ברכת ראש נזיר קלא

א"צ כלל אפילו לכתחלה ואינן שוין וע"כ אתי כב"ה דס"ל דצריך וטעמייהו צ"ל דזאת תורת בא להשוות אין לו ליש לו דצריך להעברת תער על מורטו ה"נ בתנופה בא להשוות אין לו ליש לו דצריך להניף על זרועו ודחי רבינא דב"ש ס"ל דא"צ אין לו תקנה משום דמעכב וב"ה נמי הכי ס"ל דמעכב רק דמהני בהעברת תער על מורטו ואתי' זאת תורת לכ"ע להשוות גם יש לו דמעכב וכר"א וה"נ בתנופה מקיש דמעכב, והקשו ע"ז דא"כ היינו כר"א ותיפוק ליה מאחר כל המעשים דהא ע"ז בנה הש"ס קו' בהא דפריך ומי לא מעכבא והתניא כו' כמש"ל בד"ה ומי לא מעכבא ואם אינם חוששים לקו' זו אין כאן התחלת קו' מברייתא דתנופה די"ל דאתי' כר"א, וכן קשה לל"ק לפי שפירשתי דדחי לי' דזאת תורת בא להקיש יש לו לאין לו דמעכב וכר"א תיפוק ליה מאחר כל המעשים, עוד הקשו מהא דאמר בפרק הקומץ טעמא דרב דאמר תנופה מעכבת הוא משום זאת תורת וכן יעשה ומשמע לד"ה הוא וכאן בשמעתין מוקמי לה כר"א בין לל"ק ובין לל"ב כפי שכתבו, והביא ראי' גם מדתנן שני מינים שבנזיר מעכבין זה את זה דיליף נמי מוכן יעשה והוא סתם משנה אליבא דכ"ע ה"ה בהא דתנופה דיליף מוכן יעשה אתי' אליב' דכ"ע, ועז"כ דיש מחלקין דשם איירי לענין מעכבין זה את זה שפיר יליף מוכן יעשה נכ"ע דאינו נעשה לחצאין רק כן יעשה כדכתיב אבל אינו מעכב לשתיית יין דזה יליף מג"ש דדי במעשה יחידי מ"מ קשה קו' קמייתא דגם בתנופה אמר בפרק הקומץ דיליף מוכן יעשה ומשמע דדברי הכל היא, מיהו גם זה יש ליישב קצת דמאחר לבד לא הוה מוקמינן אתנופה כיון דלא מעכב כפרה בעלמא רק כיון דכתיב נמי וכן יעשה משמע הכל כדכתיב מוקמי אחר גם אתנופה לעיכובא, אך תוס' כתבו לפרש בע"א דסוגי' דהקומץ אתי' גם אליב' דרבנן וכלישנא ב' וה"פ דס"ד דהא דאמר רב תנופה מעכבת הוא לענין לשתות יין ולזה מקשה אי אליבא דר"א פשיטא ואי אליבא דרבנן הא ודאי לא מעכבא, ואמר הש"ס ומי לא מעכבא כלל לרבנן והתניא זאת תורת כו' ותורה אתי' לעכב לכ"ע כדאמר בהקומץ או מדסמכו לוכן יעשה וס"ל דבא להשוות יש לו לאין לו כמו באין לו מעכב משום דאין ראוי לבילה ה"נ ביש לו מעכב וכהך דשני מינים דמעכבין זא"ז דיליף מוכן יעשה לד"ה ה"נ יעכב עכ"פ השלמים דאם לא הניף לא יצא ידי חובת מצות השלמים וצריך להביא אחר, ומ"מ אינו מעכב בשתיית יין דזה יליף מג"ש דדי במעשה יחידי, וע"ז מקשה הש"ס ואלא הא דתניא זאת תורת בין שיש לו שער בין אין לו ה"נ דמעכב מזאת תורת והתניא בנזיר ממורט דאף לב"ה אינו מעכב כדכתיב וגילח את שער כו' רק להשוות לענין לכתחלה אין לו ליש לו דצריך העברת תער על מורטו א"כ אי אפשר לדרוש מוכן יעשה לענין זה ומשני רבינא דלב"ה צריך ואין לו תקנה, ולפ"ז י"ל שפיר דתורה מעכבת אף אליבא דרבנן, ואף דס"ל ביש לו שער דתגלחת אינו מעכב דיליף מג"ש מ"מ באין לו שער דאינו ראוי לתגלחת מעכב משום כל שאינו ראוי לבינה כו' וברייתא דזאת תורת גבי שער בא להשוות יש לו לאין לו דמעכב וכר"א, וכן בתנופה דרש