ברכת ראש נזיר קלח

הא י"ל דעדיפא ליגמר מכ"ג דבתרווייהו כתיב לא יבוא ומיירי בנפש המטמאות בביאה וגם לילף לחומרא עדיף דאפילו לאביו לא יטמא ואין לומר דהוה לי' חומרא דאתי לידי קולא ליבטל ממצות טומאת קרובים דהא ר' ישמעאל סבירא ליה בסוטה (דף ג') דלה יטמא רשות. אך אי ילמוד בגזירה שוה י"ל דיותר ניחא ליגמר נפש מנפש דכהן הדיוט ולא מנפשות דכ"ג דמדדמי ליה ילפינן וכה"ג אמרינן בעלמא וי"ל ג"כ בפשי' כיון דאין קדושתו קדושת עולם לא עדיף מכהן הדיוט:

תוס' ד"ה ולאמו כו' דקרא על [נפש] מת כו' כצ"ל:

ד"ה ואין לי כו' ועל כרחך כדפרישית ר"ל דאין לומר דהא דיליף קרובים הוא מחמת הק"ו דלעיל וא"כ יצטרך נמי להאי ק"ו לילף לאמו דאינו כן רק כדפי' רש"י לעיל דעיקר קרא ע"כ נפשות מת לקרובים אתא וא"כ מה לי אביו או אמו דכולם בכלל:

בא"ד וא"ת אכתי מנלן כו'. ויש ליישב לפי מש"כ בסמוך דאי לאו דנפקא לן מת מצוה לא הוה מוקמי הגזירה שוה דאמו למעוטי נגעם דמצורע איתקש למת כו' יעו"ש. וא"כ הכא אי לא הוה יליף מלאביו מת מצוה לא אמינא ג"ש דאמו אתא למצורע רק לילף למת מצוה וא"כ יקשה לכתוב אביו לחודי' ואז נדע ג"כ מק"ו דלאמו לא יטמא וכיון דלשניהם לא יטמא הרי כבר נאמר על כל נפשות מת דאיירי בקרובים ואייתר לאביו לידוק מינה ממת מצוה והק"ל אמו למה לי. אלא ודאי מדכתיב נמי אמו כוונת הכתוב לגזירה שוה למצורע א"כ מזה מוכח דאביו בא למת מצוה דאי לאו הכי לא אמרינן הגזירה שוה למצורע כדפרישית ודו"ק וע"ע משכ"ל בע"א:

ד"ה ה"ג אשכחנא כו' אבל [לא] לענין למעוטי כו' כצ"ל. ולפי מש"כ לקמן אליבא דר"י דס"ל דבעי מופנה משני צדדין דאל"ה משיבין א"כ י"ל בפשי' דמקשה נזיר מנ"ל מת מצוה מגופיה דאייתר לי' עוד קרא לגזירה שוה דאם לא מצינו מגופיה הוה אוקמינן קרא דאמו דנזיר למת מצוה. וצ"ל דס"ל למהר"ף כמש"כ לקמן בר' ישמעאל כגי' הש"ס שלפנינו דלא בעי מופנה משני צדדין. ומ"מ לפי האמת דמייתי הא דר' ישמעאל לאמו דנזיר לג"ש צ"ל דלא סבירא ליה כרבי כמש"ש ע"ש:

ד"ה כל ימי הזירו לה' על () נפש מת כו' כצ"ל ומש"כ נפש מת לא איקרי ר"ל לפי שאחר מיתתה אין לה נפש מיוחדת לישאר בשם נפש רק הכל חוזר למקור היסודית [רק בחייה נפש בהמה מקרי ולא במיתתה]:

ד"ה לאביו כו' ומפיק ליה מהאי] סברא כו' כצ"ל:

ד"ה או אינו כו' וטעמו איכא למימר כו' והא דכתיב על נפש מת לא יבוא צ"ל דס"ל בדס"ד דהוה כמו כלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט ומ"מ כתבו וטעמו כו' משום דאין לומר בזה דדיינינן בכלל ופרט אא"כ דיש קצת סברא בדבר כמש"כ לקמן (דף מ"ט) בתד"ה ומשני ע"ש:

בד"ה אמרת ק"ו מכהן הדיוט כו' שהרי בכהן הדיוט הוא איפכא. הס"ד כצ"ל:

ד"ה ועד כו' בנזיר על () נפש מת כו' דילפינן [להו מכללות] דכהן גדול () והאי דקאמר אף כללות כו' וכן מוכח בתר הכי. הס"ד ומה"ד או כלך לדרך זו כו' איצטריך לגופיה הס"ד כצ"ל, ומש"כ וכן משמע בתר הכי ר"ל מדמקשי אח"כ הא מיב"ל כו' משמע דבתחלה היה סבר דאתי למת מצוה ועמ"ש בפי' רש"י:

