ברכת ראש נזיר קלג

ומ"מ ס"ד דאורחיה דמלתא קתני עד דהשיב כולי קרא יתירא הוא לזה וכן בבהן יד אף דכתיב תהיה לעכובא דבעי נתינת שמן מ"מ אין ראי' דבעי קרא כדכתיב לכל פרטיה דגם ר"א דרש תהיה לעכובא בד' מינים שבמצורע וכיוצא בו שחסר בגוף הדבר רק בזה פליגי ת"ק ור"א דת"ק סבר דעיכובא הוא דבעי קרא כדכתיב ור"א סבר דגם על מקומו יוצא אבל בנזיר דקיי"ל תגלחת אינו מעכב רק למצוה בעלמא וכשאין לו שער אינו מעכב א"כ הא גופי' אי בעי העברת תער על מקומו תליא נמי בפלוגתא זו דלמ"ד בעי קרא כדכתיב העברת תער אינו מעלה ולא מוריד ולמאן דלא בעי קרא כדכתיב י"ל דצריך העברת תער על מקומו. ובזה ארווח לן שיטת הרמב"ם על מכונו מה שפסק בנזיר ממורט דא"צ עברת תער כגי' דיומא לפי דפסק כת"ק באין לו בהן יד דאין לו טהרה עולמית משום דבעי קרא כדכתיב א"כ גבי נזיר דקיי"ל תגלחת אינו מעכב לכן ס"ל לב"ה דא"צ ג"כ העברת תער אבל סוגי' דנזיר דס"ל בל"ק לב"ה צריך להעברת תער הוא משום דס"ל דלא בעי קרא כדכתיב ולא קיי"ל הכי דבלא"ה סוגי' זו הפוכ' בדין ר"א וחכמים. והרמב"ם פסק כשנוי במתניתין דנגעים. וכדאיתא בסנהדרין ויומא ובת"כ ובירושלמי דפרקין דחכמים ס"ל אין לו טהרה עולמית. ובפרט לפי משכ"ל דגם בסוגין יש לגרוס כגי' דיומא וא"ש. (ג) עוד ראי' לשי' הר"מ הנ"ל. דהנה התוי"ט בפי"ד דנגעים הקשה אמאי לא תנא נמי אין לו שער דמעכב כמו בוהן ואוזן. והחו"י שם תירץ משום דמצורע בעי גילוח בכ"מ שיש כינוס שער הוא מלתא דלא שכיחא שיפלו כל השערות שבגוף, וזה אינו מספיק. אך האמת הוא דאישתמיט להו התוספתא בפ"ק דנזיר שהבאתי בדיבור הקודם אחר שכתב שם דין דנזיר ממורט דבש"א צריך להעביר תער ובה"א א"צ להעביר תער מסיק וכן במצורע וכן בלוים ע"ש. הרי מבואר להיפוך דגם במצורע א"צ להעביר תער. ולפ"ז עכצ"ל כגי' דיומא דאי לגי' דנזיר דבה"א צריך א"כ לת"ק דס"ל בבהן ואוזן דאין לו טהרה משום דלא מהני מה שמניח על מקומו כ"ש תגלחת דלא מקרי שם גילוח עליה בהע"ת והו"ל למיתני נמי דאין לו טהרה באי"ל שער, ולגי' דיומא ניחא, דהנה עכצ"ל דהא דס"ל לב"ה גם במצורע א"צ להעביר תער משום דדרשו תורת המצורע בין יש לו שער או אין לו יש לו טהרה דכן מצינו ברייתא בירושלמי בסוגיין דפריך אשמואל דאמר שער בנזיר מעכבת כבהונות של מצורע מדתניא תורת המצורע בין שיש לו בהונות או אין לו ופתר לה כר"א דאמר נותן על מקומו ויוצא אבל רבנן לא דרשו על בהונות מ"מ דרשו על תגלחת כמ"ש לקמן, וכיון דס"ל דבעי קרא כדכתיב ובלאו הכי לא מהני א"כ הכא דריבה הכתוב גם באין לו שער ניטהר א"צ נמי העברת תער כלל דזה לא מעלה ולא מוריד, והא דרבנן דרשו זה בשער ולא בבהן, לכאורה יש מכאן ראי' לגי' הרמב"ם בפי"א מהל' מצורע דתגלחת אינו מעכב במצורע כמו בנזיר ואתי' מריבויא דתורת, אך כבר הקשה ע"ז הראב"ד וכל נו"כ דבתוספתא דנגעים פ"ח איתא דתגלחת מצורע מעכב וצ"ל משום דתגלחת לא דמי כ"כ לבהן ואוזן דשם עיקר טהרה הוא בנתינת השמן וכדתנן ד' מינים שבמצורע מעכבין ואינהו ס"ל דבעי