ברכת ראש נזיר י

דישראל, והיינו טעמא שגם המצוה שעושין לשם ה' הוא מפני שא"א להם בע"א. (וכ"ה במ"ר פ' ואתחנן) אמר דוד לפני הקב"ה אל תענה אותם, לפי שמתחלה הולכים לעו"כ וכשהם רואים שאינו שינה אותן באים אצלך שנאמר ישועו ואין מושיע על ה' כו', ולפי שהראשונים לא פירשו דבריהם וי"ל גם ע"ד פי' התוס' שכ"ל, לז"א ריב"ז נראין דברי ר' נבה"ק, שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולאומים חטאת, ועיין כי קצרתי, וזה ענין נכון מזוקק שבעתים (טז) ואגב דעסיקנא בזה יפה כוונתי לבאר עד"ז מחז"ל (ב"ק נ"ה) שאל ר' חנינא בן עגיל את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובאחרונות נאמר בהם טוב א"ל עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שואנני אם נאמר בהם טוב שאיני יודע אם נאמר בהם טוב או לאו כו' א"ל כך אמר ר' שמואל בר נחמני הואיל וסופן להשתבר מאי הוה אמר ר"א ח"ו פסקה טובה מישראל. הנה כל העובר משתומם וכי ס"ד שרחב"א לא ידע מה שהתינוקות של ב"ר יודעין. עו"ק הא עיקר השאלה היה על דברות ראשונות שלא נאמר בהם טוב כדמתרץ ע"ז הואיל וסופן להשתבר ומה זה שאמר עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, עו"ק לפי' המפרשים דאם היה כתוב טוב היה ח"ו נפסק הטובה כשנשתברו וא"כ יקשה למה שכתב למען יאריכון ימיך האם ח"ו פסקה אריכות ימים, וגם למה לא אמר בפשיטות שלא תפסוק טובה מישראל וככר שטעו בו רבים לפרשו, וזה חלקי אמרה נפשי דבר שיאמר בו טוב ע"פ מאמר חז"ל (ע"ז ה') לא קיבלו ישראל את התירה אלא ע"מ שיהא טוב להם שלא יהי' להם כו' והקב"ה הסכי' ע"יר ק אחר חטא העגל נגזר עליהם עליות, ורחב"ע כששאלו למה בראשונות לא נאמר בהם טוב ובאחרונות נאמר בהן טוב ולא שאל בקיצור על הראשונות לבד וזהו להגדיל הקושיא דהא הראשונות נתנו יותר בחיבה להטיב ואפ"ה לא נאמר בהם טוב ולמה באחרונות נב"ט וסבר שההטבה קאי על כל עשרת הדברים רק דסמכו לכיבוד אב להורות על מ"ע שמתן שכרה בצידה אין סנהדרין מוזהר עליה ואינך דברות הם לאוין דבהו לא אמרינן זה כדאיתא בתוס' (ב"ב ח' ע"ב) וא"ל רחב"א עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב ר"ל משאלתך מובן דסברת דהטבה קאי על כל עשרת הדברים דלהכי קשיא לך שואלני אם נאמר בהם טוב די"ל דהטבה דדברות אחרונות בא למעט ההטבה לפי שכבר נגזר עליהם הרעה ורק במצוה זו דכיבוד אוכל פירותיהן בעוה"ז ובדברות ראשונו' היה ההטבה על כולם להכי לא כתבי' במצוה פרטית [והא דמשמע (בקדושין ל"ט) דהטבה דגבי כיבוד היינו שיהיה רובן זכיות ולומר אם הוא שקול מכרעת זהו על תי' ר"י שם כל העושה מצוה אחת כו' ונוחל חיי עוה"ב דע"ז מקשה מכלל כו' אבל טובות עוה"ז הבטיח ה' כי פרי מעלליהם יאכלו] אך עדיין אינו מיושב למה באמת לא נאמר בראשונות ההטבה על כל עשרת הדברים ע"ז השיב מפני שסופן להשתבר ופי' ר"א ח"ו פסקה טובה, ור"ל שידע ה' שסופו ליפסק טובתו כי יחטאו ואינו עושה תורתו פלסתר דהבטחת ה' ע"י נביא להטיב אפי' על תנאי אינו חוזר וענין פסקה הוא בניחותא שכן הוא, ואמר לשון ח"ו שלא להוציא דבר רע, אבל אריכו' ימים לחיי עוה"ב לא פסקה למיימינים בה, ומצאתי קצת דברי בהקדמת ספר פ"מ ונטה לע"א והנ"ל כתבתי. (יז) עוד אשוב לבאר ענין יותר גדול בדחז"ל בענין קיבול שכר הצריך ביאור. איתא בספ"ק דסוטה דרש ר"ש מפני מה נתאוה משה ליכנס לא"י וכי לאכול כו' אלא כך אמר משה הרבה מצות תלוין בארץ כו' א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשית שנאמר לכן אחלק כו' וכי"ב מצינו (במ"ר פ' מ"ד) שהיה אברהם אבינו מפחד כשניצול מכבשן האש וממלחמת כדרלטומר שמא קבלתי שכרי ואין לי כלום לעתיד לבוא א"ל ה' אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך בעוה"ז חנם עשיתי עמך שכרך הרבה מאוד לע"ל הד"א מה רב טובך. ולכאורה תמוה האם קדושים הללו עבדו לשם קבלת שכר ויפחדו אולי ינוכה משכרם. גם צ"ב מה זה שה"ר מקרא דמה רב טובך ה"ז כיהודה ועוד לקרא. עוד שם (בב"ר פ' מ') ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כתיב הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם שנא' כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, למיחלים לחסדו שנא' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם להציל ממות נפשם ממיתתו של נמרוד ולחיות' ברעב ויהי רעב בארץ וירד כו', מלבד דצריך ביאור מה כוונו בזה עוד זאת הקשו המפרשים דסותר (להמ"ר סוף שה"ש) דאיתא שם בשעה שישראל עושין רצונו של מקום מביט אליהם בשתי עיניו ובשעה שאי"ע רש"מ מביט בעין אחת שנא' הנה עין ה' אל יראיו הרי דמוקי האי קרא דעין ה' באין עושין רק מיראה ואיך דרשו זה הפסוק על אברהם אוהבו, ולא עוד אלא שגם במ"ר דרשו ע"ז כי ידעתי כי יר"א אתה עתה הודעתי לכל שאתה מאהבני, אך ביאור כל הנ"ל עפ"י מחז"ל שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה אלו ב"א שכל העולם ניזונים בזכותם והם אפי' בזכות עצמם אינם ניזונים כדא"ר ב"ק אומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא כו' ומהני זכותייהו אעלמא ואדידהו לא כדאיתא (בחולין פ"ו) וזה ענין גבוה שאי"ע ע"מ לקבל הפרם לעצמן רק לאהבת ה' לעשות רצון קונם שברא העולם להשפיע מטובו לברואיו כפי רצון העליון ב"ה והצדיק העובד עד"ז אינו אלא כצינור שיושפע על ידו שפע ברכת טוב לכל העולם ומשליך עצמו מנגד כמשה שאמר מחני נא כי' ואיתא במ"ר שאמר יאבד משה כו' וצפרנן של אחד מישראל אל יוזק זהו העובד מאהבה גמורה, וכ"ה בסוטה שם ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב כי ע"ז האופן ביקשו שכר רב בכדי שע"י זכותם יצוה ה' חסדו להשפיע רב טוב בעולמות כפי האשה נה א א ה כיוונו בב"ר שברה דשמא חבל חרה רצון הבריאה, וזה כיוונו בב"ר שהיה אברהם מפחד שמא קבל שכרו לעצמו ולא נזרעו אחריו א"ל ה' עמך אני עושה בחנם ושכרך הרבה לע"ל ומפרש היך מה דאמר מה רב טובך כו' נגד ב"א, וה"פ רב טוב הוא לחוסים בך לקבל שכר בשביל ב"א ולא ע"ד ק"ש לעצמו וזה היה כוונת אברהם וזה שאה"כ וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו שעמהם עושה בתורת חסד וצדקתו [של יראיו הניח] לבני בנים, ועד"ז יש לדרוש לשבח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ר"ל לטובת הדור את האלהים התהלך נח ולעצמו נהג בדין הנשפע מאת האלקי', ועד"ז י"ל פי' הפסוק (משלי כ') רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו, ר"ל