ברכת ראש נזיר קנט

ריבה כו' זהו לר"א שם אי נימא דס"ל לא שמה הקפה דע"ז אמר לרבנן שם דנפקא לן מראשו ולא אית ליה מסברא ע"ש. (ב) ואשוב לבאר עוד הסוגיא מחומר כל קו' התוס'. ובפרט הצ"ע דאיתא בתוס' אמאי לא אמר נמי הכא כי פריך זקנו למה לי וליטעמך כו'. וביבמות (דף ה') דבעי למילף מראשו דנזיר דעשה דוחה ל"ת ודחי שאני נזיר שכן ישנו בשאלה מסיק ע"ז דאלת"ה הא דקיי"ל דאין עשה דוחה עשה ול"ת ליגמר מנזיר אלא כו'. והנ"ל בזה דהנה לכאורה יש להקשות על דחייה דנזיר שכן ישנו בשאלה הא נזיר שמשון ליתא בשאלה כדאיתא לעיל (דף י"ד) ובודאי למאן דמוקי ראשו לנזיר מקרא מלא דיבר הכתוב אף בנזיר שמשון דאית ביה לאו דלא יעבור. ובאו"מ כתב דאיכא למידחי מה לנזיר שמשון שכן הותר לטמא למתים ואין בזה ממש דאטו כ"ע אינו מטמא למתים ומאי קולא אית ביה דמצותו בכך. בשלמא מלתא דתלוי בסברא ניחא דהוי פרכא כמו ישנו בשאלה או אינו שוה בכל. ותדע דלדבריו הא הו"ל למילף מנזיר סתם ונזיר שמשון בהצד השוה דלא ראי זה כראי זה ואפ"ה דחי. אך ראה זה מצאתי בטורי אבן ברה"ש (דף כ"ח) לפי דשם נזיר ישנו בשאלה ע"ש. וכן הוא ברדב"ז. ונ"ל למסבר בזה כיון דכל נזיר איתיה בשאלה רק בנזיר שמשון א"כ הדר מיקרי לאו דתער לא יעבור לענין קולא דשאלה אינו שוה בכל רק לאו גופי' דלא יעבור מקרי נזיר שוה בכל. ובהכי ניחא דשם ביבמות דרצה למילף אדעלמא דעשה דוחה ל"ת מנזיר דחי שפיר שכן ישנו בשאלה. ואף דנזיר שמשון אינו בשאלה מ"מ כיון דנזיר סתם ישנו בשאלה הו"ל זה דאינו בשאלה קיל דאינו שוה בכל. ולא דמי לל"ת גמור השוה בכל, ולז"א דאלת"ה ור"ל דלא אמרינן פרכא זו דשם נזיר ישנו בשאלה הא דקיי"ל כו' אבל על נזיר סתם לא שייך דאלת"ה דזה פשיטא דפרכא היא אבל הכא לענין זקנו דכהן דהו"ל אינו שוה בכל גמור שפיר יש למילף מנזיר שמשון ולא מצי למידחי כדלעיל. ואין להקשות לפ"ז לר"א דמוקי ראשו לנזיר ויליף מיני' ג"כ דבתער כדאיתא לעיל (דף מ"א) קשה לדידי' ל"ל זקנו. די"ל כמש"כ התוס' שם בד"ה ואי כתב מה לכהנים שכן ריבה כו' וס"ל דלא שמה הקפה כמש"ל. או אולי ס"ל אפי' שמה הקפה ליכא למילף כהנים שכן ריבה כו'. והש"ס כאן האמת משני לרבנן בעי זקנו נמי לתער וס"ל מקרא מלא דיבר הכתוב אף בכהן מצורע וע"ע בסמוך:

שם למאן דמפיק כו' ל"ל למכתב ראשו כו' עי' רש"י ותוס'. (א) והנ"ל בהצעת הסוגי' מקו' התוס' דאין זה דרך קושי' רק דרך מו"מ של הלכה לפרושי למאן דס"ל ראשו ללאו גרידא הדרא קושי' לדוכת' דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה בנזיר מנ"ל. ומה דאמר לעיל נפ"ל מזקנו אידחי כדאמר וליטעמיך כו'. וצ"ל דשאני כהן שאינו שוה בכל. ויתיישב עוד מאי דאמר הש"ס משמע למידחי לאו גרידא ומשמע למדחי ל"ת ועשה הלכך שקול הוא כו' במאי שקולין הן הא יותר מסתבר לאוקמי לדחות לאו גרידא מלדחות עול"ת ואף שני לאוין ועשה אי ס"ל שמה הקפה ולא שייך לומר שקולין אם לא שיש בכל אחד מעלה טפי מדחברי' כדמפרש דנזיר ישנו בשאלה ויותר מסתבר לאוקמי' להקפה