קרא כדכתיב לכן באין לו בהן ואוזן אין לו טהרה משא"כ תגלחת אף דנאמר לעיכובא היינו ביש לו שער צריך להעבירן שלא יהא עליו, אבל באין לו א"צ יותר, אך ר"א דרש מתורת גם לאין לו בהונות שמהני בנותן על מקומו. (ד) ולכאורה דברי הירושלמי סותר שיטת הש"ס דסנהדרין הנ"ל דס"ל טעמא דר"א משום דלא בעי קרא כדכתיב ואי לשי' הירושלמי אין ראי' דהא י"ל דס"ל דרבי קרא כמו ברוצח וגואל הדם כדאמר שם, אך י"ל בפשיטות דהא בלאו הכי יש להקשות במאי פליגי ת"ק ור"א דמר דרש גם על בהונות ות"ק לא דרש ולדעת הבבלי ניחא דת"ק ס"ל דבעי קרא כדכתיב א"כ אי אפשר לדרוש על אין לו בהן כיון דעיקר טהרה תלוי' ביה ועל מקומו אינו פועל כלום, אבל ר"א ס"ל דבדיעבד מהני אף דלא מקיים קרא כדכתיב רק דס"ל בדאית לי' בהן דלא מעכב אף דאינו נותן על הבהן ממש משום כל הראוי לבילה כו' אבל באין לו בהן י"ל דלא מהני משום דאינו ראוי וכדאמר כן שמואל שם בזה דשער בנזיר מעכב והיינו באין לו משום דס"ל כל שאינו ראוי מעכב וכמש"ל. ולכן הקשה לו מברייתא דבהונות דס"ל אפילו באין לו לא מעכב ומשני דאתי' כר"א דס"ל נותן על מקומו ויוצא והיינו משום דס"ל דבדיעבד לא בעי קרא כדכתיב לכן מרבה אף באינו ראוי דדי לתת על מקומו וכל זה לשמואל שם אבל באמת פסק הר"מ גם בנזיר באין לו אינו מעכב וכב"ה דא"צ להעביר תער וה"ה במצורע באין לו שער דרבי מתורת וכן משמע נמי מהא דפריך בסנהדרין שם מאין לו רחוב וכן מבן סורר ומורה דלמ"ד לא בעי קרא כדכתיב גם באין לו נמי, מיהו י"ל דגמר מבהונות דגם באין לו נותן על מקומו מריבוי דתורת וכהאי דאמר שם גבי רוצח וליגמר מינה, כן י"ל להשוות דעת בבלי וירושלמי ודעת הרמב"ם לנכון בס"ד:

שם במשנה גלח על הזבח כו' וזבחיו לא עלו לו כו'. (א) וק"ל טובא לפי מש"כ התוספות לעיל (דף ל"ט ע"ב) בד"ה וקים להו דבגילחוהו אחר מלאת כו' מדאורייתא דיו בכך כו' מ"מ שוו חכמים כו' אבל לרבנן כו' ילפינן כל תגלחת דלאחר מלאת לסתירת שלשים כמו בטומאה כו'. ולפ"ד דמה"ת אינו סותר אלא מדרבנן השוו לטומאה ובטומאה דאחר מלאת ג"כ אינו סותר אלא מדרבנן כמ"ש ברפ"ג והביאו התוספות לקמן בסוף פרקין וכיון דתגלחת אינו מעכב ובשנזרק אחד מן הדמים הותר ביין מהיכי תיתי נאמר דזבחיו לא עלו לו כיון דמדאוריי' די במה שראוי ביום שלשים לתגלחת ונהי דהשוו חכמים לטומאה לסתור שימתין ל' יום לגלח בגידול שער מ"מ הקרבנות שהביא למה לא יעלו לו גם להתירו ביין. ומש"כ התוס' הטעם כיון דלא ראוי לתגלחת יש להחשיב כאלו הקריב הזבחים תוך מלאת מלבד שסותר דבריהם דלעיל שכתבו כיון שהיה גידול שער ביום שלשים שראוי לתגלחת מדאוריי' די בכך אף גם דבריהם בעצמם קשים להולמן דהא כתבו בסוגי' הקודם דלרבנן אף בנזיר ממורט דאינו ראוי לתגלחת אינו מעכב וכדפסקינן באמת שם דנזיר ממורט א"צ להעביר תער וכדאיתא ביומא (דף ס"א). הן אמת לפי מה דמסקו שם בסו"ד בלישנא בתרא משמע דלמסקנא ס"ל בממורט כיון שאינו ראוי לתגלחת מעכב וכמו שפירשתי דבריהם בד"ה אית דגרסי אמר ר"א ע"ש. מ"מ הא לא פסיקא זה דפי' ג"כ דאינו מעכב ובפרט לסוגי' דיומא דס"ל לב"ה דאין צריך הרי דלא אמרינן כל שאינו ראוי לתגלחת מעכב כ"ש הכא דמדאורייתא היה ראוי ועומד לגילוח למה יגרע במה שגילח קודם דזבחים לא יעלו לו, ואפי' נדחוק דחכמים השוו מדותיהן שיסתור ג"כ הקרבנות הא תינח עולה ושלמים שבאו בנדבה אבל חטאת דאינה באה בנדבה כיון שהביא חטאת ביום מלאת והותר בזה מן התורה איך יחמירו חכמים להביא חטאת אחר אח"כ הא הו"ל חולין בעזרה. ועיי' בירושלמי פרק שני נזירים על המשנה נזיר שהיה טמא בספק שהקשה שם כה"ג ויעשו לו תקנה ליינו וכפי' הפני משה שם כיון דתגלחת אינו מעכב יזרק עליו ויותר ביין ומשני יצא זה שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד בשביל ספק טומאה והכא לא שייך תירוץ זה. (ב) ונראה לי דמשנה זו סובב והולך ע"ד משנה הקודמת. היה מבשל את השלמים כו' ואח"כ הותר הנזיר כו' ופי' התוספות שם דמתחלה סתם כר"א ור"ש פליג, כן הוא דרך משנה זו דמתחלה סתם דבריו אליבא דר"א דס"ל תגלחת מעכב וכיון שהתגלחת פסולה וצריך מה"ת להמתין עד שיעור גילוח לר"א ז' ימים ולרבנן שלשים יום כדאיתא בתוס' שם והג"ה. דזו הפלוגתא דשבעה ושלשים הוא ענין פלוגתא אחרת בין ר' אליעזר לרבנן לעיל ברפ"ג דס"ל לרבנן דחכמים גזרו שלשים ולא תלי' בפלוגתת ר"א ורבנן בתגלחת מעכב ולהכי כתבו שם התוספות שוו חכמים כו' ואנן כעת אליבא דר' אליעזר קיימינן דס"ל תגלחת מעכב וצריך מה"ת להמתין שיהיה ראוי לגלח דו"ק בזה] א"כ גם הקרבנות שהקריב בעת שאינו ראוי לגילוח לא יעלו. וכהך דתנן במשנה שאח"ז בנטמא דלר"א סותר קרבנותיו יעו"ש. ולר"ש דסבירא ליה לעיל דתגלחת אינו מעכב י"ל דאין הכי נמי אפילו אם תגלחתו פסולה מ"מ שאר זבחים יעלו דלא תליא בתגלחת. ובזה י"ל מה דלא נקט ר"ש בדבריו תגלחתו כשרה ושאר הזבחים יעלו משום דלא תלי' זה בזה דאף אם גילח על חטאת ונמצא פסול דבזה גם ר"ש מודה דתגלחתו פסולה כדאי' בגמרא דרק בגילח על שלמי נדבה יצא מ"מ שאר זבחים אם שחט עולה לו והותר הנזיר ומ"מ דקדק הש"ס שפיר דס"ל תגלחתו כשרה מדלא נקט ר"ש כלישנא דת"ק תגלחתו פסולה ושאר זבחים עלו דממילא ידעינן דאותו הזבח אינו עולה מדתגלחתו פסולה. ומהגם דהאי דינא דאותו הזבח לא עלה ממתניתין דריש מסכת זבחים שמעינן לה דתנן התם כל הזבחים כו' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. ועכ"צ לאשמועינן דרק אותו הזבח לא עלה אבל תגלחתו כשרה. ולפמש"כ י"ל נמי בגילחוהו לסטים קודם שהקריב כלום לרבנן דתגלחת אין מעכב אף דבעי למצו' לרבנן להמתין שיעור גידול שער מ"מ אם הקריבו הקרבנות אח"כ הותר ואינו סותר. וזש"כ התוספות לעיל (דף ל"ט ע"ב) בד"ה וקים להו ושמא י"ל דמודו כאן אחר מלאת שהביא קרבנו כו' וכמש"ש. ומה שנסתפקו בזה דשמא י"ל דגם ר"ש גזר בעולה ושלמים להמתין ולא יעלו כנ"ל לשי' התוס' וא"כ לדינא פסקינן כר"ש בזה דזבחיו עלו לו. ומ"מ בהך דסבר ר"ש נזיר שגילח על שלמי נדבה יצא אין ראיה לפסוק כמותו בזה די"ל כת"ק דתגלחתו פסולה. ואף אי נימא