ברכת ראש נזיר קי

דלמלקות כלל כלל לא וקצרתי. והנה גברא רבא אמר מלתא מצוה להפך בזכותא. ונ"ל דלשונם הכא מדוקדק יותר מש"כ דכשהוא מעורב לא ס"ד למיסר כו' ור"ל דהוי אמינא דבטל ברוב להכי בעי קרא דמשרת דלא בטל כי לא לבד שההיתר אינו מבטלו כי גם מחזקו ומצרפו ומ"מ לא בעי שיעור כזית כיון דס"ל לר"ש דאכילה בכל שהוא ולא בעי קרא אלא שיהא ההיתר מסייעו דלא ליבטל וא"כ ר"ע דבעי צירוף כזית לא ס"ל כר"ש דאיהו לא ס"ל כזית אלא לקרבן אבל לא לאיסור אפילו ע"י תערובות, וי"ל גם בלשון הר"ר יקר שכתב איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כגון בחצי זית יין שנבלע בחצי זית פת ואכלו כו' ל"ד לשיעור כזית קאמר רק דאתא לאפוקי אם נבלע בהיתר מרובה לפי דס"ל דהיתר מצטרף לאיסור לא אמרינן בדנפיש היתר וזה דלא כתוס' לעיל ד"ה שתי קופות ע"ש. ומ"מ ס"ל דלא בעי שיעור כזית רק דלא ליבטל ומש"כ כדקאמר כו' הוא ע"ד דוגמא דשם דמיירי בהיתר מצטרף לאיסור ע"י תערובות כן הוא לר"ש ולשונם הכא א"ש טפי. וכל זה לדבריהם דסבירי להו בבעין לר"ש די בכל שהוא, אך באמת לא אדע מה שדחקם לזה הא י"ל דר"ש לא מחייב בכל שהוא אלא במידי דאכילה וכדפי' רש"י בשבועות שם דס"ל דאכילה היא בכל שהוא אבל בשתיה לא שמענו ובפרט לר"ש דס"ל (לעיל דף ד') דשכר אתא לאלופי למקדש וי"ל דס"ל שיעור יין בנזיר כבמקדש דבעי רביעית ושפיר דרש משרת לצירוף יין דרביעית, וע"כ לא קאמר הש"ס בשבועות שם לר"ע אי ס"ל כר"ש ל"ל צירוף זה הוא לשיטת ר"ע דס"ל יין בכזית כאכילה וא"כ לר"ש סגי בכל שהוא אבל ר"ש גופי' י"ל דס"ל כרבנן דיין בעי רביעית ומשרת אתא להיתר מצטרף לאיסור לשיעור רביעית ובזה נדחה ג"כ סתירת הר"פ שבתוספות שם ע"ש. וזה נראה בישוב דבריהם. וחיים הם למוצאיהם:

נשלם השיטת בס"ד רני רני השיטה התנופפי ברוב הדרך ולא תחטא להאיר כאור בוקר. בדברי טעם כעיקר. אחר דברי אמת לבקר. בעזרת חוקר הכל וסוקר. בריך רחמנא דסייען עד כאן. ב"ש לע"ו:

גמרא חמש סומקתא נזיר ועושה פסח כו'. יש לדקדק למה נקט בלשונו ועושה פסח ולא כוס של פסח דבעי רביעית. ויו"ק למה שבק האי דתדיר דכוס של ברכה שזהו עיקר דין מזיגת כוס יפה שימזגנו ויעמוד על רביעית כדאי' בר"פ המוציא יין ונקט הא דשמואל דאמר בד' כוסות צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה דר"ל כוס של ברהמ"ז כדאי' בפסחים (דף ק"ח) ותלי תניא בדלא תניא. ונ"ל דרב כהנא סובר כרבא ור"נ דכוס של ברכה צריך שיהא בהן רובע רביעית יין חי שיהי' רביעית אם ימזגנו ומ"מ יוצא גם בהרובע ודלא כאביי ור"י דס"ל דכוס של ברכה בעי רביעית אף בחי עיין בשבת (דף ע"ז) בתד"ה ועוד מים בכד ומצטרפין, ואף דאמרינן בברכות (דף נ' ע"ב) מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים אין זה אלא לכתחלה משום מצוה מן המובחר אבל בדיעבד יוצא ביין חי ודי ברובע רביעית וכגי' הרי"ף בס"פ שלשה שאכלו חי אר"ש עד ברכת הארץ שאז מוזגו למצוה מן המובחר להראות שבח א"י ע"ש, והא דלכתחלה לא קתני דהא חשיב רביעית דמצורע אף דרבנן ס"ל חצי לוג כיון דבדיעבד סגי ברביעית כדאי' בתוספות סוטה (דף ט"ז ע"ב) ד"ה מביא מים ע"ש וגם כי אין זה אלא למצוה מן המובחר להכי נקט ועושה פסח דקאי ע"כ מצות ד' כוסות שבהן צריך רביעית דוקא מיין חי. ובזה נ"ל ג"כ ליישב מה שיש לתמוה על הש"ס דהביא על הא דעושה פסח משמואל דאמר בפסחים שם בהאי לישנא ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה ואותיב שם מבריי' דתנא ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית ומשני אידי ואידי חד שיעורא הוא עיין ברש"י ובתוס' שם ולמה שביק הש"ס מלהביא הבריי' המפורשת כדי רביעית ולמש"כ י"ל משום דהברייתא מיירי ברביעית לכל חד דהא תניא א' חי וא' מזוג וע"כ האי רביעית מזוג לא סגי לכל הד' כוסות וצריך למזוג לכל חד ולכן ס"ל לאביי דגם אחד חי ר"ל גם בחי בעי רביעית לכל חד רק לרבא צ"ל דחי לאו דוקא בעי רביעית רק דקמ"ל דיוצא גם בחי ודלא כר"א בס"פ ג' שאכלו דס"ל דאין מברכין בפה"ג עד שיתן לתוכו מים וא"כ ע"כ רביעית דברייתא לאו דוקא דהא יוצא ג"כ ברובע רביעית מיין חי, ועוד אי במזוג הוא אף דבעי רביעית מ"מ יוצא בדשתה רובא דכסא ורב כהנא חשיב מה דבעי שישתה רביעית דומי' דנזיר ואינך להכי הביא מדשמואל דאמר שבכל ד' כוסות הללו אינו יוצא בפחות מרביעית יין חי שיהא לכל אחד רובע כדי מזיגת כוס יפה ובזה צריך ג"כ שישתה כולו דהא בעינן לכאו"א טעימת לוגמיו עיין תוס' פסחים (דף ק"ז) ד"ה אם טעם ולהכי א"א לומר דס"ל לרב כהנא כאביי ומ"מ לא חשיב רביעית חי משום דדי שישתה רובא דכסא דסוף סוף לא אתיא הא דרביעית גם בכל הד' כוסות, אלא מחוורתא כדפירשתי דסבירא ליה דדי ברובע ובזה צריך שישתה ג"כ בכל הד' כוסות לא פחות מרביעית דיין חי כנ"ל:

שם ושאר כל המשקין ברביעית [וכל] השופכין ברביעית כן צריך להיות:

רש"י ד"ה סימנא לגירסא [חמש סומקתא] נזיר ועושה פסח כו' כצ"ל:

ד"ה ועל כל כו' רביעית [דם] קרי ליה נפש כו' והא [דנסיב] ליה הכא רביעית דם היוצאת משני מתים לאו דוקא () דהכי הוא כו' ברביעית הוה שיעורה. הס"ד כצ"ל. ומשמע דה"ק כיון דעכ"פ במת אחד כ"ע מודו דבעי רביעית לטמא לא חשוב זה לפלוגתא אך אין זה מספיק (א) דהא פריך לקמן והאיכא מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפי' לשנים ומשני בפלוגתא לא קמיירי אף דבאחד כ"ע מודו דבעי רביעית לנט"י, ולזה נ"ל דרש"י דייק זה בלישניה אלא איידי דאית ביה רביעית וקדריש ביה קרא כו' ור"ל דודאי אמורא צריך לפרש דבריו דלא ליתי למיטעי ביה ולהכי ברביעי' דנט"י אי יאמר סתמא איכא לספוקי אי ר"ל לאחד דוקא או לשנים ולא מחית נפשיה לספיקא דפלוגתא משא"כ ברביעית דם מן המת סתמא ממת אחד משמע רק הא דשני מתים תליא בדרשא דקרא אי יש אם למסורת או למקרא כדאי' בסנהדרין (דף ד') דבזה ליכא למיטעי וגם דזה ודאי צריך לחשוב הא דמפורש בקרא כדדרש ר"ע רק דרבנן סבירי להו נפשת חסר ובמת אחד איירי להכי נסיב ליה. (ב) אך הא קשיא לפי מה דמשמע מפירושו דגם בסומקא לא מיירי בפלוגתא א"כ קשה קו' התוס' אמאי חשיב רביעית יין דנזיר דר"ע פליג וס"ל בכזית לכן נ"ל דא"ל כמו שכתב הרשב"א הובא בכ"מ ברפ"א מהל' ב"מ דהא דבפלוגתא לא קמיירי היינו בזה דלאו הלכתא כוותי' כהך דלקמן בעפר המשכן דלית הלכתא כר"י וכן הך דהטלת מים ס"ל כת"ק דבכ"ש והא דעבדינן כר' זכאי הוא לחומרא בעלמא דכן משמע בברכות שם דא"ל רב יוסף לשמעי' אייתי לי רביעתא דמיא כר' זכאי ולא אמר הלכה כר' זכאי וכן הא דנט"י ס"ל כר"מ דדי לאחד ואפי' לשנים ואם יחשוב הך וינקט סתמא מחית נפשיה לספיקא דדינא כמש"ל להכי לא חשיב ליה וחשיב רביעית יין דנזיר כיון דס"ל כן להלכתא כנ"ל. ומה שהקשה הרא"ש הובא בש"מ אמאי לא חשיב דם נבילות דב"ה מטמא ומפרש בשבת (דף ע"ז) דהיינו ברביעית והקשה זה לתוס' דס"ל דבסומקא איירי בפלוגתא אין ראיה דהא לכ"ע יקשה כיון דב"ש במקום ב"ה אינו משנה. אלא ודאי דשם טעמא אחרינא הוא דאינו מטמא משום משקה דבעי רביעית רק מטעם שיוכל לקרוש ויעמוד על כזית שיהיה נחשב כבשר ותליא בסמיך או קליש כדאיתא בשבת שם ולא דמיא לכל הנך להכי לא חשיב ליה ופשוט:

ד"ה וחמש חיורתא כו' רביעית שמן [לכל חלה] קרי עליה כו' אלא [חצי לוג] שמן לג' מינין שבתודה כו' כצ"ל וסובר רש"י דלראב"ע לית ליה דחוצהו כו' ואין ראיה רק די"ל בקרא פליגי וזה דעת התוס' כאן דקיימו פי' זה ע"ש:

ד"ה כל משקין כו' בהך דלטמא משקין לא איירי שם ועיי' מזה בפסחים (דף י"ד) בתד"ה דאיכא:

ד"ה בפלוגתא לא קמיירי דהא [פליג עליה ר' יוסי ואמר] לאחד ולא לשנים. הס"ד כצ"ל ועי' משכ"ל בד"ה ועל כל בזה:

ד"ה ר' זכאי אומר רביעית והתם כו'. המעיין שם לא ימצא שום טעם וגם למה ביאר זה. והנ"ל דק"ל דקארי לה מאי קארי לה הא י"ל בפשיטות דלא ס"ל כר' זכאי בשלמא בהא דנט"י דמשכחת לה עכ"פ לכ"ע ברביעית באדם אחד להכי הקשה מזה וכן בהא דפיילי של חרס. אולי י"ל דגם רבנן מודו בדיעבד ברביעית רק לעצה טובה לפי שהרבו למחות בכתב ועיין בר"ש פי"ד מה' נגעים וכן כתב הר"מ ודלא כתוס' דסוטה שכ"ל ומ"מ משני בפלוגתא לא קמיירי לפי שאם ינקוט רביעית אתי למיטעי דס"ל כר"י לכתחלה דממעט בכתב אבל הכא מאי ס"ד ולהכי הראה מקום להתם דשם אר"י מחלוקת בתחלה אבל לבסוף ד"ה רביעית וא"כ יש נ"מ אליב' דכ"ע בלבסוף והיינו שבתחלה היו מי רגלים ואח"כ מטיל מים בעי רביעית לכ"ע ואפ"ה משני בפלוגתא לא קמיירי דאי מנקט סתמא משמע דבכל גווני בעי