ללאו לחודי' וגם אינו שוה בכל. לז"א ומאן דמפיק להאי ראשו ללאו גרידא ל"ל ראשו וזקנו אי ללאו דהקפה גרידא מזקנו שמעינן. אלא ודאי לאשמועינן בעלמא בלאו גמור השוה בכל דעשה דוחה ל"ת באם אינו ענין ומשמע ג"כ למידחי ל"ת ועשה דנזיר די"ל הא עדיפא טפי לריבויי דדחי מלאו השוה בכל משום דישנו בשאלה הלכך ס"ל דשקולין הם ויבואו שניהן ומזה מרבה נמי לנזיר. ומ"מ יליף מינה נמי לעשה דוחה ל"ת ולא לגופי' לב' לאוין ועשה דס"ל מה לי חד לאו או ב' לאוין כדכתבו התוס' לעיל (דף מ"א ע"ב) רק משום דא"א לברורי קרא למאי אתא אי לעשה דוחה ל"ת באם אינו ענין או לנזיר לדחות עשה ולא תעשה דקילי דישנו בשאלה ס"ל דיבואו שניהם. ולפ"ז א"א לריבויי מטעם דשקולין אלא בנזיר סתם דאית בי' קולא דישנו בשאלה ולא בנזיר שמשון וכיון שכן אתי שפיר לדידיה דאי"ל דזקנו לתער אתא דזה דוחק קצת דלכתוב תער בהדי' דמה לי תיבת זקנו או תער אלא דאיצטריך לגופי' דכהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה וכן נזיר מכהן לא יליף שכן אינו שוה בכל. ומ"מ כיון דכתיב תרווייהו יש למילף מינה גם נזיר שמשון במה הצד. וליכא למיפרך כדכתב התוס' מה לעשה דמצורע דאיכא שלום בית דגם אנן במצורע קיימינן למידחי גם בנזיר שמשון במה הצד. ולפמ"ש א"ש נמי מה דמסיק ובעלמא כו' כדאמרן ור"ל הני שני פירכות ועמ"ש בתוס'. אך למ"ש י"ל הצד השוה שכן יש בהן צד קולא שאינו שוה בכל דעל מה הצד פרכינן כל דהו והיינו דגם הלאו דנזיר אינו לאו גמור השוה בכל לענין שאלה דנזיר שמשון אינו בשאלה ונזיר סתם יוכל לעבור ע"י שאלה, ואינו דומה לשארי לאוין גמורים השוה בכל באיסור בל יעבור דלית להו שום קולא ואמרינן בהו מאי אולמי' העשה הדוחה מהאי עשה הנדחית. ועז"א כדאמרן לפי שהני שני פירכות בהדדי שייכי שאינו לאו גמור השוה בכל לפי ענינו. ובזה נתבאר הסוגי' יפה ויתבאר ג"כ הש"ס יבמות (דף ה' ע"א) עד"ז במה דאיתא שם עשה דוחה ל"ת מנלן כו' אלא אתי' מזקנו כו' אם אינו ענין כו' ואמאי לא אמר דזקנו איצטריך לעשה ול"ת. ומש"כ התוס' הומ"ל דאיצטריך כו' דחוק דאיך יניח דבר פשוט כזה. ועמשכ"ל (דף מ"א ע"ב) ולמש"כ פה א"ש בפשיטות. והיינו דהש"ס סובר אף דנקט בברייתא זקנו לכהן מצורע אינו מוכרח זה הא י"ל בישראל מיירי הכתוב לדחות ל"ת גרידא. וצ"ל דס"ל להברייתא כיון דלגופי' לא איצטריך דאיכא למילף מראשו דהקפה וי"ל באם אינו ענין לעלמא לדחות לאו השוה בכל ולגופי' לכהן לדחות עשה ול"ת שאינו שוה בכל א"כ שקולין הם ויבואו שניהם וזה ממש כדמפרש הש"ס הכא ע"ד שפירשתי ומתרץ דזה אינו דהא גם לל"ת גרידא מיב"ל לגופי' דהוה אמינא שאני כהנים כו' וצ"ל הא דמוקי נמי לכהן דס"ל מקרא מלא דיבר הכתוב או דראשו גלי אזקנו. ועי' תוס' שם ד"ה מה. והנה התוס' לעיל (דף מ"א ע"ב) בד"ה ואי כתב, עמד על הקו' למ"ד ראשו ללאו נזיר מצורע מנ"ל, ודחקו בזה לומר שינוי הסוגי' מהתם להכא אי נזיר מיקרי שוה בכל או לא ע"ש. ולמש"כ א"צ לכ"ז כי ד"ת עניים במקום זה כו' כי שם התחיל הש"ס לבאר