ברכת ראש נזיר יד

תוהה ע"ז דחושש דלמא אתי למיעבר וכצ"ל בפירש"י דהרכיב שני הטעמים אך לקמן (דף יט) פירש"י הואיל ושנה בחטא שהיה לו להזהר ומה"ט י"ל כפשוטו דלמא אתי למיעבר כיון שאינו זריז וזהיר וכן י"ל בפירש"י דר"ל כיון שתוהה אינו זהיר כ"כ ואתי למיעבר על נזירותו:

ד"ה הריני כזה נהי נמי דתפוס בשערו הרי נזיר וי"ס כו' ור"ל לגי' הרי נזיר אתי שפיר דהוא לשון תמיה מאי מהני בזה להיות נזיר אך להי"ס דגרסי הריני כזה לא אמר כתבו דט"ס הוא שהי' כתוב הריני כזה לא () אמר שמואל ופירושו הריני כזה לא משמע מידי דנזירות ותיבת אמר נמשך למטה אמר שמואל והסופר טעה וכתב תיבת אמר שני פעמים:

דף ג' ע"א גמרא הריני [בזה] לא אמר כצ"ל בבי"ת לפירש"י וכן העתיק המשל"מ פ"א דנזירות. שם ואמר רב [צדעא] כצ"ל וכ"ה בתוס' נדה ע"ב ועיין בשבת פ"ו ובאו"מ:

שם ריבוי הוא דכד משקין ליה מיא [ורבי לפירא] כצ"ל לפירש"י ונ"ל דהנפ"מ בין הנך שני תירוצים דלתירוץ קמא דהתנא פרע פרע יליף לא בעי שתפוס בשערו דהלשון שילוח פרע הוא מבורר גידול שער דשלשים כנזיר ולזה אמר תנא פרע יליף ומיושב קו' תד"ה תנא ע"ש אבל להאיבעית אימא אין ראיה רק דשילוח י"ל לשון רבוי ומ"מ אינו מוכח כ"כ לגידול שער דשלשים כנזיר וגם די"ל עוד פירוש אחר להכי בעי תפוס בשערו וכ"ה דעת הרמב"ם לפי שבזה מורה להמצוה התלויה בשער ועמש"כ בתד"ה הכי נמי:

רש"י ד"ה הני מילי כו' כדאמר בפ"ק כו' עמש"כ בתד"ה ואמאי נאה:

ד"ה אבל כו' [ואמרינן] ליה זיל כו' כצ"ל:

ד"ה נהי נמי כו' הריני [בזה] כו' כצ"ל:

ד"ה אמר שמואל כו' בנזירות כזה:

הס"ד ומה"ד הריני מסלסל משמע כו' כצ"ל ומה שבנתים נמחק:

ד"ה כדי כו' כמין [מגרד] כו' כצ"ל:

ד"ה תנא פרע כו' גידול שער () משמע שיניחנו כו' לשלח שער [להביאו] שיגיע כו' כצ"ל ור"ל כיון דיליף דלשון פרע משמע גידול דשלשים כמו פרע דכהנים א"כ אפי' נימא דלשון שילוח העברה משמע מ"מ נכלל בלשונו מצות גידול שער שלשים כנזיר:

תוס' ד"ה ה"נ דתפוס בשעריה דמשמע כו' רצונם בזה אפילו לר"ש דלקמן דס"ל נזר בחד מנהון לא הוי נזיר מודה הכא דהוי נזיר דאין כוונתו על גילוח שער לבד רק על המצוה התלויה ביה והו"ל כמקבל סתם נזירות או י"ל דק"ל מנ"ל דכיון לנזירות הא לשון הריני אפי' יד לא הוי כמש"ל דלמא לגילוח סתם אמר עז"כ כיון דתפוס בשערו כוונתו על המצוה שבשער והש"ס עדיפא מינה מקשה ואימא תורה ולזה צ"ל דתפוס בשערו וא"כ א"ש נמי דכיון זה לנזירות:

ד"ה תנא כו' דשילוח [פרע] הוי לשון גידול כו' דלא ישלחו הוה גידול אפילו [דתרי] יומי כו' [הריני] נזיר תרי יומי כו' כצ"ל ור"ל להכי לא משמע ליה מקרא דפרע לא ישלחו משום דלשון לא ישלחו משמע שלא יגדל כלל אפילו שני ימים וכיון דהא שילוח דקרא משמע גידול קצת לא מסתבר דבריו על נזירות דשלשים יום דנהי אם אמר בפירוש הריני נזיר יום אחד הוי נזיר שלשים כדאיתא (לקמן ז') מ"מ כיון דלא אמר לשון נזיר לא מיחזי לקבלות נזירות אבל למאי דתירץ הש"ס באיבעית אימא דשולח מים לשון ריבוי סתמא וכל ריבוי בכלל לזה י"ל שפיר בשילוח פרע דכיון לגידול שער דשלשים יום וז"פ. והאו"מ הבין בא"א והגיה בזה ולכן הקשה ע"ד יע"ש ואין צורך:

ד"ה משקין כו' וקשה כו' ויש לדחות דבעלי חיים שאני וכ"ה בש"מ:

ד"ה ציפרין כו' [ולהכי] משתמע ליה סמוכין לשער [קבל] מסתמא כו' כצ"ל ועיי' בתוס' לקמן דס"ל לפי' זו צ"ל בנזיר עובר לפניו:

ד"ה עד [פסוק הוא] בדניאל כו' כצ"ל:

ד"ה מכדי חיישינן קאמר ולא ציפורי נזיר ודאי כו' ר"ל כיון דאמרת חיישינן שמא ציפורי נזיר טמא קבל עליו א"כ לא איירי דאמר בפירוש הרי עלי ציפורי נזיר רק סתם הרי עלי ציפרין וחשבת ליה מסתמא לודאי נזיר דלמא ציפורי נדבה קאמר וזה ג"כ כוונת רש"י:

בא"ד דחמיר עליה וטריחא ליה:

הס"ד כצ"ל:

ע"ב גמ' מכדי חיישינן קאמר כו' זה ודאי צ"ל דר"מ לודאי נזיר קאמר דומי' דאינך ועוד הא ספק נזירות להקל רק פירושו כמש"כ בתד"ה מכדי ע"ש:

רש"י ד"ה ודלמא כו' והך פירכא כו' אבל פירכא קמייתא דלמא ציפורי נדבה ל"ק לריש לקיש לפי די"ל דריש לקיש דייק לשון ציפורים דסמוכים לשער משא"כ לר' יוחנן דחייש לנזיר טמא אף דלא כתיב לשון ציפורים רק לשון תורים עיין בתד"ה כגון אך קשה לפי מה שפירש"י לעיל בדריש לקיש דמיירי בנזיר עובר לפניו או בתפוס בשערו ובלא זה לא אמרינן סמוכים כלל ממילא ל"ק קושיא זו, והנ"ל הא דמהני לפירש"י בתפוס בשערו זהו להס"ד דלא ידע ממימרא זו די בזה לדרוש סמוכים לשער אבל למאי דמקשה השתא דליחוש לציפורי מצורע לפירש"י שמקבל עליו לעשות כתורת מצורע אין ראיה מתפיסת השער דמצורע נמי יש בו מצות גילוח שער אף דאינו רשאי לגלח כמצורע ממש ראשו וזקנו וכן מוכח מפירש"י בסמוך ד"ה מאי בינייהו שכתב לא מתרצא אלא בנזיר עובר לפניו בין לר' יוחנן בין לריש לקיש משום דאית למיפרך כו' והא בלאו הכי פירש"י לריש לקיש דלא דרש סמוכים אלא בנזיר עובר לפניו אלא ודאי כדפרישנא דבלאו הך פירכא היה יכול לומר דמיירי בתפס בשער אבל להנך פירכא צ"ל לתרווייהו דוקא בנזיר עובר לפניו ומיושב בזה במה דנדה מפי' התוס' דקבל עליו לפטור קרבן מצורע לפי דאי הכי קשיא הא י"ל הך איכא בינייהו בתפס בשער דמהני לריש לקיש כפי פירושו בהס"ד ולר' יוחנן לא מהני דס"ל לכ"ע לא מתפיס בסמוכים. גם בלאו הכי מיושב לפי' אמאי לא הקשה הש"ס דלמא לפטור נזיר טמא מציפורין קאמר לפי דהש"ס סבר דיותר י"ל דאנפשיה אמר מלומר דכיון על אחר שאינו עובר לפניו:

ד"ה כגון כו' דלאו בר אתויי [ציפרים] הוא כו' כצ"ל:

ד"ה לריש לקיש כו' דסמיך ליה וכמ"ד הרי עלי לגלח שער דמי. הוצרך לזה לפי מה שכ"ל דגם בציפורי מצורע יש בו ענין מצות שער לפירש"י דלעיל וא"כ מאי מהני בלשון סמוכים לשער לזה אמר כיון דמתפיס בדסמוך ליה דכתיב ביה שעריה כנשרין רבה הוה כאומר לגדל שער ולא דמי למצורע דעיקר מצותו הגילוח:

ד"ה [לאומר] ימין שאוכל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ציפורי כו' ציפורים [הצריכות] לו כו' כצ"ל ומש"כ ואפי' אין מצורע עובר לפניו כו' כוונתם ליישב הא דלא הקשה דלמא לפטור מנ"ט קרבנותיו ועמ"ש בפירש"י:

ד"ה כגון שהיה נזיר עובר לפניו [וס"ד] אפי' כו' טפי אציפורי מצורע מנזירות כו' שהוא עובר לפניו [טהור] אין סברא כו' לכן נראה למהר"ף [דאין סברא לומר דאהיה] תחתיו [אם יטמא קאמר] שיתחייב כו' כצ"ל והנה מלשון התוס' שכתבו מלומר אהא תחתיו בקרבנותיו לאחר זמן כו' מבואר דס"ל באומר אהא אם כשהנזיר העובר לפניו כבר השלים נזירותו יותר י"ל לפוטרו מקרבנותיו קאמר ולא מהני דקאמר בלבו וכן משמע פי' מהר"ף דבמצורע המבורר לא מהני דקאמר בלבו והרמב"ם סתם בזה. ואולי יש לחלק דבלשון אהא יותר משמע קבלה על עצמו שיהיה הוא נזיר ולהכי מהני דקאמר בלבו אף דטריחא ליה וצ"ע בזה:

ד"ה מאי בינייהו כו' ציפורים סתמא () דלריש לקיש כו' כצ"ל וס"ד בסתמא אפי' נזיר עובר לפניו לא מהני לריש לקיש וע"ז תירצו דגם לר"ל מהני בנזיר עוב"ל אף בסתמא ומש"כ והשתא נמי ניחא כו' ר"ל לפי מש"כ דלאו מטעם סמיכות לבד רק בגילוי דעת דמכוין למצות התלוים בצפרים כהאי נזיר העוב"ל להכי לא מהני אף בנזיר עובר לפניו באומר נשרין וטופרין לפי דלא שייכי בנזירות ולזה אפי' אם יאמר נא בלשון נשרין הסמוכין לשער ג"כ לא מהני אפילו לריש לקיש:

(הגהה היכא דאמר כו' דהיינו גידול שער [משום דמשמע שנדר דבר כו' דהיינו נזיר]. אבל כי אמר הרי עלי צפרים ולא אמר צפרים הסמוכים לשער חייל עלי' נזירות כשנזיר עובר לפניו דוקא ומש"ה לא מהני כו'. וה"ר שבתאי כ' שיטה זאת מאי בינייהו כו'. ונראה שנתכוין להבין כמו שפי' בתחלה. הס"ד כצ"ל, ור"ל בתוס' לעיל עמוד א' ד"ה צפרים ע"ש שפי' דאמר צפרים סתמא ומיירי בנזיר עובר לפניו כמש"ש):

ד"ה האומר כו' וה"ה שמאל כדלקמן. הס"ד. רצונם בזה דעכצ"ל דגם בדס"ד ידע דה"ה לאומר שמאל ה"ז שבועה דהא גם שמאל סמוך לשבועה:

ומה"ד [ובזרוע עוזו] פי' התפילין מדהזכיר ימין תחלה:

הס"ד כצ"ל ור"ל דמזה משמע דזרוע הוא שמאל ועוזו זו תפילין:

דף ד' ע"א גמרא אלא כי הא דאמר רבא שבועה כו' יש להקשות לכי הא למה לי קרא דיין דמהיכי תיתי לא יחול איסור נזיר על השבועה בכולל דהא נזירות חל על כל דבר היוצא מן הגפן וטומאה ותגלחת והא איתא בירושלמי הובא בתוס' (שבועות ך"ד) ד"ה אלא באומר שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב ואף די"ל דהכא אליבא דר"ש קיימי דלית ליה איסור כולל כדלקמן אכתי קשה מאי פריך ורבנן הא לדידהו דאית להו איסור כולל אין צריך קרא. והנה י"ל עפ"י מש"כ הריצב"א בתוס' שם דאם הזכיר בפירוש הדבר מצוה לא חל אפי' בכולל