על מה דמשמע דעת הר"ם דאף קודם טבילה מהני דהא לא הזכיר והוזה בג' וז' וטבל, ומש"כ אח"כ שכיון שטבל בז' פסקה טומאה ראשונה ר"ל כיון שבטבילה נפסק והוה בידו לא הוי מחוסר מעשה כנזיר דמחוסר תגלחת דירד לטבול טמא כדכתב בפ"ו מהנ"ז ד"כ, ואולי צ"ל שכיון [שטובל[ בז' כו', וראי' לזה מדנקט כאן מי שנטמא כו' ולא ידע ועשה פסחו בחזקת שהוא טהור ואח"כ נודע לו כו' ולעיל מינה בדין י"א כתב בדין טומאת התהום דטהור לפסח ושוחט ואוכל פסחו כו' וכמש"ל (בדף ס"ג) דגם לכתחלה מהני. אלא ודאי דכאן מיירי קודם שטבל להכי נקט בדיעבד דעשה פסחו דאל"ה ודאי לכתחלה צריך לטבול שמא יפשע וע"ז השיג הראב"ד וס"ל דגם טבילה הו"ל מחוסר מעשה והוה בחזקת טמא רק הערב שמש לחודיה לית לן בה כיון דשמשא ממילא ערבא וזה ברור ומדוקדק בלשונם. וכבר כתבתי דהצעת הש"ס משמע כהר"ם אם לא לגי' התוס' מודינא בנזיר ועו"פ כו' וגם מזה אין ראי' כ"כ. (ג) ועדיין צריך ביאור על מה השמיט הר"ם הך דינא דרב המנונא דמחוסר תגלחת הוה מחוסר מעשה וטמא ונ"מ אפי' טבל בהכשר. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהנה יש להקשות לרבנן דס"ל דתגלחת טהרה אינו מעכב וס"ל להלח"מ פ"י מהנ"ז דה"ה תגלחת טומאה אינו מעכב ואינו רק למצוה בעלמא מנ"ל לרב המנונא דמעכב זה בטומאת התהום הא אפי' מצות הבאת קרבן טומאה דמעכב למנין נזירות טהרה כדאי' לעיל (דף י"ח ע"ב) אפ"ה כיון דנפסק הטומאה בז' הו"ל טהור לטומאת התהום כ"ש בתגלחת דאינו מעכב לפ"ד דלא יעכב גם לטומאת התהום כיון שכבר טבל ושמשא ממילא ערבא וזו קושי' עצומה. וניחא לי די"ל דהא דאמר מודינא בנזיר דמחוסר תגלחת קאי אמתני' לתרץ קו' דרבא ולפי מה דאוקימנא לעיל דהרישא עד שלא גילח כו' אתי' כר"א דס"ל תגלחת מעכב וא"כ לדידי' י"ל דגמר נזיר טמא מנזיר טהור דגם תגלחת טומאה מעכב ולזה הוי בחזקת טמא. ולפ"ז א"ש דהשמיט הר"מ זה לפי מה דפסק כרבנן דתגלחת אינו מעכב. אך אינו נוח לי לאמתתו של הלכה דא"כ צ"ל הא דנקט הר"מ דין דירד לטבול טמא הוא משום טבילה. והנה מלבד שביררתי דעת הר"מ דס"ל דטבילה לא הוי כמחוסר מעשה אף אי נימא דלא כן הוא יקשה לעיל רב המנונא גופיה למה הכניס עצמו בפלוגתא לתפוס דין תגלחת יותר היל"ל משום דמחוסר טבילה דאתי' אליב' דכ"ע. וגם רש"י ותוס' סתמו בזה מבלי תת זכר למו דתלי' בפלוגתא דר"א ורבנן. ובפרט לפי' רש"י דלעיל (דף ס"ג ע"ב) בלישנא ב' דס"ל לרבא מתניתין אתיא ככ"ע. אך האמת יורה דרכו כמש"ל ריש פרק שני נזירים דתגלחת הטומאה לכ"ע מעכב וגם מכאן ראיה ברורה לזה דאל"ה לא הוי ס"ל לרב המנונא דסותר לטומאת התהום וכמ"ש אך דצ"ל דהר"ם סמך עמש"כ בהק"פ דטבילה לא הוי כמחוסר מעשה וממילא נשמע דהא דכתב בנזירות דירד לטבול טמא הוא מטעם דמחוסר תגלחת ודרכו של הר"ם לכתוב לשון המשנה וסמך על המבין. ומזה ראיה למש"כ בדעת הר"מ דטבילה לא מקרי חסרון דאל"ה עדיין לא הוה שבק נמי להשמיענו דין תגלחת כ"ז נ"ל ברור:

שם אבל תביא על לידה שלאחר מלאת ותפטר משתיהן. מרש"י ותוס' משמע דלא גרסי הנך שתי תיבות ותפטר משתיהן וגם אין לו ביאור. ואולי פירושו כהך דתנן בפ"ב דכריתות (דף ט' ע"ב) ר' יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השנייה [שהיה בתוך מלאת של ראשונה] מביאה על השלישית (שהיא אחר מלאת של ראשונה) ואינה מביאה על הרביעית יעש"ה ולפי דהך ברייתא ס"ל לדינא כרבנן דר"י שם דאינה מביאה גם על השלישית. ולז"א יכול כו' ותפטר רק משתיהן דהו"א כדס"ל לר"י דכל אחד פוטר על שניי' שבתוך מלאת שלו ולא על אחר מלאת שלו:

מתניתין המוצא מת בתחלה רש"י ל"ג ליה. וכן מהר"ם מחקו. עיין בתוי"ט פט"ז דאהלות. ומש"כ התוס' בתחלה שלא נודע לו כו' זה נכלל בהרישא דהמוצא ולא מצוי [ולפי' הרמב"ם שם בלא מצוי י"ל לא שימצא אותו מגולה וי"ל פי' בתחלה ר"ל לאפוקי ידוע כפי' התוס'] ובס' אליהו רבא שם מפרש שמצא תחלה ולא שנים קודם לו דליהוי שכונת קברות, ול"נ דבתחלה היינו שלא מצא סמוך לשכונת קברות וכדאמר בסיפא שאלו תחלה מצאו כו' כנ"ל:

שם מצא שלשה כו' עיין בספר אליהו רבא פט"ז דאהלות פי' נפלא עפ"י הירושלמי ולקיים גי' הישנה כהלין מטה וקובריה שמחקו התוס' ומבואר בזה דעת הר"מ בפ"ע מהט"מ מהשג' הראב"ד ע"ש:

רש"י ד"ה טהורים כו' הואיל וכבר [נטהר לכשעבר] בטומאת