מזאת תורת דמעכב לכ"ע השלמים ומתקיים דברי רב אליבא דכ"ע לעכב הקרבן כהאי דפ' הקומץ, ולפ"ז אצ"ל משכ"ל בד"ה אי אליבא דר"א כו' וכמש"ש, מ"מ עדיין לא מתורץ קו' הנ"ל בברייתא דזאת תורת גבי שער דיליף דמעכב ולהשוות יש לו לאין לו כמ"ש הא מאחר נפקא, ואולי ס"ל דזאת תורת לא אתי' להיקשא רק לעיכובא לבד, ונהי דלרבנן לא מעכב תגלחת ביש לו מ"מ באין לו מעכב, וכן בתנופה באין לו מעכב גם לשתיית יין, ועיין היטב בכ"ז, כי הרחבתי הביאור הזה בכל אופניהם. אל ארבעת רבעיהם. וכי רב הדוחק בפירושיהם, ובגמרא ביארתי ענין זה:

ע"ב גמרא ומי מעכבא והתניא זאת תורת הנזיר כו' עד סוף הסוגי', הרבה פירושים נאמרו בשמועה זו עי' בפי' רש"י ותוס' ומש"ש, וכולם קשה להבינם כי מלבד שלפירושם גי' הש"ס בנזיר ממורט בש"א אין צריך ובה"א צריך הוא היפוך מגי' הש"ס ביומא (דף ס"א) דבש"א צריך ובה"א א"צ, וכן הוא בתוספתא דנזיר פ"ק ובירושלמי בסו"פ, וזה הוא ג"כ טעם הרמב"ם דפסק כב"ה דא"צ אף גם מה שפירשו דרשא דזאת תורת דבא ללמד בין יש לו או אין לו גבי כפים ושער להשוות דין יש לו לאין לו לפום תרי לישני דש"ס אי מעכב או אינו מעכב קשה לפרש כן, כדאיתא בירושלמי בזה"ל רב אמר תנופה מעכבת בנזיר, והתניא זאת תורת הנזיר בין שיש לו כפים בין שאין לו כפים [אלמא אין תנופה מעכבת]. ומשני הא דאמר רב ביש לו וברייתא באין לו, ותני כן הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו שאין ראוי לתנופה אין תנופה מעכב ואיך תני זאת תורת בין שיש לו כפים בין שאין לו, עכצ"ל דה"פ דזאת תורת אתי לריבויא שחל עליו הנזירות לעולם אף שאין לו כפים דלא תימא כיון דלא נוכל לקיים בו כדכתיב ונתן על כפי הנזיר לא יחול עליו נזירות קמ"ל, אבל להשוות בדין עכוב לא קאמר, ולזה ס"ל לרב אף דחל עליו נזירות וכל דינו באין לו כפים מ"מ ביש לו תנופה מעכב, וכן משמע מתוספתא בפ"ק דאיתא שם נזירות נוהגת בין בארץ בין בחו"ל בין שיש לו שער בין אין לו שער שנאמר ולקח את ראש נזרו [ור"ל דהוה ל"ל ולקח את שערו ואייתר ראש נזרו למימר אפי' אין לו שער וכ"ה בש"מ] בין שיש לו כפים בין שאין לו שנאמר ונתן על כפי הנזיר [ר"ל דהול"ל ונתן על כפו ואייתר הנזיר למימר אפי' אין לו כף וכ"ה בש"מ] וגירסתינו אע"פ שנאמר ולקח כו' אע"פ שנאמר ונתן כו' וי"ל דמרבי ליה מזאת תורת כש"ס דילן וירושלמי, ואח"ז איתא הממורט בש"א צריך להעברת תער ובה"א א"צ הרי משמע דבא לרבות דנזירות נוהגת גם באין לו כפים ושער דומי' דארץ וחו"ל וז"ב לאמתו. (א) ועפ"ז יתפרש שיטת הסוגי' על נכון בין לפי גי' הש"ס דכאן או דיומא, וה"פ לגי' ש"ס דילן ומי מעכבא תנופה לכ"ע והתניא זאת תורת הנזיר בין כו' וכיון דמרבה לנזירות אף באין לו כפים שאין יכול להניף דיש לו כל דין נזירות ש"מ דלא מעכב אף ביש לו דאי מעכב איך חייל נזירות כיון דאין יכול לקיים דבר המעכב בו, ועז"א ואלא הא דתניא זאת תורת בין שיש לו שער בין אין לו ותידוק מזה ג"כ ש"מ גם ביש