ברכת ראש ברכות פט

תוס' ד"ה בצר כו' שלפניו מברך אפי' כו' כצ"ל אבל בברכה שלאחריו בעינן שיעור מלא לוגמיו כו' הצל"ח תמה מה ענין מלא לוגמיו לברכה אחרונה ובמס' עירובין נסתפקו בברכה אחרונה אם הוא בכזית או בכביצה כו', ע"ש. ודבריו תמוהין דשיעור כביצה הוא עצמו שיעור מלא לוגמיו ע"פ מש"כ תוס' פסחים (דף קז) דמלא לוגמיו פחות מרביעית והוא רוב רביעית ור"ל רוב הניכר וזהו שיעור שבועה, כביצה שהוא שני חלקי רביעית ע"ש וז"פ וע"ע ברא"ש פרק שלשה שאכלו ובמע"מ שם:

ד"ה מיא כו'. יש לחלק עי' ברא"ש. ובחי' ביארתי באורך השיטות למינהו וכתבתי שיטת התוס' ורמב"ם ורשב"א וש"פ דתלוי אם הוא דבר העומד לזה לבשל ע"ד לאכול עם המים אז המים כמותן דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי אף שלא היה דעתו לאוכלו דוקא אבל אם בשל לצורך גופו לבד לא וזה לא שייך אלא בירקות אבל בפירות לא שכיח אף ביבשים לא לכך עומדין מתחלת ברייתן. וכ"ה דין כבישה ודבר דבבישול רק לטעמא עבידי כשבת אף דנאכל חיין כמותן ולשיטת תר"י ורא"ש ומרדכי אם בישל או כבש ע"ד לאכול עם המים בין ירקות ובין פירות המים כמותן ודבר העומד לכך אפי' בישל לצורך המים לרפואה לבד כיון שרוב העולם מבשלין לאכילה המים כמותן אך אם מבשל לצורך גופן לבד כמו לביבות ולאקשין דהמים לשפוך קאי כ"ע מודו דהמים אינו כמותן ועל מי בישול עלי טיי"א פשיטא דמברך שהכל ודלא כהפמ"א ח"א (סי' צ"ה) לברך בפה"א. עוד בארתי דבר אמת בחי' לנזיר בשי' טעם כעיקר לענין ברכה אחרונה על טייא וקאפי ששותים מעט מעט ומפסיק בנתים יותר משיעור רביעית מ"מ אם לא שהה בשתיית רביעית יותר משיעור אכילת פרס והוא ד' ביצים צריך לברך בנ"ר. וכבר נסתפק המשל"מ וגם ראיתי כעת בס' קהלת יעקב דעתו שלא לברך אחרי' וכ"ד דחויין להמעיין בחדושי שם דכ"ד שעומד לכך לשתות מעט מעט דינו כאכילה גם לדעת הר"מ לשער בכא"פ וז"ב:

ד"ה פת צנומה כו'. הואיל ואית ביה תוריתא דנהמא כו'. כתבו זה לפי שהם פי' פת צנומה כפרש"י שנתנה לשרות במים או כבה"ג ושאר פוסקים שעירה עליהם מים רותחין בכלי שני ובפירורים דקים ודאי כשבא עליהם מים נימוק ונמחה ואין בו תואר לחם וצ"ל דמיירי בגדולות מעט אף שאי"ב כזית דבזה עדיין יש לו תואר לחם כשאין המים מתלבנים ולז"כ בפשי' היכי פליג על מסקנא דלעיל ובזה פרה תלונת הרא"ש על הר"ח לפי דגם הר"ח פי' פת צנומה שמחובר ע"י דבש או ד"א כדמוכח מפיר"ח לקמן (דף מב) במשנה שם דפרפרת הוא פח צנומה והתר"י הקשה שם מה פרפרת הוא זה ולמ"ש א"ש לפי שפת צנומה נעשה, ע"י חיבור ד"א למתוקי טעמא ולז"כ התוס' ג"כ בתירוצם מאחר שחביבה עליו ומ"מ שפיר הוכיח ופליגי דר"ח מדאמר צריך שתכלה משמע מזה דשלמה עדיף. אך התר"י ורא"ש פירשו דאיירי במפורר דק דק בלא מים ולא בעי תואר לחם כיון שלא נשתנה ע"י ד"א ול"ש ביה חביבות לזה כתבו בתי' בע"א דרב חייא בר אשי סבר כיון שבוצע ע"ד כן מקרי ג"כ שלמה ואולי לדינא לא פליגי. והנה מפי' בה"ג ובעהמא"ו ומרדכי מוכח דפת אינו מתבשל בכלי שני והאחרונים בא"ת (סי' שי"ח) לא הביאם ואף דשם יש להחמיר כמ"ש המ"א שם אבל לענין המוציא מוכח דבכ"ש לא יצא מתורת לחם ותימה על אהעו"ז (בסי' קס"ח) שכתב בשם תשובת רש"ך להיפך ע"ש:

ע"ב גמרא הביאו לפניו כו'. בחי' כתבתי באורך על (סי' קס"ח) בכל פרטיהם ועל"ק. רק לפרש דעת רש"י דמלבד קו' התוס' קשה מנ"ל דר"ה ס"ל דשלם אין לו מעלה כלל אף בשוין הא י"ל בפשי' דפליגי איזה עדיף. וגם כי זה סותר התוספתא שהביא התוספות דפרוסות דגלוסקאות ושלמה דבעל הבית מברך על השלמין. והנ"ל לשרש דעתו ע"פ מה דאיתא בשו"ע בשניהם ממון אחד מעלה דשלם עדיף אפי' נגד גדול ונקי. והנה עכצ"ל דרב הונא מיירי אף בפתיתין נקיים מדנקט הכל מודים בשל חטים דוקא מוכח דבמין אחד אף בנקי פליגי וגם צ"ל הא דהכריחו לפרש אם ירצה כו' זה הוא מהא דלא נקט ר"ה אמר פחיתין עדיף ור' יוחנן אמר שלמה עדיף כדנקט אח"כ מר סבר חשוב עדיף כו'. וגם הא דמסיק אח"כ וי"ש יוצא ידי שניהם משמע ליה דקאי על פלוגתת ר"ה ור"י כשי' הראשונים. ולפ"ז צ"ל דפליגי איזה עדיף דאל"כ יברך על השלמה ויוצא ידי כולם. לכן פי' דר"ה מיירי בפתיתין נקיים ושלם קיבר דרב הונא סבר דשוין הן והתוספתא שכ"ל מיירי בפרוסה קטנה מהשלם אז שלם עדיף וממילא שמעינן היכא דהפתיתין גדולים ונקיים בשני מעלות הפתיתין עדיף ובשל חטים נקט פרוסה להורות אף דיש להשלם שני מעלות שלם וגדול חטים עדיף. וה דאמר י"ש יוצא ידי שניהם מניח פרוסה כו' אף דקאי אפלוגתת ר"ה בפחותין מ"מ נקט לשון פרוסה לפי דמיירי בפרוסה גדולה ונקייה דפליגי ר"ה ור"י ובא להורות דלא על מעלת הגדול לבד יש לצאת ידי שמים אלא אם הוא נקי ג"כ דומיא דפרוסת חטים. וא"ש ג"כ מש"כ רש"י בד"ה אבל לא חצי בצל גדול שיש בו יותר מקטן שלם דלא נעלם ממנו מה שכתב התוס' דחצי בצל גדול מוטעם יותר כדמוכח ממשנה שם רק דק"ל הא בצל הו"ל מין אחד חביב או שלם וא"כ תקשי לר"ה מד"ה דר"ה ס"ל מברך על איזו שירצה ובבצל פליגי איזה עדיף לכן פירש הא דנקט ת"ק אבל לא חצי בצל גדול ר"ל אע"פ שיש בו יותר מהשלם דע"ז נקט לשון גדול להורות דיש להשלם מעלה אף נגד גדול וחביב וע"ז פליג ר"י דחצי בצל גדול עדיף ור"ל היכא שיש לו ב' מעלות עדיף משלם ופליגי כפלוגתת ר"ה ור"י לשיטת רש"י. והא דפרש"י כתנאי קאי על פרוסה של חטים היינו כיון דבדר"ה לא הזכיר פלוגתתן איזה עדיף רק אם ירצה כו' מן הסתם קאי על חטים. גם דיחוי הש"ס קאי ע"ז כמ"ש התוס' מכל חלבו. לכן פירש ג"כ בהס"ד דקאי על חטים מדחזינן דאף דכתיב כל לבו אפ"ה ס"ל לת"ק שלם עדיף ה"ה בחטים שלם עדיף. ומ"מ נזהר רש"י ליישב דעת ר"ה גם לס"ד דאתי' כר"י וא"ש הכל:

שם תני תנא כו' ובוצע ומברך. זה תמוה דהא מסקינן לעיל מברך ואח"כ בוצע ואף ר"ח לא ס"ל בוצע קודם וגם תיבת ומברך מיותר. ונ"ל דהאי תנא קאי על פרוסה של חטים (המוזכר בתוספתא עי' ברא"ש) דמברך על הפרוסה ובזה לכ"ע בעי ליבצע נמי על הפרוסה דחטים ולדעת התר"י על הפרוסה לבד ע"ש. ולפי דרצה להשמיענו דבוצע בפרוסה נקט האי לישנא דבוצע ומברך ולא כוון שיבצע לשנים דהא צריך לברך על יותר גדול כמ"ש המ"א (סי' קסז ס"ק ד') רק דר"ל שיבצע קצת ולא יפריד ויברך קודם גמר הבציעה וה"ט משום היסח הדעת כמ"ש התוד"ה והלכתא וכו' ובשלמה כתבו שם דיש נוהגין לברך קודם שיחתוך כדי שיהא שלם אבל בפרוסה כ"ע מודו דנכון לבצוע מעט מיהו בגי' הרי"ף ורא"ש אינו וא"ש:

שם ר' זירא הוה בצע אכולא שירותא. ערש"י. והרשב"א פי' דבצע שני הלחמים והקשה הצל"ח לפ"ז איך אמר אח"כ כיון דכל יומא כו' הא בכל יום אין מביאין לחם משנה ואכתי יאמרו אילו הי' לחם משנה היה בוצען כרעבתן ונ"ל דר"ז סובר דעיקר מצוה בלת"מ הוא לבצוע כל השנים וע"ז חייבוהו חכמים רק דפריך דל"ש לתקוני זה דמיחזי. כרעבתן. ע"ז א"ל כיון דכל יומא ליכא לחם משנה רק בשבת לא מיחזי כרעבתנותא רק לתקנת מצוה וא"ש. ונכון לחוש לפי' הרשב"א: