ברכת ראש ברכות צד

הפסוק דמנאן לברכה רק לשבח א"י אך לפי מה שתקנו חכמים לברך צל"ב על סדר חשיבותן. ור"ח פליג דלא מנאן לחשיבות רק לשיעורין ולמאי דמסיק דר"ח הוא דרך אסמכתא וקרא לשבח הפירות בא נשאר סברת ר"י דחשוב עדיף בשוין ולז"כ רש"י בדיבור הקודם ורבנן ל"ל דר"י במקום חביב וכדעת ר"ש שבתוס' אף לפי גי' דאר"י וכ"ד הר"מ וה"ט משום דלהמסקנא צ"ל לכ"ע דמונה שבח הפירות. וי"ל ג"כ הנ"מ למאי דילפינן ארץ ארץ לבכורים דנוהג בז' מינים עיין מנחות (דף פד) הוא סדר חשיבותן להקדימן ואולי גם במקרא בכורים כשמזכיר שם הפירות יזכיר כסדר חשיבותן לכן ראוי גם לברכה לברך לפי חשיבותן עכ"פ בשוין שאין חביב לו זה מזה. ובזה א"ש פסקי דידן כעולא וכר"י. ומה שה"ר ר' ירמיה גם בשאין ברכותיהן שוות להקדים מדר"י כגי' רש"י לא מסדר הפסוק רק מדר"י דאמר כל המוקדם משמע דקאי ג"כ אחטה ושעורה בכוסס דמברך בפה"א קודם לגפן ושאר מינים כי רש"י לא ס"ל כה"ג דבפה"ע קודם מבפה"א כמש"ל ואולי יליף מינה ג"כ דחשיבות הפסוק עדיף מחביב כי אין דרך לכסוס חטים ושעורים מ"מ מין חטה ושעורה חשיבי. עוי"ל דיליף מזה דלאו דוקא לברכותיהן שוות חשיב להקדים מטעם דאין סברא לפטור האינו חשוב את החשוב דרך גררא דהא חזינן דהכתוב אחשבי' גם לבכורים להכי י"ל גם באין ברכותיהן שוות פליגי להקדים מ"מ ל"ק מזה לעולא דס"ל באין ברכותיהן שוות שאני דתלוי ברצונו החשוב לו כעת יותר לאכילה. (ב) אך בתר"י והרא"ש מבואר דרבנן לא ס"ל כלל כל המוקדם כו' רק ר' ירמיה מפרש דפליגי בלהקדים ור' יהודה סובר כר"י כל המוקדם ויליף מקרא כדמשמע מלשונו כל המוקדם בפסוק קודם לברכה שנא' ארץ והכי הול"ל כל המוקדם בפסוק ארץ חטה כו' קודם לברכה ש"מ דזה דקודם לברכה מקרא דייק. וא"ש זה לשיטתם דס"ל ברכת מעין שלש מה"ת. וי"ל דדייק מדכתיב ארץ שני פעמים הרי דבא להורות סדר החשיבות כסדרן וזית קודם לשעורה דהוא קמא לארץ שני ולפ"ז קשה דהול"ל חטה וזית ושעורה וצ"ל דנקטיה כסדר הברכה והיינו בפת או דייסא שעורה קדים וזית קודם לשעורה בכוסס כדאי' בש"ע וה"ה כל הנך חשיב הקודם לברכה. ולשי' מוכח דקרא דדרש ר"י קודם לברכה הוא לר' יהודה דוקא וגרסו דאר"י כו' כיון דהתורה מנאן סדר החשיבות לברכה ודאי בכל גוונא הוא אף נגד חביב גם באין ברכותיהן שוות כמ"ש ועוד דמה"ת די בברכה להזכיר שם הפרי כדס"ל לר"מ לעיל (דף לט) והו"ל אין ברכותיהן שוות כל, אחד בשם פרטי ומנאן הכתוב סדר חשיבותן לברכה וא"ש ג"כ עפ"ז דיבורי התוס' בסירוגין כמ"ש בגמרא ובחי' כ"ע ועל"ק:

ד"ה כדי רביעית יין כו' פירשתי דעתו בחידושי על נזיר (דף לח) ע"ש ויונעם לך:

תוס' ד"ה אבל כשאין כו'. כמה דיו נשתפכו ע"ד תוס' הלכו באין מזור ותרופה. לזה אמרתי לפרשם יפה. והמעיין יקבל האמת ממי שאמרו וה"פ דמתחלה הביאו פירש"י דמשמע יברך על איזה שירצה תחלה החביב לו כעת. ועז"כ וכן י"ל דר"י מודה לחכמים ר"ל די"ל בפי' הש"ס באין ברכותיהן שוות אזלינן בתר החביב כרבנן. ועיי' מזה ברא"ש ומש"כ דדעת ה"ג היינו להמסקנא דפליגי באין ברכותיהן שוות. לכאורה אינו מובן דהא שם הטעם לר"י דמין ז' עדיף ולא מטעם חשיבות פה"ע. גם מש"כ בד"ה מיתיבי לכן צריך להנהיג הכי אינו מובן מאי קאמרי ומש"כ המפרשים ע"ז אר"ל. אך הפי' האמיתי כ"ה דהתוס' הקשו מקודם הא מוכח מעובדא דבר קפרא דפה"א חשוב להקדים משהכל אף כנגד חביב לפי שמבוררת טפי א"כ ה"נ נימא בצנון וזית דפה"ע מבורר טפי אף לחביב ועז"כ דלא חשיב כ"כ מפה"א כו' ור"ל דלא חשיב כ"כ לאקדומי אפי' לחביבא כמו לברכת שהכל לכן מברך ע"ז כו' כשני פירושים הנ"ל. אך מ"מ יש מקום לבע"ד לחלוק דהיכא דשוין בחביבות דיקדים פה"ע והביאו דעת בה"ג דס"ל דפה"ע חשיב מבורר ומשמע אפי' כנגד חביב. עז"כ דלאוקימתא קמייתא לא מיתוקם דינו כלל כיון דס"ל באין ברכותיהן שוות אפי' מין ז' דאקדמי' קרא לא חשוב ויכול לברך על הצנון כ"ש דלא חשיב פה"ע נגד פה"א ובפרט לשי' רש"י שכ"ל דמברך על איזו שירצה וס"ל באין ברכותיהן שוות לא שייך דין קדימה. והא דאיתא לעיל (דף לט ע"א) פה"א עדיף משהכל עולא ס"ל שם לעיל שלקות מב"ע שהכל וא"כ ס"ל כמסקנא שם דפליגי הי עדיף חביב או זייני אך למסקנא דגם באין ברכותיהן שוות ס"ל לר"י דמין ז' חשוב נהי' דמוכח דחביב קודם למעלת פה"ע דאף ר"י ל"פ ארבנן אלא כשהוא מין ז' מ"מ יש מקום לדעת הבה"ג בשוין בחביבות די"ל בפה"ע מבורר טפי כיון דיש קדימה גם באין ברכותיהן שוות. ומה דמסקו ע"ז וקיי"ל כר"י הוא משום דאילו לרבנן לא ס"ל כל המוקדם למעלת מין ז' אפי' בשוין בחביבות כדאי' בתד"ה אר"י ע"ש כ"ש דאין מעלה לפה"ע אך לר"י י"ל ה"ט ומסקו דלל"ק לא מיתוקם פסק ה"ג כדפירשנו לעיל ר"ל לפי מה שפי' לעיל בשם פירש"י דאין ברכותיהן שוות מיירי בצנון וזית וחסר כאן איזה תיבות והיינו די"ל בע"א דאין ברכותיהן שוות הוא תפוחים וקליות דר"י מודה לרבנן דפה"ע קדים. וי"ל ג"כ אפי' למעלת חביב ומסקו התוס' לפרש עד"ז קו' הש"ס בד"ה מיתיבי כו' עד כדפרישית הס"ד כצ"ל והיינו דהקשה לעולא מהיפך להיפך דעולא סובר דבפה"א אינו פוטר בפה"ע וצל"ב בפה"ע קודם אף למין ז' והברייתא ס"ל דבפה"א פוטר הזית ומברך בפה"א וכ"ש קליות דהוא מין ז' דמב"ע בפה"א להוציא התפוחים. ולפי שיש לפרש הש"ס גם לדעת ה"ג דדבריו דברי קבלה לז"כ לכן צריך להנהיג הכי ר"ל כהבה"ג וא"ש כדפרישית. ולפני המהרש"א הי' הגי' בתוס' יש להנהיג כה"ג ומבואר בזה כמ"ש דר"ל כהלכות גדולות ומש"כ אח"ז תיבת לעיל הוא ציון ור"ל דהך דיבור באין ברכותיהן שוות כגון תפוחים וקליות שייך קודם ד"ה מיתיבי וכמו שהגיה בגליון ממהרי"פ רק דלא ביאר מה הוא זה והו"ל כספר החתום ולפי מש"כ נתבאר לנכון:

ד"ה אמר ר' ירמיה כו' א"ל לא סבר מר כו' ור"ל כדביאר הרא"ש דלמא תמרי חביבי ליה ואף שאי"ז ראי' כ"כ דשאל לברר זה וכעי"ז אי' בתענית (דף יג) א"ל לוזיף מר ערא"ש שם. אך נ"ל ליישב בטוב כי זה ג"כ דברי רש"י והר"מ עפ"י מה שיש לדקדק בלשון הש"ס שם בריך אתמרי ברישא דתיבת ברישא אך למותר דהא תמרי ורימוני ברכותיהן שוות וי"ל לפי מש"כ הרש"ל במניח פרוסה כו' דאם יש שני ב"א יברך כ"א על דבר אחד לצאת י"ש כמש"ל (דף לט) כן אני אומר בכי הא להס"ד דרמון חשוב מתמרי רק דס"ל לרבנן חביב עדיף וכדהוי יתבי, בסעודה להוציא אחד את חבירו אף כי לרב המנונא חביבא ליה תמרי הי' ראוי ליתן לאחר לברך על החשוב לצאת ידי כולם ולזה ס"ד דרב. חסדא דרב המנונא לא ס"ל להא דאמר רב יוסף כל המוקדם ולשון ברישא ר"ל שבירך ראשון לכולם להוציאם י"ח:

ד"ה גפן כו' פי' אם אכל כו' ר"ל כדאי' ברש"י סוכה דף ו') דביין משערינן שיקח כוס מלא יין וישים בו עלין ולולבין כשיעור מה שאכל אם יצא רביעית חייב ואם היה בא לשער במים היה יוצא רביעית בפחות וע"ע תוס' עירובין (דף ד') בזה:

ע"ב גמרא שרוב שיעורי' כזיתים. הואיל ואתא לידן נימא בה מלתא ליישב שי' הר"מ. דהנה המ"א (בסי' תפ"ו) הקשה לשיטת הר"מ דגרוגרת הוי שליש ביצה וגרוגרת גדול מזית כדאיתא בשבת (דף צא) א"כ יש בכביצה יותר מג' זיתים וביומא פ' יוה"כ איתא דאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה הא כביצה מחזיק והוא יותר מג' זיתים וקשה מכריתות (דף יד) דמקשה הש"ס וליתני