ברכת ראש נזיר קס

וא"כ ה"ה גבי יבמתו י"ל אפכא דסד"א ניליף מנזיר להכי גלי קרא בהדי' דא"ע ליבום. אלא ודאי צ"ל דפשיטא ליה בכה"ג דלא דחי העשה העשה ול"ת משום דליכא למילף כלל או כסברת התוס' דעשה דמצורע חמור או כמש"ל דנגד דעלמא שייך הפרכא שכן ישנו בשאלה. גם על יתר הקו' שהקשה מהרש"א ומהרמ"ל האריך באורח מישור בלא הועיל. (ג) ולדעתי דברי רש"י פשוטים דהנה התוס' לעיל (דף מ"א ע"ב) כתבו דסוגי' דהתם ס"ל דנזיר מקרי לאו שאינו שוה בכל דומיא דכהנים נגד סוגי' דהכא. וצריך טעם במאי פליגי. וי"ל בפשי' דכל כמה דלא מצינו דעדל"ת השוה בכל י"ל דהא דדוחה ג"כ בנזיר הוא מטעם דמקרי אינו שוה בכל כיון דאינו נוהג אלא בנזירים לבד ואצ"ל מטעם דישנו בשאלה ריבה בו הכתוב בתרי חומרא לדחות עשה ול"ת השוה בכל ואף דלא דמי כ"כ לעשה ול"ת דכהן מ"מ כיון דלא דמי ג"כ לל"ת גמור השוה בכל השוה הכתוב לדין כהנים ולהכי לעיל דאמר לרבנן אתי ראשו ללאו דהקפה למישמע מינה דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא למידק מינה לעלמא באם אינו ענין וגם לא ידע אז הש"ס מהא דגדילים שפיר כתב התוס' שם דס"ל דנזיר יליף מכהנים דשניהם מיקרי לאוי שאינו שוה בכל לפי די"ל דגם ברייתא דנזיר ס"ל דנזיר מקרי אינו שוה בכל ובעי ראשו לתער כר' אליעזר שם. אך בסוגי' זו דכבר ידע הש"ס דעשה דוחה ל"ת השוה בכל או מראשו באם אינו ענין כדאיתא בתוס' לעיל או מגדילים תו אצ"ל דנזיר מקרי אינו שוה בכל כיון דלענין לדחות הל"ת שוין דכל עשה דוחה ל"ת גם השוה בכל ולא חדית לן הכתוב רק לזה דדוחה ג"כ עול"ת. ולהכי מסתבר ליה להש"ס לדמות נזיר ללאו השוה בכל. וגם כדי שלא יקשה ל"ל ראשו בנזיר לילף מכהן דס"ל להש"ס כאן דגם ברייתא דמוקמי ראשו לנזיר כרבנן אתי' כדמסיק לדידי' מיב"ל זקנו לתער. אבל לעיל (דף מ"א) אוקמי' לברייתא דנזיר כר' אליעזר דיליף מראשו לתער. ולא קשה לדידי' ל"ל ראשו וזקנו כדאיתא בתוס' שם. ובזה יתבאר דעת רש"י ביבמות שם דרצה למילף עשה דוחה ל"ת בעלמא מהקפה וזקנו ודחי ש"ה דהו"ל לאו שאינו שוה בכל ורצה למיפשט מראשו דהך תנא דאוקמי' בנזיר מצורע. והי' קשה לרש"י לידחי גם הכא דהו"ל לאו שאינו שוה בכל כיון דעדיין לא ידעינן כלל דעשה דוחה ל"ת השוה בכל. י"ל דגם זה מקרי אינו שוה בכל ככהנים וכדלעיל (דף מ"א). עז"כ דסוף סוף יש למילף באם אינו ענין דהא נפקא לי' מזקנו תנהו ענין ללאו השוה בכל וא"כ יליף הש"ס בממ"נ או דס"ל מגופי' ללאו השוה בכל או באם אינו ענין ודחי הש"ס דשפיר י"ל דנזיר מקרי שוה בכל ובעי קרא לגופי' ולא באם אינו ענין לדעלמא. ומ"מ ליכא למילף מינה לדעלמא דאיכא למימר פרכא דישנו בשאלה. ואתי שפיר נמי מה דאמר דאלת"ה ומאי ק"ל בפרכא זו ועמשכ"ל בישוב זה. אך לדעת רש"י י"ל בדרך זה דרוצה להוכיח דנזיר מקרי לאו השוה בכל ובעי קרא לגופי' ולא לומר דמקרי אינו שוה בכל ויש למילף מזקנו רק דאתי קרא לאם אינו ענין למילף אדעלמא א"כ תו לא שייך פרכא זו כיון דלא איצטריך לגופי' רק למילף אדעלמא באם אינו ענין וכקו' מהרמ"ל וא"כ נילף נמי מינה בעלמא דעשה דוחה ל"ת ועשה. אלא ודאי דמקרי השוה כל ובעי קרא לגופי' ולעלמא איכא למיפרך שכן ישנו בשאלה. וא"ש דברי רש"י מכל קו' המפרשים כראי מוצק. (ד) ואכתי פש גבן לברורי דעת הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות אשר הוא הפלא ופלא בעיני כל רואיו. ולא ישורו כבוד מראיו. וז"ל שם דין ט"ו נזיר שנצטרע ונרפא בתוך ימי נזירותו ה"ז מגלח כל שערו שהרי תגלחתו מ"ע ודוחה את ל"ת והלא נזיר עובר בעשה ול"ת ובכ"מ אין עשה דוחה עול"ת ולמה דוחה בנזירות מפני שכבר נטמא בצרעת דאין עולין לו למנין ואינו קדוש בהן נתבטל העשה מאיליו ולא נשאר אלא ל"ת דלא יעבור ולפיכך בא עשה ודוחה אותו. וכתב ע"ז הראב"ד אני שונה בריש יבמות דהו"ל לאו ועשה דישנו בשאלה והיינו דקילי, ותירץ הכ"מ די"ל דתרי טעמי איכא במלתא והגמרא חדא מינייהו נקט. ודבר זה הוא להפליא דלמה ליה להרמב"ם לבדות טעם מלבו נגד כל סוגיות הש"ס דיבמות ודנזיר דחשיב ליה לנזיר מצורע ביטול מצות עשה ול"ת ומה יעשה בכל הסוגי' דכאן דשקיל וטרי הש"ס טובא ומאן דמפיק לראשו לעול"ת לילף מזקנו כו' ומאן כו' ל"ל זקנו כו' ובסוף הסוגי' כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה כ"ז לדעת הרמב"ם דברי מותר וחס לי' לזרע דאברהם שיחשוב כן ע"ד חז"ל הנחמדים מפז רב ומצוה ליישב דעת הר"ם ז"ל. והנ"ל בזה דהר"ם סובר דיש ביה שינוי הסוגי' מהכא לדלעיל (דף מ"א) והיינו דק"ל למאי דאמר הש"ס הכא ומאן דמוקים להאי ראשו בנזיר מיב"ל זקנו לתגלחת מצורע שהוא בתער. ולפ"ז קשה בסוגי' דפרק שלשה מינין (דף מ"א) דאמר ור"א יליף תער מראשו דמצורע דאוקמי' בנזיר ל"ל זקנו ופי' התוס' דחוק, וכבר כתבתי לעיל בפי' הש"ס כפשוטו דלמאן דמוקי בנזיר ודאי מיירי אף בנזיר שמשון דאינו בשאלה. גם אין לומר דשם נזיר ישנו בשאלה כמ"ש הטורי אבן. דזה אינו מועיל אלא לדעלמא דמזה מקרי נזיר ג"כ קצת אינו שוה בכל אבל לגבי זקנו ל"ש פרכא זו וא"כ הק"ל לר"א ל"ל זקנו [ובר מן דין ל"ש פרכא דישנו בשאלה לר"א דאית ליה בערכין (דף כ"ג) אין שאלה בהקדש וה"ה דאין שאלה בנזירות כדאי' לעיל (דף ט') וא"כ א"נ דנזיר הו"ל עול"ת לילף מינה לעלמא] ולא עוד אלא דבסוגי' דלעיל הקשה לרבנן ל"ל ראשו וזקנו ומיישב ולר"א לא הקשו כלל. ועו"ק שם מה דאמר ור"א דאתי עשה ודחי ל"ת מנליה ולא הקשה זה לרבנן. וכבר נתחבטו בזה בעלי התוס' ושם כתבתי הדוחק בדבריהם. ולזה סובר דד"י דעשה ול"ת אינו מוסכם לכ"ע רק לפי שיטת ההלכה דהכא מוקי הש"ס גם ברייתא דנזיר מצורע כרבנן כדאמר ומאן דמוקי ליה לנזיר ל"ל זקנו לתער וזה אתי' רק לרבנן וס"ל כאן דכ"ט הקפת כל הראש שמה הקפה ופליגי בזה מאן דמוקי להקפה יליף מינה עשה דוחה ל"ת השוה בכל באם אינו ענין דלגופי' לא איצטריך דמזקנו שמעינן ומאן דמוקי לנזיר מצורע וא"א למילף מינה לעלמא משום דישנו בשאלה. וגם אין לומר באם אינו ענין דנזיר שוה בכל ולזה עכצ"ל דעדל"ת מגדילים ילפינן