ברכת ראש נזיר קל

מתני' ככ"ע. ובזה הותר בפשיטות קו' הכ"מ בפ"ת שם למה פסק הר"מ כר"ש דלא כת"ק. וגם התוי"ט העיר בזה עד שמצא מציאה דלקמן (דף מ"ז) סותם כר"ש ואין צריך לכל זה למש"כ דרבי לא סתם כלל כר"א וזה אמת ברור. וגם בר מן דין הא מצינו לעיל (דף י"ד ע"ב) לרב חסדא שסתם מילתי' אליב' דרבנן הכל מודים שאם קדש שער כו' ופשוט:

דף מ"ו ע"א מתניתין ר' שמעון אומר כיון כו' לשתות ביין ולהטמא למתים. לפי משכ"ל דבו ביום לא הותר לד"ה גם ר' שמעון לא מיירי אלא למחר וליומא אוחרא הא דלא תנא נמי ולגלח. מזה מוכח דעדיין מצות גילוח עליו כדינו בתער. וכמש"כ הר"מ בפ"ח מה"נ ד"ו ויותר מזה כתבתי לעיל (דף מ' ע"א) ע"ש:

רש"י ד"ה ואימא עד דאיכא תרווייהו דמה התם אחר תגלחת כו'. משמע דסבירא ליה בהס"ד דהגזירה שוה אהני לחומרא לילף משם דבעי נמי תגלחת דמה התם אחר תגלחת כו' ומשני גזירה שוה למאי אהני הא בל"ה ידעינן מפשטי' דקרא דכתיב אחר כל המעשים ישתה הנזיר יין. וק"ל דנימא אהני גזירה שוה דתנופה לא מעכב דמה התם כתוב אחר התגלחו ה"נ אחר תגלחת הותר. וי"ל דלזה לא צריך גז"ש דאחר אחר כיון דתנופה שירי מצוה הוא דהא דאמר רב לקמן תנופה מעכבת היינו לר"א דדרש מואחר אחר המעשים כולן גם תנופה בכלל אבל לרבנן לא דרשו מואחר רק מסדר הכתוב י"ל היינו תגלחת אבל תנופה שירי מצוה היא. לזה אמר גזירה שוה מאי אהני לא לכתוב ואחר וממילא לא הוה ידעינן לעכב רק בתגלחת כן למדתי מדברי הש"מ רק שקיצר ע"ש. ועיין בתוספות ומש"ש:

ד"ה כיון כו' כאלו [לא כפר] וכפר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אחר כו' [וכדתני] בפרק כו' כצ"ל:

ד"ה מה התם מעשה יחידי שאותו אחר [כתוב] סמוך כו' כצ"ל:

ד"ה אימא עד דאיכא תרווייהו קרבנות ותגלחת והא אחר [התגלחו] דאמר כו' כצ"ל התוס' נדו מפי' רש"י ופי' בע"א דהכי מקשה מנ"ל למילף בהגזירה שוה ממה דכתוב סמוך לתגלחת שהוא מעשה יחידי יותר נילף מענינו כמו באחר התגלחו הוא אחר עבודת הקרבנות ה"נ הך ואחר הוא אחר כל המעשים. וע"ז משני ג"ש מאי אהני ועליהם לא תסוב הקושי' מה דקשה לפי' רש"י כמש"ש:

ד"ה והתני' כו' וקס"ד כו' שלא לעכב התנופה [ולהך פירושא ע"כ] לאו רבנן היא כו' כצ"ל:

ד"ה ואלא כו' [ותפרש ג"כ] להשוות יש לו לאין לו לומר שתגלחת לא מעכב [הא] לרבנן מגזירה שוה דאחר אחר נפקא ולר"א [הא אמר] תגלחת מעכבת וע"כ כו' על ראשו [כן המורט] יעבור תער על [ראשו וה"נ בתנופה] בא להשוות כו' דידע לברייתא [דתנא] במורט כו' ה"ג [ואמר רבינא] מאי א"צ לב"ש כו' הרי [לא] אפשר [לפרש] הא דאמר תורת נזיר כו' דאי לב"ש [הא] ביש לו כו' ואי לב"ה לענין מה [בא] להשוות יש לו לאין לו ע"כ להא [דכמו ביש] לו שער כתיב העברת תער [ה"נ] באין לו צריך להעביר תער וב"ה היא ה"נ בתנופה בא להביא אין לו להזקיקו תנופה על זרועו [כמו ביש] לו הס"ד כצ"ל. ולהך לישנא בא להוכיח משני פנים דא"א לפרש להשוות יש לו לאין לו שתגלחת אינו מעכב חדא למה לי זאת תורת לרבנן ועוד כמאן אתי' הא לב"ש אינן שוין ואי לב"ה לענין מה בא להשוות יש לו לאין לו אי לענין לכתחלה נהפוך הוא דביש לו שער מבואר בקרא ותלי תניא בדלא תניא ואי לענין דיעבד דלא מעכב היא גופיה מנלן והיכן רמיזא זאת כיון דלב"ש באמת באין לו אין לו תקנה היה צריך בתחלה להשמיענו עיקר דינא דאין לו. אלא ודאי הברייתא אתי' כב"ה וזה גופיה אשמועינן דינא דב"ה מזאת תורת להשוות אין לו ליש לו דאף במורט הוה העברת תער כמו תגלחת ה"נ ברייתא דתנופה אשמועינן דינא דתנופת זרוע הוה ככפו דלכתחלה ודאי צריך להניף על זרועו ולענין דיעבד לא שמענו ולפ"ז י"ל דאתי' כר"ש דלקמן דאמר יניחנו על מקומו ויצא:

ד"ה והיינו כו' דאמר [ר' פדת] ב"ש כו' כצ"ל:

ד"ה אי אליב' דר' אליעזר פשיטא כו' עד תנופה מיבעיא ולמסקנת הש"ס צ"ל דאמר אליבא דר"א אף כי לא פי' הש"ס [דאתיא] כר' אליעזר ומהו דתימא כיון כו' כצ"ל. והיינו למאי דמסיק הש"ס דאין ראיה מזאת תורת דמעכב א"כ ישאר קו' הש"ס השתא י"ל כו' וצ"ל דרב אמר מילתי' אליב' דר"א ומהו דתימא כו' כדאמר בל"ק. והש"ס לא חש להאריך וע"ע בסו"ד בע"א:

ד"ה ומי לא מעכבא כו' בילה מעכבת [ה"נ ביש לו] תנופה מעכבת כו' זאת תורת הס"ד. ומה"ד ואלא כו' וס"ל להאי לישנא [טעמי' דב"ש] דמקיש אין לו ליש לו דזאת תורת הנזיר בין יש לו שער בין אין לו לב"ש [אתי] להשוות כו'. [ואין] לתמוה דלעולם בא להשוות יש לו לאין לו [וכב"ה ואין] להקשות מברייתא דנזיר ממורט דבלאו הכי יכול להקשות כו' ופליגא דר' פדת [הא] דאמר רבינא כו' אומרים דבר אחד הס"ד כצ"ל. והאי לישנא לא פירשו קו' הש"ס בתרתי כמש"כ בל"ק משום דלהס"ד דמקיש בתנופה יש לו לאין לו דמעכב אף דאינם שוין לגמרי דהא באין לו כיון דמעכב אין לו תקנה וביש ליה אית ליה תקנה מכל מקום שוין הן לענין עיקר דינא דמעכב. וע"ז השיב לו מתגלחת ה"נ דמעכבא ואי יפרשו כדלעיל להשוות יש לו לאין לו הא לרבנן אין מעכבין ואי לר"א דמעכב שוב אין קושי' מהברייתא יותר מהסברא חיצונה דהא גם לברייתא נוכל לפרש דמקיש יש לו לאין לו לב"ה דמעכב רק דיקשה כהנ"ל הא לרבנן כו' ולר"א הא מאחר כל המעשים נפקא. ולזה פירשו דחדא קושי' היא על מה דרצה להוכיח מתנופה דמקיש יש לו לאין לו דמעכב הא גם גבי שער תניא הכי. וע"כ האי ברייתא דשער אתי' כב"ש דס"ל להוציא מסברת חוץ דכל שאינו ראוי מעכבת בו וע"כ טעמייהו מהיקשא דזאת תורת להשוות אין לו ליש לו דמהני העברת תער הכי נמי י"ל בבריית' דתנופה בא להוציא מסברא ולהקיש אין לו ליש לו דמהני להניף על זרועו. ולז"כ דזה ודאי אין לומר דאתי' הבריית' כב"ה ולדמות יש לו לאין לו דתגלחת מעכבת כדס"ל בתנופה דהא בלא"ה יש להקשות הא לרבנן לא מעכבא ולר"א לא איצטריך זאת תורת דמאחר נפקא. אלא ודאי צ"ל דהבריית' כיוון לענין אחר ולזה הביא הברייתא דממורט לפרש הא דדרש זאת תורת הוא לב"ש להוציא מהסברא ולדמות אין לו ליש לו. וה"נ בריית' דתנופה יתפרש כן ודלא כהס"ד. ולפי' התוס' הנך תרי לישני פליגי בסברא ללישנא קמא כל שאין לו כפים יותר ראוי דלא יעכב אף דאינו ראוי וקיי"ל בעלמא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו היינו בעיקר מצוה דתליא ביה י"ל כל שאינו ראוי מעכבת אבל כגון תנופה דשירי מצוה או תגלחת למ"ד דלא מעכבא דהוה כעין מצוה אחריתי שאין טהרתו תלויה ביה אף דבעינן לכתחלה באינו ראוי אינו מעכב וללישנא ב' ס"ל גם בזה כל שאינו ראוי מעכבת אם לא דרבי קרא כהאי דזאת תורת. ומצינו זה פלוגתא דרב ושמואל בירושלמי דרב ס"ל תנופה מעכבת בנזיר ואוקמי' ביש לו כפים אבל אין לו אין מעכבת וכל"ק ושמואל סבר שער מעכב בנזיר כבהונות של מצורע. וע"כ מיירי באין לו שער וכל"ב דאין לו גרע דהא ביש לו פליגי ביה ר"א ורבנן ומאי קמ"ל. וכן משמע מהא דפריך שם מדתניא תורת המצורע בין שיש לו בהונות ובין שאין לו ופתר לה כר"א דסבירא ליה נותן על מקומו ויוצא. ואולי י"ל דשמואל אמר מילתי' אליב' דר"א וקמ"ל דלא שייך לרבות מזאת תורת לאין לו כבהונות משום דבגילוח לא שייך זה להעביר תער על מקומו דלא מיקרי שם גילוח בזה. והיינו כב"ש ור"א בירושלמי דס"ל צריך ואין לו תקנה ודוחק. ודע דצ"ל בהא דס"ד דגם לרבנן תנופה מעכבת מלשתות יין היינו אם רוצה לסמוך על זבחי שלמים בעי קרא כדכתיב דנוטל הזרוע כו' אבל זה ודאי צ"ל לרבנן דאם סומך על חטאת ועולה דאין בו תנופה אינה מעכבת ומותר ביין כדס"ל אחר מעשה יחידי וכן מוכח. ומבואר ממתניתין דסוף פירקין ולעיל (דף כ"ח) במתניתין נזרק עליה כו' ע"ש ופשוט:

ד"ה אית דגרסי [אמר] ר' אבינא ותירוצא היא וה"פ כו' כשם דביש לו שער [צריך] להעביר כו' אין לו שער [נמי] צריך כו' צריך ואין לו תקנה לב"ה. וה"ק כשם שאין לו שער [דין הוא שתעכב ה"נ ביש שער] יש בה עיכובא וצ"ע כו' אינו חושש לקושי' זו א"כ גם הא [דתנופה דמעכב י"ל] דאתא כר"א [וקשה] דאמר בפרק כו' דכתיב חקה דמי [ובשמעתין מוקמי] לה כר"א כו' אבל אין מעכבין לשתות יין. מיהו אכתי קשה [מעכבת] דהתם. ונראה דסוגיא דהתם כו' השתא תגלחת לא מעכבא תנופה מיבעי ופריך ומי לא מעכבא] כלומר אף כי אין מעכבת הנזיר מלשתות יין לרבנן [מק"ו] דתגלחת מ"מ מעכבת השלמים כו'. והתניא () זאת תורת כו' או כדמשני התם [מדכתיב כן] יעשה דנהי כו' אלמא לב"ה ממורט לא מעכב [ומשני אמר ר"א כו'] ומוקמי' מילתי' דרב כו' כצ"ל. וביאור דבריהם כן הוא דלהך גירסא הא דפריך ואלא הא דתניא זאת תורת הנזיר בין יש לו שער כו' והתניא נזיר ממורט כו' הביא ראי' מדב"ה כעין שכתבתי לעיל והיינו דהך בריית' דזאת תורת ע"כ כב"ש לא אתי דהא לדידהו אין צריך להעביר כלל באין לו וע"כ אתי כב"ה להשוות אין לו ליש לו דצריך להעברת תער ה"נ בתנופה בא להשוות אין לו ליש לו דצריך להניף על זרועו לכתחלה ולעכב לא שמענו ודחי רבינא דלב"ה צריך ואין לו תקנה ומקיש יש לו לאין לו דמעכב. ולגי' זו אמר רבינא ותירוצא הוא קאי נמי אל"ק והכי פי' אחר דהקשה ומי מעכבא והתני' זאת תורת בתנופה וקס"ד דמקיש יש לו לאין לו דלא מעכב כמו שכתבתי לעיל הקשה על זה ואלא הא דתניא זאת תורת גבי שער כו' ודאי כב"ש לא אתי' דהא ס"ל במורט