ברכת ראש נזיר קיא

רביעית וכמש"ל:

ד"ה והאיכא מקוה דתנן [בפ"ב דמקוואות] ר"א אומר כו' כצ"ל:

ד"ה דבטלוה כו' לישנא אחרינא והאיכא מקוה דתנן במסכת מקוואות [בפרק כל] המעורב [למקוה] בפ"ו מ"י וחכ"א אם מקבלת האמבטי רביעית כו' אהא סמוך דהא קתני עלה ר"א בר' צדוק () אם מקבל האביק כל שהוא [פסול] לישנא אחרינא והאיכא מקוה [כדתניא] שהשאיבה מטהרת כו' כצ"ל וכיון בלישנא אחרינא בתרא להא דאיתא בתמורה (דף י"ב) דתניא ראב"י אומר מקוה כו' שהשאיבה מטהרת ברביי' ובהמשכה וס"ל דהך רביי' ר"ל ברביעית יותר סגי מדינא ובטלוה דבעי כ"א סאין מי גשמים כדקתני ברישא שם ואין כן דעת הפוסקים וס"ל דברוב סגי עיין בב"י י"ד סי' ר"א ובתוי"ט דתרומות פ"ה מ"ו יעו"ש:

תוס' ד"ה על כל כו' והוא רביעית דם () שהנפש תלוי בו כו' כצ"ל:

ד"ה בר מההיא כו' דאיכא [למימר] דה"ה בפחות מרביעית סגי במעין. הס"ד כצ"ל:

ע"ב גמ' ח"ק לא מדמי כו' כן הוא הגי' לפיר"ת דפירש דבאכילה כ"ע מודו דבכזית כי פליגי בשתיי' ומחק הגירסא שכתובה בספרים ת"ק מדמי כו' כדאי' בתוספות כאן ובעירובין (ד' ובסוכה דף ו') יעוש"ה שכן משמע פשט המשנה והתוספתא והירושלמי שהביאו התוספות שם כפיר"ת וכן פי' הרמב"ם. אך עומד לנגדו תלמוד ערוך בעירובין ובסוכה שם גפן כדי רביעית יין לנזיר ופי' רש"י ותוספות שם דהיינו אם אכל חרצנים ולולבין כדי שיעור רביעית יין חייב יעוין שם היטב בתוס' עירובין וסוכה שם דלזה צ"ל דמשנה ראשונה סבר גם באכילה ברביעית ור"ת מחק ג"כ שם הגי' דצ"ל כזית יין לנזיר והקשו שם ע"ז יעו"ש בתוספות ומהרש"א וגם קשה למחוק כל הספרים. ע"כ אמרתי לשלמות המלאכה אעתיק כאן סנסן אחד מחיבורי על מסכת ברכות לבאר דעת רש"י ומתוכו יתבררו ויתלבנו כל הדברים על מכונן. וז"ל שם בברכות (דף מ"א ע"א) ברש"י ד"ה כדי רביעית יין לנזיר אכל חרצנים וזגין ולולבין כשיעור רביעית יין חייב כו' לפי שהיין עב כו' דעת רש"י צריך ביאור דריש דבריו מורין לכאורה דכיוון לפי' התוספות דהיין הוא עב ומחזיק גודש כו'. וכן הוא בהדי' בפי' רש"י סוכה (דף ו' ע"א) אמנם סוף דבריו דהביא ראי' ממנחות דדם דסמיך יכול לקרוש על כזית ולא מידי דקליש לא הוה רביעית דידיה כזית אינו ענין לזה כלל. ונ"ל דרש"י כיוון למש"כ בעירובין (ד' ע"א) רביעית יין לנזיר לחייבו מלקות. אך גם