ברכת ראש נזיר קמט

צ"ל [אף] כלי גללים וכלי אבנים כו' ומיירי באהל המת כדין עובי המרדע שאין ברחבו פותח טפח ויש בהקיפו טפח דגזרו טומאה מדרבנן ואינו מגלח עליה. אך זה אינו כ"א באדם הנושאן ע"ש ועיין בש"מ בשם הרא"ש אבן שסוכין ורואין בה כמו זכוכית דאין מביאה את הטומאה ולא ידעתי למה וצ"ע:

תוס' ד"ה בתר דשמעה מר"ע כך כתוב בכל הספרים ולא איתפרש מה רצה לומר וגמגום כו' מיקמי פירכא [והאמר] רבא לא נצרצה כו'. והרב ר' יעקב מקינין כו' בתר [דשמע מר"ע] וה"פ והאמר רבא לא נצרכה כו' על משנה דאהלות פ"ב דקחשיב רובע [עצמות] הבא כו' לא שמעה [מר"ע]. הס"ד כצ"ל, ולא אבין מה ק"ל לרבא בפלוגתא דר"ע וחכמים ברובע עצמות הבא משני מתים השנויה באהלות פ"ב משנה ואו יותר מדתנן התם בריש פרק ב' השדרה והגלגולת ורובע עצמות מרוב הבנין כו' דהיא היא. ומה שייך ר"ע לכאן לומר בתר דשמע' מר"ע. אח"ז ראיתי בש"מ שתמה ג"כ בזה. ואולי י"ל לפי דבר"פ שם דתנא רובע עצמות מרוב בנין או מרוב מנין הוה אמינא דלא מהני רובע עצמות משדרה וגלגולת להכי י"ל דתנא שדרה וגלגולת באית ביה רובע דוקא, אך במשנה ו' דנקט סתם רובע עצמות דמשמע אפי' משדרה וגלגולת נמי ק"ל ומוקמי בדלית ביה רובע ודוחק דהא פשיטא דשדרה וגלגולת עדיף כסברת הש"ס. וגם בלאו הכי לא שייך לשון ר"ע. ובגמרא כתבתי דלפי' יותר נראה לגרוס בתר דשמעה אמר ע"ש. מיהו ג"ז אינו לאמתו. ושם ביארתי בע"א לנכון ע"ש:

ד"ה ת"ש שמאי אומר כו' אבל רבנן [חצי] קב כו' מכלל דלרבנן שיעורא [רבה] בעי כו' כצ"ל. ומש"כ דאין סברא לומר דפליגי כולי האי כו'. לא אבין למו מאי כולי האי הא עיקר דינא נ"מ לטומאת אהל דבזה פליגי דשמאי סובר דדי בעצם אחד ולרבנן בעי רובע אבל הא דלנזיר בעינן חצי קב הוא ענין אחר דגם בעצמות דרוב בנין יש חילוק זה דלנזיר בעי חצי קב. גם יתר דבריהם דחוקין כמו שכתבתי בגמרא באורך תדרשנו משם בע"א לנכון:

ד"ה בית דין כו' וכמתניתין דאהלות הס"ד. ומתחיל הדיבור אין הכרעת שלישית [יש מפרשים] היינו תלמידים כו' ופריך והא אין הכרעת שלישית מכרעת [בתרווייהו] ומדמתני' כו' ומשום דהו"ל מכריע [וי"מ דעת שלישית ופריך] והא אין דעת שלישית כו' וע"כ סברי [כב"ד] של אחרונים כו' כצ"ל ועיין בזה בשבת (דף מ' ע"א) בתד"ה הלכה ע"ש:

ד"ה על אלו כו' וצ"ל דהכי נמי כו' ר"ל אף דלא דמי ממש לרישא דשם מפרש דמגלח במגע ומשא כפי' רש"י ובסיפא דסככות אתי לאשמועינן דמטמא מדרבנן ומזה עליה:

ע"ב גמרא דהא קתני ברישא על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן [בשר כראוי] אין אבל כו' כצ"ל כדאיתא בפי' רש"י:

שם התם לאפוקי מדר"ע דאמר דם הבא כו'. כן הוא בס"י וכצ"ל וצ"ל מיתורא דסיפא אשמועינן דהא דתנן במתניתין על חצי לוג דם מגלח דוקא חצי לוג הבא ממת אחד ולא הבא משני מתים. ולז"א בסיפא ועל רביעית דם ר"ל רביעית דם ממת אחד אף דיש שני רביעית מב' מתים אין מצטרף לחצי לוג. ולגי' רש"י רביעית דם הבא כו' נמי כיון לזה רק לישנא דר"ע נקט. והאו"מ לא הבין כן וסיים בצ"ע אך למחסור. ועיין תוס' לעיל (דף נ"ב ע"א) בד"ה ועל רביעית דם שבא כו'. והא דלא משני כן הש"ס לעיל מינה ברובע עצמות משום דבתרתי לא איצטריך לאשמועינן ונקט זה בדם לפי שבזה הוא עיקר פלוגתא דר"ע דלא הדר ביה כדאיתא לעיל (דף נ"ב ע"ב) כן הוא לפי גי' הספרים. אבל הגר"א מחק הך דאמר ר"ע רביעית דם כו' וכן משמע בתוס' בס"י ופי' בע"א ע"ש:

רש"י ד"ה חצי קב כו' אבל רובע עצמות לא מיטמא ואפי' על מגעו כו' לפי' נ"ל דדייק מדלא תני דין רובע עצמות בהדי עצם כשעורה דסיפא דמגלח על מגע ומשא ש"מ דיש חילוק דין ביניהם וכמו שיבואר בסמוך:

ד"ה ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומאי איריא רובע ר"ל מה דנקט במתניתין דסיפא רובע עצמות וע"ע לקמן:

ד"ה אלא דאקמח כו' אפילו על מגעו אינו מטמא בדיוק נקט מגע דאינו מטמא אבל במשא מטמא וכמש"כ ברש"י בסמוך ד"ה הוה אמינא ע"ש:

ד"ה ריש לקיש אמר כו' שהנזיר מגלח על [מגעו]. הס"ד כצ"ל וכדאיתא לקמן בש"ס ובפי' רש"י:

ד"ה ור' יוחנן כו' מידי [דמשמע] ליה () מכללא כו' בשר כראוי מגלח [תו] לא הדר תני לה בסיפא. הס"ד כצ"ל:

ד"ה הוה אמינא כו' מדלא קתני ברישא [כי] הדר תני להו [לאשמועינן] דקא מיטמא כו' כצ"ל. ומש"כ אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח, לכאורה תמוה טובא דא"כ מאי הוה אמינא איכא למימר בדלא אקמח יש בו עצם כשעורה דלא יגלח על מגע ומשא הא בהדי' תני ברישא דמגלח על מגע ומשא וע"כ הך הוה אמינא מיירי בדאקמח כדמוקי הש"ס לעיל, אך אחר העיון היטב אשר דיבר. וכן הוא דעת הרמב"ם שכתב בפ"ד מהט"מ דין ד' עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא [ולא במגע כדכתב הכ"מ שם דנלמד מכזית מת שנחלק לפי שא"א שיגע בכולו ודמי לרקב שאין מטמא במגע] וכן רובע עצמות שנדקדקו ואין בו עצם כשעורה מטמא באהל ומדכתב וכן רובע עצמות מבואר דס"ל דמטמא במשא ואהל ולא במגע מה"ט דדמי לרקב שאי אפשר שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד כדביאר הר"מ בפ"ז מהנ"ז ולכן בהנ"ז, שם דין ו' שכתב נזיר שנגע בעצם כשעורה מגלח על מגע ומשא לא תני בהדי' רוע"צ משום דחלוק במגע כדאקמח ומדתני אח"כ באהל רובע עצמות דאינו מגלח וש"מ בלאו טומאת אהל מגלח היינו במשא. כן נראה לי ברור בדעת הר"מ. ודלא כהתוי"ט כאן דדעתו בר"מ דמטמא גם במגע. ובזה יבואר דעת רש"י לנכון דק"ל מדאמר הש"ס אי לאו רוע"צ הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא להכי כו' ומשמע דרק על אהלו אינו מגלח אבל מגלח במגע ומשא. וכן הוא באמת דעת תוס' כאן וכן כתב הר"ש באהלות פ"ב מ"ז בדין רובע עצמות שנדקדקו דחכמים מטמאין בשלשתן במגע ומשא ואהל אבל דעת ר"מ ורש"י אינו כן דאינו מטמא במגע. לז"א להכי תניא דעל אהלו אין הנזיר מגלח לפי דברוב עצמות דסיפא נכלל גם אפי' אית ביה עצם כשעורה דאינו מגלח על אהלו אבל במגע ומשא מגלח ומ"מ עיקר הרבותא דאתא לאפוקי מהוה אמינא הוא בדאקמח ולמשא ולזה דייק רש"י כאן במגעו מגלח וכגון דלא אקמח. ופרפר ט' הניח דברי רש"י בתמיה ואין צורך. וכן לעיל באוקמתא דש"ס בדאקמח דייק דעל מגעו אינו מטמא הא במשא מטמא כדמוכח כאן מש"ס ולהכי תנא דין דרוב עצמות לבד ולא תנא בהדיה עצם כשעורה דרישא לפי שחלוק בדין מגע בדאקמח ובזה אתי שפיר כל דבר:

ד"ה דתניא כו' מדלא כתיב [אשר] יגע כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חצי קב כו' ואור"י דסמיך כו' לדעתם דס"ל ברוע"צ בדאקמח מגלח במגע ומשא להכי אי אפשר לפרושי כמש"כ בפי' רש"י דדייק מדלא תני בהדי' עצם כשעורה ופי' בענין אחר. וצ"ל להכי לא תני בהדדי משום דחלוק בדין אהל דברובע עצמות מטמא באהל ומזה עליו כדאידך שם:

ד"ה ר' יוחנן כו' כשעורה. הס"ד ומתחיל הדיבור ורשב"ל כו' בסמוך. הס"ד ומתחיל הדיבור ורשב"ל אומר מגלח כו' ובמשאו לא יגלח [דהא מטמא במגעו] ומשאו וכדדרשינן בסמוך. הס"ד כצ"ל. ור"ל לפי מה דאית ליה לרשב"ל דמטמא במגע ומשא א"כ קשה למה לא תני בזה בסיפא דמטמא ואינו מגלח. לזה דייק דאין הכי נמי דמגלת עליה אבל ר"י ס"ל באבר מן המת שאין בו עצם כשעורה דאינו מטמא כלל כמ"ש לקמן. ול"ק בזה למה לא תני בסיפא בהדי אידך רק באבר מן החי שאין עליו בשר כראוי ויש בו עצם כשעורה מבואר בפ"א דכלים מ"ה דמטמא במגע ומשא וע"ז הוצרך ר' יוחנן לשנויי כל היכא כו' וע"ע לקמן:

ד"ה ור"י אמר לך כו' ולא קתני אבל אין עליהם כו' בסיפא. הס"ד ור"ל מדלא עירב דין אבר מן החי שאין עליו בשר כראוי בהדי עצם דשעורה דמת דשוין בדין טומאה שישוו גם לדין גילוח ש"מ שאינו מגלח על אבר מן החי שאין עליו בשר כראוי:

ד"ה ורשב"ל אומר היכא [אמר מר כל דמשמע] מכללא דרישא לא קתני בסיפא כו' כצ"ל וכן משמע מס"י:

ד"ה ה"ג התם לאפוקי מדר"ע () והכי פי' לאפוקי כו' כצ"ל והיינו דמחקו גי' דש"ס דאמר ר"ע רביעית דם הבא משני מתים כו' וכמ"ש בש"ס פי' דאתא לאפוקי מר"ע דסוף פרקין דס"ל ברביעית דם מגלח על מגע ומשא כדין עצם כשעורה, ולא משמע זה מרישא מדלא עירב למיתני בהדי עצם כשעורה כמש"ל די"ל דלהכי לא תני בהדדי משום דלא שוו בדין טומאת אהל כעין שכתבתי לעיל ברובע עצמות ועיי' בש"מ. אבל בסיפא מוכח שפיר מדלא תני ואהל רביעית דם ורובע עצמות דהיה משמע בשניהם אין מטמאין באהל אבל מגלח במגע ומשא רק תני ורביעית דם ואהל רובע עצמות משמע דרביעית דם אינו מגלח כלום רק דטמא:

ד"ה האי אבר כו' אפילו אין עליהם, הא דלא פי' כפשוטו כפירש"י שהאהיל על פני המת הוא כדי ליישב לישנא דקרא דאשר יגע דר"ל שנגע בכלים המאהיל ע"פ המת כהאי דשבת שם מרדעת על כתפו וצדו אחד האהיל