ברכת ראש ברכות צ

רש"י ד"ה מניח כו' ובוצע או משתיהן או מן השלמה עתוס'. ונ"ל עוד דרש"י קאי על הני תרתי דינא דאיירי ביה רב הונא ור' יוחנן והיינו בפתיתין שוים וגדולים כמש"ל דהפתיתין נקי מהשלם דבשוין לפי שיש לכל אחד מעלתו להכי תלה ברצונו החביב לו יותר עתה לאכלו וכשהפתיתין גדולים ס"ל לר"ה פתיתין עדיף ור' יוחנן ס"ל בכל זה שלמה עדיף. וי"ש הרוצה לצאת י"ש הוא כן כשהפתיתין גדולים מברך על שניהם לצאת גם דעת ר"ה וכשהפתיתין שוין דמודה ר"ה במעלת השלם רק דתלה ג"כ ברצונו החביב לו כעת בזה יו"נ לברך על השלם ודי בזה שמניח ג"כ הפתיתין כיון שחביב לו עתה לאכלו כנ"ל:

תוס' ד"ה והלכתא כו' אבל אם היה צריך לברך כו' כצ"ל. ונ"ל דה"פ שה"ר מירושלמי דגם ר"ח ס"ל שצריך לסיים הברכה קודם שגמר בכדי שאצל"ב כו' וא"כ רבא דפליג ע"ז ס"ל שצל"ב קודם שיבצע ודלא כפי' הצל"ח ע"ש ותבין:

תוס' ד"ה מברך כו'. ור' יוחנן אומר על השלמים אפילו אם הפתיתין גדולים. הא דדייקו זה לפי' רש"י דר' יוחנן פליג אף בגדול. לכאורה י"ל מהא דפי' רש"י לקמן וי"ש יוצא ידי שניהן מנית כו' מחלוקת רב הונא ור' יוחנן והא אפשר לצאת בפשי' דבשוין יקח השלמה ובגדולים יקח הגדול כר"ה א"ו דפליגי נמי בגדול. אך ז"א דבלא"ה קשה ד' ר"ה לדעתם דבשוין ברצונו תליא דהוא דלא כמאן דהא לת"ק בצל שלם עדיף וגם ר"י דס"ל דחשוב עדיף מ"מ בשוין לא מצינו דפליגי. וצ"ל הא דכתב רש"י מברך על איזו שירצה ר"ל החביב עליו עתה יותר לאוכלו כמ"ש לקמן (דף מא ע"א) ד"ה אבל. ולפ"ז נוכל לפרש ידי שניהם גם בשוין. ויותר נ"ל דדייקו זה מפרש"י דחצי בצל גדול הוא יותר מהשלם וס"ל לת"ק דשלם עדיף ולס"ד מודה ר' יהודה במעלת השלם רק חשוב עדיף דכתיב כל חלבו ודמי לפרוסה דחטים כמ"ש התוס' לקמן מ"מ במין אחד כיון דס"ל לר' יוחנן מעלת השלם מסתמא ס"ל כת"ק דשלם עדיף אפילו מגדול רק ר"ה ס"ל כר' יהודה לגמרי אפילו במין אחד. וע"ז הקשו דהו"ל סברא הפוכה דלר"ה אפי' בשוין לא חשוב לי' מעלת השלם ולרי"ו חשוב אף נגד גדול ומיושב קו' הצל"ח בזה. ומש"כ עוד תימה אמאי שינה לשון פרוסה אף די"ל לרבותא נקטי' אף בקטן י"ל דלהכי ק"ל כמו דלשון פתיתים אינו מורה לפרש"י על גדלות כן לשון פרוסה אינו מורה על קטנות ודוחק. אך יותר נ"ל דלאו על פרוסה של חטים ק"ל רק על הא דשינה בסמוך מניח פרוסה כו' דלפרש"י דקאי על ר"ה היל"ל לשון פתיתים כלשון ר"ה ולמאי שינה ונקט לשון פרוסה כדאמר בשל חטים ולשיטת ר"ת א"ש דלדידיה קאי הא דמניח על פרוסה של חטים כמ"ש לקמן:

בא"ד ע"כ פיר"ת כו' כלומר אם ירצה כו'. הא דלא, פירש כפשוטו דפתיתין עדיף וכמ"ש הרשב"א י"ל דק"ל מדלא אר"ה פתיתין עדיף או מצוה מן המובחר כלשון ר"י משמע דס"ל דשוין הן והא דנקט אח"כ בפרוסה של חטים בהאי לישנא מברך כו' אף דשם דוקא הוא י"ל דשם ממילא מוכרע זה דחטים עדיף דאי, ס"ל איזה שירצה משום דא"א להכריע איזה עדין כתנאי דבצל א"כ הכא דמיירי בהביאו לפני כמה ב"א היו יכולים לצאת יד"ש שיברך אחד על פת חטים ואחד על השלמה כדס"ל להרש"ל הביאו המ"א (סי' קסח סק"ב) אלא ודאי דס"ל דחטים עדיף ודס"ל להרש"ל דיכול לחלק הוא להמסקנא מניח כו' וה"ה לחלק אבל בפתיתין ושלמים לר"ה דס"ל מסברא דשוין הן אשמועינן דמברך על הפתיתין וא"צ לחלק וזה כתבתי ע"ד פלפול, אך יונ"ל דהוכיחו מהתוספתא דבסמוך דתנא שלמין דגלוסקאות עדיף משלמין דבעל הבית ור"ל אפי' משלמין גדולים דאל"ה פשיטא הרי דנקי עדיף מגדול ושלם עדיף מנקי כדתנא פרוסה דגלוסקאות כו' ונהי דר"ה ס"ל דהתוספתא אתיא כת"ק דבצל דשלם עדיף מחשוב ולרי"ה נקי דחשיב עדיף משלם כמו דעדיף מגדול מ"מ א"א לומר דגדול עדיף משלם דא"כ תקשה נמי דהו"ל סברא הפוכה כמו שהקשו לפרש"י שכ"ל. ע"כ הוצרך ר"ת לפרש אם ירצה כו'. וא"ש נמי קו' השנייה דמניח פרוסה בתוך השלמים קאי על פרוסה דחטים. ולהכי מסקו וכן הלכה כר"י אף דאין דרכם לפסוק הלכה רק לפרש הש"ס. אך כתבו זה לפירושם לפי דלשון יוצא ידי שניהם דחוק לפרש על פרוסה דחטים דצ"ל כן לפיר"ת כמ"ש בד"ה מניח רק כפי' רש"י על פלוגתת ר"ה ורי"ו עז"כ דפשי' דהלכה כר' יוחנן וא"כ בלא"ה א"א לפרש דקאי ארישא וצ"ל דקאי אסיפא דחטים וכהס"ד דאתי כתנאי כנ"ל ביאור ד"ז אף שדבריהם סתומים:

ד"ה אבל כו' מברך על השלמין כו'. כתבו זה לר' יוחנן דמודה בפרוסה דחטים אבל במין אחד שלמה עדיף ולר"ה זה אינו דאיהו ס"ל דמעלת הגדול ושלם שוין דלא כהתוספתא דס"ל דשם הוא אליב' דת"ק דבצל כמ"ש בדיבור הקודם. ומש"כ בלשון פתיתים ושלמים דמשמע דשלם עדין אף מגדול ונקי. נ"ל דהוכיחו זה מהש"ס עם התוספתא דס"ל במין אחד שלם עדיף מנקי א"כ א"א לפרש הא דרי"ו מודה בחטים משום נקי רק משום דאקדמי' קרא דחשוב ונקט פרוסה לרבותא אפי' קטן ומ"מ מוכח גם בגדולה דוקא של חטים עדיף דאל"כ נתני נמי דמודה רי"ו בפתיתין נקיים דנקי עדיף וכעין פלוגתייהו. ובזה א"ש דעת המ"א (בסי' קסח ס"ק א') שכתב ובגמרא משמע כו' מקו' אחרונים רק דט"ס קצת וצ"ל שם ומיירי [אף[ בפתיתין גדולים ע"ש:

ד"ה כתנאי כו' ועוד פרש"י כו' וד"ה ומר סבר כו' והדין עם רש"י כו'. הרואה משתאה לדעת הצעת דבריהם זא"ז. גם מש"כ דר"ה לא קפיד אחשיבות ואשלמות חשיבות מאן דכר שמיה. ובפרט לפרש"י דחצי בצל חשוב מפני שהוא גדול הא ס"ל לר"ה דחשיבות דגדול עדיף. גם מש"כ ולפיר"ת נמי כו'. הקשה מהרש"א הא לפיר"ת דחשוב היינו שמוטעם יותר בלא"ה ל"ש זה לדר"ה והניח בקו' ונ"ל כוונתם עד"ז דק"ל לפרש"י דחצי בצל חשוב מפני שהוא גדול א"כ שפיר י"ל כתנאי על ר"ה ורי"ו בפתיתין גדולים דדמי ליה. לז"כ דהא חטים עדיף צ"ל משום דאקדמי' קרא ולא מטעם נקי דהא במין אחד כו'. והא דמדמה הש"ס לבצל צ"ל דהכי מדמי כו' כדכתבו בדיבור שאח"ז וצ"ל דמפרשי הך דחלבו במה שיש לו מעלה החשוב יותר ולפי זה הדין עם רש"י דלא רצה לפרש כתנאי אר"ה ור"י כיון דתנא במודה רי"ו פת חטים דוקא ש"מ דבמין אחד אף בנקי החשוב קמה פלוגתייהו וס"ל לר"ה אם ירצה כו' הרי דלא קפיד ר"ה אחשיבות ואשלמות ומאי כתנאי איכא מ"ס דחשוב עדיף ומ"ס שלמה עדיף אלא ודאי דכתנאי קאי על חטים דדמי לבצל דכתיב כל חלבו דמ"ס חשוב עדיף כו'. ועז"א ולר"ת נמי לא מצי קאי כתנאי לר"ה דלא חשיב מעלת השלם כל כך דהא ס"ל בשוין שלם עדיף אף מנקי רק אצל מעלה אחרת דגדול ס"ל ברצונו תליא ולא איזהו דעדיף טפי אלמא לא עדיף ליה חשוב (כצ"ל בתוס') ומאי כתנאי מר סבר חשוב עדיף ומ"ס שלמה עדיף א"ו דקאי אחטים דדמי לבצל מכל חלבו כנ"ל:

ד"ה מניח כו' והיינו [ידי[ שניהן דכיון כו' כצ"ל:

דף מ' ע"א גמרא אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הרב פאת השולחן דייק מכאן דג' תיבות לא הוי הפסק שאינו מעין ברכה דהוה שיעור סכ"ד להכי כפל זה טול ברוך טול ברוך הבא מלח הבא ליפתן דהוה ד' תיבות יותר מכדי דיבור שלום עליך רבי דאפ"ה לא הוה זה הפסק. ובזה השיג על פר"ת י"ד (סי"ט סק"ו ועל התב"ש שם) והיטב