ברכת ראש נזיר קח

אחד מזבחים (דף צ"ז) דפריך עלה דחטאת יבוא עשה דאכילת שלמים וידחה ל"ת דחטאת פסולה ומשני דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ורב אשי משני דיקדש עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ מאי משני רב אשי הכא דהוה ליה שני כתובין דלא לכתוב חטאת ותיתי מנזיר הא איצטריך חטאת לגופיה דלהוי עשה ול"ת דיקדש עשה הוא ע"ש מש"כ בזה. והנ"ל דבלא"ה הסוגיא שם תמוה דשם (דף צ"ח) איתא תנא משמי' דר"ע מנחה (פי' דגבי מנח' כתיב כל הנוגע בה יקדש) מה מנחה מתקדשת בבלוע אף כל מתקדשת בבלוע ואיצטריך למכתב מנחה ואיצטריך למכתב חטאת (כל הנוגע בבשרה יקדש להורות דשניהם מקדשין בבלוע) דאי אשמועינן מנחה איידי דרכיכא מיבלע אבל חטאת אימא לא ואי אשמועינן חטאת משום דשמן קדיר (פי' נכנס השומן ונבלע ביותר) אבל מנחה אימא לא צריכא וזה תמוה לשי' רש"י ותוס' בריש סוגיא דהיתר מצטרף לאיסור לר"ע אפי' בבעין שלא ע"י תערובות א"כ מה נ"מ איזה בלע טפי דהא אפי' בלא בלע בכולו מצטרף כפירש"י פסחים בהא דיקדש ועכצ"ל דהש"ס לא עביד הצריכותא אליב' דר"ע ולדידיה איצטריך מנחה להורות דחטאת מיותר להיות נזיר וחטאת שני כתובין רק הצריכותא הוא אליבא דרבנן. ובזה י"ל בתרי אנפי או סתמא דהש"ס ס"ל כלישנא קמא דכאן דרבנן ס"ל חטאת נמי לטעם כעיקר וצריכי וכדס"ל לרבא בחולין (דף צ"ח) ולזה עביד צריכותא בין חטאת למנחה דהו"א דחדא בלע טפי ועמד טעמו בו כמשרת דנזיר דשרה במים דקליש ועמד טעמו בו קמ"ל חטאת ומנחה דבכ"ד הוה טעם כעיקר וגם י"ל אף ללישנא ב' דרבנן מוקי חטאת להיתר מצטרף לאיסור. אך דס"ל דבבשרה משמע בלוע דוקא כשי' תוס' פסחים וכפירש"י זבחים (דף צ"ז ע"ב) שכ"ל בד"ה משום ע"ש. והא דפירש"י במשרת המצל"א אפי' בבעין היינו לר"ע וכמש"ל בריש הסוגי' דר"י מרבי אוכלין מוכל משרת והיינו המצל"א דבעין דלא נימא דוקא משקין דבלוע ע"ש וכיון דגילה הכתוב בנזיר דהמצל"א אפי' בבעין מן הסתם בקדשים נמי דמרבי להמצל"א גם באינו בלוע בכולו ולזה אוקמי' ר"ע לשני כתובין אבל לרבנן דלא ס"ל בעלמא היתר מצטרף לאיסור רק בחטאת דגלי בבשרה י"ל כמשמעו בלוע דוקא להכי עבד צריכותא בין חטאת ומנחה הי בלע טפי ומ"מ ס"ל לרב אשי גם לרבנן יקדש עשה הוא לא מייתורי דקרא דהא מיצרך צריכי רק דלשון יקדש משמע כן דזה לשון פרישה מאיסורא וכמו דשבתון שבות. דרש רב אשי לעשה עיין שבת (דף כ"ה). (ב) ועפ"ז נ"ל לפרש ענין הסוגי' דהכא ודפסחים מהשינוים והדקדוקים שכ"ל בד"ה משום, בדבר נאה ומתקבל, דבפסחים שם אמר דלר"ע הו"ל נזיר וחטאת שני כתובין ולאו מחטאת לחודי' קאמר רק ממנחה וחטאת אף ביון דמנחה כתיב קודם בקרא וי"ל דיקדש לעשה הוא דאתא כדס"ל לר"א בזבחים לכן הביא ר"א אידך קרא דחטאת דמיותר ובא להורות על שני כתובין ומקשה ורבנן נמי ניהוי נזיר וחטאת שני כתובין לענין טעם כעיקר ומשני הנהו מצרך צריכי ולשון זה מורה ע"ד פשוט דמצריך הש"ס באיזה מקום ועיין כה"ג פסחים (דף ק"כ) וכוונתו על