ברכת ראש ברכות צג

דשם ומלכות דלא הזכיר יצא כ"ש בשהכל לגבי פת ויין דאין זה שינוי כ"כ ול"ק קו' רש"א דרי"ו יוכל לומר גם לר' יוסי וש"ה דלא הזכיר שם ומלכות כיון דר' יוחנן ס"ל דבעי שם ומלכות ס"ס לא מצי קאי ככ"ע דהא ר"מ ס"ל אף בלא שם ומלכות יצא ויהא סתם משנה דמע"ש דלא כוותי' ולהכי מוטב לפרש כפשוטו דכ"ע ס"ל דבעי שם ומלכות ומ"מ ס"ל לר' יוסי דהוה שינוי ורי"ו ס"ל כר' מאיר ודחי דאתי דעת ר"ה ור"י ככ"ע ומתורץ בזה קו' הפ"י ומ"מ דבר זה סתום בש"ס וגם לישנא דר"ה כר"מ אינו מיושב כ"כ כיון דהא דר"מ ענין אחר הוא דלא הזכיר שם ומלכות אך יש לדחות עיקר קושייתם דברכת שהכל שהיא ברכה כוללת לא מקרי שינוי לגבי ש"ד דהא גם ברכת פה"ע ופה"א אינו מזכיר שם פרי רק פת ויין דמדכר שמיה ס"ל לר"ה דשהכל הוי שינוי ודמי לברוך המקום שבראה דלא הזכיר בברוך שמיה דפת וגם כי הו"ל ענין פרטי על ד"ז לבד שפיר מקרי שינוי ודחי דמ"מ כיון דהזכיר מעיקרא שם הפת עדיף, ומהני. ואולי יש להעמיס זה בפי' הי"מ:

ד"ה אמר אביי כו' ואפי' דילג תיבת העולם בלבד כו וכ"כ הב"י (בסי' רי"ד) ובס' אהעו"ז הרעיש העולם והפליא על מש"כ דחלד לבד אינו מועיל דהא התוס' מדמה לי' למלכות דרה"ש ושם מלך לבד הוה מלכות. גם המ"א בסי' (קסז ס"ק כ"ב) הניח בצ"ע בברכת מלכא מארי' דהאי פיתא ואינו אומר מלכא דעלמא ומקום הניחו לי להבין דעת קדושים לאמתו. דהנה התוס' כתבו אור"י שאם דילג מלכות של, ברכת המוציא פל"ב וכתב המהרש"א נקטו הך ברכת המוציא משום הא דלעיל דבריך רחמנא דהאי פיתא ולא נקט מלכות כו' הן דבר אמת בפיו דכוונו לזה. אך הא גופי' טעמא בעי למה לא נקטו כל הברכות. והנ"ל לפי דבלא"ה יש לדקדק עמש"כ הרא"ש ולר"י כו' בעי לומר ג"כ מלכא מארי' דהאי פיתא הא כתבו התוס' כאן ולקמן דף מט) דאלקי אברהם חשוב מלכות שאברהם קראו אדון א"כ ה"נ אמר מאריה דהוא לשון אדון וצ"ל כיון דאומר מארי' דהאי פיתא גרע די"ל שהמליכוהו על הפת לבד ולהכי דייק התוס' דא"א המליך ה' ע"כ העולם ועפ"ז א"ש דבאמת בכ"מ מלך, לבד הוה מלכות רק הכא דהזכיר מלך ע"ז האוכל כמו מלך בפה"א או בפה"ע וכן מארי' דהאי פיתא או דהמוציא י"ל דהמליכוהו על ד"ז שיאמר מלך העולם וזה דייקו התוס' מלכות דבהמ"ז כפי' רש"א לאסיק ע"ז ואפי' תיבת העולם כו' וז"א אלא בברכת הנהנין דנקט ליה בידי' ובזה נדחי' קו' אהעו"ז שם ע"ש ומיושב נמי קו' המ"א הנ"ל דכשאומר מלכא מארי' דהאי פיתא די ולא בעי שיאמר מלכא דעלמא כיון שאומר נמי מארי' דהאי פיתא גם במלכא לבד המליכוהו על הכלל וא"ש והאומרו אין מזניחין אותו:

דף מא ע"א גמרא וכי לית ליה לר' יהודה כל שהוא עיקר כו' וכ"ת ה"נ כו' הקשו המפורשים במאי ניחא אי ל"ל כל שהוא עיקר ס"ס קשה לעולא דס"ל באין ברכותיהן שוות לכ"ע מברך על איזה שירצה ור' יהודה סבר מברך על הזית ותי' רש"א דחוק דא"כ מנ"ל לתוס' לפרש איפכא אלא ודאי מלישנא דעולא דייקא כמ"ש בפרש"י גם בלאו הכי קו' רש"א י"ל דאי הכי קאי אאוקימתא דעולא דבאין ברכותיהן שוות לא פליגי רק קו' הנ"ל יו"ק ול"נ עד"ז לפי שי"ל בהא דעיקר פוטר הטפל שני ענינים או דהטפל נגרר אחר העיקר אף דלא נכלל בברכת העיקר כגון פה"ע ופת או דוקא היכא דנכלל בברכת העיקר אגון פה"א ופה"ע ומברך על העיקר פה"א דנגרר הטפל לכתחלה בברכת העיקר והו"ל כברכותיהן שוות ולפ"ז י"ל דר' יהודה סובר דמין ז' דחשוב אינו ראוי לגרר בברכת העיקר וס"ל מברך על הזית ול"ק לעולא מיירי שאין אחד מהם עיקר לגרר את חבירו ומברך על איזה שירצה ולז"א וכי לית ליה לר' יהודה הא דתנן כיון שהוא עיקר כו' ומשמע דכלל כל דבר דפוטר הטפל אף שאינו נכלל בהעיקר כגון שהוא פה"ע וטפל דבר אחר נגרר אחר העיקר וה"ה בצנון וזית ועז"א וכ"ת דלית ליה רק כאופן הב' ול"ק לעולא כמ"ש והתניא רי"א כו' וא"כ ע"כ איירי בשאין הצנון עיקר וקשה לעולא בתרתי כו':