רוב בני אדם יקראו לה' שיעשה עמם חסד ואיש אמונים שיאמין בה' שכל מה דעבד רחמנא לטב הוא כי אולי יצפין לזרעו אחריו הנצרכים יותר לחסד ה' זה מי ימצא אבל צדיק המתהלך בתומו אשרי בניו אחריו ועד"ז היה צדקת אבותינו שלא השגיחו לעצמם רק להטיב לאחריני וזה שאה"כ אשרי איש ירא ה' במצותיו חפן מאד ולא בשכר מצותיו ואז גבור בארץ יהיה זרעו וגם דור יבורך ישרים שכל העולם ניזונין בזכותם ובמקום אחר הארכתי (יח) ובזה יבואר מאמרם ויהי רעב בארץ וירד מצרימה דק"ל היד ה' תקצר לפרנסו במקומו או שיפסוק הרעב כמו שעשה ליעקב בבואו מצרימה ולמה הטריח את הצדיק כל כך. לזה אמר הנה עין כו' והענין בזה כמש"ל שאברהם לא רצה ליהנות משכרו וכשנעשה לו נס שלא מעין הטבע היה מפחד שמא קבל שכרו עד שא"ל ה' בחנם אני עושה עמך כי כל עבודתו היה ע"ד להשפיע מטובו לאחרים, וזה פי' הפסוק (בראשית י"ח) ואברהם היו יהיה כו' כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' תיבת למען הוא כמיותר ערש"י. ולדרכנו יתפרש הכי וה' אמר המכסה אני מאברהם מה שאעשה לאבד כל ארצות האלה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ר"ל כל הויתו ופעולתו הוא שעל ידו יהיה נשפע ברכה וגנזי חיים בעולם להיות גוי גדול ועצום בעולם ונברכו בו כברכה זו המשפעת לכל גדותיה כן הוא צינור המשפיע רב טוב לכל גויי הארץ, כי ידעתיו הוא לשון חיבור ודיבוק מלשון הכתוב וידע קין ור"ל כי התחברותי אליו למען אשר יצוה גו' וכפרש"י שכ"ה מצוה לבניו שמרו דרך ה' למען הביא על אברהם כו' ור"ל שזהו עבודתו שע"י צדקה שעושה ישפיע ה' רב טוב בעולם ולזה צריך להודיע לו רשעת אנשי סדום שלא ירע לו באבדם ויאמר ה' זעקת סדום כו', וזה שדרש ראב"ע (חגיגה דף ג') טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן ואמר אשריך אברהם שראב"ע יצא מחלציך ור"ל שהורה בזה הגם שעצם המעשה אין פעולה לה' היה רצון ה' שישפיע עי"ז רב טוב על שאמר ונעשה רצונו וזהו כעין עבודת אברהם אבינו. ובזה פי' מחז"ל (בברכות ז') מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון שנאמר אדני ה' במה אדע וצריך ביאור מאי כולי האי שם זה מכל השמות שאינם נמחקים, והענין הוא כי כל שבחי ושמות של הקב"ה כמו אלקינו וכי"ב מורה על מציאותו ויכולתו כדאיתא (בש"ר פ"ג) א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא אך שם אדון הוא שם משותף גם על פעולת העבד לעשות מלאכתו וישולם שכרו בתשלום פעולתו כדמצינו (בגיטין דף מ"ב) במעוכב גט שחרור האי לאו אדון הוא לפי שא"צ לעשות מלאכת רבו וכ"ה במעשי ה' התלוים לפי מעשה בני אדם להורידם או להעלותם בבחי' רוחני כמ"ש רוכב שמים בעזרך ולהיפך צור ילדך תשי ועבודה זו ע"ד כן שבזה יושלם רצון קונו להיות מקושר לעולמו נעלה מאוד לפני ה' כי עולם חסד יבנה ואחד היה אברהם שהדביק במדה זו וקיים כה"ת עד שלא ניתנה שזהו עיקר מזון וקישור העולמות כדאיתא בספר אדמו"ר נפש החיים ואיתא (בב"ר י"ט) אברהם הוריד השכינה מרקיע השביעי [והוא ערבות ששם גנזי חיים וחסד] לרקיע הששי הוא מכון ששם טללים רעים והיינו לשתף מדת החסד בדין וזש"א אדני אלהים במה אדע [מלשון חיבור כמש"ל] ור"ל באיזה ענין אתחבר ואתקשר