ברכת ראש נזיר קסב

גרידא ומ"מ בתגלחת הנתק רבי קרא מוהתגלח לדחות גם עול"ת. אך לא נתקררה דעתי בזה כיון דמצינו דחיות עול"ת בנזיר עכ"פ למה לי להאריך בפ"ז מה"נ ליתן טעם אחר במצורע מוחלט. ומהגם דעדיין יקשה נילף דחיות עול"ת במה הצד מזקנו דכהן ומתגלחת הסגר, ותירץ התוס' דעשה דמצורע חמיר ל"ש לפסק הר"ם כמש"ל וגם כי תגלחת הסגר לא בא לטהר ונצרך לתפוש תירוץ ממ"א משם שאלה והו"ל צד קולא דאינו שוה בכל. וכבר כתבתי לעיל שהר"ם בחר לו דרך הישר והפשוט שלא יצטרך לדחוקי מלתא רק לאסוקי שמעתא אליב' דהלכתא. ולכאורה רציתי לומר לפמש"כ הרמב"ם שם דתגלחת הנתק כשירה בכל דבר וזה נובע מת"כ שהביא הכ"מ שם. לפ"ז י"ל דא"צ לדחות אלא עשה גרידא והיינו שיעבור ע"י סם וכי"ב דכתב הר"מ בפ"ה מה"נ די"ב דאינו לוקה אלא בטל מ"ע דגידול פרע. שוב מצאתי זה בספר פני משה בירושלמי בהשמטה סוף מסכת נזיר בישוב קו' זו. אך מה שדחק עצמו שם ליישב מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה וחיפש דרך למצוא שיהא עשה דמצורע חמיר, א"צ לזה כיון דבפירוש התורה התירה מוהתגלח וגלי דעשה דמצורע ידחה אין משיבין על המפורש ולא הקשה הש"ס בחולין (דף קל"ד) כעי"ז אלא אי לא גלי קרא הוה אמינא מאי אולמי' כו' אבל היכא דגלי גלי ומוטב לדחות עשה לבד מלדחות עשה ול"ת. אך באמת זה אינו דהא איתא בת"כ שם והתגלח אפי' נזיר לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אפי' מנוגע ת"ל והתגלח אעפ"י שהוא נזיר, ואם איתא שרשאי לגלח ע"י דבר שאינו עובר אלא בעשה, איך אפשר לדרוש מוהתגלח אפי' בתער ולעבור על עשה ול"ת האמר ריש לקיש כ"מ שאתה מוצא עול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב, וכה"ג יקשה ע"ד התוס' לעיל (דף ל"ט ע"ב) בד"ה ת"ר כו' דס"ל בשאינו קוצץ השער מעיקרו כעין תער אין בו אלא עשה דגידול פרע וא"כ מנ"ל לדרוש מוהתגלח בגוונא שיעבור על עול"ת, אלא ודאי צ"ל דפסיקא להו דבעינן עכ"פ כעין תער ולא דרך השחתה ע"י סם וכי"ב או לישאר כדי לכוף, וכיון דס"ל דגם בשאר מעבירין עובר בלאו להכי דרש מוהתגלח לעבור גם על ל"ת. וכן משמע מהירושלמי פרק ג' מינים על המשנה דלעיל (דף מ"ד) דתגלחת מצוה הותר בנזיר, וז"ל לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו אלא כדי ליתן סימן לנתקו לידע אם פשה או לא משמע דגם גילוח לנתקו עובר בל"ת כמו לנגעו. ועז"כ לא סוף דבר כו'. (יא) ונ"ל שמכאן הוציא הר"מ מש"כ בפ"י מהט"צ ד"א ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק בתער ובהשגות א"א טעה בזה שהרי אמרו והתגלח בכ"ד. ועז"א ואת הנתק לא יגלח, ובכ"מ שם לא הראה את מקומו. והנ"ל דממקומו הוא מוכרע דלמה לא נדרוש בכל דבר אף שלא כעין תער ולא יעבור כלל דהא קרא דוהתגלח אינו מיותר לנזיר דבעי לרבות כ"ד. ועכצ"ל דילפינן תגלחת הסגר מתגלחת מצורע כמו דאיתא לעיל (דף מ"ב) מכדי נזיר טמא דבתער מנלן מנזיר טהור יליף וכן במצורע הוה ילפינן וכדאי' בת"כ שם והתגלח בכ"ד לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בתער ת"ל והתגלח בכ"ד ולפי דגילוח הכתוב בנתק יליף מתגלחת האחרונה שהוא בתער לכן לא מרבה יותר מוהתגלח רק כעין תער כמו בהעברת נזיר דלא מרבה יותר מכעין תער, דאין לומר מטעם שכתוב בה תער דהאי תער מיב"ל לתגלחת אחרונה כדאי' לעיל (דף ל"ט ע"ב) רק משום הבו דלא לוסיף. וכן ה"נ בתגלחת הנתק לא מרבה אלא כעין תער אבל בהנתק גופי' דאין בו ריבוי ילפינן האי גילוח מתגלחת אחרונה שאינו חייב אלא בתער דע"כ לא חייבו הכתוב מטעם דהוה כתולש סימן טומאה שאין הפשיון ניכר בו כדעת הראב"ד שם דלפ"ז אף אם היה מעביר בכ"ד אף שלא כעין תער יהא חייב וכ"ש דהוה מרבינן מוהתגלח לכ"ד שלא כעין תער אלא ודאי צ"ל דגזירת הכתוב הוא דגילוח דנתק הוה בתער לכן לא מרבינן מוהתגלח יותר מכעין תער כנ"ל. אבל האמת הברור נ"ל כמש"ל (דף ל"ט ע"ב) בתד"ה ומאחר בשיטת הרמב"ם דס"ל דביטול העשה דקדוש יהי' גדל פרע בסתירה תליא וכמו דקיי"ל דאינו סותר אלא ברוב ראשו ה"ה ביטול מ"ע הוא דוקא היכא דסותר דליכא מצות גידול שער ולפי דבנתק אינו מגלח כ"א סביב הנתק לידע אם פשה אין כאן ביטול מ"ע רק עבירת הלאו דלא יעבור דללקות אפי' באחת. ומ"מ איצטריך קרא דוהתגלח דהו"א דלא חשיב עשה רק הכנה כמ"ש המשל"מ שם. וגם בלא"ה האי קרא דוהתגלח אינו מיותר דהא בעי לכל אדם ולכל דבר כדאיתא שם בת"כ. רק האמת דרש כיון דחשיב ליה עשה ובעי כעין תער דוחה הלאו דנזיר כמו במוחלט. ועז"א בירושלמי לא סוף דבר לנגעו אלא אפי' לנתקו דזה וזה אין בו אלא דיחוי ל"ת לחוד וכשיטת הרמב"ם. כ"ז יגעתי ומצאתי לברר וללבן סוגיות ההלכות אליבא דהלכתא. לדעת הרמב"ם ז"ל, ומקום הניחו לי בזה ליישב דעת הר"ם על נכון בס"ד:

שם מיתבי המעביר כו'. לפי מה דאי' בתוס' פרק החולץ (דף מ"ט) בשם תשו' הגאונים והובא ג"כ (בי"ד סי' קפ"ב ס"ב) מי שמגלח כל שער גופו מראשו עד רגליו מותר לגלח גם של בית השחי ובית הערוה לא מקשה הכא מידי די"ל דרב כל גופו דוקא קאמר. ואולי דייק מדאמר רב מיקל אדם כו' ולא אמר מגלח משמע דלא מיירי במגלח כל גופו רק באיזה מקומות של כל גופו להקל עליו. וכעי"ז כתבתי לעיל (דף ד') בתד"ה נזיר עולם, אך לפי דעת הסמ"ג הובא בב"ח שם דגם כל גופו אינו מותר אלא במספרים כעין תער. י"ל דזה נכלל בתירוץ הש"ס דרב כעין תער קאמר דלס"ד דתער גופי' קאמר אינו מתורץ בזה. ובהכי ניחא אמאי לא הקשה הש"ס לרב דאמר מיקל לכתחלה מהברייתא העברת תער אינה מד"ת אלא מדברי סופרים לפום ס"ד דלוקה מה"ת קאמר. ולמש"כ י"ל דרב מיירי במגלח כל גופו כעי"ת דמותר לכתחלה וברייתא דהעברת שער מיירי בבית השחי לבד כעין תער. ולקמן בעי' דרב מר' חייא מיירי גם במספרים דאסור ולפ"ד הרמב"ם ורש"י שכתבתי לעיל (דף מ"א ע"ב) דגם על פאת הראש אינו חייב אלא בתער אתי שפיר ג"כ מה דנקט בהברייתא סתמא העברת שער כו' לפי דמיירי כעין תער ובתער ממש חייב מה"ת, ואולי זה כוונת הסמ"ג שם שכתב ע"ז כדמשמע לשון רב מיקל אדם כל גופו בתער. ור"ל דרב מיירי במגלח כל גופו, וע"ז קאמר הש"ס דרב כעין תער קאמר, והב"ח סי' קפ"ב הבין באו"א ע"ש, והנ"ל כמ"ש:

רש"י ד"ה מיבעי ליה כו' לישתוק קרא מיניה ותו () מדלא כתב ביה כו' שאתה מוצא וכו' ולמאן דמפיק ליה כו' דמצורע בתער. הס"ד כצ"ל. ומתחיל הדיבור [ומאן] דמפיק ליה להאי ראשו ללאו גרידא [למה לי למכתב ראשו] ול"ל למכתב זקנו אי משום כו' דלא מסתיים [אהיכא] קאי כו' כצ"ל, והא דלא אמר נמי להאי מ"ד דזקנו מיב"ל לתער. י"ל לשיטת רש"י הכי פי' דקשה לי' מנ"ל למילף מראשו באם אינו ענין לעלמא דעשה דוחה ל"ת דא"כ נזיר מנליה לפום מאי דס"ל דכהן קיל מנזיר. ועכצ"ל דס"ל דמקרא מלא דיבר הכתוב בין נזיר או לא ואשמועינן דיש בו איסור הקפה נמי לדחות ב' לאוי ועשה ומנ"ל בעלמא לדחות לאו גמור השוה בכל ואינו בשאלה ואי ס"ל דזקנו מיותר וס"ל כר"א לעיל (דף מ"א) דמראשו יליף לתער א"כ הו"ל זקנו מיותר למילף מינה באם אינו ענין לדחות ג"כ עול"ת ורש"י תפס הקו' לפי סדר לשון הש"ס והכוונה כמ"ש. וע"ז מתרץ דהאי תנא דראשו ס"ל דנזיר קל ומצי למילף מכהן ואתיא ראשו ללאו גרידא ובאם אינו ענין לעדל"ת וכמש"כ לעיל בכלל פירש"י ויבואר ג"כ בסמוך:

ד"ה לעולם איצטריך כו' דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה [הלכך איצטריך ליה זקנו לעשה ול"ת דכהן וראשו ללאו גרידא] ואי אמרת נמי דהאי [זקנו] משום עול"ת דכהן הוא דאתי אכתי לית לך למילף מיניה עול"ת דבנזיר, הס"ד כצ"ל. ודבריו מבואר עפ"י מש"כ ומש"כ ואי אמרת נמי כו' קאי אאידך מ"ד דמוקי ראשו לנזיר דס"ל דמכהן לא אתיא משום קולתו דישנו בשאלה וכדמפרש הש"ס מה שיש בכל אחד קולא מחבירו שבזה פליגי תנאי הי מינייהו לא מצי למילף מחבריה להכי מוקי כל אחד לפום מאי דדמי ליה ורש"י עירב הכל בדבור אחד מה דהש"ס חזר ופירש בכל אחד ולא גמר מילתי' וסמך על הגמרא רק שעירב בתוכו תבלין להטעים דברי הש"ס. ומה"ד משום דאיכא למיפרך כדאמרן דאי מנזיר כו' מה לכהן שאינו שוה בכל, הס"ד, וקאי ע"ד הש"ס וכפי מש"כ דהני תנאי ס"ל דקרא לא אתי אלא לחדא או לכהן או לנזיר וס"ל כל אחד בדדמי לי' מה דכל אחד מצי למילף אדחבריה אבל בעלמא ודאי ליכא למילף כיון דכ"א אית ביה קילתא ואיכא למיפרך. ולפי שרש"י עירב הדברים בתוך לשון הגמרא כתב האי הלכך בסוף לתרץ הקושי' במאי דהתחיל ומאן דמפיק לי' כו'. ואני כתבתי האי הלכך כו' בדיבור הקודם קודם ואי אמרת נמי כו' למען ירוץ הקורא בו בלי ערבוב כנ"ל בדעתו. והמעיין ישכיל כרצונו ודעתו. ואולי דלינא חספא מתותיא. ובזה ימצא מרגניתא. ושכמ"ה:

ד"ה מיתבי כו' העברת שער [שעל] גופו כגון כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה נזיר כו' אמאי לא [ילפינן מנזיר לעלמא] דאתי כו' כצ"ל. וקשה הא לפום מאי דס"ד השתא דנזיר חמור ומצי למילף מינה א"כ זקנו דכהן מיותר והו"ל שני כתובים ואין מלמדין. וצ"ל דסמכו דבריהם למאי דמסיק דזקנו מיב"ל לתער: