ברכת ראש נזיר קטז

א"כ לעולם חל עליו המצוה או דנימא דהמצוה הוא שצוותה תורה להעביר שער ראש נזרו ויהיה ע"י תער ואם לא גילח בתער והעביר ע"י סם נתבטל המצוה דלא קיים מצות גילוח בתער, דוגמא לדבר מצות שילוח הקן שקצץ כנפיו נתבטל המצוה ולא יספה שוב אליו עוד ונראה דזה הוא כוונת הש"ס דמקשה פשיטא כדכתיב בקרא ומשני מהו דתימא משום עבורי שער ר"ל דעיקר קפידת התורה להעברת שער ראש נזרו ומצוה היא להעבירו בתער אך אם העביר ע"י סיכת נשא הו"ל העברה בביטול מצות תער ושוב אין מצוה עליו לגלחו קמ"ל דזה אינו רק דהתגלחת הוא מצוה בפ"ע אף כי נמי העביר השער כבר, וכן כתב לקמן (דף מ"ב ע"א) בבעיא דרבא כעי"ז וע"ע לקמן בסוף פרק שני נזירים ולכן לא אמר בתגלחת ע"י מספרים דבזה יוכל עדיין לקיים לגלחו בתער ופשיטא דמצוה היא וזה מדוקדק בלשון הר"מ שכתב אעפ"י כו' מצוה לגלחו אפי' לאח"ז ונזיר שגילח בלא תער לא עשה ולא כלום ולא קיים מצות גילוח ופשטי' מבואר דאדלעיל קאי דבלא תער לא עשה ולא כלום כאילו לא גילח ויש עליו עדיין מצות תגלחת ולפירוש זה א"ש הש"ס בין למ"ד תגלחת מעכב או אין מעכב משום די"ל אפילו למ"ד מעכב היינו כ"ז שהשער בו ולא בשכבר העבירו קמ"ל וזה נכון כראי מוצק. ולפי דליכא דבר דלא רמיזא באורייתא י"ל סמך נכון לזה ביתורא דקראי דכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד (דדרשינן לקמן כ"ז שהוא פתוח ול"ד פתח אוהל מועד ממש) את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש כו' ויש לדקדק בכפל לשון דראש נזרו גם לא כתב מקודם וגילח את שער ראש נזרו וי"ל דבא לרמז על מצות גילוח שהיא מצוה בפני עצמה אף בשער דאינו מקדושת נזרו שהעבירו כבר ע"י סם והקריב כבר הקרבנות וזה שאמר וגילח הנזיר את ראש נזרו ר"ל דמצות גילוח חל על ראשו אף דאין כאן שער נזרו שהעבירו כבר ואין כאן שילוח תחת האש שהקריב כבר אך מצותו הראוי ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וכו' כדלקמן במתני' היה נותן שער ראש נזרו כו' מפני שנעשית כמצותו:

שם א"ל רבא מברניש לרב אשי וליפרוך כו' צ"ל דא"ל זה בדרך סיפור דניפרך הצד השוה זו בימים קדמונים וכן משמע ממה דאי' אח"כ א"ל רבא מברניש לרבא האי תנא כו' ומדינא נמי לא יליף והיינו משום פרכא דר"א אף שרב אשי הי' בדור אחרון דיום שמת רבא נולד רב אשי עיי' קדושין (דף ע"ב) וכן משמע בתד"ה והאי תנא כו' ובד"ה ראשו ע"ש ומשמע שהיה כתוב זה באיזה ברייתא דאיפרך וסוף למדו מראשו:

רש"י ד"ה רבי אומר כו' על ראשו [עד מלאת] דמשמע תער כו' כצ"ל:

ד"ה לעבור כו' על תער לא יעבור ועל לא יעבור כו' ר"ל על פרטא דתער ועל לאו שבכללות דלא יעבור שגם תער בכלל כל המעבירין ולא שילקה שתים דאין לוקין על לאו שבכללות כדאיתא לעיל רק לענין איסור שני לאוין ועיין בפסחים (דף מ"א) איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי כו' ע"ש ולעיל (דף ל"ח) מזה, ואולי יש ליישב בזה מה דקשה לפירושו מנ"ל לת"ק לתגלחת אחרונה שהיא בתער דלמא רק להכי אתא לעבור עליו בשני לאוין וי"ל דסבירא ליה כיון דאין לוקין שנים לא מסתבר לאוקמי עיקר קרא להכי כעין שכתב התוספות בב"מ (דף ס"א) בד"ה לעבור רק מסמיכות דתער אצל לא יעבור ממילא משמע לעבור עליו בשני לאוין כדאיתא בתוספות ועיקר קרא לתגלחת אתי דכל ימי נדר נזרו תער לא הא לאחר ימי נזרו בתער דוקא:

בא"ד לישנא אחרינא והכתיב כו' דבריו סתומים דמפשט דבריו משמע דלרבי קא קשי' ליה היכי משמע ליה דאחר מלאת בתער וכמו שאבאר ואיך שייך ע"ז תירוץ הש"ס לעבור עליו בשני לאוין דהא רבי סובר תער דוקא כמש"ל ואין כאן שני לאוין, וגם סוף דבריו מגומגם וחסרון הניכר ומפי' האו"מ משמע דמפרש גם הך לישנא כעין ל"ק דהקו' הוא על ת"ק דנימא דמיב"ל לגופי' דתער דוקא ומלביש אותו בלשון אחר וזה אינו. ול"נ פשוט דהקו' הוא להך לישנא על רבי למאי דס"ד דרבי סובר תער דווקא א"כ איכא למידק מהסמיכות איפכא דעד מלאת הוא דלא יעבור בתער דוקא אבל הגילוח דאחר מלאת הוא בכל דבר ולאפוקי דלא נימא מה דאוסר עד מלאת התיר אחר מלאת להכי אסמיך לעד מלאת לומר דאיסור דהוא בתער הוא רק עד מלאת אבל לאחר מלאת כל דבר שוה להיתר. וע"ז משני הש"ס דלא כדס"ד כי גם רבי סובר דאסור בכל מעבירין והא דאמר א"צ ולגופי' אתיא היינו לעבור עליו בשני לאוין ותגלחת דבתער מוכח מסמיכת דעד מלאת משום דהא ודאי פשיטא דמה שאסור עד מלאת התיר אח"כ אלא דהסמיכות בא להורות דאחר מלאת יעבור בתער דוקא. ובסוף דבריו יש חסרון הניכר וכצ"ל לעולם אימא לך דלאחר מלאת אינו מגלח אלא בתער והא מדסמיך [ללא] יעבור ומשמע ליה לא יעבור גם על תער הס"ד. כצ"ל ובהגהות הב"ח הגיה בע"א והיא היא:

ד"ה אלא כעין תער כל המעבירין [בעי] סמוך לעיקרן. הס"ד כצ"ל:

ד"ה תניא נמי הכי כדאמר רב חסדא ובתער דוקא להך לישנא נ"ל דס"ל דהא דאמר רב חסדא ובתער קאי על סתירה דזה דוקא בעי תער אבל ללקות בכל המעבירין. וכן הוא דעת הירושלמי. והא דלא משני הש"ס הכי לפי דק"ל מהברייתא דלעיל דמסיק ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל תער ואוקמי' לתגלחת אחרונה ולא אמר דתער לסתירה הוא דאתא וכן הוא באמת בירושלמי לשיטתו. אלא ודאי צ"ל דהברייתא לא ס"ל חילוק זה ומשני כעין תער ועמש"ל בתד"ה ומאחר ומש"ה הביא ברייתא אחריתי דסבירא ליה בתער ממש וכרב חסדא לענין סתירה אבל ללקות אפילו בתלש ומירט חייב וכמתניתין. ואמרי לה כדאוקימנא בכעין תער כו' זה הוא בכדי שלא יפלגו שתי הברייתות ובתער דקתני ר"ל כעין תער וכן הוא פירש התוס':

תוס' ד"ה רבי אומר כו' דמשמע [מזה] כו' לכך כתב תער [דאי] מגלח כו' והוי כאלו כתב תער [לא] לא יעבור דאותו לשון קאי כו' כדקאמר ת"ק [א"כ] ליכתביה לתער כו'. והא דלא פי' כפשוטו כפי' רש"י דהשני לאוין הוא לאיסור מפרט דתער וכלל דלא יעבור י"ל דסבירא ליה דזה ודאי גם ת"ק ס"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דתער קאי אלא יעבור וגם הוא בכלל כל המעבירין ואפ"ה לא ניחא להו לאוקמי עיקר קרא להכי כיון דאין לוקה שתים כמ"ש בפי' רש"י להכי פירשו דרבי סבירא ליה דהלאו קאי אלפניו ולאחריו והוה כשני לאוין מפורשים דלוקה שתים כדמסקו בזה:

ד"ה ובתער ונראה דקאי ארישא כו'. (א) לכאורה דבריהם נפלאים על מה זה דחקו עצמם להוציא דברי ר"ח מפשוטו דקאי אכל מילי דחשיב בעי תער ומסיק ע"ז דר"ל כעין תער. ויו"ק עמש"כ דסותר היכא דלא שייר כדי לכוף ומשמע דבשייר כדי לכוף אינו סותר וזה נגד ש"ס ערוך דפשיט לעיל דמלתחת רבי ומבואר שם אפילו שייר כדי לכוף לא מהני דנזירות הא שקליה. וראיתי בלח"מ בפ"ה מהנ"ז שעמד על קו' זו בתמיה. גם צריך להבין מנ"ל היכא דלא שייר כדי לכוף לא מקרי כעין תער. אך אחר העיון נ"ל דהקו' חדא מתורצת בחברתה דזה גופיה ק"ל מהא דלעיל דפשט דאפילו בהניח כדי לכוף לא מהני למהוי שיור והכא ס"ל לר"ח דבעי תער או כדמסיק מעין תער שמשחיתו מעיקרו לזה פי' דהך ובתער לא קאי אסתירה רק לענין ללקות בעי תער או כעין תער אבל לסתור בעי שיניח שיעור חשוב לגילוח וזה לא פחות עכ"פ מכדי לכוף ומה שתפסו בדבריהם שיעור דכדי לכוף לא אליבא דאמת אמרו זה דהא פשיט הש"ס לעיל דגם כדי לכוף לא מהני מטעם אחר דלתחת רבי וא"כ הא שקליה לנזירותיה רק דכתבו זה ראיה לפירושם דצ"ל דבתער לא קאי על סתירה דהא לכ"ע אמר לעיל היכא דלא שייר כדי לכוף לא הוי שיור אף דגם בפחות מזה קים להו דלא מקרי כעין תער כמ"ש לקמן ומכ"ש למאי דפשט דאפילו בכדי לכוף לא הוי שיור. ואולי י"ל דגם לפי האמת נ"מ נמי בשייר כדי לכוף והיינו אם הניח שיעור כדי לכוף מהשער שהיה בעת התחלת נזירותו דקאים שיעור גילוח ממה דאקדיש מעיקרא דמשמע מש"ס דלעיל דמהני זה דהו"ל כאי נימא מלעיל רבי ושייר כדי לכוף. ונ"ל הא דפסיקא להו דבלא שייר כדי לכוף לא מיקרי עדיין כעין תער מהא דאית' בנדה (דף נ"ב) פלוגתא דתנאי בשיעור שתי שערות וס"ל לר"ע כדי שיהא ניטלות בזוג כמש"כ הר"מ ועי' בתוי"ט שם ואמר רב חסדא שם הלכה כדברי כולם להחמיר וא"כ כיון שבנטילת הזוג חשיב שער לר"ע לכל דבר אף דהוא פחות מכדי לכוף איך יחשוב כאן בהניח פחות מכדי לכוף כעין תער עקירת השער זו היא דעת התוס' ז"ל. (ב) אבל הרמב"ם רוח אחרת אתו דס"ל כפשוטו דהך ובתער קאי עכ"ד גם לסתירה וס"ל דשיעור כעין תער הוא פחות מכדי לכוף וכמו שכ"ל מזה. בדעתו פשט הסוגיא דקו' הש"ס בתער אין מסתירה קא ק"ל יעוש"ה, ולפירושו צ"ל דהא דאמר הש"ס באיבעיא דלעיל אי מלתחת רבי כו' נ"מ בהניח כדי לכוף וכן הא דפריך מדתניא נזיר שגלחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ואי ס"ד כו' היינו לפום מה דס"ד דס"ל למתניתין כל המעבירין הוא אף שלא כעין תער רק דבעינן שלא ישאר שיעור גילוח דהוא שיעור כדי לכוף וכשנאמר מלתחת רבי גם זה לא מהני דשקליה לנזירותיה אבל למאי דמסיק רב חסדא להלכה דבעי כעין תער אף לסתירה אינו נ"מ בזה אי מלתחת רבי דלעולם אינו סותר רק אי גילח כעין תער פחות מכדי לכוף ואתי ברייתא דגילחוהו לסטים אליב' דכ"ע והיינו דשיעור כדי לכוף אינו כעין תער להכי אינו סותר הא אם שייר פחות מכדי לכוף סותר דהוה ליה כעין תער ודלא כדעת תוס' בכדי להשוות הברייתות דלא