כוונת רש"י דשם צ"ב מקו' התוספות דלא הוה דומי' דאחריני דמשערין בהו מילתא אחריתי וזה לפי דסברו דעת רש"י שר"ל אם שתה רביעית יין שחייב עליה כמו שביארו זה בדבריהם שם בסוכה. אך זה אינו כי מלבד קו' התו' תמוה זה מאי אסמכתא הוצרכו מקרא דגפן לשתיית יין דאסור זיל קרי בי רב הוא בפרשת נזיר, ואי לאסמוכי דבעי רביעית לשתיית יין כמשנה ראשונה הלא יכול לסמוך בכזית וכר"ע כמו ברביעית למשנה ראשונה. ונ"ל ברור לאמתו דדעת רש"י דעירובין יתפרש עפ"י פירושו דהכא שאכל חרצנים כו' וס"ל כפיר"ת בנזיר (דף ל"ח) דאכילה לכ"ע בכזית וכפי' רש"י שם וכן מבואר ברש"י פסחים (דף מ"ד ע"ב) ד"ה מפת ומיין חייב כו' לא הוה פליגי רבנן על ר"ע כו' אף דס"ל ברביעית אלא ודאי משום דשם נעשה הפת איסור יין דיינינן זה כאכילה דבכזית כמ"ש בזה בשיטת טעם כעיקר וסבירא ליה הא דמשערינן אכילת כזית בכזית הוא משום דהוא שיעורי' דרביעית דיין שאם יקרש יעמוד על כזית כדאמרינן בדם משום דסמיך ולהכי לא איכלל בכל איסורי אכילה דרוב שיעורי' כזיתים דשם הוא מטעמא דנפשי' דאכילה בכזית אבל באיסור אכילה דנזיר הוא משום דדמי לשתיית רביעית יין משום דלכ"ע איתקש אכילה ושתייה דנזיר אהדדי מדכתיב וענבים וא"ו מוסיף אדלעיל מינה כדאיתא בנזיר שם, ולפי' זה הוה דומיא דאחריני דמשערין בי' מלתא אחריתי דלזה אמר כדי רביעית יין כמה יכול לקרוש ואתיא כהאי דאמרינן בשבת (דף ע"ז ע"א) תנא יבש בכזית דברי ר' נתן ומפרש דסבירא ליה הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית ועיין בתוספות שם. ולפי' זה מיושב קו' תוס' עירובין שם לדעת ר"ת ואתי שפיר פי' רש"י אליב' דהלכתא וכדפסק הר"מ בפ"ה מה"נ עכ"ל שם. ועתה תראה שנוכל לקיים גם גי' הספרים ת"ק מדמי כו' עד"ז דכ"ע סברי דאיתקש אהדדי מוענבים רק דת"ק סבר דשכר ילפי ממקדש דברביעית כדאי' ברש"י בשולי היריעה עמשכ"ש והוא נובע מהירושלמי הובא בתוס' סוכה שם ומקיש אכילה דנזיר לשיעור שתיי' וקים להו לחכמים דהוא שיעור שיקרוש ויעמוד על כזית והיא היא ולהכי צ"ל ההיקש ממקדש דאל"ה לחומרא מקשינן דגם שתייה בכזית כר"ע אבל ר"ע לא מקיש למקדש ויליף מעלמא מה אכילה בכזית אף בנזיר דכתיב ביה אכילה הוא בכזית אף ביין דאתקוש אהדדי והגי' ת"ק לא מדמי כו' ר"ל לרביעית ממש ויש לקיים ששני הגי' צדקו יחדיו:

שם א"ל רבינא מפרזקי' לרב אשי והא שייר בין הבינים בספרים כתוב נמי והא שייר ענבי דכרי וכן הוא גי' התוס' חולין (נ"ח ע"ב) ולכאורה קשה הא חדא קושיא פירוקא לחברתה כיון דשייר שני דברים י"ל דתנא ושייר כדמשני לעיל אך בלאו הכי קושית הש"ס צריך ביאור כי לא פורש למאן הקשה זאת ומש"כ התוספות דהקו' הוא למ"ד דבל יחל לא הוי שיור והיינו לרבא דלדידי' לא שיירי משום דאית ליה דאין לוקין על לאו שבכללות והקשה הא סוף סוף שייר בין הבינים ע"ז לא היה צריך רב פפא לחזור מדבריו כיון דרבא יכול לתרץ דבריו דבל יחל נמי הוי שיור. אח"כ מצאתי קו' זו בש"ס חדש בגליון הש"ס. גם מאי דפשיטא להו דלרבא ילקה נמי על בין הבינים מיב"ל טובא לא מיבעיא לפי משכ"ל בר"פ דהך בין הבינים מכלל ופרט מרבי לה וכן משמע לגי' הס"א דמקשה נמי מענבי דכרין דהוא נמי מכעין הפרט כדאיתא בר"פ א"כ אין זה פרט בפ"ע רק דנכלל בכללא דמכל אשר יעשה דאין לוקין עליו לרבא, ועוד דלא דמי לענבים לחים ויבשים דאין זה שתי שמות דבין אם נפרש הך דבין הבינים ענבים קטנים או ליקוט בפ"ע כדאי' בתוספות סוף סוף שם אחד להם ולזה אף לפ"ד התוספות דר"פ דמריבויא דעד מרבה בין הבינים לא משמע דלקי עלה דלא עדיף מכל הנך פרטא דלעיל דבעי כל אחד שם בפ"ע כדאיתא בברייתא וכן הרמב"ם לא מנאו ללאו בפ"ע ועי' בלח"מ פ"ה מהנ"ז הל' ח' דתמה על הר"מ מסוגי' זו ותירוצו שם אינו מספיק דסוף סוף היה לו לר"מ למנותו לידע מנין הלאוין כדרכו בספרו למנות כל הלאוין ע"ש. ויותר צריך להבין לפ"ד רש"י בל"ק דלרבא גם על זג וחרצן אינו לוקה שתים מאי מקשה זה דשייר בין הבינים הא לדידי' צ"ל בפי' הברייתא בדאכל כל אחד בפ"ע כמש"ש וא"כ מאי נ"מ דשייר הא בלאו הכי שייר עוד שכר וחומץ כדאיתא בתוס' ועמש"ש. ועל כל זה נ"ל דמקשה אליבא דאביי דסבירא ליה דלוקין על כללא אמאי שייר בין הבינים דע"ז אינו מתורץ בהא דתני ושייר כיון דכל עיקר הרבותא אתי לאשמועינן בברייתא פרטא דמלקות במין אחד המתחלק בשמות היה לו לחשוב גם הא דענבי דכרין ובין הבינים, ואינו דומה לשיור בל יחל וכללא דמכל אשר יעשה דזה אין רבותא במה שיש על דבר אחד כמה מלקות דכזה מצינו בתורה הרבה דחייב על דבר אחד בכמה לאוין כדאיתא בדחז"ל אכל פוטיתא לוקה חמש כו' וכי"ב אבל הך חילוקי דברים במין אחד המתחלק לכמה שמות היה לו לחשוב יותר במנין מלקות, ועמש"כ בתד"ה ולילקי דל"ק הא דלא חשיב עוד שכר וחומץ משום דהם מינים מחולקים רק בהא דמין ענבים נכלל ג"כ ענבי דכרין ובין הבינים קשה לי' ולפי זה י"ל דהקושי' ג"כ לרבא וס"ל כאיכא דאמרי דאי' בפסחים (דף מ"א) על הא דאין לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי אבל חדא לקי ופי' התוספות שם דר"ל אם התרו בו משום כללא לבדו כיון דאין לוקין על הפרט ילקה על הכללא דלהכי מהני מה שכתבו בלשון כלל לסמכו לאלו שהם בני מלקות וא"כ הכא נמי לרבא לוקין על בין הבינים מלאו דכללא, ואולי יש לכוין זה ג"כ בדעת התוס' דר"ל דהקושי' היא אפילו למ"ד בל יחל לא הוה שיור מ"מ הא דבין הבינים ודאי חשיב שיור כיון דממיני' הוא לא הוה ליה לשייר ורצונם דהקו' דבין הבינים קשה לד"ה ולהכי הדר רב פפא וגילה סודו דלא תנא חמש וע"ע מש"כ בתוספות. עכ"פ זאת נ"ל ברור דהקו' הוא מלאו דכללא ובזה א"ש דעת הרמב"ם דלא מנאו לבין הבינים לפי מה דפסק דאין לוקין על לאו שבכללות. רש"י ד"ה ת"ק לא מדמי לכל איסורי נזיר לשתייה דאלו כו' גי' זו אינו מיושב כ"כ דלא הוי דבר והיפוכו כקו' האורח מישור דהתחיל דת"ק לא מדמי לשתיי' משמע אבל ר"ע מדמי לשתיי' ומסיק בהיפך דר"ע מדמי שתיי' לאכילה ועי' בתוס' סוכה (דף ו') כתבו לפיר"ת דס"ל כגי' זו מצא בספר ישן בזה"ל דת"ק לא מדמי איסורי נזיר לאכילה וזהו הגי' ניחא טפי ע"ש. ומ"מ יש ליישב גם גי' דידן דה"ק אף דכתיב וענבים בוא"ו מוסיף על דלעיל דמיירי בשתייה מ"מ לא איתקוש לשתיי' אבל לר"ע דרש וענבים לדמות אהדדי ובכזית וכמ"ש בדיבור שאח"ז:

ד"ה כיון דכתיב [וענבים] לא יאכל לכל כו' כצ"ל ור"ל דהוא"ו ריבויא הוא דלכל מלתא דנפיק מענבים הוא כאכילה דענבים ובכזית וה"ה דהוה מצי למימר כיון דהוא"ו מוסיף לחומרא מקשינן רק דעדיפא קאמר:

וברש"י שבשולי העמוד ד"ה נ"א מצאתי כו' דילפינן שכר שכר ממקדש כו' וזה נובע מהירושלמי הובא בתוס' סוכה (דף ו' ע"א) ע"ש, וצ"ל אף דאיתא לעיל (דף ד' ע"א) דלא כר"ש דס"ל דשכר אתי לאלופי למקדש רק דלגופי' אתא דאפי' לא נזר אלא בחדא ליהוי נזיר מ"מ הא דרביעית לאו מיתורא קדרש רק