ברכת ראש נזיר קיז

יפלגו ולדעת הר"מ צ"ל דאין ראיה מנדה שם שחשב שער בנטילת פי הזוג דמ"מ סתם גילוח דתספורת הוא להניח עכ"פ שיעור כדי לכוף ואמרינן בנדרים (דף נ"א) לא לחנם פיזר אלעשה כו' וסתם גילוח כשמשייר פחות מכדי לכוף הוי קצת השחתה כעין תער ותער ממש הוא המשחית מעיקרו, ול"ק מהא דאמר לקמן בפאת זקן דכתיב ביה גילוח והשחתה היינו בתער דוקא ולא בכעין תער דמיקרי השחתה זהו מדכתיב לשון גילוח והשחתה משמע תער דוקא דאי כעין תער לכתוב בלשון לא יעבור כבנזיר וכל המעבירים בכלל והאיבעיא דמזיא אינו נ"מ לסתירה, והנה לדעת הריב"ש שכתבתי לעיל י"ל הנ"מ לענין ביטול עשה דגדל פרע דאי מלתחת רבי אפילו בשייר כדי לכוף עובר ואף לדעת הרמב"ם שכ"ל דלא ס"ל כהריב"ש בזה רק דמ"ע דגדל פרע בשיעור סתירה תליא מ"מ י"ל דנ"מ כמש"ל דאי מלתחת רבי אסור לכתחלה לקצוץ אפי' כל שהו כיון דאקדיש ראש נזרו ואולי יש כאן ביטול מ"ע דככל היוצא מפיו יעשה שחשב הר"מ ברפ"א מה"נ אף דנשאר גדול פרע כיון דהקדיש מתחלה ע"ד שלא לגלח כלל, ואולי יש עוד נ"מ בזה, ולמש"כ יש חילוק בין תוס' להר"מ היכא דאסור כעין תער כמו בהקפת הראש דכתב התוס' לקמן דאסור כעין תער דלדעת הר"מ כל שלא הניח שיעור כדי לכוף הוה כעין תער ולא במשחית לגמרי כבמלקט ורהיטני ולדעת תוס' הוא במשחית מעיקרו או עד שיור נטילת פי הזוג מיקרי כעין תער ומ"מ יש להחמיר עד שיעור כדי לכוף כדאיפסיקא הלכתא בנדה שם הלכה כדברי כולם להחמיר וגם שלא לתלוש במתכוין במקום הפיאות שגם זה מיקרי כעין תער לשיטת התוס' ואפילו שתי שערות אסור כדכתבו לקמן (דף מ"ב) ע"ש, העולה מכ"ז שיש שלשה דיני חילוקי שער לדברי הר"מ דבשיור כדי לכוף ראשו לעיקרו הוה שיעור גילוח לענין דאינו סותר וללקות עליו ובפחות מכדי לכוף עד כדי נטילת פי הזוג מיקרי כעין תער שיש בו השחתה קצת ומ"מ עדיין חשוב שם שער עליו לכמה דברים כדס"ל לר"ע בנדה (דף נ"ב). (ג) ונ"ל נכון בדעת הרמב"ם התמוהים לכל נו"כ כאשר האריך בזה (המשל"מ בפ"ב מהל' טומאת צרעת ונישנית גם בלח"מ פ"ב מהל' אישות יעוש"ה בכ"ד) וכי הוא זה, דהרמב"ם ס"ל דהא דאמר רב חסדא בנדה שם הלכה כדברי כולם להחמיר אינו מטעם דמספקא ליה כדס"ל להרא"ש ודעימי' דזה ודאי הלכה כר"ע מחבירו ואולי אפי' מרבו כדאיתא בפרק הכותב ובפרט נגד ר"א דהוא מדב"ש וכן לגבי ר' ישמעאל הלכתא כר"ע כדאיתא בנדרים (דף פ"ט) ובסוטה (דף ג') רק לחומרא חשש לר' ישמעאל כעין דאמרינן בעלמא הלכה כו' ואת לא תעביד עובדא כו' עי' גיטין (דף ע"ח) וכן הוא הכא אף דהלכתא כר"ע החמיר כר' ישמעאל כדי לכוף כיון דמצינו שם חשיבות שער בכדי לכוף לכמה דברים כדאיתא בסוגין ולהכי פסק הר"מ בנגעים ובשער לבן בכדי נטילת הזוג להיות ודאי טומאה ולא מספק, ומיושב קו' המל"מ רק בפ"ח שם לענין שער שחור חשש להחמיר דאינו מציל עד שיהיה אורכן כדי לכוף, ובהלכות פרה אדומה פ"א לענין שערות דעיקרן מאדים כתב דדי שיאדים כדי שינטל בזוג ואוקמי' אעיקר דינא דלא שייך להחמיר בזה כיון שהם גדולים רק בכדי שיקוים אדומה תמימה בעי שם שער כדינו ובבן ובבת בהלכות א"ב אזיל לחומרא כדי לכוף ומיושב הכל בפשיטות אף שלשון הר"מ בהלכות א"ב מתנגד לזה קצת מדכתב בכ"מ לחומרא אין ראיה דלישנא דהש"ס נקט ומ"מ ביאר כ"ד על מקומו. לדעת אפיקי זממו, ובפחות מכדי נטילת הזוג משמע דעת הר"מ דמיקרי השחתה כבתער דכן הוא לשונו ברפ"א מהלכות פרה אדומה שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כאלו אינה לפיכך כו' [ומ"מ אינו ראי' דנימא בשער זקן בפחות מנטילת הזוג יהא מותר בתער דכיון דמשחית עוד עקרי השער ה"ז בלא תשחית, וראיתי בתשו' נודע ביהודה תנינא חי"ד סי' ע"ט בשואל אחד שר"ל בפאת זקן דיש לגלחו תחלה במספרים ואח"כ בתער משום דמתחלה הוה לי' גילוח שאין בו השחתה ואח"כ בהעברת תער הו"ל השחתה שאין בו גילוח, ושרי ליה מאריה דאפי' לסברתו היכן מצינו שהקפידה התורה דוקא שלא יעשה הגילוח והשחתה ביחד הא תרי קראי כתיבי לא יגלחו ולא תשחית ובא זה ולימד ע"ז שלא נדרוש כל אחד כמשמעו והיינו השחתה ממש מעיקרו במלקט ורהיטני או גילוח במספרים רק במשחית קצת עקרי השער והיינו בתער וכל מי שעושה עד"ז ה"ז בבל תשחית, אך באמת א"צ לזה לא מיבעיא לשי' התוס' דגם פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו לא הוה כעין תער אף דלא הוי זה כסתם גילוח דבעי כדי לכוף וכעין תער הוא פחות מכדי נטילת הזוג דאז מקרי קצת השחתה פשיטא דאסור אח"כ להשחית בתער דזה הוא שאסרה תורה אף גם לשיטת הרמב"ם דגם פחות מכדי לכוף מקרי כעין תער ויצא זה מידי סתם גילוח מ"מ כל שפועל יותר ע"י התער להעביר עקרי השער ה"ז בבל תשחית ואינו נ"מ במה שיצא כבר משיעור סתם גילוח דשיעור כדי לכוף קבלו חז"ל דזה השיעור חשוב גידול פרע לסתירה וסמכו זה לתגלחת טומאה כדאיתא לעיל ומ"מ גם בפחות מזה עד עקרי השער מקרי גילוח בהעברת תער, ותדע אטו נזיר טהור אם אין לו שערות ארוכות שיעור כדי לכוף מי לא בעי גילוח הא לא ממעט לקמן אלא נזיר ממורט דאין פועל בו העברת תער אבל כל שפועל העברת תער להסיר עקרי השער פשיטא דבעי תער ומשמע נמי דמקיים בזה מצות גילוח נזיר. והנה כי כן יש להוכיח דלא כסברת השואל מהא דסבירא ליה להר"מ בהקפת הראש הוא דוקא בתער וא"כ למה אמרינן לקמן (דף נ"ז) דתגלחת הנזיר דוחה לאו דהקפת הראש הא אפשר לקיים שניהם דהיינו שמקודם יגלח במספרים ואח"כ יעביר בתער דהא בזה ג"כ יקיים מצות גילוח נזיר, אלא ודאי הא בורכא דסוף סוף עובר על הקפת הראש ואף די"ל שכן צוה התורה שכל הגידול שער שיש לו מצות גילוחו ע"י התער זה דחוק, והאמת עד לעצמו ועיין לקמן (דף מ"ב ע"א) וכדאמר ואפילו סך נשא ולא אמר במספרים משמע דגם אחר מספרים יוכל לקיים מצות גילוח תער ומוכח כמ"ש ודלא כס' השואל הנ"ל וז"ב]:

ד"ה תניא נמי הכי דלוקה [באחת] וסותר ברוב ראשו כצ"ל, ור"ל דמהך ובתער ליכא לסיועי לרב חסדא כיון דאיכא לפרשו הכי והכי תער ממש או כעין תער:

ד"ה תנן התם בסוף פרק בתרא דנגעים. הס"ד כצ"ל:

ד"ה נשא כו' ואפי' סך נשא נמי כו' דנשא מיקרי נמי כעין תער ולדבריהם ה"ה די"ל ואפילו במספרים כעין תער אלא מלתא דפסיקא נקט ועמש"כ בש"ס ועיין בתוי"ט בנגעים שם הוסיף בה דברים משום דבנזיר כו' ובמוסיף גורע ועיין:

ע"ב גמרא ההוא אליבא דרבנן הא אליבא דר' אליעזר, עיין פי' רש"י הנה בהא דרצה למילף מדינא ולא אתי' י"ל ג"כ אליבא דרבנן דלא אתי' מדינא ויליף מזקנו דמצורע כמו שפי' בדר"א בהא דגמיר מראשו רק עיקרו סמך דההוא ר"ל ברייתא קמייתא דללמדו ממצורע כו' דס"ל דאסור בכל המעבירין אי אפשר לו ללמד מצורע בתער רק מזקנו ואליבא דרבנן וברייתא השני' י"ל גם אליבא דר"א והאורח מישור לא דק ע"ש:

שם ואינו חייב עד [שיטלנו] בתער כצ"ל:

רש"י ד"ה אמר ליה כו' דגמרי לה מזקנו [ופאת זקנך] כדמסיק והאי דקא בעי מדינא [ולא] אפשר כו' אליבא דר' אליעזר [היא] דגמר לה מנזיר כדלקמן, הס"ד כצ"ל. ור"ל דיליף מאיסורי דנזיר, ועיין לקמן (דף מ"א ע"א) רש"י ד"ה ראשו:

ד"ה ואינו חייב על הקפת הראש [והשחתת זקן עד שיטלנו] בתער. הס"ד כצ"ל. דעיקרו בהשחתת זקן מיירי, והאו"מ מחק בפי' רש"י הקפת הראש משום דמשמע בסוף הסוגיא דהקפת הראש אין צריך תער וא"צ למחוק זה בכל פי' רש"י דסוגיין כי כן הוא דעת הר"מ דצריך תער גם בהקפת הראש, וכן משמע מפי' רש"י דסוף פרק שני נזירים כמש"ש ע"ש ורש"י נקט בסוגיא רישא דמלתא בהקפת הראש וה"ה בהזקן ולקמן יתבאר דבר זה:

ד"ה ר' אליעזר כו' דלא מיחייבי () אלא בתער, הס"ד כצ"ל. ועי' בתוס' מדוקדק יותר:

ד"ה ומנלן כו' ופאת זקנם [כו']. הס"ד כצ"ל:

ד"ה ת"ל כו' הוי אומר [זו תער וההוא] גילוח כו' [אישתרי ליה כו' והיינו] תער. הס"ד ומה"ד [ממאי] משמע כו' כצ"ל:

ד"ה אי ס"ד כו' [ומייתינן] לה מדינא. הס"ד כצ"ל. ור"ל כיון דמותר ללקט במלקט ורהיטני א"כ ודאי מ"ע דוגילח כל שערו קאי נמי אזקן בכללא דכל שערו וא"כ מייתינן לה מדינא דאפי' גילחו בתער לא מיחייב כמו שיתבאר בסמוך:

ד"ה לא כ"ש שבכל דבר מותר לגלח ואפי' בתער, לכאורה דבריו נפלאים מאוד דאיך יוכל למילף ביטול לאו ועשה דהשחתת זקן מחיוב נזיר, ואחר העיון י"ל דרש"י כאן סובר כשיטת הריב"א שהובא בתוס' חולין (דף קמ"א) ד"ה לא צריכא דאף דעשה אינו דוחה ל"ת ועשה מ"מ אם עבר על אותו לאו אינו חייב מלקות משום דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתא דהעשה דחי ליה, וזה כיוון הש"ס באמרו והא קאתי לאשמועינן דאפי' בתער לא מיחייב ר"ל דאיכא מ"ע דגילוח בתער וממילא אינו מחוייב, וע"ז עבד שפיר הק"ו מה נזיר דאיסורא השווה הכתוב גילוח דמלקט ורהיטני כבתער הכא דכי גילח מצוה קעבד לא כ"ש שבכ"ד מקיים מצות עשה דגילוח ואפי' בתער וכיון דאיכא ק"ו דמקיים מ"ע דוגילח אפי' בתער ממילא אינו מחוייב אם עבר,