כדמפ' הש"ס וא"כ יקשה ראשו לנזיר לרבנן דלא יליף מינה לתער למה לי. ועכצ"ל דאתי לעשה ול"ת. ועפ"י מה שאבאר לקמן למה חשיב ליה עול"ת ומזקנו לא אתי' לפי שאינו שוה בכל וגם מנזיר לא אתי' לעלמא דעשה דוחה עול"ת משום דישנו בשאלה. ואף בנזיר שמשון איכא למיפרך משם נזיר כמש"ל וזקנו י"ל דבעי לרבנן לתער. ועד"ז הולך הסוגי' להקשות גם למ"ד ראשו להקפה גרידא מנ"ל נזיר מצורע דעול"ת היא לפי דמסתבר דלא פליגי בדין נזיר ומפרש דס"ל שקולין הם ויבאו שניהם כו' הכל כמש"ל בפי' הש"ס. (ה) ויש בזה לפרש בתרי אנפי וכמו שאבאר. דהנה אחר שנחקור בטעם הרמב"ם יראה דאינו מוסכם אליב' דכ"ע ובמחלוקת שנוי' דהא טעמו ונימוקו הוא מפני שכבר נטמא בצרעת דאינו עולה לנזירות ואינו קדוש בהן לזה בטל העשה מאליו ולא נשאר כ"א ל"ת דלא יעבור, וזה הוא אם נאמר דהעשה הוא ענין בפ"ע ואינו תלוי דוקא בהלאו והיינו דהלאו הוא על שם העבר דהשער שגדל לא יעבור והעשה הוא ע"ש להבא שיראה לגדל פרע בקדושת נזירות לכן בטומאת צרעת דאינו עולה ממנין נפקע קדושתו ובטל העשה מאיליו וזה מתקבל לדעת ר' יאשי' לעיל (דף ל"ט ע"ב) דהעשה הוא ענין אחר מהלאו ולכן ס"ל אף במקום דאינו מיחייב בלאו ישנו העשה וכן ס"ל לברייתא אחריתי שם וע"ד שפי' שם בשיטת התוס'. ובפרט לפמש"כ שם בשיטת הרמב"ם דהעשה אינו אלא ברוב ראשו כדין סתירה והלאו הוא אפי' בשער אחד וכרב חסדא שם. אבל לר' יונתן שם דס"ל בשאר דברים פטור אך אם גילח בתער עובר בעול"ת וכדפי' רש"י שם דס"ל קדוש יהיה שלא יעבירנו בתער ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולפ"ז במצורע נמי כשמגלח ועובר על ל"ת דלא יעבור עובר ג"כ בעשה הבא מכלל לאו והו"ל עשה ול"ת. ולפי דעל דרך סוגי' זו הי' צ"ל דנזיר אתי לעול"ת ס"ל עד"ז דהעשה תלוי ג"כ בהלאו. וע"ז סובב והולך כל הסוגי' כמש"ל בגמרא. (ו) עוד י"ל באופן שני דנ"ל לפי מה שביארתי טעם הר"ם לא שייך אלא בנזיר סתם דנפקע קדושתו בטומאה אבל בנזיר שמשון דאינו נפקע קדושתו אף ע"י טומאת מת ולא שייך בי' אינו עולה ממנין דקדושתו קדושת עולם ה"ז עובר בעשה ול"ת כשמגלח. ולפי שע"ד הסוגי' הי' צ"ל דנזיר אתי לעול"ת צ"ל דהכתוב אשמועינן אף בנזיר שמשון דאיכא עשה ול"ת דחי מ"מ לעלמא לא אתי מינה דעשה דוחה ל"ת ועשה די"ל שם נזיר דישנו בשאלה ואמר ומאן דמפיק לי' לראשו ללאו גרידא כו' משום דמשמע ליה דבדין נזיר ל"פ כסתם מתניתין דפ' ג' מינין דתגלחת מצוה הותר בנזיר וכיון דלאידך תנא הותר גם בנזיר שמשון כן הוא לכ"ע, ועז"א דס"ל דשקולין הם ויבואו שניהם. וי"ל גם בזה בתרי אנפי או דס"ל דגם בנזיר סתם איכא עול"ת לפי דהעשה תלוי בהלאו וישנו בשאלה לפיכך יבואו שניהם ועביד ג"כ צריכותא בין כהן לנזיר ומ"מ אתי' גם נזיר סתם במה הצד רק לעלמא איכא למיפרך כדאמרן. ולזה הפי' א"ש ע"ד שכתבתי לעיל בפי' הגמרא יעו"ש. או לומר דס"ל דנזיר סתם הו"ל לאו גרידא רק בנזיר שמשון הו"ל עול"ת. והסוגי' יתפרש ע"ד פי' התוס' דפירכא דישנו בשאלה י"ל גם גבי