ברכת ראש ברכות צז

יותר אלא ודאי דהיא היא. וע"ע בריא"ז. ומ"מ נ"ל ברור דאינו תלוי דוקא במידי דעשוי למתק וראי' מטרוקנין אף דיותר הוא לשבוע מלעידון מב"ע במ"מ כדאי' לעיל (דף לז) דגובלו בעלמא הוא דאינו נאכל כשאר לחם. וכ"פ רה"ג פ"כ כעכים יבשים וה"ה בדין הרמב"ם כיון דאינו נאכל לקביעת סעודה. ולזה י"ל דגם אינך פוסקים דתלו במתיקה ועידון אינו אלא בפי' פ"כ מ"מ לדינא מודו כמו לחמניות דמב"ע במ"מ ודעת רמב"ם דכללן בפ"כ לפי דס"ל כשי' רש"י לקמן בפי' דברים הבאים מחמת הסעודה ואפי' על דייסא מברך במ"מ כ"ש פת כסנין. אך לרו"פ דס"ל כפי' התוס' לקמן צ"ל דפת כסנין איירי בבא יותר לעידון ולקינוח. אך דעת התוס' ורא"ש נראה דפליגי בנילוש בשמן ודבש מדלא אוקי הא דלחמניות בנילוש בשמן ודבש וגם מלשון קושייתם דתחילתו וסופו עיסה הוי לחם גמור משמע דס"ל דבעי שישתנה מעשיית פת כעין נילו"ש שמעשיה רכה ודקה כגובלא דטרוקנין וא"ל מ"ש מפת כסנין שכ' התר"י בשמם דהוא פת הממולא במיני מתיקה הא זו"ז למתק עבידי די"ל דבר הנילוש בו כיון דקמח ושארי דברים מעורב ביחד וכל שיש בו מה' מינים הם העיקר הו"ל פת גמור משא"כ פת כיסין הממולא בדבש וד"א אין הדבש טפל לה כיון שאוכל אותו למתיקה ויכול ליקח מתוכו הפירות והדבש לברך עליו רק כיון שאוכלם ביחד עם הפת כסנין ה' מינים חשיבי מ"מ אין אנו דנין אותם לפת גמור רק לבמ"מ. ובזה י"ל מה דקשה לשי' ר"ת לעיל (דף לז ע"ב) דבתר מעיקרו אזלינן מה מהני דממלא אותו אח"כ בשקדים מ"ש מבישול וטיגון אחר הלישה דסבירי ליה דמברך המוציא וכן הקשה אהעו"ז ולזה השיג על רמ"א ומ"א לקמן סי"ג רק דהוי פ"כ לר"ת. ובחיי ה"ר דלא כ"ה. ומ"מ א"ש לפי דשם כוונתו להעיסה לכן אזלינן בתר מעיקרו אבל בממולא שעיקרו הוא למתיקת הדבש והתבלין שבתוכה רק שאוכל בדרך מזון לא תיקנו בי' רבנן לב"ע המוציא לחם וג' ברכות אם לא בקבע עליו דאז דעתו למזון ושביעה אזלינן בתר הפת. ובחי' כתבתי עוד ליישב שי' הרמ"א לד' ר"ת וקצרתי פה כי קיי"ל כשי' ר"ש. היוצא לנו מכ"ז דשי' ר"מ יש לו מקום ולא מצינו מי שפליג עליו כי מה שפי' התר"י פת כסנין הוא הממולא בדבש אין ראי' דפליג בעיקר דינא רק בפירושא דפ"כ למאי דמפרש דמיירי בתוך הסעודה וא"כ מה נ"מ בש"ד שאינו עשוי כ"כ לשבוע כלחם האם דייסא וחביץ קדרא המעורב בדבש מב"ע בתוה"ס לשי' התוס' דלקמן להכי פירש פת כיסין דעיקרו הוא הממול' למתיקה אבל בלחמניות אף דגובלא היא פרפרת הפת מיקרי ופת פוטרתו ולא מצינו בפירוש רק בהא דהשיגו התוס' לקמן בפי' אובליא"ש וכ"כ אהעו"ז ואין ראיה מזה לפי' האגור דאובליא"ש הוא הנילוש בבצים וי"ל דזה מקרי מזון טפי דגם בממולא יש חילוק בין דבר המתוק לש"ד כמו בשר ודגים כמ"ש לקמן ומ"מ בעיסה הנילוש בדבש בלילה רכה ואפאה גם התוס' מודו להר"מ דהוה דומיא דנילו"ש שאינו נאכל כלל בתורת מזון אם לא שקע"ס ומ"ח סמכינן להקל כשי' הר"מ בדרבנן אם לא שבע הימנו הרי נתבאר פי' השני. (ד) ועתה אשובה אראה פי' הא' והוא דעת ר"ח ותוס' ותר"י ושאר פוסקים דפת כסנין הוא העשוי למלאות בשקדים ומיני מתיקה ולא מצאתי מי שחולק ע"ז זולת דיש לפקפק בזה לשי' ר"ת כמש"ל אך כיון דהתוס' עצמם פי' כן ע"כ צ"ל כמש"ל. ונ"ל דאיירי בעשוי רקיקים דקים שיבלע בה טעם המתיקה מהמילוי אבל בעשויין עיסה עבה ומניח בה קצת ממיני מתיקה להטעים יותר הו"ל לחם גמור לב"ע המוציא וג' ברכות דלא לחנם קראוה פת כיסין שעשויי' ככיס וחללו רחב, וכ"מ מתר"י שאינו מזון אלא למתיקה שיש בו אבל בעיסה עבה דסעיד טובא נראה דכ"ע מודו בזה כיון שתחלה וסוף עיסה גמורה ונתחייב בחלה משעת לישה ותואר פת גמור יש לו דהו"ל דין לתם גמור. אך בבלילתו רכה וגם הוא ממולא אף שהוא עב קצת י"ל דהו"ל כגובלא דלא נעשה לאכילת קבע. ותמה אני ע"ד אהעו"ז שכתב דרש"י וסייעתו פליגי ע"ד ר"ח בזה. ומה שה"ר ממש"כ הב"י סי"ז) דהממולא בשר ודגים מב"ע המוציא דזה אינו לד' תוס' רק לד' רש"י ותלה עצמו במש"כ התניא דמילוי בשר ודגים ברכתו במ"מ. ואני אומר דתלה תניא בדלא תניא דאנה מצא שיחשב זה לפת כסנין דע"ז ודאי לא כיוון רב ששת שיב"ע בתוה"ס דהא למזון עשויה ופרפרת הפת מקרי ויש להליץ בעד התניא דאולי כיון בנעשה דקים מאוד עד שיבלע עיקר טעם בשר ודגים ונעשה לעידון דומיא דכעכין יבשין וגם בזה צ"ע]. ומ"ש המ"א ואהעו"ז דהפוסקים סתמו בזה ומשמע דס"ל בכ"ד מקרי פת כסנין תמה אני על הגדולים איך רהיט להו דברי התוס' ביצה (דף טז) ד"ה קימחא דמוכח משם דפשטידא של דגים הו"ל פת גמור מדכתבו שם דאובליא"ש עיקרו הקמח ואזלינן בתריה מ"מ פשטידא של דגים כיון שהדגים שבתוכו נאסר משום שלא נתבשל ע"י ישראל גם העיסה שמבחוץ נאסר כיון שנבלע בו ויש שאוכלים אותו אחר שמסירים השומן והיינו דס"ל דמקרי פת גמור דהתירו חכמים] וניל"ש מדלא מב"ע המוציא יש בה איסור כו' ע"ש הרי מוכח שהממולא בדגים הו"ל פת גמור אף דלא קבע עליו והם ס"ל כפיר"ח בפת כסנין וה"ז ראי' נצחת לדעת הב"י ושל"ה וזה עיקר. (ה) ועד השלשה אני בא והוא פי' רה"ג שפת כסנין הוא כעכין יבישין. ונ"ל דזהו מש"כ התר"י בפי' לחמניות שהוא כעין כעכין והתר"י לא פליג בעיקר דינא רק דמפרש פת כסנין בע"א כפי' הא' מטעם שכ"ל שאין סברא שיב"ע בתוה"ס ומדברי התר"י משמע דנעשה מעיסה עבה ואפ"ה כיון דנאכלת לעידון י"ל דין פת כסנין ואזיל לשי' דס"ל דברכת המוציא תלוי באפייה כדלקמן (בסעיף י"ג) אבל לדעת ר"ת דתלה בלישה ובפרט כשנאפה אח"כ דהו"ל פת גמור מברך עליו המוציא ולפ"ז לא הביא הטור דעת זה לפי שפסק כר"ת והמחבר מסתם סתים דהנ"מ להב' דיעות דלדעת תר"י מיירי אפי' בעבה ולהי"ח דסי"ג מיירי בבלילתו רכה וקמ"ל אף שאינו דקה כמו ניל"ש שאח"ז מ"מ כשנעשה יבשים בדרך שאין קבע עליו חלוק משאר פת ודעה זו נוטה בטעמא דפת כסנין לד' הרמב"ם. והב"י פסק כדעת כולם כיון דאינו אלא מדרבנן דמיירי בשלא שבע הימנו. ודעי וראי כי כל הפירושים אינו נוגע לסתור דעת ר"ת שהביא התוס' לעיל (דף לז ע"ב) ד"ה לחם דאזיל בתר מעיקרא כי לפי' הרמב"ם הוא משום דס"ל דדבר הנילוש בשמן ודבש מפקי ליה מדין לחם בלישה גם לחיוב חלה. ולפי' רה"ג מיירי בבלילתו רכה גם לפי' התר"י כ"ל. ושמור כלל זה כי הב"י סתם לה ויש מקום לטעות בסעיף ז' ח' י"ג ומה שכתבתי ברור להמעיין שורש כל אחד ואחד בטעמו ונימוקו. (ו) ושבתי אני ואראה דברי הט"ז (ס"ק ח') שכתב אם לקח המילוי מהעיסה ואכל העיסה לבד עדיין דין כסנין יש לו ומש"ה קראוהו פת הבא בכסנין ולא פת כסנין סתמא וה"ט דאנו הולכין בתר שעת אפייה עכ"ל. ולכן נוהגין העולם בפת הממולא בשומשמין כמו שעושין בפורים עיסה עבה ונותנין באמצע השומשמין ונשאר פנוי מכל צד אף אם אוכלו בלא שומשמין או שאוכל מן הצד שלא בא אליו המילוי אימ"ב עליו המוציא רק על פת אחר לחוש לד' הט"ז. ובאמת דבריו נפלאים מש"כ דאזלינן בתר שעת אפייה אטו אפייה מפקע ליה מתורת לחם הרי הוא לחם לכ"ד רק דרבנן אקילו ביה לפי שאינו אוכל אותם דרך קביעות רק דרך תענוג לב"ע במ"מ אבל העיסה עצמה דנילוש במים ועבה כפת גמור מאי קינוח שייך ביה הא דין פ"כ מקומו מוזכר לה בדין ר"ש דאמר פת כסנין בתוך הסעודה מברך לפניו האם אמור יאמר הט"ז בזה שמי שאוכל הפת לבד יב"ע בתוה"ס אתמהה. והט"ז הביא לו עזר כנגדו דהא כסנין מקרי