ברכת ראש נזיר קכח

השמיני [יקח לו] שתי תורים כו' כדאמרינן [בת"כ] ובא לפני כו' בטיפול הבאתן () ביום השמיני כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ומגלח כו' וגילח () ראשו כו' כצ"ל:

ד"ה א"ל ר' טרפון מה בין זה למצורע () שנאמר כו' ושמעתי ממך דמצורע [שגילח בשמיני יביא] קרבנו בתשיעי כו' אחר גילוח ואם [לא גילח עד] השמיני נקרא טבול יום כו' [וג"כ] אין בידו כו' כצ"ל:

ד"ה [דתנא] הלל כו' והשתא [מי תניא] בשלמא כו' כצ"ל:

ד"ה אמר אביי כו' [דיתבין וקאמרין] הא דתניא [כתיב גבי זב] בפ' מצורע וכי יטהר כו' [ובת"כ] מצאתי כו' דט"י [דזב] אסור כו' [וכדאי'] בסמוך דיש לומר כו' כצ"ל:

ד"ה אלמא כו' [דט"י] אסור ליכנס כו' דטבול יום דזב כזב [ונ"מ] לענין כו' אם המתין [לטבול] עד יום השמיני לא יוכל לשלוח [קרבנו] דאין שוחטין וזורקין עליו. ואני שמעתי שרצו לדקדק כו' כצ"ל. ודבריהם סתומים כאן דאין לומר דנ"מ בטבל בח' דאינו יכול לשלוח קרבנות דזב דזה פשיטא אפי' אם אינו כזב דהא בעי מקודם הערב שמש שיביא קרבנותיו בטהרה כדכתב לעיל .גם אין לומר לשלח שאר קרבנות דזה נמי פשיטא דהא אסור לאכול בקדשים לערב דהוה מחוסר כפורים רק דמיירי לענין פסח הבא בטומאה כדאי' בכריתות שם לענין יולדת אם טבול יום דזב כזב אסור לשחוט עליה הפסח דאינו ראוי לאכול לערב. ולזה כתבו דנ"מ בזב אם חל שביעי שלו בערב הפסח דאם טבל בז' שוחטין עליו כיון דטבל ויעשה הערב שמש ומחוסר כיפורים דזב לאו כזב דמי מדנקט טבול יום דזב ותו לא וא"כ ראוי לאכול הפסח לערב אך אם ימתין לטבול עד יום השמיני אף שיטבול בליל פסח דהוא יום שמיני אינו ראוי לאכול דעדיין לית ליה הערב שמש. וס"ל טבול יום דזב כזב ואין שוחטין עליו, וקרבנו ר"ל פסחו וז"ב. ומש"כ וא"ש שרצו לדקדק כו' זה הוא כפירש"י בזבחים (דף ל"ב) דדין כניסה במחנה לויה תליא בזה והתוס' השיגו שם:

דף מ"ה ע"א רש"י ד"ה ה"ג לעולם כו' דבטבילה והערב שש שמש [קאמר] אלא בכפרה תליא מלתא. והאי דקא מותבית [לן] מנזיר טמא מת [שנטהר] דאינו כו' והא נמי דאמרת [מהתם] אל פתח אהל מועד דאתה סבור דבעזרת [נשים] משתעי כו' הא לא הוי [כן] דאי כו' [אמאי] קרי ליה כו' בשערי נקנור [ומכניסין ידיהם בפנים] ששם מזין כו' כצ"ל. והנראה מפשט לשונו נראה לכאורה דס"ל גם גבי נזיר טמא אסור ליכנס למחנה לויה משום מחוסר כפורים ולזה צ"ל דהא דאמר טבול יום דזב כזב דמי ר"ל בכה"ג דזב דהו"ל מחוסר כפורי' ולאפוקי זב בעל שתי ראיות או טבול יום דקרי דאינו מחוסר כפורים. והא דאיתא בפ"ק דכלים דטבול יום ומחוסר כפורים מותר ליכנס למחנה לויה מפתח הר הבית ואילך רק בעזרת נשים גזרו על טבול יום י"ל דמתניתין ס"ל טבול יום דזב לאו כזב דמי. והאי ברייתא דדייק בזמן שהוא טבל כו' ס"ל טבול יום דזב כזב דמי. דכן מצינו בברייתא אחריתי בזבחים (דף ל"ב ע"ב) מצורע שחל שמיני שלו בע"פ. וראה קרי בו ביום וטבל אח"כ אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס לשם כו' ופירש"י משום דסבר טבול יום דזב כזב דמי וה"ה לבעל קרי ופליג אמתניתין דכלים כמש"כ התוספות שם. ומה דהקשו שם על פירש"י הא איכא עשה ול"ת דלא יטמאו את מחניהם ואין עשה דוחה עשה ול"ת. יש ליישב עפ"י משכ"ל (דף מ"א ע"ב) בש"ס שם דעשה החמורה דוחה עשה ול"ת ע"ש וכן י"ל בברייתא דהכא דס"ל טעמא משום מחוסר כפורים. ויותר נ"ל לפירש"י דס"ל לגמרי כברייתא דשם דטבול יום אסור במחנה נויה אף בבעל קרי דכזב דמי. ומ"מ לאו דוקא טבול יום דזב אסור דה"ה מחוסר כפורים אסור ונפקא לן מיביא אל פתח אהל מועד דנזיר כדדרש בזב. והא דמצורע מותר במחנה לויה אף דאסור ליכנס במחנה שכינה הוא משום דרבייה קרא דכתיב והעמיד הכהן את האיש לפני ה' פתח אהל מועד להכניס ידיו לפנים וס"ל דפתח אהל מועד הוא פתח מחנה שכינה וכן זבים והזבות הותרו בעת הבאת קרבנותיהן שצריכין לעמוד על הקרבן כדאי' בסוטה (דף ח') ונפקא לי' מדכתיב ובא לפני ה' וגו'. ובזה יתיישב כל קו' האו"מ ע"ש. כ"ז כתבתי לפי הבנת המפרשים מרהיטת לשונו דס"ל גם בנזיר כן. ואשר אני אחזה לי מלשונו שכתב דאתה סבור דבעזרה כו' משמע דבאמת אינו כן רק מחנה שכינה. ולהכי מסיק אח"ז קרא דזב ובא לפני ה' דהיינו במחנה לויה כו' ולא הביא קרא דנזיר טמא. וגם מדמקשה על הא דמצורע שמכניס ידו בפנים ותירץ זה ולא פירש ג"כ מפני מה שרי מצורע במחנה לויה דנראה דסובר דרק גבי טבול יום דזב דכתיב לפני ה' זו שער נקנור כדהוכיחו בתוס' וגם פתח אהל מועד זו מחנה שכינה להקיש זה לזה כמו דאסור במחנה שכינה מחמת שהוא מחוסר כפרה כן הוא נמי אסור ליכנס במחנה לויה כל זמן שלא היה לו הערב שמש דאינו ראוי להביא כפרתו. דכן משמע מדנקט טבול יום דזב וכן מדנקט בזמן שהוא טבל ועשה הערב שמש אין כו' משמע דלמחר שראוי להביא כפרתו מותר ליכנס למחנה לויה. ומיושב בפשיטות במה דיולדות וזבות מותרים ליכנס במחנה לויה להעמיד על קרבנם אף דאפשר לעשות זה ע"י שליח וכדאמרינן רפ"ד דתענית. אבל בנזיר טמא לא כתיב היקשא דלפני ה' וקרא דאל פתח אהל מועד לגופי' אתי שיעמוד על הקרבן ובמחנה שכינה משתעי. והכי הצעת לשון הש"ס דחברי' דר' נתן מהדרי ליה לעולם טבול יום דזב כזב דאסור ליכנס במחנה לויה ולאו משום טבול יום לבד רק משום דהוא נמי מחוסר כפורים. ולזה לא דמי נמי טבול יום דנזיר טמא לשאר טבול יום דהוא נמי מחוסר כפורים וי"ל דגם נזיר טמא אינו יכול ליכנס במחנה לויה. אך בלא"ה לא קשיא מנ"ט דהאי דסברת דאל פתח אהל מועד מיירי במחנה לויה דלהכי קשיא לך נזיר טמא נמי כתיב כו' אימתי בא כו'. וזה אינו דאהל מועד הוא מחנה שכינה ובזב אתי להקישא מה התם מחוסר כפרה לא עייל אף מחנה לויה כיון דהוא נמי מחוסר כפרה לא עייל אבל בנ"ט לא כתיב ביה היקשא כי א"א לומר כן בנ"ט דמחוסר כפרה לא עייל להתם דהא לאו מחוסר כפרה הוא לקודש ולמקדש כדאיתא בכריתות ר"פ ד' מחוסרי כפרה ע"ש. ולגופיה אתי דיוכל ליכנס במחנה שכינה לעמוד על קרבנו כנ"ל נכון לאמתו. וא"צ דחוק בכל הנ"ל. וזה הוא כפי' התוספות כמש"ש רק בגי' הש"ס פליגי לפי שהתוספות ס"ל הנ"מ בטבול יום דזב כזב הוא לענין שוחטין עליו בפסח הבא בטומאה כדאיתא שם. להכי גרסו דאביי א"ל דטבול יום דזב לאו כזב דמי לענין זה. אבל רש"י פי' לעיל דהנ"מ אי שרי ליכנס למחנה לויה צריך לגרוס הכא דטבול יום דזב כזב דמי. וכן נמי ס"ל לתוס' לדינא דבטבול יום דזב דאיכא תרתי טבול יום ומחוסר כפרה אסור ליכנס למחנה לויה ומתניתין דכלים לא מיירי בט"י דזב בעל ג' ראיות דמחו"כ כמ"ש בתוספות זבחים (דף ל"ב) וא"ש:

ד"ה שהחטאת כו' תהא קודמת [ולכן יהא] נזיר מגלח עליה כצ"ל. ומשמע דס"ל לר' יהודה שוחט השלמים ברישא ומגלח עליה כפי' התוס'. וכן משמע מפי' רש"י לעיל (דף כ"ח ע"ב) בד"ה ומנא תימרא ע"ש:

ד"ה ת"ר וגילח עליה ולא מצינו שאר קדשים כו'. וכן הוא דעת רש"י בזבחים (דף ס"א ע"א) ד"ה וחד ועי' בר"מ פ"ה מהל' מע"ק ד"ה ובכ"מ שם:

ד"ה ר' יאשיה אמר אינו צריך לומר [א"כ אסור] דרך בזיון כו' כצ"ל. ור"ל דאצ"ל מסברא אלא מקרא אתי מק"ו. ועי' בתוס' ובהגהות הגר"א ז"ל:

ד"ה יצא זה שאם יהא מגלח אל פתח היכל כו' רצונו דבפתח היכל ודאי א"א לבשל שם ומיושב קו' הש"מ ע"ש:

ד"ה נזיר כו' במדינה כדי כו' פרחי כהונה. הס"ד כצ"ל והד"א:

תוס' ד"ה שער נקנור כו' וע"כ האי () לפני ה' כו' כצ"ל וקאי אדלעיל דגרסו בברייתא דזב אל פתח אהל מועד זו שער נקנור כמש"ל בגמרא:

ד"ה מכדי כו' דאסור ליכנס [והא] דליכא למימר דפתח אהל מועד [ר"ל] פתח ההיכל כדאשכחן כו' י"ל דלהא לא איצטריך [למעט] דהא כתיב כו' כצ"ל. וכן הוא בס"י וה"פ הא דלא פירשו דפתח אהל מועד דכתיב גבי נ"ט ר"ל פתח ההיכל דהוא מחנה שכינה דזה אסור בט"י דנ"ט וביום השמיני שרי דלא הוה מחוסר כפרה כמש"ל בפי' רש"י. עז"כ דזה לא איצטריך למעט טבול יום ממחנה שכינה דנפקא לי' מטמא יהיה. והא דלא הקשו דנימא כי אתי פתח אהל מועד לידרש שיהא ההיכל פתוח כדאשכחן בשלמים לפי דס"ל דמשלמים נלמוד לכל הקרבנות עי' תוס' יומא (דף כ"ט) מזה:

ד"ה ה"ג אלא אמר אביי כו' אבל האי דס"ל [נאמר] לאו כזב דמי כו' אסור ליכנס [במחנה לויה] הואיל דמחוסר כפורים הוא. הס"ד כצ"ל וכן הוא בס"י. ור"ל דבהאי דס"ל לחבריה דר' נתן כזב דמי לענין שוחטין וזורקין עליו בפסח הבא בטומאה כמשכ"ל בד"ה אלמא. ע"ז אמר דלאו כזב דמי רק לזה שאסור ליכנס במחנה לויה בזה הוה דין טבול יום כזב משום דהוא נמי מחוסר כפרה וע"ע בסמוך:

ד"ה ואי במחנה לויה קאי כלומר דאז מותר כו' הכתוב מדבר [דאי] במחנה שכינה [הא] זה אסור ליכנס כו' מה אהל מועד מחוסר כפורים לא עייל [אף מחנה לויה מחוסר כפורים לא עייל] ואהל מועד מנלן דכתיב טמא יהיה [לרבות ט"י] עוד טומאתו בו [לרבות מחו"כ] שאסור ליכנס למחנה שכינה הרי חוזר אביי ומשנה דברי חבריה דר' נתן ממה שהיו אומרים מסברת לבם אלמא קסבר ט"י דזב כזב. וממה שלא פירשו איך היה מוכיח דע"י [דזב] אסור פירש אביי משום דזב אסור ליכנס כו' כצ"ל וכן משמע מס"י. והצעת דבריה' אחר שאמר אביי טעם הבריי' דאוסר הוא משום מחוסר כפרה חוזר ומשני איך הוכיח התנא דטבול יום