ברכת ראש נזיר קלב

אמר הש"ס דרב אליבא דר"א אמרה וע"ז דחי שפיר הא ב"ש ס"ל דאין לו תקנה ומעכב ואפ"ה חל עליו נזירות דב"ש מיירי גם בממורט מתחלתו וכן י"ל בתנופה לר"א, וללישנא ב' פריך איפכא ומי לא מעכבא גם לרבנן והתניא זאת תורת לרבות גם אין לו כפים ומדהוצרך לרבויי באין לו ש"מ דמעכב וקמ"ל אף דמעכב בו מ"מ חל עליו הנזירות דאי לאו הכי ל"ל לרבויי הא אין לו הוה כדיעבד ודחי ליה והתניא גם גבי שער כה"ג דמרבי מזאת תורת דחל עליו נזירות גם באין לו שער ה"נ דמעכבא והתניא בממורט בש"א צריך ובה"א א"צ ואמר רבינא לב"ש צריך ויש לו תקנה הרי דאין מעכב בו לכ"ע דהא לב"ש יש לו תקנה ולב"ה א"צ כלל להעברת תער רק דזה גופיה אשמועינן קרא דחל עליו נזירות אף באינו ראוי לתגלחת וה"נ בתנופה י"ל דאינו מעכב רק רב אשמועינן זה מוכן יעשה וכמש"ל, וכן יש לקיים גם לל"ב דאמר רבינא מאי צריך דאין לו תקנה וה"ר דלא מעכב לב"ה וגם ב"ש דנקט צריך בדבר שאין לו תקנה ה"ק כיון דביש לו צריך וכאן אין ראוי לזה לכן אין לו תקנה כדבר שאינו ראוי לבילה כו' וא"כ אינו ראיה מזה דמעכב ביש לו לכ"ע וה"נ בתנופה וכדפרישית לעיל, ואיך שיהי' ביאור הסוגיא ברור ונכון כמ"ש. (ג) עוד יש לקיים גירסת אמר רבינא ותירוצא היא בין לגי' הש"ס דכאן או דיומא נכון ופשוט ע"פ מה שנ"ל בגי' הירושלמי שהבאתי לעיל דצ"ל הגי' מהופך דרב דאמר תנופה מעכבת הוא באין לו משום דאינו ראוי לבילה מעכבת לפי דק"ל מה דאמר ותני כן הראוי לתנופה תנופה מעכב בו כו' דלא מצינו מי שתנא בזה אף גם ראינו אח"כ שם בירושלמי דעת שמואל להיפך דאמר שער מעכב בנזיר כתנופות ובהונות של מצורע וע"כ מיירי באין לו דהא ביש לו פליגי ר"א ורבנן ומאי קמ"ל בזה, וכן משמע מדפריך עלי' דשמואל מדתני תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו ופתר לה כר"א דאמר נותן על מקומו ויוצא וכן רב אמר דינו בתנופה דאף דשירי מצוה היא מעכבת באין לו וזאת תורת דתנופה עיקר דינא אשמועינן דחל עליו נזירות אף דא"י לקיים בו דבר המעכב בו, ועז"א ותני כן הראוי לתנופה אין תנופה מעכב בו שאינו ראוי לתנופה תנופה מעכבת והוא ממה דקיי"ל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ומוכח כן ממתני' דמנחות (דף ק"ג ע"ב), וכן יתפרש הסוגיא לל"ק ס"ל דרב אמר אליבא דר"א דלעולם תנופה מעכבת, ופריך מדתניא זאת תורת דאף במי שאי"ל כפים דאינו יכול להניף יש לו דין תורת נזירות ש"מ דאינו מעכב ואמר עלה ואלא הא דתניא גבי שער כה"ג זאת תורת ה"נ דלא מעכבא הא ס"ל לר"א דתגלחת מעכב ופריך מדתניא בממורט דבש"א א"צ וגם ב"ה דס"ל צריך לכתחלה משמע להשוות אין לו ליש לו אבל מ"מ אינו מעכב דהא לא מקיים קרא כדכתיב וגילח כו' ומשני אמר רבינא מאי א"צ לב"ש אין לו תקנה ולב"ה יש לו תקנה דס"ל העברת תער במקום גילוח קאי ולעולם מעכב לר"א, וכן הוא בתנופה מעכב ולב"ש באין לו אין לו תקנה ולב"ה יש לו תקנה על זרועו, וללישנא ב' ה"פ דרב אמר מילתי' גם אליבא דרבנן דתנופה מעכב באין לו רק