ברכת ראש נזיר קסז

שנשלם ימי נזירותו ודי בסתירת ז' כדי לכוף כדאיתא לעיל (דף ל"ט ע"ב) ואף דשם אמר זה אליבא דר"א אבל לרבנן בעי שלשים יום. זה אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת די בסתירת ז' כדאיתא בתוס' שם. או י"ל דמיירי בנצטרע ביום ל"ב דבזה לכ"ע די בגידול שער דז' ימים כדאיתא בתוס' שם וכצ"ל לשיטת הרמב"ם שכ"ל:

ד"ה א"ל לא תעלה כו' של ימי סיפרו וטומאתו כו' אף דבזה י"ל בע"א שזה להעביר וזה לגדל השיב לו חילוק דביאת מים שיעלה זה ג"כ תשובה לחלוטו וטומאתו כדלקמן. וצ"ל אף דטובל נמי לפני ביאת מים כהך דמתניתין בספק דתגלחת ראשונה מגלח משום ספק טומאה וספק צרעת וצריך לטבול קודם גילוח ואחר הגילוח מ"מ אינו עולה לכאן ולכאן כיון דעיקר דינם נשתנה זה מזה:

ד"ה ה"ג א"ל יפה אמרת שלא תעלה לו [לימי סיפרו ולימי] נזירותו ותעלה לו [לימי] חלוטו כו' תגלחת [אחת] לימי ספרו [ולימי] נזיר טהרתו כו' כצ"ל והוא ענין לשון אחר כדאיתא בתוספות:

ד"ה אמר להן כו' לפני ביאת מים [ונזיר טמא לאחר ביאת מים] וכן נזיר טהור כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ותעלה לו כו' ביום [השביעי] יגלחנו כו' כצ"ל:

ד"ה [אמרו] לו יפה כו' רב דימי. הס"ד. ומה"ד [זה] לפני ביאת מים כו' כדפרישית. הס"ד. ומתחיל הדיבור זה לפני זריקת דמים [תגלחת מצורע וזה לאחר זריקת דמים] תגלחת נזיר טהור. הס"ד כצ"ל. וד"ז שייך (לדף ס"א):

ד"ה הני ארבע כו' ולפי דעתי [נראה דלא] מהדר כו' בנזיר טהור [והא] ודאי מצורע כו' ונזיר טמא נמי גמרינן לה מנזיר טהור [דבעי תער כדאיתא לעיל [מ"ב] וסוגיא כו' כצ"ל. ור"ל דהא דפשיטא לן לעיל דטמא נמי בעי תער הוא לפי האמת דכן מסיק נמי בסוגין. אך לרמי בר חמא מיב"ל זה:

ד"ה אי אמרת כו' או בתער כו'. ונ"ל דר"ל דמתחלה גילח מקצתו בתער ואח"כ סך בנשא דאלו סכו בנשא תחלה והניח רק שתי שערות לגלחם בתער י"ל דגם בנזיר טהור מהני זה בדיעבד כיון דהניח שיעור גילוח. ועיין לעיל (דף מ"ב ע"א) בגמ' שם. ואין להקשות לפי זה למה לי' לשמואל לאוקמי' משנה דריש פרק שני נזירים באשה וקטן משום קו' דעבד הקפה הא מצי למיעבד כי האי דקודם יעביר הפאות ע"י סם ויגלח השאר. דזה אינו דגם בסם מקרי זה כעין תער לדעת התוס' לעיל (דף מ"ה) ד"ה נשא ואסור בהקפה כמ"ש התוס' לעיל (דף מ"א) ולדעת הרמב"ם דס"ל איסור הקפה בתער דוקא פי' קו' הש"ס דריש פרקין שם בענין אחר כמש"ש ואתי שפיר כיון דגם בזה לכתחלה אסור לכ"א לעשות כן משום ספק דנזיר טהור דבעי לגלח כולו כדינו ומוטב לתקן בע"א ע"ש ותבין. ובש"מ כתב דתרי גוונא נשא יש שהשער צומח אח"כ. וכצ"ל לפי מש"כ בגמרא בזה:

דף ס"א ע"א גמרא תני ר' חייא זה לפני ביאת מים () וזה לאחר כו' כצ"ל:

שם בעי רמי בר חמא הני () תגלחת דקאמר כו' כצ"ל. ופי' האיבעיא בדברי רש"י סתומין, ופי' התוס' אינו במשמע כי לשון הש"ס הני תגלחת דקאמר מבואר דאמתני' קא מיב"ל. ולי נראה לפרש דדווקא אספק דמתניתין מיב"ל אי הוי התגלחת דמצורע וטומאה משום מצוה כודאי דליבעי גילוח בתער. וי"ל זה בתרי אנפי, והיינו דמיב"ל אי מעכב בספק טמא כודאי משום מצוה או משום עבורי שער טומאה כמ"ש בפי' רש"י ע"ש. או נאמר דפשיטא ליה להש"ס דאינו מעכב. וכדעת הרמב"ם פ"י מהנ"ז ד"ט. וז"ל בד"א שהוא מגלח ד' תגלחיות כשהיה קטן או אשה אבל האיש אינו מגלח מספק לא תגלחת טומאה ולא תגלחת צרעת כו' אלא תגלחת טהרה לבד שאין ארבע תגלחת אלו לעכב אלא למצוה. ודעת הלח"מ בזה דס"ל דאפי' ודאי מצורע וטמא אינו מעכב. ואני כתבתי לעיל בריש פרקין דרק בספק אית ליה דאינו מעכב מטעם דספק מותר מן התורה ע"ש. ומיב"ל לרמי בר חמא אי הא דתיקנו מספק אינו אלא לקיים מצות גילוח מספק ובעי תער דוקא כודאי, וע"כ לא מיירי מתניתין אלא באשה וקטן או דתיקנו נמי משום עבורי שער טומאה ולזה אפי' סכיא בנשא מהני. וא"כ גם באיש בעי עכ"פ לסכיא נשא וגם זה הוא בכללא דתגלחת דמתניתין. ותוכן האיבעיא הוא כעין שכתבתי לעיל (דף מ' ע"א) בפי' הש"ס שם מהו דתימא משום עבורי שער ואפי' סכיא נשא דר"ל דהוה אמינא דלענין מצות גילוח שצותה התורה הוא כדי להעביר שער וצוה שיהא בתער. אך אם עבר והעביר בסם בטל מצותו קמ"ל דלא מן השם הוא זה. רק הוא ענין מצוה בפ"ע ככל חקת התורה הנאמר בלי טעם וסברא יעו"ש. מ"מ י"ל דגם ענין עבורי שער פתיך ביה. ונ"מ אפי' במקום שאי אפשר לגלח כדינו בתער והיינו בספק באיש שאין דוחה מספק מ"מ מה דאפשר לתקן מתקנינן. או נימא דלא קפדינן כלל בזה רק לעשות כמצות התורה בתער דוקא והיכא דלא אפשר אינו מעכב ולא מתוקמי תגלחת דמתניתין רק באשה וקטן. וזה הוא דמיב"ל לרמי בר חמא על הני שלשה תגלחיות דספק צרעת וטומאה. ובזה א"ש נמי מה דאמר ואפי' סכיא נשא ולא אמר לגלחו במספרים כקו' התוס' לפי שבזה לא קיים מצות עבורי שער כיון דקפיד קרא אתער דהוי גילוח שיש בו השחתה. וזה אין להקשות איך יעביר תחלה ע"י סם דתו לא הדר ותו לא מצי למיעבד התגלחת דנזירות טהרה כדינו. זה אינו דאי נימא דמצוה יש בזה לא איכפת לן דאז דינו כנזיר ממורט דאית ליה תקנה כדאיתא לעיל (דף מ"ו) ובפרט לדעת הש"מ שכ"ל דיש נשא דהדר צמח. מיהו כ"ז ניחא לשיטת הרמב"ם דס"ל איסור הקפה הוא ע"י תער דוקא ולא כעין תער ובפרט לשי' כתבתי לעיל (דף ל"ט ע"ב) דבסם לא מיקרי כעין תער כלל. אך לשי' התוס' דס"ל דגם כעין תער אסור בהקפה וגם ס"ל דסם מיקרי כעין תער כמש"ל לא אתי שפיר כיון דגם ע"י נשא יש איסור הקפה באיש. ולהכי נדו התוס' מפירוש זה. ולא באתי אלא לפרש הסוגי' לשי' הרמב"ם ורש"י. וגם אולי גם לשיטת התוס' י"ל כל מה דאפשר לתקוני להעביר שאר שער טומאה מתקנינן לפי סברא זו דאיכא מצוה בזה לעבורי שער טומאה דראש ודזקן בהיתר. וגם משכחת לה בנמרט פיאותיו. ועיין לעיל (דף מ"א) בתד"ה ורבנן. וע"ז פשיט רבא מדתניא ומגלח ד' תגלחיות. ואי משום עבורי שער בשלש נמי סגיא ליה והיינו דלא בעי תגלחת שלישית דספק טומאה ויעלה תגלחת אחת לצרעתו ולטומאתו דהא מהני נמי ההזייה לטומאת מת בימי צרעתו וכדמוכח לעיל דשאלו לו זה דתעלה לו לצרעתו ולטומאתו. ומה שהשיב שם ר"ש ע"ז דזה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים אינו עולה לכאן. דהא זה הטעם אינו אלא לתת חילוק בין מצות תגלחת שחלקן הכתוב בין זה לזה. ומזה אנו דנין שכ"א הוי ענין מצוה בפ"ע ואין עושין מצות חבילות חבילות. אבל לטעם זה דהעברת שער טומאה כיון דגם בתוך צרעתו מהני הזייה גם להעביר שער טומאת מת די בזה וא"צ לתיקוני עוד. ובזה יתיישב ג"כ לישנא יתירה בש"ס דאמר אפי' בשלש נמי סגיא ליה ולא אמר הא בשלש סגי ולא יצטרך להמתין כ"כ עד התגלחת הרביעית. אך לפי משכ"ל י"ל באשה וקטן דיוכל לקיים מצות גילוח כדינו בתער תיקנו נמי על הספק כבוד אי שיגלחו בתער ולזה בעי ארבע תגלחות כל אחד כמצותו רק באיש דאי אפשר לקיים כמצותו אלא משום עבורי שער בשלש סגי. ולזה אין ראי' כ"כ מהברייתא דאולי מיירי באשה וקטן מ"מ פשיט שפיר מדסתם ותנא ומגלח ד' תגלחות. ואם איתא דתיקנו נמי משום עבורי שער הא משכחת לה נמי בשלש באיש וא"כ הו"ל למיתני נמי דין שלש תגלחות. וזה כיון באמרו אפי' בשלש נמי סגי וא"כ הו"ל למיתני. אלא ודאי דלא קפדינן מידי אהעברת שער טומאה רק למצות התורה בתער ולא משכחת לה אלא באשה וקטן. ולזה תני ד' תגלחות בספק כודאי ובתער דוקא והיינו באשה ובקטן. וזה דקדק הרמב"ם שאין ד' תגלחות אלו לעכב אלא למצוה כנ"ל:

רש"י ד"ה בעי רמי בר חמא כו' מי [אמרינן] משום מצוה איתנהו [מספק] תרתי קמייתא כו' כצ"ל:

ד"ה ואי ס"ד כו' נמי סגי () דשתי תגלחיות כו' טומאה [ולמאי] מגלח כו' כצ"ל. והנה פירושו בהאיבעיא סתום. אך זה נראה בעליל מלשונו דעל כל ג' תגלחות הראשונות מיב"ל אי תיקנו ליה מספק משום מצוה ובעי תער כודאי, או משום עבורי שער טומאה ואפי' בנשא שפיר דמי. ויש להעמיס בדבריו מש"כ בגמ' מזה כי דעת רש"י ג"כ דהקפת הראש איסורו בתער דוקא כדכתב לעיל (דף מ' ע"ב) ע"ש אך שקיצר, וס"ל בפשיטות דפשט מדתנא ארבע תגלחות וכולל אותם ביחד דמיין להדדי וכמו דבתגלחת רביעית ליכא משום עבורי שער טומאה ומגלח משום מצוה ה"ה דכולהו הוי משום מצוה:

תוס' ד"ה ת"ש כו' וק"ל מאי מייתי כו'. הך קו' הוא נמי ליש מפרשים מדכוללם ש"מ דדמיין והא במתני' ודאי צריך תער אף בתגלחת שלישית משום ספק דנזיר טהור ומאי מייתי ראיה לטמא, וע"ז תירצו די"ל דאם תגלחת אין צריך תער לא היה מצריך ג"כ בספק ודי בעבורי נשא אף דיש בו ספק דנזיר טהור, ואמרינן לעיל (דף י"ד ע"ב) כל ימי נזרו לרבות ימים שלאחר מלאת דאסור בכל המעבירין. מ"מ כיון דהביא נמי עולת בהמה משום ספיקא דנזיר טהור ותגלחת אינו מעכב אינו עובר עוד