ד"ה האי מיבעיא לי' כו' למה לי תו () הפנאה [באמו] דנזיר וי"ל אליבא דר' ישמעאל [קיימינן] דאית ליה כו' כצ"ל, וצ"ל דכן היה גרסתם שם לר' ישמעאל מופנה מצד אחד למדין ומשיבין. אבל גי' הש"ס שלפנינו שם הוא איפכא דר' ישמעאל סובר למדין ואין משיבין. וצ"ל דר' ישמעאל לית ליה כר' דלעיל וס"ל דאביו ואמו דכ"ג אתא לצריכותא כדלקמן ולא איצטריך ליה עוד בנזיר לצריכותא דיליף מכ"ג ואמו אתי' לגזירה שוה או כדאפרש לקמן בפי' רש"י ד"ה ולר"ע ולרבי י"ל דסבירא ליה דבעי מופנה משני צדדים או דס"ל בנזיר הצריכות' כיון די"ל בכלל ופרט לפי מש"ל או דמיב"ל לכה"ג ונזיר וכדדרש ר"ע לקמן בזה [וע"ע בצל"ח ברכות כ' מש"ש]:

ע"ב גמרא רע"א [נפש] אלו הרחוקין כצ"ל:

שם אבל מילה [ופסח] דכרת [וע"ע בחידושי על מס' ברכות (דף כ' ע"א) ברש"י ד"ה שב ואל תעשה מש"ש שם ביאור הסוגיא דהכא]:

רש"י ד"ה ולאחיו כו' אלא נזיר [ולא] כהן יטמא למת מצוה כו' כצ"ל דגם כ"ג לבד דמיטמא למת מצוה מלאחיו נפקא ועמש"ל ברש"י ד"ה ולר"ע:

ד"ה אמר לך כו' וכתיב ביה בכ"ג ונזיר כו'. הא דלא פירש כפשוטו דלאביו ואמו דכ"ג מיותר לגזירה שוה כיון דידעינן ממת מצוה בכ"ג מלאחיו. וכן הוא בתוספות י"ל דסבירא כגי' הש"ס דידן בנדה (דף כ"ב) דרבנן דר' ישמעאל ס"ל מופנה מצד אחד משיבין הכא יש להשיב דמה לנזיר שאין קדושתו קדושת עולם להכי איצטריך למילף מגופיה דקרא דבמותם קאי נמי אנזיר וכ"ג. וע"ע משכ"ל ברש"י ד"ה ולרע"ק מבואר יותר דס"ל דאביו ואמו דכ"ג אינו מיותר ומיב"ל הצריכותא ולהכי הוצרך לדייק מגופיה דקרא במותם כו' יעו"ש:

ד"ה ולאחותו כו' למישרי פסח ומילה [ומשני] אכתי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה רע"א כו' נפש סתמא לא איקרי כו' והא דדרש ר"ע בביצה (דף כ"א) יאכל לכל נפש אף נפש בהמה במשמע צ"ל דזה מרבה מלכל נפש גם י"ל דהתם מיירי בחיים דאיקרי נפש ולא לאחר מיתה וק"ל:

ד"ה לאביו כו' מצריך קרא לכהן הדיוט [ונזיר] דכהן הדיוט כו' [אלא] לכ"ג ונזיר ולאחותו כדתניא וכו' הס"ד כצ"ל:

ד"ה ור"ע גזירה שוה דר' מנ"ל כו' נמי () איצטריכו כו' מייתר לן אביו [ואמו] בכ"ג כו' כצ"ל, ומש"כ דר"ע ס"ל מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין זהו כפי גרסתם שכתבתי לעיל אך לגירסתינו שם ס"ל לרבנן דר' ישמעאל משיבין. ולפ"ז צ"ל דס"ל כפי' רש"י בזה יעו"ש. או י"ל דס"ל כיון דלענין טומאה נזיר וכ"ג שוה ה"ה לנגעם למד זה מזה אף במופנה מצד אחד וע"ע בש"מ:

דף מ"ט ע"א רש"י ד"ה ולר"ע כו' למה לי הא [קא שמעינן] לה מעל כל נפשות מת. הס"ד כצ"ל. מפירושו מבואר דק"ל מייתורא דתרווייהו דאביו ואמו דכ"ג דהא שמעינן לה מעל כל נפשות מת ולמת מצוה לא איצטריך דשמעינן זה מלאחיו דנזיר מה לי כו' וגם לגזירה שוה לא נצרך לפירושו שפי' לעיל דבמותם דנזיר נפקא. ולכאורה תמוה דמאי משני צריכי הא א"צ תרווייהו דאתי מכללא דעל כל נפשות מת דהי מינייהו מפקת. וצ"ל דס"ל דלר"ע אף דנפקא ליה מגופיה דקרא דנפש מת לקרובים אי לא כתיב אביו ואמו יש לאוקמי' בחד צד או באביו או באמו ולהכי איצטריך עוד אביו ואמו. והא דלא חש גבי נזיר כן ומנ"ל לרבות ממת מצוה י"ל דאחר דמרבה ביה קרובים מנפש מת אז נאמר כדלעיל עד שלא יאמר יש לדון מכללות דכ"ג דכל הקרובים בכלל כיון דיצא מכללא דכהן הדיוט. ולולא פירושו י"ל דהא דאביו ואמו דכהן גדול אתא למעוטי ממת מצוה אף לפי פירושו דלא בעי לגזרה שוה מ"מ אין שייך לאוקמי' לאחיו דנזיר בנזיר וכ"ג כל זמן דלא ידעינן בכהן גדול גופיה דמטמא למת מצוה והוה מוקמינן לכהן הדיוט ונזיר רק אחר דמרבינן מקרא דכ"ג למת מצוה אוקמי' קרא דלאחיו לשני קדושות דנזיר וכ"ג. וקו' הש"ס הוא למה לי תרווייהו אביו ואמו למת מצוה כפי' התוספות וע"ע בסמוך:

ד"ה צריכי כו' דלא ברירא מילתא אי אבוה הוא, לפירושו דלעיל דקאי אקרא דכ"ג לא ברירא הך מילתא מה נ"מ דחזקה בעלמא הוא הא ממ"נ יכול ליטמא לו דאי לאו אביו הוא לאו כהן הוא. אך לשון התוספות בזה לעיל (דף מ"ח) בד"ה ואין לי מבואר יותר שכתבו שם בצריכותא דכ"ג בזה"ל. דהוה אמינא דוקא קרובים דמצד האב דגריע טפי משום דאינו קורבא ודאית אלא חזקה בעלמא כו' ור"ל משום דלאביו ממעט כל קורבה דאב שהם אחיו ואחותו דהם אינם רק חזקה בעלמא נתמעט נמי אביו לאפוקי אמו דאין מצדה צד קורבא רק אמו דילדתו ודאי. וכצ"ל בכוונת רש"י. ואולי לפי שהך צריכותא סבירא ליה נמי בנזיר להכי נקט סתמא:

ד"ה ולר"ע דאמר כו'. פליאה דעתו מלהבין מה זה ק"ל לר"ע על הקרא יותר מלר' ישמעאל דהא גם ר' ישמעאל מוקמי ליה בקרובים מק"ו או מסברא כדאיתא בריש סוגיין ולמה ליה ריבוי דעל כל ואי הך נפשות ק"ל הא גם לר' ישמעאל מיותר והך דרשא דשני מתים בע"א תליא אם יש אם למקרא או למסורת כדאיתא בריש סנהדרין. גם תירוץ הש"ס אינו מובן כ"כ כדתמה בתוספות. ונ"ל בכוונתו עפ"י משכ"ל בדעתו דסבירא ליה דאין צריך כלל יתורא דאביו ואמו בכ"ג למת מצוה דמלאחיו דנזיר שמעינן וא"כ כל הפסוק דעל כל נפשות מת דכ"ג מיותר כיון דכתיב ביה אביו ואמו לגופיה דלא יטמא. ואין לומר דהוה אמינא דבא למעט רחוקים דהא זה נסתר מק"ו דכהן הדיוט כיון דכתיב רק פרטא לחוד ולא דרך כלל ופרט כדאיתא בתוספות. וע"ז מתרץ דכולהי קרא אתי לקרובים ורחוקים לטומאת אהל ונפשות דרש ר"ע מינה לשני מתים כו' משום דבכהן הדיוט לא כתיב ביה נמי טומאת אהל. ואף דכתיב ביה לנפש לא יטמא והכל בכלל טומאה כמבואר בפרשת חקת. מ"מ בא הכתוב לעבור עליו בשני שמות כדאיתא לעיל (דף מ"ב ע"ב) אמר רב הונא מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבוא כו' ע"ש כנ"ל בשי'. ומ"מ לולא פירושו י"ל דהך קרא ק"ל בין לר' ישמעאל ובין לר"ע דלר' ישמעאל דלא ס"ל הצריכותות א"כ אביו דכ"ג לגופיה ואמו למת מצוה ואמו דנזיר לג"ש לפי מה דס"ל למדין ואין משיבין ומתרץ כמו שכתבתי:

תוס' ד"ה ולר"ע כו' דלקמן דרש ר"ע כו' כנ"ל. וכ"ה בס"י. וכדאיתא בסמוך בש"ס ומה דפסיקא להו דהש"ס נקט