מאי דהתחיל מנלן דנזיר בתער ומפרש דרבנן יליף מזקנו ור"א מראשו דנזיר ולרבנן י"ל דס"ל דראשו להקפה אבל ר"א עכצ"ל דס"ל ראשו לנזיר כיון דיליף מינה לתער וס"ל עשה דוחה ל"ת מגדילים וזהו כס"ד דסוגי' דידן. וע"ז מקשה באמת הש"ס הכא למאן דמוקי ללאו גרידא מנ"ל בנזיר עד דמסיק דס"ל דשקולין הם ויבואו שניהם וע"ד שכתבתי (ב) ועתה אשוב לבאר דברי רש"י יבמות (דף ה' ע"א) ד"ה ת"ל ראשו אלמא אתי עשה ודוחה ל"ת ואע"ג דלאו שאינו שוה בכל הוא אם אינו ענין כו' וחיברו עליו כל המפורשים הלא מפורש הוא כאן בנזיר דמיקרי לאו דנזיר השוה בכל וכתב מהרש"ל ופ"י דרש"י ס"ל דאף דנגד כהן מקרי השוה בכל דנוהג גם בנשים מ"מ חשיב אינו שוה בכל נגד שאר לאוין בכדי שלא יקשה קו' התוס' דנילף במה הצד. ובזה עמד למשען לו גם האו"מ באורך ליישב גם קו' התוס' ד"ה נזיר וד"ה ולמאן לפי נגד דעלמא מקרי נזיר אינו שוה בכל. אך הגם דתוס' לעיל (דף מ"א ע"ב) בד"ה ואי כתב דעתם בסוגי' שם דס"ל דנזיר הו"ל לאו שאינו שוה בכל היינו למש"כ דזהו נגד הסוגי' דהכא אבל לומר גם בסוגי' דהכא דרך ממוצע דנזיר מקרי שוה בכל נגד כהנים ולא לדעלמא זהו דוחק גדול כדמשמע בש"ס דאמר ובעלמא נמי לא ילפינן כדאמרן ולא אמר בפשיטות דשניהם מקרי לאו שאינו שוה בכל. וגם לא הועילו כלום ליישב קו' התוס' בזה דהא התוס' יבמות (דף ה') ד"ה ואכתי הקשו מיבמות שם בפ"ב גבי אלמנה לכ"ג מן הנשואין אינה מתייבמת דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה, וכן הוא בש"ס שם בזה. ועי' (באה"ע סי' קע"ד ס"א ובב"ש שם) ואמאי הא הו"ל עשה ול"ת שאינו שוה בכל ונילף מזקנו דדחי, ותירצו דמקרי זה שוה בכל כיון דגם לנשים איכא איסורא ולא דמי לגילוח דאינו נוהג כלל בנשים ואע"ג דאינו שוה אלא בכהנים. ולפ"ד עדיין יקשה נילף במה הצד מנזיר וכהן דהא ודאי לא מקרי עשה ול"ת דכ"ג ש"ב טפי מנזיר דנוהג גם בנשים. אלא ודאי צ"ל דפסיקא לן דלא ילפינן לדעלמא דעדל"ת ועשה אף דומי' דשוה בכל דנזיר וא"כ הדרא קו' התוס' לדוכתי' דהו"ל לומר וליטעמיך וכן לילף במה הצד ולא הועילו כלום בזה דסוף סוף צריך למצוא רווח והצלה לקו' התוס' ממקום אחר. וצ"ל דס"ל דבזה דצריך למילף מנזיר י"ל סברת הש"ס דיבמות שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות להכי לא דחי בהו לאו הש"ב קצת דומי' דנזיר ולא דמי לזקנו דהו"ל לאו שאינו שוה בכל גמור מ"מ ק"ל ע"ז מדאמר ביבמות (דף כ' ע"א) בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת הוא כו' אלא מן הארוסין כו' אר"ג אמר קרא ועלתה יבמתו כו' יש לך יבמה שעולה לחליצה ואינו עילה ליבום זו חייבי לאוין. ועדיין יקשה מנ"ל לאוקמי' לחייבי לאוין גרידא דלמא אתי למן הנשואין דהו"ל עול"ת דאינו עולה ליבום דהוה אמינא דנילף מנזיר דדחי עול"ת כי האי. ואף דבל"ה י"ל שאני כהנים הואיל וריבה כו' מ"מ הך סברא לא פסיקא והש"ס לא דחי זה ביבמות שם אלא לזה דלא נוכל למילף מינה עשה דוחה ל"ת באם אינו ענין דס"ד שאני כהנים להכי גלי קרא בהדי'