ברכת ראש נזיר יא

בכחות עליונים הנשפע מה' אלהים בעל הכחות כולם ע"י מעשה ב"א שע"י ישולם שכר עבדו כי אירשנה ויאמר ה' קחה עגלה כו' ור"ל בקרבנות כמאז"ל:

(יט) וזה כוונת המ"ר הנ"ל שאברהם אבינו לא רצה ליהנות מצדקתו שלא יאמרו עליו שעובד ע"מ לקבל פרס לעצמו ורצה שה' יתנהג עמו כעם מי שאינו עושה כ"כ רצונו של מקום, ובזה היה עיקר הנסיון של עקדה מיוחס לאברהם שנאמר והאלהים נסה את אברהם והיינו שלא רצה להתפלל כלל אולי ינחם ה' רק תיכף א"ל שני בנים יש לי ושניהם אקריב (ערש"י) ולא הרהר בזה, אף שמקודם ביקש מה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי כו' כי אמר אולי זהו רצון ה' שיקדש שמו ברבים ע"י, ועד"ז פי' ענין הפרשה קח נא כו' אשר אומר אליך ולא מצינו שא"ל ה' עוד וגם כפילת התיבות וילכו שניהם יחדו וי"ל ע"ד מש"כ שזה היה עיקר הנסיון שיומשך הדבר ולראות אם יתחזק באמונתו שלא להתפלל כלל ע"ז. ולכן לא רצה ה' שיודיע ליצחק כי ידע ה' גודל זריזותו של אברהם שתיכף יקדיש אותו לעולה ושוב לא יתפלל ע"ז כי קדושת הגוף אין לו פדיון ולזה אמר ה' אשר אומר זה רק אליך שלא יוודע ליצחק ושוב אינו יכול להקדישו שלא יבין יצחק שאסור במלאכה כדין הקדש שאסור בעבודה ובזה צדיק יבחן אם לא יתפלל, ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו כדי שילכו שניהם יחדו כי יצחק היה נער וקל ברגליו יותר נתן עליו המשא וגם אח"כ כאשר אמר יצחק איה השה לעולה וא"ל אלהים יראה לו לבני לעולה והודיע לו אז תיכף הקדישו ולקח ממנו משא העצים וסיפר הכתוב זריזותו של אברהם דגם עכשיו שנשא העצים וילכו שניהם יחדו בזריזות, וזש"א עתה ידעתי כו' ולא חשכת את בנך יחידך ממני ר"ל שהמניעה יהיה ממני והיינו להתפלל אלי שאנחם ע"ז, עוי"ל ממני מצד עצמותי לעשות רצוני לתיקון כל הנבראים ובזה הודעתי לכל שאתה אוהבני, ולזה דרשו הפסוק הנה עין ה' וגו' על אברהם שנהג עמו ה' כמו שנוהג על יראיו שאין עושין כ"כ רצונו למיחלים לחסדו וכן הוא אומר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שעמו נהג בדרך חסד וחנינה כדאיתא בב"ר הנ"ל וליעקב נכדו קיים אמתת זכות אברהם וצדקתו של יעקב שמור לזרעו כמו שפי' מאה"כ והיה עקב תשמעון ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך וזכותך יהיה לאחריך וברך פרי בטנך וגו', וזה שאמר להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב וירד אברם מצרימה ולא להשפיע על ידו רב טוב בארצו:

(כ) ולא זו בלבד אף זו היה צדקת הראשונים לקבל ע"ע מדה"ד כדי לכפר על עון הדור וכנודע מרבי וראב"ש שעי"ז השפיעו רב טוב בעולם, ואפרש עד"ז המ"ר (פרשה חקת ויקחו אליך פרה אדומה אריב"ח א"ל הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה ולאחר חוקה דאר"ה כתיב כי אקח מועד כו' יקרות וקפאון דברים המכוסים מכם בעוה"ז עתידים להיות צופים לעוה"ב כו', וכתיב אלה הדברים עשיתים. אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים שכבר עשיתי לר"ע וחבריו דברים שלא נגלו למשה נגלה לר"ע וחבריו וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע, המאמר הזה מופלא ומכוסה איך שייך דנגלה לר"ע וחבריו יותר ממשה וגם סמיכת מאמר רב הונא צריך ביאור, והענין הוא לפי דטעמי פרה רומז לענין צדיק ורע לו כו' ומטמא את הטהורים ומטהר את הטמאים ולא גילה ה' טעם זה אלא למשה כדאיתא (בברכות ז') שביקש הודיעני נא את דרכיך מפני מה צדיק כו' ונעשה בכ"ג הגדול מאחיו כי הוא שורש החסד ומראה שענין הדין לצדיקים נובע ממקור החסד ועמהם מדקדק ביותר וזהו דין הכלול בחסד ואלהים הבין דרכה ולעתיד יבורר וראו כל בשר כי פי ה' דבר שרחמים כלול בדין הנאמר בדבור הקשה, ועד"ז יבואר פסוקי (ישעיה מ"ב) חדשות אני מגיד ה' כגבור יצא כו' החשיתי מעולם כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד, ואשום מלשון שומם ואשאף לשון חמדה כמו כעבד ישאף צל ור"ל כיולדה שאצלה נתאחד הצעקה והחמדה כי אף שתחיל תזעק בחבליה נתאוה לזה כי ילד יולד לה, כן הוא אצל ה' אחריב הרים וגבעות אלו הצדיקים וכשהאדם בצער שכינה כביכול מה אומרת כמש"ל, עכ"ז עושה זאת להטיב אחריתם ולעתיד יגלה ענין זה ונפקחו עינינו, לז"א והולכתי עורים בדרך לא ידעו, אלה הדברים עשיתים לר"ע וחבריו דברים שלא נגלו למשה בפועל ממש, ענין צדיק ורע לו רק דרך ראייה במראה אליו יתודע, נגלה לר"ע בפועל שע"י נעשה זה ומעמו ישלמנה שורש הדין וכל יקר [כמד"א יקר בעיני ה' המותה כו'] ראתה עינו שנתייסר יותר מכולם ויצתה נשמתו באחד בבחי' עצמותו כמ"ש לקמן, ועד"ז אמר עוד החרשים שמעו כו' ויש לרמז הא דכל יקר זו תפילין ראתה עינו של ר"ע ור"ל ענין התדבקותו ית"ש להטיב עמנו מראשית המחשבה שעליו נאמר כך עלה במחשבה לפני וע"ז הוא שם הוראת תפילין דמרי עלמא:

(כא) עוד יותר מצינו צדקת הראשונים גם עשיית המצוה לא השגיחו על יתרון גודל שכרו כי אם במה שיוכלו להטיב לאחריני וכמו שפי' דבר אמת במחז"ל כשנתפסו ר' חנינא בן תרדיון וראב"פ א"ל רחב"ת אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאני לא עסקתי אלא בתורה בלבד ופריך הש"ס ובגמ"ח לא עסק והתניא ראב"י אומר לא יתן אדם מעותיו לקופה ש"צ אא"כ ממונה עליה כרחב"ת ומשני מהימן הוא דהוה מיעבד לא עבד ופריך הא א"ל ר"י כלום מעשה כו' א"כ מחלקך יהא חלקי ומשני מיעבד עבד כדבעי ליה לא עבד, ולכאורה זה פלאי כיון דעל מעשה זו א"ל ר"י מחלקד יהא חלקי מוכח שהיה נזהר בצדקה עד מאוד, גם בל"ז קשה לומר על קדוש ה' כרחב"ת שהיה ח"ו בגדר יתנו אחרים ולא יתן, אך ראה זה (בכתובות ס') בבתו של נקדימון בן גוריון אמר הש"ס בל"א ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא ושינה כאן בלשון אחר מיעבד עבד כדב"ל לא עבד, גם לא מסיק ע"ז כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא הלא דבר הוא, ולשון חכמי' ייטיב דעת ויבואר עפ"י מחז"ל (ב"ב דף י') שתי צדקות הללו למה כו' ואיזה מצלת ממיתה משונה נותנה וא"י למי נותנה נוטלה וא"י ממי נוטלה לאפוקי כו' והיכי עבד ליתיב לארנקי של צדקה ופריך הא אר"א ב"י לא יתן אדם מעותיו לארנקי ש"צ אא"כ ממונה עליה כרחב"ת ומשני כי אמרינן דאשכח דכוותיה ע"ש, ולפי שרחב"ת היה בעצמו הגבאי ולא רצה ליתן לאחר כי לא היה בטוח דאשכח דכוותיה לא עבד דבר זה ליתן באינו יודע למי נותנה להנצל ממיתה משונה וזהו כוונת הש"ס מיעבד עבד כפי כחו עבודה תמה רק כדבעי ליה ר"ל צדקה כזה שעי"ז ינצל ממיתה משונה כדבעי ליה כעת זה לא עבד לפי שלא השגיח לשום קבלת שכר רק לעשות המצוה עצהיו"ט על ידו, אבל גבי נקדימון בן גוריין הפי' כפשוטו כדבעי ליה למיעבד לפי עשרו לא עבד כדמסיק לפום גמלא שיחנא וז"נ ואמת:

(כב) ולסיום הענין הנ"ל אבאר עוד מאמר פליאה בדחז"ל אשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו בצאת נפשו להיטיב אחריתו. והוא (בברכות דף ס"א ע"ב) בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים א"ל תלמידיו רבינו עד כאן א"ל כל ימי הייתי מצטער כו', הנה כולם ראו כן תמהו על תלמידי ר"ע קדושי עליון יאמרו דבר זה עד כאן הלא מבואר בכתוב בכל נפשך, וכבר נאמר ע"ז דברים נפלאים להבאים בסוד ה', אך יותר תמהו אחר שכבר קבל עול מ"ש ויצתה נשמתו באחד נראה מזה שהשיב זה לתלמידיו באמצע הפסוק שמע והא אסור להפסיק ביה גם לקדיש וקדושה ועצל"ח, וזה חלקי אמרה נפשי עפ"י פשוטו דהנה אמר הכתוב כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר וזהו בחי' סובב כל עלמין וממלא כל עלמין שפי' אדוני מורי ורבי בס' נפש החיים באורך ותוכן הדבר שהם ב' ענינים בחי' ממלא כל עלמין הוא בחי' עצמותו ית"ש אחד פשוט בלי שינוי מקום וגבול בכל זמן עד שלא נברא העולם ומשנברא העולם וכל הנבראים והנוצרים והנעשים אינם חוצצים נגד עצמותו אחד הפשוט הממלא כל כאילו אינם במציאות כלל ובדבר זה כבוד ה' הסתר דבר מלהתבונן וחלילה לעבוד ה' עד"ז כמש"כ והדעת נותנת כן אחרי כי נדע דאין שום שינוי בעצמותו ממעשה ב"א וכל עבודתינו לפניו הוא רק מצד ענין צמצום כבודו לברוא מציאות עולמות ואורות עד אין חקר להראות קצת גדולתו ויכולתו ית"ש בבחי' התלבשותו והתפשטותו בהם וכל השמות והתוארים שמצינו בתורה ובדרז"ל הם הכל על בחי' זו דסובב כל עלמין שעי"ז נתהוה השינוי של פרטי ההנהגה ויסודי התורה והמצות לפי השגתנו בגילוי כבוד מלכותו וע"ד בחי' זו כבוד מלכים חקור דבר וב' בחי' הללו נכללו בק"ש, דפסוק ראשון דשמע נקרא בזוהר יחודא עילאה הוא בחי' אחדותו מעצמותו הפשוט הממלא כל העולמות באחדות גמור להאמין שכל המציאות והכחות הנאצלים מאתו ית"ש עד סוף כל המעשים מתייחדים במקור הרצון שעלה ברצונו הפשוט מראשית המחשבה עד סוף תכליתו שע"ז מורה שם הוי"ה כמ"ש במקום אחר ואח"ז אומרים ברוך שכ"מ על בחי' הב' שמצד השגתנו במציאות אורות עליונים ורבוי עולמות הצריכים להתברך בשפע קדושה וברכה מאתו ית"ש ונקרא יחודא תתאי ולהכי אמרינן בחשאי משל כו' שהריחה ציקי קדרה כו', ולפי שבחי' זו אינו נחשב נגד עוצם יחוד פסוק שמע רק כי כן גזרה רצונו ית"ש לעבדו ע"ד בחי' זו, ובזה יבואר (המ"ר