שם אלא למ"ד בשאין ברכותיהן שוות במאי פליגי ע' תוס' וי"ל בפשי' במאי פליגי לפי שנוכל לומר שני אופנים או דפליגי כעין הברייתא בלי חסור דת"ק ס"ל ברכת פה"א פוטר ברכת פה"ע לזה יוכל לברך על הצנון החביב ופוטר את הזית ורי"ס דאינו פוטר ומברך על הזית או דכ"ע ס"ל דאינו פוטר ופליגי בלהקדים דגם באין ברכותיהן שוות חשוב הקדימה וע"ז אמר ר' ירמיה להקדים והביא ראי' מר"י כל המוקדם כו' דג"ז תליא בחשיבות טפי ובזה הרווחנו ליישב הסירוגין בתוס' שמקודם ציינו אמר ר' ירמיה ואח"כ פירשו במאי פליגי לפי דהם תלו פירושם לפי גי' הש"ס דלפי מש"כ דגם בס"ד ידע סברא דלהקדים רק דשאל אולי פליגי באופן הראשון היה די לומר בלי ראי' וכגי' הר"ש אמר רב יוסף והם גרסו דאר"י דר' ירמיה הביא ראי' חשיבות הקדמה מה דלא ידע הס"ד לזה פי' אח"כ האי במאי פליגי ר"ל מ"ט:

רש"י ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה אין ברכה אחת פוטר ושוב אין כאן מחלוקת. פשט דבריו משמע דבזה ל"ש לפלוגתייהו כלל איזה קודם רק דתלוי בדעת האוכל על איזה שירצה יברך וכדעת הרא"ש וביארתי דעתו בפי' השו"ע דר"ל מה שרוצה כעת לאכול תחלה. וכ"ה שי' הרי"ף וכ"מ. אבל אם שניהם שוין אצלו גם הרא"ש מודה דיקדים דבר החשוב וכדאי' לקמן (דף מל ע"ב) ביין ושמן דיקדים היין. וכן מה דאי' שם בשמן והדם דב"ה אומרים מברך על ההדס ואח"כ על השמן. והמ"א (בסי' רי"א) הניח בצ"ע להרא"ש דהא אין ברכותיהן דזו"ז שוות ואין בו דין קדימה די"ל כיון דבריח אין לו ענין חביבות לכן אזלינן בתר החשוב טפי. ועו"כ בחי' בפי' הרא"ש דלא כמ"א סס"י רי"א ונ"ל דזהו נמי כוונת התוס' שהביאו תחלה פירש"י עפ"י מש"כ ועז"א דכן יש לפרש בע"א דאזלינן בתר החביב כרבנן דבר החביב עליו תמיד ור"י מודה לרבנן באין ברכותיהן שוות:

בא"ד ואע"ג דתנן כו'. הנ"מ בחד מינא וטעה כו'. לכאורה משמע דס"ל בתרי מיני אף דמכוין לפטור וכן האריך השאגת ארי' להחזיק דעת רש"י כזה ולא כהתר"י ועיקר יסודתו דע"כ מיירי בשכוון ואפ"ה אינו פוטר ועוד דלוקמי הברייתא דפוטר בשכוון ע"ש. אך למ״ש הפוסקים דלכתחלה אסור לכוין לפטור פה"ע נהרס יסודו וזש״כ רש"י ה"מ בחד מינא וטעה ור"ל דלכתחלה אסור לכוון רק היכא דטעה ובירך מהני בדיעבד וזה לא משכחת רק בחד מינא לא כשעבר במזיד לכוון לפטור ובאיסורא לא קמיירי והתוס' שהוסיפו אפי' בדיעבד ר"ל אם שהיו שניהם לפניו דזה מקרי דיעבד להס"ד דמיתבי דפוטר את הזית והוסיפו זה ע"ד רש"י כפי מה שהוסיפו לעיל ע"ד רש"י די"ל דאזיל בתר החביב ובכ"מ החביב חשוב ופוטר דרך גררא כמ"ש הרשב"א מ"מ אינו פוטר פה"ע דרך גררא אם לא כשמכוין בפירוש ובהכי לא איירי ובזה נוכל להשוות כה"פ ויגיד עליו ריעו דהרשב"א בחי' כתב נמי כלשון רש"י וס"ל דמהני כוונה בדיעבד כמ"ש הא"ח בשמו וכ"מ לפי' הי"מ לעיל (דף לט ע"א) דדורמסקין פה"ע דכוונה מהני כ"ה האי עובדא בירושלמי ומבואר שם דברכת כרוב פוטר את אתוניתא דהוא דוראסקון בלשון בבלי וכן עיקר:

ד"ה ופליגי דרב חנן כו' אלמא קרא לשבח א"י בא כו'. כתב זה לשיטתם דס"ל כדעת הר"מ דאין ברכת ז' מינים מה"ת כמ"ש בר"פ ולזה לא בא ר"י לומר חשיבות