ברכת ראש נזיר יב

קהלת) בפסוק עת לבקש ועת לאבד כד"א ובקשת את ה' ומצאת ור"ל דבחי' זו בקשת ה' הוא לידע אשר לא נדע כי אסור לחקור ענין מציאותו וכל המסתכל כו' רק להשיג בדרך רצוא ושוב לאחור לבחי' פעולותיו עדה"כ וראית את אחורי וגו' ולפי דק"ל הפסוק עת לבקש ועת לאבד דאין לבקש אלא אחר האבוד והוה ליה למימר מקודם עת לאבד ועת לבקש כאינך דחשיב עת לטעת כו' גם לשון לאבד מדעת משמע. לז"א איך דאמר ובקשת דעז"א מקודם עת לבקש ה' ואח"כ כשהעמיק קצת עת לאבד יסיחנה מדעתו לבחי' פעולתו והנה כל זה בחיים חיותו עיקר עבודה דרך רצוא ושוב לעבוד ה' בבחי' כבוד מלכותו אבל בעת כי נשמתו תשוב אל האלקים אז יוכל לייחדו באהבה בדביקות נפלא ביהודא עילאה לדבקה בו לצרור בצרור החיים את ה' וחי לעולם, ולזה נ"ל מה דאי' לעיל מינה בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך דמה הוסיף בזה ע"ד ר"א דאמר אם יש לך אדם כו' יעו"ש בהגהת רי"פ. וי"ל דשם הוא ענין אחר לפי דר"א איירי למסור עצמו על קידוש השם כדהובא (בפסחים דף נ"ה) דברי ר' אליעזר על דרך זה, ור"ע איירי בבחי' האהבה כדאמר בן עזאי בתוספתא אהבהו עד מיצוי הנפש והוא ע"ד עד ולא עד בכלל דוחי בהם כתיב כי אם רוחו ונשמתו אליו יאסוף ברצוא ושוב ואי אפשר לקיים זה בפועל ממש כי אם בעת נאסף אל עמיו בהתדבקות רוחו ונשמתו מתתא לעילא לדבק בשורש נשמתו מאת אשר לוקחה, ובזה יבואר מאמר הנ"ל בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה זמן ק"ש היה ובכל יום היה קורא ק"ש כדינו מתחלה פסוק שמע בבחי' יחודא עילאה ואח"ז אמר בשכמל"ו בקבלת מלכות שמים לשמור כל מצותיו ע"ד גילוי כבוד מלכותו, אך היום שסרקו בשרו ושער בנפשו שתצא נשמתו מהר היה רוצה תחלה לקבל עליו עול מ"ש לעבדו כל הימי' אשר הוא חי ואח"ז יאמר פסוק שמע לקשר נפשו ברוחו ונשמתו מתתא לעילא ביחודא עילאה ותלמידיו לא הבינו זה וכשראו שמק"ע תחלה עול מלכות שמים ואומר ברוך שכ"מ א"ל תלמידיו רבינו עד כאן ר"ל האם אמרת הפסוק שעד כאן ביחוד שמע והשיב להם כל ימי כו' יבוא לידי ואקיימנו בפועל ממש עד מיצוי הנפש וגילה להם סוד זה שאח"כ יאמר פסוק שמע ויקשר עצמו באהבת אחדותו ועצמותו בבחי' עילאה והתחיל לקרות שמע עד שיצאה נשמתו באחד אמרו מה"ש זו תורה וזו שכרה א"ל חלקם בחיים שאין עושין ע"מ לקבל שכר לעצמו רק כי בזה זכותו יעמוד לכל חי להיות דור ישרים יבורך ועי"ז וצפונך תמלא בטנם עדה"כ מה רב טובך שצפ"לי או י"ל שהתדבקו באור פני מלך חיים ממש. וזה כוונת מאמר חז"ל דברים שלא נתגלו למשה בפועל ממש ענין צדיק ורע לו. נגלה לר' עקיבא וחבריו בפועל ממש עד מיצוי הנפש כמ"ש מזה באורך לעיל וכן יעמוד זכותו לדור דורים לרחם עלינו וישם בלבנו אהבתו ויראתו שלא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא אמן כן יהי רצון:

נשלם הפתיחה בס"ד ובכדי לא להוציא הנייר חלק אכתוב כאן מה דדכירנא אשר שמעתי איש אחד ספר לפני אאמ"ור זצ"ל קושי' האחרונים המפורסמת על הא דדריש במ"ס מנחות (דף מ"ה) במקרא דיחזקאל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים, הא ישראל אכלי, ותירוץ הג"מ, דסד"א הואיל ואשתרו מליקה לגבייהו כו', והקשו האיך קס"ד כזאת, א"כ קשי' האיך נשתרו ליתן לכהנים זרוע והלחיים והקיבה הא קיבה בכלל בני מעיים, וכמו דאין מזמנין לעכו"ם על בני מעיים כדאיתא (בחולין דף ל"ג ע"א) כיון דלישראל בשחיטה תליא מלתא הוי כמאן דמונח בדיקולא לגבי עכו"ם דבמיתה תליא כו' עיי"ש, (ומבואר קושי' זו ב"ס ברית אברהם) וסיפר לו תרוץ מגאון מפורסם בדורינו. דלק"מ דהא באמת אשכחן בהנך קראי דיחזקאל כמה דברים המפורשין בתורה כגון גרושה לא יקחו וכה"ג, ורק הג"מ הקשה דיחזקאל לא יכתוב דבר הסותר להתורה, וע"ז שפיר משני הג"מ דלא סתרי כלל עכ"ל, ואאמ"ור ז"ל כשמעו הדבר הזה דחה בשתי ידים אשר אין מקום להתחלת הקושי' הנ"ל, דבשלמא בעכו"ם אינו מצווה על שחיטה כלל, ורק במיתה תליא מלתא ושפיר הוי כמונח בדיקולא, אבל בכהנים קאמר הג"מ דסד"א דגם במיתה תליא מלתא דהיינו בשחיטה, פשיטא לן דלא גרע מישראל, ורק נוסף לכהנים דגם במיתה ג"כ שריא, וא"כ שפיר קמ"ל בשחיטה לחוד שריא וק"ל:

המביא לבית הדפוס