ברכת ראש נזיר קלה

ומיירי בשלמים דשוחט ברישא ונטמא יביא עוד זבחי שלמים אח"כ לגלח עליה כמצותו. אבל בחטאת ועולה יקשה למה צריך להביא אחר כיון שראוי לתגלחת לדעתם. ובאמת דבריו סתומים. והנ"ל כתבתי. ומי שדעתו רחבה ייטיב דעת:

תוס' ד"ה ונטמא כו' מותר לשתות יין () הרי כשנזרק אחד מן הדמים עדיין אינו ראוי לתגלחת והואיל דנטמא קודם שהקריב כולם כו' וכצ"ל. וכן משמע בס"י. וכן הוא בש"מ בשם הרא"ש. והמדפיסים הוסיפו תיבת ומגלח וגרעו דהא ודאי גם לר"א מגלח על אחד מן הדמים ברישא דהא משמע לעיל (דף מ"ה) דר"א דדרש פתח אהל מועד שהוא פתוח דס"ל דגילח על חטאת וכן הוא בש"מ שם ולדידיה ודאי שוחט חטאת ברישא ומגלח עליה רק כיון דאין אחד מן הקרבנות מתירו בתגלחת שגילח עליה לשתות יין עד שיקריב את כולם. עז"כ שבאחד מן הדמים עדיין אינו ראוי לתגלחת ור"ל לגלח עליה שיותר ביין ע"י זה וזה ברור. אכן מש"כ הואיל ונטמא קודם שהקריב כולם כו'. משמע מדבריהם דלר"א אם נטמא אחר הקרבת כולם קודם הגילוח אינו סותר. וכן משמע יותר בש"מ בשם הרא"ש שהוא כלשון התוספות. וביאר זה בזה"ל. וכיון דס"ל לר"א שאין אחד מן הקרבנות מתירו בתגלחת עד שיקריב את כולם א"כ כל קרבנותיו חשובים כקרבן אחד וכשנטמא קודם שהקריב את כולם הוי כאלו נטמא שחרית קודם שהקריב אף אחד מהם כו'. מבואר דבהקרבת כולם אינו סותר וזה סותר למשכ"ל (דף י"ד ע"ב) בתד"ה אין לו תקנה קס"ד כו' כיון שהביא כבר קרבנותיו ונטמא קודם שגילח כו'. ועז"כ בד"ה אליבא דמאן אי אליב' דר"א כו' יחזור ויביא קרבנות כדתנן בפ' ג' מינין כו' ע"ש. ועכצ"ל דהא דאמר רב חסדא שם שאם קדש שער בדם דר"ל שהביא כל קרבנותיו ונטמא קודם הגילוח דהא מסיק שם אליב' דרבנן אין לו תקנה למצות גילוח טהרה עיין רש"י ותוס' שם. ואי לא הקריב עדיין כולם הא יכול לגלח על אחת משלשתן ואפ"ה אמר שם לר"א דס"ל תגלחת מעכבת הוה לי' כאלו נטמא תוך מלאת וסותר קרבנותיו להביא פעם אחרת דעיקר החילוק הוא אם נטמא בעת שבא זמן היתר יין. ולהכי לרבנן דס"ל דבנזרק אחד מן הדמים הותר לשתות ביין והתגלחת אינו מעכב אף שדעתו לגלח כמצותו ונטמא כבר נסתלק נזירותו רק דמביא שאר קרבנות לכשיטהר ולר"א אף דהקריב כבר כל הקרבנות אם נטמא קודם הגילוח כיון דהתגלחת מעכבו לחול עליו עוד דין נזירות מלשתות יין הו"ל כנטמא תוך מלאת וכן כתוב בש"מ ע"ש. והא דנקט במתניתין מי שנזרק עליו אחד מן הדמים לרבנן קתני לה ולאשמועינן דמביא שאר קרבנות לכשיטהר וגם לדעתם אם הקריב כל קרבנותיו ונטמא שוב אין לו תקנה לגלח נזירות טהרה כמצותו כדאמר רב חסדא לעיל (דף י"ד ע"ב) עיין ברש"י ותוספות ומה שכתבתי שם. אבל בנזרק אחד מן הדמים ונטמא יכול לגלח על שאר קרבנות כשיביאם לכשיטהר. ונ"ל דלהכי קתני בדברי חכמים יביא שאר קרבנות ויטהר. ובירושלמי סירס המשנה. דכן הוא מתניתא יטהר ויביא שאר קרבנות וכדאיתא לקמן בתוס' משום דפירשו לשון ויטהר ר"ל שיהא לו הזאת ג' וז', וי"ל דכיון נמי לזה שיגלח נזירותו בטהרה על שאר קרבנות. ולז"א יביא שאר קרבנות ויטהר ר"ל שיגמור נזירותו גם הגילוח בטהרה ולאפוקי אם כבר הביא כל קרבנותיו קודם שנטמא שוב אין לו תקנה דליכא דבר דלא רמיזי במתניתין. והנ"ל דתוספות והרא"ש פירשו בהא דנקט לר"א בנזרק אחד מן הדמים מיירי אף בגילח עליו ונטמא אח"כ, מ"מ כיון שאינו מותר עד אחר הבאת כל הקרבנות הוי לי' כנטמא שחרית דכקרבן אחד חשיבי כמ"ש בשם הרא"ש. ומש"כ אינו ראוי לתגלחת ר"ל לגילוח שיטהר בזה דעכצ"ל כן כמש"ל וכן לרבנן דס"ל דאינו סותר מיירי אף בלא גילח כיון דראוי לתגלחת טהרה פסק נזירותו כנ"ל:

ד"ה וחכ"א כו' בירושלמי [עושה] מעשה דטהרה כו' ואחר שיטהר [שיהא לו] הזאת ג' וז' יביאם למנין סתירה [וכדאמר] לעיל בפ"ק (דף ו') ובפ"ג (דף ט"ז) דטומאה דלאחר מלאת סותרת [שלשים] לרבנן, ובפ"ק פירשתי דמדרבנן הוא [אטו סתירה] דמה"ת הבא [ביום מלאת ושמא הכא] הואיל ובחדא ראוי לתגלחת כשנזרק אחד מן הדמים די לרבנן בסתירת ז'. הס"ד כצ"ל. והכל דיבור אחד. ושייך למתניתין דכן הוא בס"י. וכן משמע מהרא"ש שהביא הש"מ שדעת התוס' היה מתחלה שיסתור לרבנן שלשים. ועז"כ ואיכא לספוקי הכא אולי די בסתירת ז' הואיל וראוי לגילוח בשנזרק אחד מן הדמים. וכמו שהגהתי. ושמא הכא הואיל כו' וכתב הרא"ש ע"ז ול"נ לרבנן אין כאן סתירה כלל דכיון דלדידהו אם נזרק אחד מן הדמים הותר ביין יצא מכלל נזירות עכ"ל וכמ"ש בתוס' אחר כך כמש"ש. וכ"מ בירושלמי דלרבנן א"צ סתירה רק כדי שיטהר ולר"א הו"ל מטעם סתירה ולהכי ס"ל דסותר אף הקרבן שהקריב כבר בטהרה. וכעי"ז הגיה באורח מישור לפי הס"י ואינו נ"מ בזה. אך לא כנדפס כעת שקלקלו באין מבין:

ומה"ד במרים התרמודית מתרמוד:

ד"ה סותר [קרבנותיו כדפירשנו] במתניתין ודייק נמי [בבתרייתא] דבקרבנות איירי כו' כצ"ל. רצונם בזה על מה דמסיק הש"ס ומעשה נמי כו' ואמר בזה תרי ש"מ. והב"ח בהגהותיו מחק מש"ס ש"מ קמא. ולא עיין שהתוס' כיוון לתרץ זה. והיינו דמתחלה הביא הש"ס ראיה דר"א וחכמים פליגי בקרבנות מדקתני וחכ"א יביא שאר קרבנות ומוכח מזה דר"א ס"ל דגם קרבן שהקריב סותר ומביא פעם אחרת, ועדיין י"ל דגם רבנן ס"ל דבעי שיעור סתירת שלשים כדס"ל בכל סתירה רק בקרבן שהקריב כבר ס"ל דאינו סותר. להכי הביא הש"ס עוד ראיה מהא דמייתי רבנן ראיה לדבריהם ומעשה נמי כו' ואמרו חכמים תביא שאר קרבנות ותטהר ולא פירשו יותר כיצד תעשה במנין סתירה ש"מ שבזה באו להביא ראיה לדבריהם שדי בזה שתביא שאר קרבנות ותטהר והיינו שתטהר לבד כדין טהרה:

ויצאו דברינו בטהרה. והדרן עלך סדר נזירות טהרה בס"ד. שויתינן האי פרקן. כגדי מסנקן. הרחמן יקום פורקן. לשזבינן מכל מרעין ועקן. ויכונן המקדש על מכונו. ויגדל ה' מעולם ועד העולם. ושם נעבדנו ביראה כימי עולם. או"א כי"ר:

פרק שביעי דף מ"ז ע"א מתני' וחכ"א יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט במשנה שבמשניות ובירושלמי איתא ואל יטמא כהן גדול, וצ"ל משום דאיירי ביה נקטי כהן גדול וה"ה בכהן הדיוט. ויש לרמז עוד במה דאיכא לאסתפוקי לדברי חכמים נזיר והוא כהן הדיוט נגד כ"ג מה דינו. ולכאורה י"ל דתליא בשני הפירושים במה דאמרו חכמים נזיר אין קדושתו קדושת עולם דמתוס' משמע שר"ל אין קדושתו מרחם דלז"כ ואפילו אמר נזיר עולם כו' כמש"ש. ולזה י"ל דאינו מעלה רק נגד כהן הדיוט אבל כהן גדול שאין קדושתו מרחם רק ע"י התמנות שוה בזה לנזיר וא"כ נזיר והוא כהן הדיוט עדיף שכן מביא קרבן עה"ט וגם קדושת עולם. אבל אי נפרש דנזיר אין קדושת עולם מפני שישנו בשאלה כמו שכתב הלח"מ בדעת הר"מ. וכ"כ האו"מ ותוס"ח א"כ אף שהוא נמי כהן מ"מ כ"ג קדושתו עדיפא נגד כהן הדיוט ונזיר. ואף דבכ"ג איכא חד לאו וכהן הדיוט ונזיר תרי לאוי הא אמר הש"ס לקמן (דף מ"ח ע"ב) לר' ישמעאל כיון דשרא רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי. וגם ר"ע אית ליה האי סברא גבי כהן הדיוט ונזיר כמש"כ התוס' שם בד"ה לאביו כו'. אבל לא מצריך קרא לכ"ה ונזיר כו' ע"ש. ויותר נראה דגם התוס' מודים בזה דכה"ג עדיף דסוף סוף מקרי קדושתו קדושת עולם נגד סתם נזירות דאפי' אם עבר מחמת זקנה או מום בקדושתו עומד כדאיתא בר"מ פ"ג דהוריות מ"ב ע"ש. ולזה נקט פלוגתת ר"א וחכמים בנזיר וכ"ג ללמד דלר"א תמיד נזיר עדיף אף נגד כהן גדול ולחכמים תמיד כ"ג עדיף אף נגד תרתי כהן הדיוט ונזיר וה"ה כהן הדיוט נגד נזיר:

רש"י ד"ה בשלמא כהן [גדול] ונזיר שמעינן להו [הי] מינייהו ליטמא תחלה דרבנן סברי כ"ג עדיף שקדושתו קדושת עולם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כהן גדול כו' בספרים איתא אבל מטמאים למת מצוה כו' כצ"ל. ועיין לקמן בתוספות עמוד ב' ד"ה ע"כ:

ד"ה ואל יטמא נזיר כו' משא"כ בכהן. הס"ד ומה"ד וחכ"א יטמא נזיר כו' כצ"ל:

ד"ה נזיר כו' ואפילו אמר נזיר עולם כו' ור"ל אפילו בנזיר מן הבטן שהקדישו אביו כעין שכתבו התוספות לעיל (דף ד' ע"ב) בד"ה שמשון דהוה כעין כהן שקדושתו מרחם מ"מ סתם נזיר הוה של ל' יום. והתוי"ט שגה בזה. וכ"כ האו"מ. ובכלל זה נמי אפילו בנדר על דעת רבים דאין לו שאלה מ"מ סתם נזירות אין קדושתו קדושת עולם. ובירושלמי איתא בזה"ל הגע עצמך שהקדישו מרחם זו תורה וזו אינה תורה וכדאיתא לעיל (דף כ"ט) ר' יוחנן אומר הלכה ור"ל סבר מדרבנן ע"ש:

ד"ה וכן משוח כו' ומרובה בגדים הוי משנגנז כו' הא דקתני למוסרו לציבור היינו בימי משה כו' כצ"ל. ור"ל קודם שעשה משה אם עשאו למוסרו לציבור למשוח בו א"נ למוסרו לציבור ללמדם וזה בכל זמן אבל אם מוסרם למשוח ס"ל דחייב לפי שאין רשאין למשוח בשמן משחה אחר שאינו משל משה. אבל דעת הרמב"ם בפירושו ומחיבורו בפ"א מהל' כלי המקדש נראה כפשוטו אף אם עשאו למוסרו לציבור למשוח פטור ואינו חייב עד שיעשה לסוך בעצמו ע"ש:

בא"ד ונראה