הצריכותא דעבד בזבחים בין חטאת למנחה ואינו מיותר ועז"ק ור"ע מאי צריכי כו' ולא בדרך קושיא די"ל לדידיה לא צריכי וכמ"ש רק דאמר זה דרך מו"מ של הלכה להקשות לרבנן אמאי צריכי לכתוב בנזיר ותיתי חטאת מינה אף דלא רכיכי כ"כ דהא כל איסורין גמרי מנזיר ולא חילקו אם רכיך או לא, ואין לומר דילפי מנזיר וחטאת במה הצד דסוף סוף י"ל מה לנזיר וחטאת שכן רכיכי ובלע טפי כדאמר התם דחטאת קדיר ומנחה רכיך ומנ"ל לש"א שאין בהם רכות כ"כ אלא ודאי דלא שייך הצריכותא לטע"כ כיון דבנותן טעם תליא וחיך אוכל יטעם אם נרגש הטעם או לא ולז"א ורבנן א"ל מצרך צריכי לפי דחטאת מוקי לה להיתר מצטרף לאיסור ומשרת לטעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל התורה דאין חילוק בטעם כעיקר בין רכיך או לא רק בהרגשת הטעם, והא דעבד הש"ס הצריכותא בזבחים לרבנן בין חטאת למנחה הוא לענין המצל"א דלא תליא בהרגשת הטעם רק בבליעה להיות ההיתר מעורב באיסור בזה יש מקום לחלק בין רכיך או לא ולז"א עוד הפעם ור"ע תרווייהו להמצל"א ולדידיה דמוקי גם משרת להמצל"א מרבה נמי אוכלין מוכל משרת דר"ע ודאי דרש כל היכא דמסתבר כמ"ש התוס' שם וא"כ ה"ה גבי חטאת א"צ בליעה בכולו שזה אינו אלא כעין גילוי מילתא ממשרת שלא לחלק בהמצל"א בין בלוע או לא וא"כ לדידיה א"צ הצריכותא בין חטאת למנחה רק להורות על שני כתובין דאין מלמדין. (ג) ובזה ארווח לן גם שיטת הסוגי' דנזיר ממה דק"ל בדה"ק ד"ה משום כו' דבמאי זיכה ר"ע לרבנן דאמר לכתוב בנזיר ותיתי חטאת מינה הא ס"ל לרבנן דנזיר חמיר דחרצן אסיר ליה וגם מה דאמר דכל איסורין מנזיר גמר אהייא קאי דהא רבנן ילפי במה הצד מנזיר וחטאת. וגם בגי' הש"ס שלפנינו ל"ג ואיבעית אימא רבנן להמצל"א כו' כפי שפירשנו שם עד"ז ע"ש, וי"ל דה"פ אחר שהביא רב אשי קרא דחטאת להמצל"א והוה ליה שני כתובין וכוונתו ע"ד שכתבתי לעיל דקרא דחטאת מיותר וע"ז שקיל וטרי הש"ס עד שהעמידו על האמת ומקשה ורבנן ניהוי שני כתובין לטעם כעיקר לפי דלא ניחא להו למעבד הצריכותא דזבחים לטע"כ וא"כ חטאת מיותר. לז"א צריכותא אחרת דצריכי תרווייהו נזיר וחטאת וצ"ל דשאר איסורין יליף במה הצד ולפי דעל מה הצד פרכינן כל דהו מצריך להו נמי לחטאת ומנחה בזבחים שם ועז"א דר"ע א"ל כו' לכתוב בנזיר ותיתי חטאת מינה ר"ל נמי במה הצד מנזיר ומנחה ואי"ל דעל מה הצד פרכינן כל דהו דמה לנזיר ומנחה שכן רכיכי דהא כל איסורין שבתורה גמרי מנזיר ולא דייקו ביה אי רכיכי כ"כ כנזיר וחטאת ומנחה או לא ש"מ דאין זה אפי' פרכא כל דהו דאין סברא כלל לחלק בטעם כעיקר כיון דזה תלוי בחיך אוכל יטעם ולזה אמר בע"א דרבנן מוקי קרא דחטאת להיתר מצטרף לאיסור. ובזה שפיר י"ל הצריכותא בין חטאת למנחה דלא תליא בנותן טעם רק בבלוע שיתערב זה בזה ומשרת לטעם כעיקר ומכאן אתה דן לכה"ת לפי שבנותן טעם אן לחלק בין רכיך או לא רק חיך אוכל יטעם ור"ע ס"ל תרווייהו להיתר מצטרף לאיסור דלא ומוכל משרת ילפינן להמצל"א דלא בעי בלוע כמש"ל ואייתר קרא דחטאת להורות על שני כתובין. ואל תתמה מה דלא הזכיר כאן הש"ס הצריכותא דזבחים לפי שלא הזכיר רק היתור קרא דמנחה קדים ואוקמי' לעשה ותפס המאוחר דמיותר להורות על שני כתובין. וכעי"ז י"ל גם לגי' הישנה שהובא בש"מ שכתוב ואיבעית אימא רבנן א"ל כו' והיינו דלאוקמתא קמייתא ס"ל לרבנן נזיר וחטאת לטעם כעיקר וצריכי וצריך ללמוד שאר איסורין במה הצד ואצרכוהו נמי בזבחים מנחה וחטאת כמש"ל לפי דעל מה הצד פרכינן כל דהו ואינו מיותר. אך ר"ע דס"ל להמצל"א ונוכל למילף שאר איסורין מנזיר ומנחה וקרא דחטאת מיותר לשני כתובים דהא להיתר מצטרף לאיסור אין צריך שני כתובין מנחה וחטאת לפי דס"ל גם בבעין המצל"א ואח"כ אוקמי' לרבנן בע"א משרת לטעם כעיקר וחטאת להיתר מצטרף לאיסור וכמש"ל בסוגי' דפסחים. גם י"ל דהנך תרי אוקמתא תליא בפלוגתת רש"י ותוס' אי שייך היתר מצטרף לאיסור בבעין או דוקא בבלוע ותן לחכם כו'. (ד) ולפירושי זה מיושב כמה קושיות [א] מה שתמה הרשב"א בפסחים שם אמאי ל"ק נזיר וחמץ. [ב] עו'"ק במאי הוה נזיר וחטאת שני כתובין הא כיון דאין מזהירין מן הדין י"ל דבקרא דיקדש אהדרי' לאיסורי' להיות כמוה. [ג] וגם לדעת הר"ש בפ"ב דטבול יום דהוה גילוי מלתא אין זה אלא לאו כנזיר אבל לאיסור כרת וקרבן לא שמענו להכי בעי קרא דיקדש כדאית' בתוס' זבחים (דף צ"ז ע"ב) ד"ה ואחד ע"ש, ויו"ק לשיטת הר' יוסף דאורליינ"ש שהובא בתוס' חולין דגעולי כלי מדין אינו אלא עשה אין זה שני כתובין דהא חטאת איצטריך ללאו וכרת וגעולי כלי מדין איצטריך דחולין מקדשים לא גמרינן. ולמ"ש א"ש הכל דעיקר דיוקא דר"ע מיתורא הוא דאלו בחמץ י"ל ללאו אתי רק מהא דבמנחה לחודיה דכתיב יקדש ידעינן הכל להיות כמוה ללאו ונכרת ושאר קדשים מהיקשא אתי בזבחים שם וקרא דחטאת מיותר להיות שני כתובין להמצל"א דאלו לטעם כעיקר לא איצטריך דמגיעולי מדין יליף לכל איסורין ולרבנן ס"ל משרת לטעם כעיקר וחטאת להמצל"א ובעי בלוע ואצרכוה נמי לחטאת ומנחה בזבחים שם ואין כאן יתורא וא"ש יפה וברה:

שם השתא י"ל היתר מצטרף לאיסור איסור ואיסור מיבעיא בפ"מ בירושלמי הניח בתמיה מזה ע"ד תוס' זבחים (דף ע"ח) ד"ה הפיגול שכתבו שם. ועו"ק היכי מיחייב כו' דאפי' היתר אין מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף וזה היפך הש"ס דהכא דאיסור יותר ראוי להצטרף לאיסור עכ"ל. ואולי כאן יש לחלק דמיירי באיסורי נזיר גופי' כיון דגם היתר מצטרף לאיסור מה צריך קרא לאיסור ואיסור דמה יוסיף תת כח היתר במה דאסרו תורה ג"ז לנזיר. אך הא קשיא מעו"ג (דף ס"ח ע"ב) דאמר שם לר"ש ליצטרף היתר ואיסור בהדדי וליתסר ר"ש לטעמיה דאמר אפי' איסור ואיסור נמי אין מצטרף כו' מזה משמע דבאיסור לאיסור שייך יותר לומר צירוף ונ"ל דל"ק דודאי לענין איסור שייך יותר צירוף באיסור ואיסור אף מב' שמות ומין אחד לאסור. אך שם כתב התוס' לענין ביטול ברוב שיקרא שם האיסור על המיעוט לצרף לרוב ללקות עליו על שם האיסור הרוב להיות נקרא בשמו כפירש"י שם בזה יותר חשוב שם האיסור