ברכת ראש ברכות צה

נמי דאכל דם בהדי פגול ונותר ומשני אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זתים, ולשי' התוס' י"ל דה"ק ג' זתים אינו מחזיק מיהו להרמב"ם קשה, ומה שתי' המ"א דההיא דפ' המצניע מיירי בזית קטן ואנן זית בינוני בעינן תמוה דע"כ מוכח מש"ס שם דגרוגרת גדול מזית בינוני מהא דבעי רבא שם מר"נ זרק כזית תרומה כו' מדמצטרף לטומאה מחייב נמי אשבת או דלמא לענין שבת כגרוגרת בעינן ועי' בתוס' שם דנקט כזית תרומה דיש בו איסור לטומאה ולוקין עליו וזה אינו אלא בכזית בינוני כדשנינו בפי"ז דכלים וא"כ הק"ל. ונ"ל לתרץ דהא דאמרינן ביומא דבית הבליעה מחזיק כביצה ר"ל דרך אכילתו ע"י לעיסה שנתמעט מכביצה כמ"ש המרדכי פ' ע"פ והביאו המ"א בסי' (תע"ה סק"ד) וכ"מ בסוכה (דף כו) דאיתא שם וכמה אכילת ארעי כביצה. כדטעם בר בי רב ועייל לכלה ופרש"י דטועם מלא פיו ומן הסתם אוכל כדרך ב"א ע"י לעיסה וביצה אחר הלעיסה נאכל בב"א ולפ"ז י"ל דזית הוא פחות משליש ביצה השלם שאינו מרוסק אך בכריתות שם מיירי באוכל ב' זתים נותר ופגול וכזית דם ודם הא לא נתמעט בלעיסה ואדרבה בנתמסמס נתרבה כדאיתא בשבת (דף עז) ועי' פר"ח יו"ד (סי' צח ס"ק ב') וא"כ בכה"ג אינו מחזיק ג' בצים ביחד וכצ"ל בדעת המרדכי הנ"ל שתירץ בהא דפסח דכורך שלשתן בב"א לפי דע"י לעיסה יכול לאכול הג' זתים כאחד וא"כ קשה מכריתות שם דיכול לאוקמי בשאוכל ע"י לעיסה דחייב בכה"ג וצ"ל דבדם לא שייך נתמעט והמחצית השקל הניח זה בצ"ע] ולפ"ז י"ל פי' הש"ס דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זתים ממש וכיון דבדם לא שייך נתמעט הרי יש כאן בב' זתים של נותר ופגול אחר הלעיסה יותר מזית אחד ומיושב ד' הר"מ. ויו"נ דהר"מ לשי' (בפ"ד מהט"א) דשיעור כביצה לטומאה הוא בלא קליפתה דפסק כחכמים בעירובין (דף פג ע"א) וזהו שיעור הנאכל בב"א והוא שיעור ג' רבעי בצים כדמוכח בש"ס שם ולפ"ז י"ל דשיעור זית הוא פחות משליש ביצה השלם דקליפתה והא דאיתא בכריתות אין בית הבליעה מחזיק יותר משני בצים ר"ל דג' בצים אינו מחזיק וא"ש:

(א) ומדי עסקי בד"ז אכתוב בעט ברזל למשמרת מה שזכיתי בעזה"י דבר אמת בחולין (דף צח) וכה"ז דאיתא שם אר"ה ביצה בס' והיא אסורה. בס"א והיא מותרת. ההוא דאתא לקמי' דרבן גמליאל ברבי א"ל אבא לא שיער בארבעים ושבע כו' ופירש"י דר"ל בתמיה וכן יתפרש עובדא השניה דאתא לקמי' דר"ש ברבי ואמר אבא לא שיער במ"ה וקאי על איסור חלב. ודבר אמת היה בדעת הש"ך יו"ד (סי' פ"ו) דפי' דקאי אבצים דמצטרף גם הקליפות דאיסור. וכ"ה בירושלמי פ"י דתרומות ענין זה. ופי' המפרש שם כהש"ך אך פירשו ע"ד פי' קמא דרש"י בניחותא אבא לא שיער במ"ז ר"ל דצירף גם הקליפות מן המ"ז ביצים לששים ואחת ואני אשער בבצים אלו שגדולות יותר במ"ה. וכן פי' העובדא דר"ש דר' שיער במ"ה ור"ש שיער אף במ"ג. והוצרכו לפי' זה דקמ"ל דגם במ"ז ופחות יוכל הקליפות להשלים. דאי לפי' השני בתמיה אכתי לא ידעינן כמה ומאי קמ"ל אך קשה על פירושם דמלבד דד"ז נפל בבירא דכל אחד ישער לפי הדומה ק"ל לפי' זה אמאי רצה לשער בפחות מחמת שדימה שאלו גדולות יותר הא לא הוכר האיסור ואולי גם האיסור, היה מהגדולות. עוד יש לדקדק מאי שייטי' דש"ס להביא הני עובדא התם שאין זה מענינו. אך אמתת פי' הש"ס יבואר עפ"י מה דאיתא בעירובין (דף פב) כמה הוא שיעורו כו' ר' יוחנן בן ברוקה אומר מככר כו' (והוא ששה ביצים] ר"ש אומר שתי ידות כו' [הוא שמונה ביצים] חציה לבית המנוגע כו' ובש"ס שם תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין. וכתבו התוס' שם דאכולהו תנאי קאי והא דאמרינן בכמה דוכתי כביצה לטמא טומאת אוכלין אתיא כר"ש ולא כר' יוחנן בן ברוקה וכ"פ כר"ש עוד בסוגיא שם ותנא דידן כו' וחכ"א כמוה בלא קליפתה אר"ח זו דברי ר' יהודה אבל חכ"א כביצה ומחצה שוחקות כו' שיער רבי שני ביצים ועוד וכמה ועוד אחד מעשרים בביצה עפרש"י:

(ב) והנה הרמב"ם (בפ"ד מהט"א) פסק דכביצה מטמא טומאת אוכלין ופסק נמי כריב"ב מדתנאו בברייתא בלשון חכמים כביצה ומחצה רק דלא פסק דבעי שוחקות וליישב מקו' התוס' ישפוט כל בר דעת דס"ל דהך חכמים דס"ל כמוה בלא קליפתה הוא ניהו חכמים דס"ל כביצה ומחצה וכריב"ב דחצי פרס הוא ביצה ומחצה וחצי מזה הוא ג' רבעי ביצה וזהו כמוה בלא קליפתה ושיערו חכמים שהקליפה מחזיק רובע ביצה וזה שאמרו כביצה לטמא טומאת אוכלין רק כמוה בלא קליפתה ושיעור סעודה דג' ביצים הוא ביצים שלימות עם הקליפות וזה מוכרת בדעת הר"מ שפסק כר' יוחנן בן ברוקה גם וחצי חצי חצי' לטמא טומאת אוכלין גם האי דכמוה בלא קליפתה ומיושב קו' גליון הש"ס שם מנ"ל דגם ריב"ב ס"ל כלל זה ולמש"כ זה מוכרח. ולפ"ז דקליפת ביצה הוא רובע מלבר מהאוכל אם נפל ביצה אסורה למ"ה ביצי היתר. ולמאי דקיי"ל דהקליפות מצטרפות הו"ל ששים בהיתר נגד האיסור. וכ"ז למאן דלא ס"ל שוחקות אבל למאן דבעי שוחקות אם נשווה הני חכמים הדדי דכמוה בלא קליפתה הוא חציה מביצה ומחצה שוחקות מוכרח דהאוכל הוא יותר מג' רבעים וכי דייקת תמצא דהאוכל הוא ג' רבעי ביצה וחלק אחד מן כ"ו ושני שלישי ביצה שהרי השוחק הוא שיעור ועוד דשיער רבי אחד מך' בביצה נמצא השוחק של ביצה ומחצה הוא חלק אחד מי"ג ושליש בביצה וחציה מזה לשער טומאת אוכלין הוה ג' רבעי ביצה וחלק אחד מכ"ו ושני שלישי ביצה מחזיק האוכל ונגד זה נחסר מהקליפה חלק הנ"ל וכשיפול ביצת איסור במ"ה ביצי היתר הרי יש מ"ה חלקים אוכל היתר והקליפות מן מ"ה בצים שחשבנו לעיל ט"ו חלקים לתשלום ששים לדעה זו יחסר מכל רובע ביצה חלק א' מכ"ו ושני שלישי ביצה ונתוסף על אוכל האיסור שיעור זה. צא וחשוב הנחסר מן מ"ה קליפות מ"ה, חלקים דשיעור הזה ועוד צריך ט"ו חלקים כזה להשלים ט"ו רבעים שיהא בין הכל ששים נגד האיסור הרי נחסר ששים חלקים כהנ"ל סך הכל עולה שני ביצים ורובע מדוקדק שהרי שני ביצים הם נ"ג חלקים ושליש והששה ושני חלקים עולה רובע ביצה וכשנופל ביצה איסור בתוך מ"ז ביצי היתר נשלם מספר הששים שהרי יש כאן שני ביצים יותר ועל הרובע הא קליפי איסור מצטרף עם ההיתר [וא"ת הא הקליפה מחזיק פחות מרובע חלק אחד ויהא נחסר חלק זה]. אף אני אשיב דלק"מ דהתוס' שם ד"ה יתירה כתבו דהחשבונות דבש"ס הוא למאן דשיער רבי מאתן ושיבסר דלא חשיב ועודות דשבעה ביצים וי"ל דה"ט דהשיעור ועוד אחד מכ' לא ברירא ליה כולי האי רק מעט פחות וכאשר תחשוב על מאתן ושיבסר שבעה ועודות יחסר על ששים חלקים ב' ועודות וגם אם תפחת הנך מהא דשוחקות מהאוכל נתוסף שיעור היתר על הקליפות ונפחת מהאוכל ולזה משלים הקליפי איסור להרובע הנחסר חלק ועוד די והותר ועיין:

(ג) ועפ"ז יתפרש הש"ס חולין הנ"ל כמין חומר דהש"ס חקר מקודם אי ביצה בששים או בס"א וכפי פסק הר"מ דלא בעי שוחקות והני חכמים דשני הברייתות ל"פ א"כ הקליפה הוא רובע ביצה מצומצם וסגי במ"ה ביצי היתר. ולרבי דשיער בשוחקות בעי מ"ז ביצי היתר וכמש"ל. וכ"ז אי סגי בששים אבל למאן דבעי ס"א בעינן עוד ביצה יותר לכל חד כדאית ליה. ולזה הביא הש"ס הני עובדא לראי' דר' ובניו ס"ל לשער בס"א דההוא דאתא לקמי' דר"ג בר רבי א"ל אבא לא שיער במ"ז (ר"ל דלא רצה לשער במ"ז אף שיש בו שיעור ששים משום דס"ל דבעי ששים ואחת ולשיטתו דבעי שוחקות אין בזה שיעור] ואני אשער