לו אינו מעכב [והי' יכול לפרוך מר"א דס"ל מעכב רק דהי' אפשר לדחות דברייתא דזאת תורת אתי' אליבא דרבנן וקמ"ל אף דא"ר אינו מעכב לזה פריך מאין לו] והתניא נזיר ממורט כו' ואמר רבינא מאי אינו צריך לב"ש אין לו תקנה ולב"ה י"ל תקנה הרי דס"ל גם באין לו צריך רק דפליגי אי יש לו תקנה א"כ אין ראי' מזה דלא מעכב דהא לב"ש מעכב ואין לו תקנה וחל עליו נזירות ולב"ה י"ל ג"כ דמעכב ויש לו תקנה ובא לרבות אף דלא מיקיים ביה קרא כדכתיב חל עליו הנזירות ה"נ בתנופה ריבה כן ודין עכוב לא שמענו (), לישנא אחרינא א"ל כו' ופריך מי לא מעכבא אף לרבנן דין תנופה והתניא זאת תורת כו', ולהאי לישנא ה"פ דס"ד כיון דצריך לרבות אין לו כפים לדין נזירות ש"מ ביש לו מעכב דהא באין לו כדיעבד דמי ולמה ליה לרבויי, ולז"א ואלא הא דתניא זאת תורת גבי שער ה"נ דמעכבא ביש לו [והיה יכול למיפרך מרבנן רק אולי הך ברייתא דזאת תורת כר"א אתי' להכי פריך מאין לו] והתניא נזיר ממורט כו' ואמר רבינא מה צריך לב"ה דאין לו תקנה ולב"ש יש לו תקנה הרי דזה גופיה שבא לרבות באין לו דחל עליו הנזירות נמי צריך העברת תער לב"ה ואין לו תקנה, א"כ אין ראיה מזה דמרבה מזאת תורת באין לו שער דחל עליו נזירות אף שא"י לגלח דבעלמא מעכב רק באין לו מרבה דאינו מעכב דהא לב"ה גם באין לו מעכב אף דמרבה מזאת תורת שחל עליו הנזירות מ"מ ס"ל כיון שאינו ראוי מעכב, וזה גופיה אשמועינן קרא אף שלא יוכל לקיים מצות תגלחת מ"מ חל עליו, וכן לב"ש דס"ל דאין צריך כלל אף דאינו ראוי אשמועינן דיש עליו תורת נזירות וכן בתנופה אשמועינן כן באין לו כפים לב"ש ולב"ה דחל עליו נזירות אף באינו ראוי, ואין ראיה ליש לו דראוי לתגלחת ולתנופה רק תלי' בפלוגתת ר"א ורבנן, ומ"מ אשמועינן רב בתנופה דמעכב לרבנן משום דכתיב וכן יעשה כדאמר בפ' הקומץ וכדאי' בתוס', ודע דהא דאמר בתנופה דמעכב אף אי נאמר דלעכב שתיית יין קאמר היינו בסומך על דם השלמים אבל אי סומך על דם חטאת או עולה פשיטא דאינו מעכב לרבנן שתיית יין וטומאה כדמוכח ממתני' דסוף פרקין וכמ"ש זה בתוס' וי"ל ג"כ דלענין הקרבת קרבן שלמים קאמר ולא לשתיית יין וכדאיתא בתוס' ע"ש. (ב) ובמש"כ יש לקיים ג"כ כאן כפי גי' הש"ס דיומא דבש"א צריך ובה"א א"צ, וכ"כ בש"מ בשם הר"ן דטעות נפל בגי' הש"ס דכאן וצ"ל כגי' דיומא וכמש"ל דכן הוא בתוספתא וירושלמי והכי פי' דרצה לדייק מדמרבה מזאת תורת אף באין לו כפים חל עליו נזירות ש"מ דלא מעכבא כנ"ל, וע"ז דחי מדתניא נמי גבי שער כה"ג ה"נ תידוק מינה דלא מעכב התניא בממורט דבש"א צריך להעברת תער ובה"א א"צ ואמר רבינא לב"ש צריך ואין לו תקנה הרי דב"ש ס"ל דמעכב ואין לו תקנה ועכ"ז חל עליו נזירות, וכן י"ל לב"ה ביש לו רק באין לו ס"ל כיון דריבה הכתוב לדין נזירות רבי לכל מילי אף לזה דיש לו תקנה, ויותר מבואר לפי מה דאיתא בירושלמי בסוף פרקין דר"א דס"ל תגלחת מעכב הוא בשיטת ב"ש דס"ל צריך להעברת תער ור"ל דצריך ואין לו תקנה ובהך לישנא