ברכת ראש נזיר קכא

במספרים יוכל להיות שיארע מקרה שיגלח כעין תער סמוך לבשר:

ד"ה ור' אליעזר כו' וא"כ אית ליה [דעשה דוחה] לא תעשה מקרא אחרינא כו' דברי התוספות סתומין, ואני אפרש דהנה י"ל דה"ק דע"כ סבירא ליה לר"א דעשה דוחה ל"ת מעלמא שמעינן לה דאל"כ יותר הוה ליה לאוקמי קרא דראשו ללאו גרידא ולאשמועינן דעשה דוחה ל"ת וגם הקפת כל הראש שמה הקפה כרבנן. אלא ודאי דלהכי לא אתיא דא"כ יקשה קרא אחרינא למה לי הא מראשו שמעינן תרתי וע"כ מוקי קרא דראשו לנזיר לידחי עשה ול"ת ומראשו לא ילפינן שכן ישנו בשאלה. ודין הקפת הראש תליא בסברא ולמ"ד שמה הקפה דוחה ב' לאוין ועשה אבל לרבנן דמוקי ראשו להקפה גרידא נפקא ליה מזה דעשה דוחה ל"ת. ועדיין אין זה מספיק דעכצ"ל דהש"ס ידע דיש לחלק בין לאו השוה בכל או אין שוה בכל דאל"כ לילף מזקנו דדוחה עשה ול"ת וא"כ אף לרבנן קשיא עשה דוחה ל"ת מנ"ל. ודוחק לומר דלהכי ק"ל לר"א יותר מרבנן משום דמדרבנן אינו מוכח דסבירי להו בעלמא עשה דוחה ל"ת רק לר"א מוכח זה מדמוקי ראשו לנזיר ולא ללאו גרידא לגופיה דודאי פסיקא לן לכ"ע דעדל"ת. עו"ק גם למסקנא דר"א יליף מגדילים דעשה דוחה ל"ת מנ"ל דראשו לנזיר אתיא דלמא אתי להורות דשמה הקפה כמו לרבנן אף דעשה דוחה ל"ת שמעינן מזקנו מ"מ איצטריך ראשו להא דשמה הקפה ואי"ל קרא דגדילים למה לי דהא בעי להורות דעשה שאינו שוה בכל ידחה לאו השוה בכל כדאיתא בתוס' יבמות (דף ו') ד"ה טעמא ע"ש. והנ"ל בישוב כ"ז ע"פ משכ"ל בשינוי הסוגיות דהש"ס דכאן סבירא ליה דנזיר הוי לאו שאינו שוה בכל דאינו נוהג אלא בנזירים ולפ"ז הו"ל מצורע ג"כ עשה שאינו שוה בכל אלא במצורעים וא"כ י"ל דסבירא ליה להש"ס כאן לדמות אהדדי ולמילף ממצורע כמו במצורע העשה שאינו שוה בכל דוחה לאו שאינו שוה בכל והיינו הקפת הראש כן בעלמא ידחה עשה השוה בכל לאו השוה בכל, ומכל מקום מזקנו ליכא למילף בזה דידחה עשה השוה בכל ל"ת ועשה די"ל דעשה דמצורע עדיף משום שלום בית ולהכי אולמיה האי עשה מעשה דעלמא ונדחה גם הלאו בזה ככל עשה דדחי ל"ת אבל לגבי לאו אינו נ"מ בעשה מה היא הגדולה או קטנה ולהכי יליף עשה דוחה ל"ת מראשו וממילא נדחה גם עשה דקילא וכמ"ש בגמ' אבל לקמן (דף נ"ח) וכן ביבמות שם סובר הש"ס דנזיר מקרי לאו השוה בכל וא"כ ה"ה מצורע מקרי עשה השוה בכל ודוחה לאו דהקפה דאינו שוה בכל להכי דחי שם דליכא למילף מזה לדעלמא דעשה השוה בכל ידחה לאו הש"ב. ובזה א"ש גם דעת רש"י בפי' קמא דלא סבירא ליה הדיחוי דאינו שוה בכל לפי דרש"י סבירא ליה ג"כ הא דשינוי הסוגיות בזה כמש"כ בד"ה ורבנן ע"ש. וכן י"ל דסובר הש"ס להקפה לבד לא שייך לאוקמי' קרא דראשו דכתיב במצורע להורות דין הקפה אם לא לאשמועינן נמי דעדל"ת וממילא שמעינן מזה גם דין דשמה הקפה וכדאמר הש"ס משמע תרתי דעדל"ת ושמה הקפה, ואי"ל הא עשה דוחה ל"ת מק"ו דזקנו שמעינן די"ל דלהכי כתיב נמי ראשו דעשה דוחה ל"ת להוכיח מזה דזקנו בכהן מצורע כמש"ל. ולזה הקשה על ר"א מנ"ל דעשה דוחה ל"ת מעלמא לאוקמי' ראשו בנזיר. אך למה דמסיק מגדילים ניחא דמזה נמי מוכח דזקנו מיירי בכהן מצורע וא"ש:

בא"ד ובתוספות אחרינא כו' ועשה דכהנים דקדושים [יהיו[ דבשלמא לרבנן כו' והלכך לישראל כו' כוונתם למשכ"ל בד"ה ומאי טעמייהו דלישראל לא איצטריך דנפקא ליה מראשו להכי אוקמיה בזקן כהן אבל לר"א דאוקמיה ראשו לנזיר ומיניה לא ילפינן שכן ישנו בשאלה ומנ"ל דזקנו בכהן מיירי והא דלא קשה ליה לרבנן נמי עשה דוחה ל"ת בעלמא מנ"ל י"ל כמ"ש בדה"ק דנפקא ליה מלאו דהקפה ולא סבירא ליה פרכא דאינו שוה בכל משום דמצורע הו"ל עשה שאינו שוה בכל ודוחה לאו דכוותי' ה"נ בעלמא דוחה לאו דכוותי' בשוה בכל אבל לר"א דאוקמי' לנזיר אין ראיה דדוחה נמי לאו דהקפה די"ל הקפת כל הראש לא שמה הקפה רק לדחות עשה ול"ת דנזיר אתא ומיניה לא ילפינן כדאמרן. מיהו למאי דמסיק מגדילים מינה נשמע נמי לר"א זקנו לכהן אתא למידחי לאו ועשה ומזה מוכח נמי דראשו דאתא לנזיר לדחות שני לאוין ועשה דלעשה ול"ת לבדו מזקנו נפקא לפום מה דסבירא ליה השתא דנזיר הו"ל לאו שאינו שוה בכל כדאמרן:

בא"ד והר"מ אמר כו' ובתר הכי צ"ל [בכל] הסוגי' דהקפת כל הראש שמה הקפה [מסברא ולרווחא] דמלתא אמר כו' דעשה דוחה ל"ת מגדילים [דלכלאים אתא אבל אי] אתא גדילים לכדרבא כדאמר במס' יבמות [ד'] שקיל [וטרי הש"ס דלרבנן] שפיר נפקא דעשה דוחה ל"ת באם אינו ענין ואז נאמר דהקפת כל הראש שמה הקפה [מסברא] וכדמסיק ריש פרק שני נזירין. אבל לר"א דמוקי ראשו לנזיר מצורע וגם זקנו אתא לכהן אי גמרינן מינייהו נאמר [דפליג בעלמא] דעשה דוחה ל"ת ועשה. אלא משום דאיכא למיפרך [כדפריך] בריש יבמות (דף ה' ע"א) מה לכהן שכן אינו שוה בכל () מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואיצטריך תרווייהו. ואכתי עשה דוחה ל"ת השוה בכל מנליה [וע"כ צ"ל לר"א] דנפקא לי' דעשה דוחה ל"ת גרידא בכל לאו כהאי דאי לא תער מנ"ל במצורע דאי מראשו דלמא לאו למדחי נזיר דאית בה תרי לאו [דהקפה ודנזיר] אלא לאו דהקפה גרידא [ולא] סבירא ליה השתא להש"ס דליפלוג ר"א ולימא הקפת כל הראש לא שמה הקפה. הס"ד כצ"ל. והנה פי' הר"מ הוא כעין פי' הר"ף דלעיל רק בזה יוסיף אומץ דלדידי' אתי שפיר טפי והיינו דסבירא ליה להש"ס דהאי דהקפת כל הראש שמה הקפה מסברא שמעינן. והא דאמר הש"ס לעיל דשמעינן תרתי כו' הוא לרווחא דמלתא דאף אם תאמר דרבנן נפקא לי' עשה דוחה ל"ת מקרא דגדילים מ"מ בעי נמי ראשו לאשמועינן ג"כ דשמה הקפה. אבל באמת י"ל דסבירא ליה לש"ס דלזה לחוד לא אתי קרא רק דאתי לאשמועינן בעלמא באם אינו ענין לעשה דוחה ל"ת השוה בכל. ולהכי ק"ל לר' אליעזר מנ"ל דודאי גם הוא סבירא ליה דעשה דוחה ל"ת לאו כהאי ור"ל לאו כנזיר ומצורע כהן דאית בהו עשה ול"ת דמינייהו לא ילפינן משום דאיכא למיפרך כדאיתא ביבמות שם רק עשה דוחה ל"ת גרידא מוכח דסבירא ליה דאי לא מנ"ל לאוקמיה ראשו לנזיר דאית בה תרי לאוי הקפת הראש ולאו דנזיר ולא סבירא ליה להש"ס דליפלוג ר' אליעזר ויסבור דלא שמה הקפה ולא איצטריך אלא לנזיר כיון דהש"ס סבירא ליה השתא שזה מסברא פשוטה שמעינן דשמה הקפה לרבנן מן הסתם יסבור ר"א ג"כ זה. ולהכי פריך מנ"ל לר"א בעלמא דעשה דוחה ל"ת השוה בכל דלהכי אוקמי' ר' אליעזר ראשו לנזיר וכ"ז פשוט למבין. רק לפי שנדפס בטעות ושמעתי שטועים בזה כתבתי זה לעומת זה. וי"ל נמי דסיום דברי הר"מ הוא עד תיבות דהקפה גרידא ואח"כ צ"ל [אי נמי] דסבירא ליה השתא כו' אלא משום דאיכא למיפרך [כדפריך] כו' ור"ל לפי שמתחלה דייק ע"ד הוכחה דע"כ סבירא ליה לר"א דעשה דוחה ל"ת גרידא דאי לא תער מנ"ל כו' כדפי' לעיל. ואח"כ כתבו אי"נ דליכא הוכחה מדר"א גופיה די"ל דסבירא ליה לא שמה הקפה מ"מ הקשה לר"א כיון דאיכא למיפרך כו' דלהכי צריכי תרווייהו ואינו יכול לומר באם אינו ענין ומנ"ל בעלמא עשה דוחה ל"ת דודאי לא יפלוג בזה. ופי' ראשון שכתבתי נראה יותר:

ד"ה יליף מגדילים כו' ובהכי ניחא [דבריש] כו' והשתא ניחא () דסוגי' כו' [להכי] ליכא לאוכוחי דעשה דוחה ל"ת באם אינו ענין [אבל הכא סבירא ליה כסוגי'] דפרק שני נזירין [דהקפת] כל הראש שמה הקפה מסברא. הס"ד כצ"ל והוא דיבור אחד עם סו"ד התוספות הנ"ל כי זה נמשך לפי' דלעיל וע"ע לקמן (דף נ"ח ע"ב) מש"כ לדעת הרמב"ם:

דף מ"ב ע"א גמרא מדגלי רחמנא כו' הכא הוא עד דאיכא כולו כו'. יש להקשות אימא לגופיה הוא דאתי לדחות לאו דהקפת הראש דהוה אמינא לבר מפאותיו כמש"כ התוספות לעיל בד"ה ומ"ט ע"ש. דלהכי הוצרך נמי ראשו במצורע לדחות לאו דהקפה כדאיתא לעיל וצ"ל מיגלחנו כולו לא משמע לדחות דאימא כולו אהיתרא קאמר שלא ישייר כלום והא דקיי"ל בנזיר צריך לגלח כולו לדחות הקפת הראש כדאיתא לקמן (דף נ"ז ע"ב) הוא לפי האמת דנפ"ל עשה דוחה ל"ת מראשו דמצורע באם אינו ענין או מגדילים כפי שנתבאר בסוגי' דלעיל ה"ה מצות נזיר דכתיב ביה וגילח את ראשו כל הקפת הראש בכלל ומשום דעשה דוחה ל"ת. וכ"כ לעיל בתד"ה מצורע דמצוה ע"ש. ולהכי אוקמי' הש"ס להורות הכא הוא כו'. ובזה א"ש נמי גבי לוים דכתיב נמי והעבירו תער על כל בשרם אף דלא כתיב גבי' ריבויא לדחות לאו דפאת הראש והזקן אתי נמי עשה דוהעבירו ודוחה ל"ת כדפי' רש"י בחומש שטעון גילוח כמצורע. וראיתי באו"מ לעיל (דף מ' ע"ב) בתד"ה אין קרבנו שכתב דגבי לוים לא דחי שום לאו מדלא כתיב גבי' ריבויא כמו במצורע ולהכי כתב רחמנא תער בפירוש גבי לוים משום דליכא למילף ממצורע. והביא ראי' מבחיי' ואבן עזרא פ' בהעלתך שכתבו דלוים העבירו תער ע"כ בשרם חוץ מהפאות ע"ש. ובמח"כ כד ניים ושכיב אמר דא. דהא בבחיי ואבן עזרא שם איתא דדחי לאו דזקן ומש"כ חוץ מהפאות באמת לא ידעתי מנ"ל והאבן עזרא כתב אמרו המעתיקים דלוים כו'. ואולי מצא זה בדחז"ל ואנכי לא ידעתי. ואולי דייקו מדכתיב ע"כ בשרם דשער ראשו אינו בכלל בשרו אף דמלשון רש"י משמע דגילחו כמצורע ממש אין למדין מאגדה ובזוהר פרשת תזריע מבואר דגילחו גם שער ראשם ע"ש. עכ"פ זאת מוכח דדחי לאו דהשחתה. וכמ"ש דא"צ לימוד מיוחד ע"ז כמו