דאמר השתא יש לומר כו' ור"ל דלא פסיקא לי' כולי האי גם בתגלחת באין לו שאינו ראוי אי ס"ל דלא מעכב רק מדסתמו משמע דבכל גוונא מיירי, לז"א השתא י"ל בתגלחת שאינו ראוי דאימע"כ תנופה מיבעיא ופריך מי לא מעכבא באין לו והתניא זאת תורת לרבות אין לו ומדהוצרך לרבויי ש"מ דמעכב ודחי מדתניא נמי גבי שער כה"ג זאת תורת לרבות אין לו ה"נ דמעכבא והא רבנן ס"ל תגלחת אינו מעכב גם באין לו מדתניא בממורט דבש"א א"צ וגם ב"ה דאומרים צריך לכתחלה משמע אבל עיכוב לא שמענו, ומשני רבינא דלב"ה אין לו תקנה משום דמעכב ולב"ש יש לו תקנה משום דס"ל כר"ש יניחנו על מקומו ופליגא דר' פדת אבל באינו יכול לכ"ע מעכב באינו ראוי, וה"נ בתנופה מעכב לרבנן ואין לו תקנה לב"ה, ולגי' דיומא ה"פ לל"ק ס"ל דרב אליבא דר"א אמר דתנופה מעכב ופריך מזאת תורת דמרבי אין לו ש"מ דאינו מעכב ודחי משער דרבי ג"כ מזאת תורת באין לו ומעכב לר"א, ופריך מדתניא בממורט דבית הלל אין צריך וגם לב"ש צריך לכתחלה משמע, ומשני רבינא דלב"ש א"צ אין לו תקנה דמעכב רק לב"ה ס"ל דא"צ כרבנן דתגלחת אינו מעכב, ולל"ב ס"ל דתנופה מעכב באין לו גם אליבא דרבנן, וראיה מדרבי מזאת תורת אין לו והוצרך לרבויי ש"מ דמעכב ופריך מזאת תודת דשער דאינו מעכב גם באין לו מדתניא בממורט לב"ה א"צ וגם לב"ש צריך לכתחלה משמע ומשני רבינא לב"ש צריך ואין לו תקנה ולב"ה יש לו תקנה כמו שפי' התוס' זה לגי' בדב"ש דס"ל א"צ יעו"ש, והיינו דס"ל דהעברת תער על מקומו יצא ומ"מ מיב"ל זאת תורת אף שאינו מקיים כתיקונה אבל בתנופה באין לו כפים דא"י להניף כלל ס"ל דמעכב והיינו באין לו זרוע או למאן דלא ס"ל דיוצא במקומו, ובזה א"ש גם סוגי' דפרק הקומץ דיליף מוכן יעשה מקו' התוס' משום דהוה אמינא דבתנופה לא שייך ביה כל שאינו ראוי מעכבת כיון דבעלמא לא מעכב כפרה וגם הוא כעין מצוה אחריתי דלא שייך ביה עכבה לשתיית יין קמ"ל מוכן יעשה הכל כדכתיב ועכ"פ בעי ראוי לכך אבל באין ראוי מעכב גם לשתות יין, ולפ"ז אין קו' ממתני' דסוף פרקין וממתני' דלעיל (דף כ"ח) דמוכח דלרבנן תנופה אימע"כ דאין ראוי שאני, הארכתי בכל זה לבאר בכמה אופנים בפטפוטי דאורייתא דטבין, אולי אזכה לכוין דבר אחד לאמתו ויגן על הכלל, ובפרט כי נצרך הדברים למש"כ לקמן במשנה מזה ע"ש, וכ"ז י"ל בלימוד הסוגי' לפ"ד התוס' ודעימי', אבל דעת הרמב"ם בכל גוונא תגלחת ותנופה אימע"כ אף באינו ראוי וא"צ כלל להעברת תער על מקומו וכגי' הש"ס דיומא דבה"א א"צ להעברת תער וכפשטי' דא"צ כלל משום דלא מהני הנחה במקומו וכהך דבוהן יד דפסק כחכמים דמתני' דנגעים פי"ד דאין לו טהרה עולמית רק הכא גלי רחמנא מג"ש דתגלחת אימע"כ גם באינו ראוי אין מעכב דהו"ל למצוה אחריתי וכל"ק דהכא וע"ע בסמוך מש"ש:

שם דאמר רבי פדת ב"ש ור' אליעזר אמרו דבר אחד כו'. (א) עיין בתוספות סנהדרין (דף מ"ה ע"ב) שכתבו בהא דס"ל לת"ק אין לו טהרה עולמית מיירי שנקטעה משנזקק לטומאה דאי קודם לכן הא אפילו שמואל דבעי קרא כדכתיב מודה בעדים גידמים דמעיקרא. וכ"כ הר"ש ורע"ב בפי"ד דנגעים מ"ט והתוי"ט שם האריך ליישב דעת הרמב"ם על מה שלא חילק בדברים של מה בכך דס"ס קשיא לדבריו על מה דפסק הר"ם בנזיר ממורט דא"צ להעביר תער כיון דפסק כדשמואל דבעינן קרא כדכתיב. וע"ע בשו"ת חוות יאיר סי' קס"ז בזה. ואני תמה להיפך לפ"ד התוס' והר"ש דהא הש"ס מדמה להו הכא ממורט ובוהן כהדדי א"כ נימא ה"נ במורט מעיקרא דלא יעכב דהוא העברת תער שלהם, ולדבריהם צ"ל דהא דאמר ב"ש א"צ דאין לו תקנה מיירי במורט אחר שנעשה נזיר אבל בממורט מעיקרא יש לו תקנה וא"כ מאי מקשה הש"ס בל"ק והתניא נזיר ממורט כו' ופי' התוס' דא"א לפרש לב"ש כו' דהא אינם שוות נימא דהא דאי"ל שער מיירי באי"ל שער מעיקרא דיש לו תקנה לב"ש וכן לל"ב דפריך ה"נ דמעכבא והתניא נזיר ממורט כו' לפי' התוס' דס"ד דצריך ויש לו תקנה נימא דב"ה מיירי בממורט אח"כ וברייתא דאין לו שער מיירי באין לו מעיקרא גם לכל הפירושים קשה כה"ג, נלאיתי להאריך, כי בלא"ה כתבתי לעיל דזאת תורת מרבה באין לו כפים ושער מעיקרא דחל עליו הנזירות, וע"ז הביא ראי' מנזיר ממורט פלוגתא דב"ש וב"ה בזה ומבואר דמיירי בממורט מעיקרו ואפ"ה ס"ל לב"ש או לב"ה דאין לו תקנה דומי' דבוהן וגם שמואל גופי' אמר בירושלמי שער בנזיר מעכב כבהונות של מצורע ולא ס"ל נותן על מקומו הוא משום דבעי קרא כדכתיב ופריך שם מדתניא זאת תורת בין שיש לו בהונות בין שאין לו כמשכ"ל דמיירי באין לו בוהן מעיקרא, ובאמת לא ידעתי מי הכריחם לזה דהא דמחלק בעדים הוא משום דכתיב יד העדים כמו שהיתה כבר כפרש"י אבל גבי בוהן מנ"ל חילוק זה אטו הבוהן דמעיקרא כתיב, אך לכאורה יקשה למה לא פסקינן בממורט דבעי קרא כדכתיב אך גם זה לא קשה מידי דבלא"ה הקשה התוס' בסנהדרין שם היכי דייק מבוהן דמצורע דבעי קרא כדכתיב דלמא שאני התם דכתיב תהיה דדרשינן מינה לעכב כל מילי ע"ש. (ב) והנ"ל דחדא מתורצת בחברתה דודאי הא דאמר שמואל דבעי קרא כדכתיב ומעכב בי' הוא בדבר הנאמר לעכובא לעיקר דינא רק שי"ל אולי אורחיה דמלתא קתני ואף אם אינו מכוון כ"כ כדכתיב בקרא נמי יוצא קמ"ל שמואל דבעי קרא כדכתיב דבזה גופי' דאמר שמואל בנקטעה יד העדים פטור מ"ט דבעינן יד העדים תהי' בו בראשונה וליכא כתיב בו תהיה לעיכובא דאל"ה הוה אמינא דלאו דוקא איכתב רק למצוה בעלמא כפירש"י שם. ועיין מכות (דף י"ד ע"ב) למ"ד קולטת הא דכתיב זקני העיר למצוה בעלמא. ולהכי פריך מ"ש נקטעה גידמין דמעיקרא ה"נ דפסולי' ומשני יד העדים בה"א משמע יד שהיתה כבר בשעת ראיית העדות זאת תהי' בשעת מיתה ואי לית לי' יד כלל מעיקרא אף דנגדם עד הכתף י"ל דלא מעכב ומת ע"י אחרים. וכן מבואר ברמב"ם שם שכתב ואם היו גידמין מתחלה נהרג ביד אחרים משום דאין עיקר דין מיתה תלויה ביד העדים רק בעבירה שעשה אך אם הוה ידים לעדים גילתה התורה שבהן תלוי מצות הריגה ויד העדים תהיה בו בראשונה וכן כל הנך דמביא שם בש"ס במיתת סייף דרוצח עיקר דינא להמי' בו וס"ד סייף דוקא וכן בהי' אחד מהם גידם כו' גם המקשן ידע דכתיב יתור בקרא לעיקר דינא