ברכת ראש נזיר קטו

מכדי לכוף אינו עובר בעשה ולהכי השמיט הר"מ דעת רי"א משום דפסק כברייתא השניי' וכמתניתין דלוקה עליו בכעין תער. ומ"מ נראה אף דלא בטלה העשה דגדל פרע בשייר כדי לכוף דלהכי אינו סותר נמי כיון דיש עדיין מצות גילוח שער מ"מ אסור לגלח אף מעט דהמצות עשה הוא שיגדל כל שערו כמ"ש הר"ם רפ"א מה"נ ובפרט לפי מאי דפשטינן מלתחת רבי כיון דהקדיש ראש שערו מצות עשה שיגדל שערו דכן נמי נ"ל בדעת הר"מ דס"ל דביטול מצות עשה ע"י סם וכיוצא בו הוא ברוב שערו כדין סתירה ומ"מ אפי' מקצת שערו אסור להשירו כדאי' לקמן במתניתין (דף מ"ב) דאסור לסרוק ולחוף. ואולי זה הוא נ"מ באיבעיא דלעיל אי מלתחת רבי או מלעיל ויבואר עוד לקמן אך דעת תוספות נראה דאפילו בשער אחד עובר בעשה ועיין:

ד"ה הכתיב כו' בתער ראשו [איכא] לאו ועשה כו' כצ"ל:

ד"ה כל שהוא כו' שיהא כעין תער [שעוקר] משרשו לגמרי כו' כצ"ל:

ד"ה ומאחר כו' מה ת"ל תער תימא לימא לאשמועינן כעין תער לרבות משחית כו'. הנך שני תיבות תימא לימא הגיהו בדפוס מה שלא היה כתוב בהס"י, ולדעתם נ"ל דצריך לגרוס ולא לרבות משחית ור"ל דבא לאפוקי משחית גמור עם השורש כמלקט ורהיטני דאינו עובר בלאו רק בגילוח והשחתה כעין תער כדין שער זקן דלקמן. ובזה מיושב קו' האו"מ על גירסתם ע"ש. (א) מיהו נ"ל עיקר כגי' האו"מ וכצ"ל מה ת"ל תער [דאי] לאשמועינן כעין תער [לכתוב] משחית כו' וס"ל בהך דינא דכעין תער גם עיקרו אם השורש בכלל וכפי שנראה מדבריהם לעיל בד"ה נזיר שגילח וכן לקמן בתד"ה בתער והיינו טעמא דלשון העברה משמע אף לגמרי עם השורש ולא דמי לזקן דכתיב בי' נמי גילוח ועיקרו אתי לאפוקי אם שייר בשער דלא הוה כעין תער וכדלקמן בתד"ה ובתער עמש"ש וכן פי' בש"מ בשם ר"ע ופי' הרא"ש ע"ש בד"ה ללקות באחת, ולכאו' יש להביא ראי' מפורשת ממש"כ לקמן בתד"ה נשא דסך נשא הוי כעין תער אף דמשיר את השער משרשו מיהו בתוספות לקמן (דף נ"א ע"ב) ד"ה וסכיא נשא מבואר דנשא אינו מכלה כל עיקרי השער כבמלקט עמש"ש. ומ"מ נראה דעת התוס' כמש"כ וכן הוא דעת רש"י בסוגי' בד"ה מירטו ע"ש ויש קצת ראי' לזה מדמצינו לר"א במכו' (דף כ"א) והביאו רש"י לקמן (ד' מ"א) דס"ל דגם מלקט ורהיטני מיקרי גילוח כתער כיון דיש בו השחתה א"כ לרבנן עכ"פ כעין תער מיקרי. מיהו גם זה מוכח מש"ס לקמן (דף נ"ח ע"ב) דבמספרים משכחת לה נמי כעין תער וכן הוא בתוספות לקמן (דף מ"א ע"ב) בד"ה השתא ולפ"ז צ"ל דלפי' התוספות דכעין תער הוא עד כדי נטילת הזוג גם בעוקר השורש בכלל וכמ"ש לקמן. (ב) אך דעת הרמב"ם נראה דכעין תער ללקות עליו הוא דוקא באינו עוקרו עם השורש לגמרי ולדידיה הוה כעין תער בדשייר פחות מכדי לכוף עד כעין תער ממש. ובזה יתבאר דעת הר"מ שכתב בפ"ה מה"נ די"ב העביר על ראשו סם שמשיר את השער כו' אינו לוקה אלא בטל מצות עשה שנא' קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו וכתב הלח"מ ולא ידעתי מהיכא הוציא דין זה דהא בגמרא מרבה כל המעבירים ואי ממעט סם נימא דתער אתי למעוטי סם כו' ע"ש. וכן הפ"מ דחק בזה בפירוש להירושלמי סוף נזיר ע"ש. ובאמת כן הוא בספרי הובא בילקוט פ' נשא דהחף באדמה והנותן סם המשיר הוא בעשה. ונ"ל דהר"מ סבר דכעין תער ממעט המשחית לגמרי ונקט סם וה"ה בכל דבר המשחית רק דיבר בדבר ההווה וראיה לזה דבהלכה י"ד שם גבי מסרק ואדמה דמשיר השער ודאי כתב אם עשה כן אינו לוקה ועכצ"ל מטעם דמשיר השער לגמרי אינו בכלל כעין תער. וראיתי בכ"מ שם שכתב להכי אינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר וקיי"ל כר"ש דבר שאין מתכוין מותר ונפלאתי מאוד כיון דהר"מ כתב בזה דהוא משרת ודאי והו"ל פסיק רישי' וכן כתב לקמן (דף מ"ב) בזה ע"ש ופסיק רישי' הוה כמתכוין גמור אף ללקות עליו כדאיתא בהדי' בשבת (דף ע"ה ע"א) וליחייב נמי משום נטילת נשמה אמר רבא מתעסק הוא אצל נטילת נשמה והא אביי ורבא אמרי מודה ר"ש בפסיק רישי' כו' אלא ודאי צ"ל כמש"כ. ולזה כתב הר"מ שם בדין י"א נזיר שגילח בין בתער בין בזוג לוקה והוא שקצצה כעין תער מעיקרה ולא חשב משחית לגמרי, ומש"כ וכן אם תלש בידו לוקה מיירי נמי בתלש כעין תער דכן מורה לישנא דוכן רק דקמ"ל אף שלא בכלי חייב דכן מרבה בספרי שם אבל אח"ז בסם ואדמה ומסרק אף דמשרת ודאי כתב דאינו לוקה וצ"ל דזה אינו כעי"ת. ומה שהקשה הלח"מ מהש"ס דאמר מה ת"ל תער ולא אמר למעוטי סם וכי"ב דאינו כעי"ת י"ל דהש"ס דייק מדכתב תער לא יעבור וסמך התער ללאו דמזה דייק רבי לקמן לעבור עליו בשני לאוין כדאי' בתוס' שם דהו"ל לכתוב לא יעבור תער דהוה משמע כל העברת כעי"ת ומדסמך תער ללאו משמע כל ימי נדר נזרו תער לא אבל אחר נזרו תער דוקא בתגלחת אחרונה והנה מהספרי הנ"ל תיובתא לדעת תוס' דס"ל בסם דהוה כעי"ת לוקה עליו אך י"ל דתוספות הוכיחו מש"ס דלקמן (דף מ') מהא דאמר ואפילו סך נשא וכפי פירושם שם מוכח דסך נשא הוה כעין תער אך למש"כ שם בפי' הש"ס אין ראי' וא"ש דעת הר"מ ע"ש. (ג) ועדיין צריך ביאור במש"כ הר"מ בדי"ד שם דבמסרק ואדמה לא יחוף ואם עשה אינו לוקה ולא סיים דבטל מ"ע דגדל פרע כמ"ש שם בדי"ב גבי סם. והי' נראה לכאורה דהר"ם סמך אדלעיל מינה בסם שבטל מ"ע וה"ה בכיוצא בו דמ"ש ועיקרו אתי לאשמועינן אף דהוה השחתה כבתער אינו לוקה וכמ"ש, אך יותר נראה דהר"ם סובר דביטול מ"ע הוא דוקא היכא דסותר דליכא מצות גידול שער וכיון דקיי"ל לסתור בעי רוב ראשו ובפחות מזה אינו סותר ויכול לקיים מצות גילוח אין זה ביטול מצות עשה גמורה ולהכי כתב בסם העביר על ראשו סם שמשיר את השער דמיירי ע"כ ראשו וה"ה רובו ככולו אבל במסרק ובאדמה שעושה להסיר נימין המדולדלין כדלקמן מן הסתם אינו ברוב ראשו ולזה כתב גבי דין דאינו לוקה משום דללקות אפילו באחת כנ"ל. ואל תשיבני ממה שפי' לעיל בדעת הר"מ דר' יאשי' סבר במרט ושפשף כ"ש דהוה בעשה ומשמע אפילו באחת דע"ז פליג ברייתא הב' דלוקה באחת. די"ל לדידי' סותר אפי' באחת או שתים כר' שמעון בן יהודה אבל לרב חסדא וכדתניא כוותי' תלי' המ"ע בסתירה ברוב ראשו ודמות ראי' לזה מדחשיב רו חסדא שלשה דינים בפרטי שער ולא חשיב שיעור ביטול עשה בכמה ש"מ שבשיעור סתירה תליא וע"ע לקמן (דף נ"ח ע"ב) כתבתי ליישב שם דעת הרמב"ם בזה. (ד) עוד יש לבאר לפי מש"כ דעת הר"מ דסם וכיוצא בו לא מיקרי כעין תער וא"כ בדין סתירה דבעי נמי כעין תער וכדכתב הר"מ ברפ"ו מהל' נזירות למה לא כתב שם הר"ם דבסם אינו סותר וי"ל דשם שאני כיון דאין כאן מצות גילוח א"כ בעי לגדל פרע לקיים מצות גילוח וכדאי' לקמן (דף מ"ב) אעפ"י ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן וכמ"ש בסמוך כעי"ז, אך לפ"ז עדיין יש נ"מ בנזירות מרובה דס"ל להרמב"ם שם דסותר שלשים לבד ימי הנזירות כמש"ל ומטעם מצות גילוח היה די אם נשאר עוד משך שלשים יום כשיעור סתם נזירות וכדעת התוספות לעיל וי"ל באמת להכי לא כתב הר"מ דסותר ל' יום לבד ימי הנזירות רק בנתגלח כעין תער ולא במשיר שער על ידי סם וכיוצא בו, אך יו"נ דלענין סתירה גם הר"מ לא ממעט סם מכעין תער רק לאפוקי בגילח ושייר כדי לכוף כמ"ש הר"מ ברפ"ו וזיל בתר טעמא כיון דסתירה בגידול שער תליא וכיון שגם ע"י סם בטל מ"ע דגידול שער ה"ה לסתירה דזה בזה תליא. ועיין בכ"ז רש"י תוס' והרמב"ם כי דבריהם סתומים. ולא קדמני אדם בזה ומקום הניחו לי בס"ד:

ד"ה שאין כו' דהא [אפילו] בכל המעבירין הוי לקי תנהו () למצות תגלחתו כו' כצ"ל:

דף מ' ע"א גמ' מירט ספסף כל שהוא [חייב ואינו] סותר כו' כצ"ל וכן הוא בתוספתא ולזה צ"ל דתער דתני כעין תער דהא חייב נמי בתלש ומירט אבל לגי' הספרים י"ל דבתער דוקא ורב חסדא ס"ל כהך ברייתא:

שם מהו דתימא משום עבורי שער הוא ואפי' סך נשא כו' עיי' בתוס' מה דפירשו בזה ופירושם דחוק דלדבריהם למה נקט הש"ס בסך נשא הול"ל מהו דתימא אפי' במספרים כעין תער דזה שייך יותר בלשון מגלחין דברייתא ומהגם לפי משכ"ל בדעת הר"מ דסך נשא אינו בכלל כעין תער נשאר תמיהתם קיימת, ול"נ ענין חדש בפי' הש"ס שבזה יתיישב ג"כ קו' הכ"מ בפ"ח מה"נ ה"ו על מש"כ הר"מ שם אעפ"י שאין התגלחת מעכב מצוה לגלח אפי' לאח"ז מרובה, והקשה הכ"מ דלפ"ז הי' לו להש"ס לתרץ כאן דזה קמ"ל דתגלחת מצוה אפילו לאח"ז ותי' בדוחק דזה נמי פשיטא, ובמשל"מ תירץ לפי דבמצורע מעכב להכי לא משני כן. והנה בר"מ פי"א מהל' טומאת צרעת איתא דגם במצורע אימע"כ וכן הוא דעת הלח"מ בפ"י מה"נ ע"ש והק"ל. אך לדעתי נראה שמכאן הוציא הר"מ דינו אחר שנחקור במש"כ הר"מ דתגלחת מצוה אפי' לאח"ז אם זה דוקא בלא גילח בזמנו כלל ויש עליו עוד גידול שער דקדיש דמצוה עליו לגלח אף לאח"ז שהביא כבר קרבנות ולא יוכל לקיים כמצותו לשלחו תחת הדוד אפ"ה מצוה לגלחם אבל אם העבירו אחר הקרבת קרבנות בסם וכיוצא בו שלא בתער שוב אין כאן מצות גילוח ואינו עוד בכלל וגילח ראש נזרו או אפשר אפי' בהעבירו מתחלה ע"י סם יש עליו עדיין מצות גילוח וענין הספק הוא אם מצות תגלחת הוא מצוה בפני עצמו ככל תורת הנזיר ולא תלי' בהעברת שער דקדיש בראש נזרו