ברכת ראש ברכות פה

מי פירות אפי' בשלם ונו"ט ואף במידי דעומד לבשל כמו פלוימען יבשים אינו מברך על המרק בפה"ע. ולא דמי למי שלקות דעיקר גידולן להכי נעשה לאכול אותם ע"י בישול במרק אבל פירות עיקר גידולן לחיין הם עומדים. וראי' לזה דהא בירקות היכא שטובים מבושלים מחיין מברך על חיין שהכל ואילו בפירות קיי"ל (בסי' ר"ב) דכל האילנות משיוציאו מב"ע בפה"ע אף שהוא עדיין גרוע ועפיץ וממתקן ע"י בישול וע"כ צ"ל ה"ט דעיקר גידולן לחיין עבידי אבל לשי' הרא"ש שכ"ל י"ל היכא דבשל דבר שעומד לכך לא מקרי זיעה ודינן כמי שלקות וזש"כ הרא"ש לקמן ואפשר שאם בשל כו' מב"ע בפה"ע. ולזה ק"ל ע"ד הב"ח שכתב בפשי' דגם בפירות שדרכן לישלק מברך על מימיהן בפה"ע דז"א לשי' תוס' ורשב"א רק כדעת המ"א דבכל מי פירות המשקה אינו כמותו וג"ז קשה על הלבוש הביאו המ"א בפירות שרוב אכילתן ע"י בישול מברך על מימיהן בפה"ע הא לא עדיף זה מזתים וענבים כמ"ש לשיטת התוס' וע"כ פירות שאני דעיקרן לחיין נעשין אם לא היכא דנטעי להו הרבה אדעתא דבישול ובחי' כתבתי עוד ועת לקצר:

שם לישנא אחרינא כו'. צ"ב מאי איכא בין ל"ק לל"ב ונ"ל דהנ"מ אי בעינן שיהא מכוין לאכילה או די בזה שיהא ראוי לאכילה אף דמכוין לרפואה דללישנא קמא בעי שיהא מכוין לאכילה וללישנא ב' לא בעי כוונה רק דבעי דבר שלא יהא מוכח לרפואה כמו חושש בשיניו דלא יגמע חומץ דריש פרקין ערש"י שם לז"א הא הרפואה לא תלי בכוונה דאף דאיהו לאכילה מכוין הרפואה ממילא אתיא א"כ לא מוכח דלרפואה קעבד דאולי דעתו לאכילה ולפ"ז אפי' מכוין לרפואה שרי וע"ז מסיק וצריכא כו' דס"ד היכא דדעתו לרפואה לא בעי ברוכי קמ"ל דללישנא קמא דבעי שיכוין לאכילה א"כ י"ל הא דצריכא לדרב דלא יברך עליו במ"מ. וא"ש הגי' דצריכא לדרו"ש דקמ"ל בעבה אף דמכוין לרפוזה יברך במ"מ הס"ד:

שם כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש ורבי נחמיה סבר דמפיק משמע. עיי' בצל"ח שכתב הדבר יפוא למה שבקו רבנן קרא דפ' אמור (פ' כ"ב) דכתיב המוציא אתכם מארץ מצרים ור' נחמיה לא ימצא מענה ע"ז. ותי' רש"י ד"ה ור' נחמיה לא שייך ע"ז. גם בגליון הש"ס ציין על האי המוציא דמפיק משמע עיין עירובין (דף יט) וצ"ע וזה הוא כקו' הצל"ח דכ"ה מבואר שם אלא מעתה המוציא והמעלה דמפיק הוא אלא דאפיק כו' ע"ש. ואני אומר תרי גברי רברבי כרבנן לטעי בהאי מילתא דלפ"ד יותר קשה למה שבקי קראי מוקדמים בפ' עקב גופי' ורם לבבך ושכחת את ה' המוציאך מארץ מצרים וכמוהו הרבה שם. אבל באמת לא קשה מידי דהא מצינו ה"א הידיעה כמו הציפור השחוטה וכמוהו הרבה עצמו מספר האם נאמר דהה"א מהפך מעבר לעתיד ולהכי לא הביא קראי דהמוציאך. וכן מפ' אמור המוציא כו' דקאי על הקודם פן תשכח את ה' בפ' עקב. ומי הוא זה המוציאך כו'. וכן לא תחללו את שם ה' בפ' אמור ומי הוא זה המוציא כו'. וזה הוא ג"כ פי' ש"ס עירובין דה"ר דהפושעים דפשטו משמע והה"א הוא ה' הידיעה אותן אשר פשעו בי וע"ז ה"ר כמו המוציא והמעלה דאינו לשון הוה רק השורש הוא מוציא ומעלה והה"א הוא ה"א הידיעה אבל מקרא דהמוציא מים הביא שפיר דהכי כתיב שם ושכחת את ד' המוציאך מארץ מצרים גו' המוליכך במדבר הגדול והנורא גו' המוציא לך מים גו' וקחשיב הטובות שעשה עמהם ה' א"כ קאי זה על רישא דקרא המוליכך במדבר מקום אשר אין מים ואפ"ה מוציא לך מים מחלמיש דזה לבד שהוליכם במדבר אין זה טובה וא"כ הכי הו"ל לכתוב המוליכך במדבר גו' וצמאון אשר אין מים ומוציא לך מים גו' אלא ודאי דלשון המוציא גופי' לשעבר משמע ור' נחמיה יסבור כתי' רש"י שהוא לשון הוה ועתיד והביא ראי' מקרא דמסייע לי' וידעתם כי אני ה' המוציא וקאי אלהבא דל"ש לומר ה"א הידיעה דא"כ הו"ל השורש מוציא וזה ודאי לשעבר הוא ורבנן פירשו דגם זה הוא ה"א הידיעה לפי דקאי אחר שיוציא אותם אז וידעתם כי אני ה' הוא מוציא אתכם גו' וז"ב:

רש"י ד"ה טרימא מהו פירש"י שם טרימא כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק והתה"ד הובא בש"ע (סי ר"ב) הוציא מפי' דאם הוא מרוסק אימ"ב בפה"ע ודלא כהרמב"ם. והאחרונים תמהו ע"ז וכתב הע"ז דרש"י מפרש שם טרימא דכ"ה ולדינא מודה להר"ם ובאמת כן מוכח מהרבה סוגיות וכמ"ש בחי' מ"מ לשון רש"י טעמא בעי והנ"ל בכוונתו ענין חדש הניחו לי רבותינו להתגדר דרש"י היכרח לפרש דשם ערימא דהוא חשילתא הוא דבר שאינו מרוסק כביעי חשילתא דחולין (דף צג) דר"ל שאינו מרוסק ומחובר מעט ומ"מ דינא דכל חד כנחזי ליה דהנה לקמן בליפתא דפרמינהו פרימא זוטא ס"ל לר"ז לברך שהכל דגריעותא היא ומסיק למחוקי עביד וכמו כן כתבתי בר"פ בסוגיא דקמחי דחיטי דכל שנשתנה תודר פרי ממנו והיינו שנעתן עד אשר דק אזיל ליה שם פרי וכשמן זית שם מ"מ אם עביד למתוקי ולית לי' עילויא אחריני הו"ל אישתני לעילויא ולא אבד ברכתו. וכ"ז לענין ברכה משא"כ בתרומה דתנן בפי"א דתרומות מ"ג כל הפירות אינן משנין אותן מברייתן ועיין בר"מ (פי"א דתרומות ד"ג. ובפ"ה מה"ש ויובל ד"ג) רק לדבר שעומד לכך לא אזיל שם פרי וכמ"ש בסוגי' דליפתא מזה וראי' ממרור דנקת בכסף מעשר דבעי פרי וכן מזרע גרגיר עירובין (דף כח) אכמ"ל אבל משום עילוי אף דחפץ בו אסור לשנות. ולזה נ"ל דבתרומה אסור לעשות מרוסק כעין עיסה דלא מיקרי פירי ולז"כ רש"י שם טרימא אינו מרוסק משום תמרי של תרומה דמותר לעשות מהן ערימא מיירי דוקא כה"ג. והא דאר"א ואסור לעשות מהן שכר ולא אשמועינן במרוסק כקו' הע"ז. לא קשה מידי דאדרבה בזה אשמועינן רבותא יותר אף דעומד לעילוי זה כדאי' בפסחים (דף קיג) תמרי בחלוזך לבי סודנא רהיט אפ"ה אסור כיון דזה הוה שינוי גמור דשם שתיי' עלי' אבל לברכה אף בשינוי פרי אם זה הוא עילויא דידי' אפי' במרוסק לא נשתנה ברכתו דאפי' במי פירות ששלקו דעת הרא"ש דיברך על המים בפה"ע וכ"ש במרוסקים. וכ"מ נמי דעת הרמב"ם דבפ"ג (מה' ברכות) כתב תמרים שנתמעכו כעין עיסה מברך בפה"ע וזה טרימא דסוגיין ובפי"א (מה' תרומות ד"ב) כתב תמרים של תרומה מותר לקבצן ולחבצן כעיגולי דבילה וחיבוץ הוא לשון דיבוק וחיבור ועיי' רש"י ביצה (דף ג' ע"ב) ד"ה ליטרא קציעות וזה פי' על טרימא דתרומה בסוגי' הרי חזינן דגם הר"מ שינה פירושו מהכא להתם וש"מ כדכתיבנא וז"ב:

ע"ב גמרא קתני דומיא דפת מה פת שנשתנה ע"י האור אף ירקות כו' זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בפה"א איכא למידק בה טובי (א) קו' התוס' דלא הוי דומי' דפת דאישתני לעילוי ובשלקות לא בעי לכ"ע אף לר"ח שישתנה לעילוי רק שלא יגרע בבישול ובזה נסתר מש"כ המרש"א ע"ש. (ב) קשה למה האריך בלשון שנשתנה ע"י האור ולא אמר בקיצור מה פת דבשל וכ"ה בירושלמי ופת לאו שלוק הוא אף ירק דבשל. (ג) ויו"ק הא האי דינא אי במילתייהו קיימא או לאו הוא נמי בפירות כדאי' בסוגיין א"כ יותר הו"ל למידק מרישא גופי' דתנא על פירות הארץ אומר בפה"א חוץ מן הפת קתני פירות דומיא דפת כו' וכה"ג דייק הירושלמי גבי פירות הארץ דמברך על שמן זית בפה"ע מדתנא חוץ מן היין ויין לאו שחוק הוא. והנ"ל מזה סייעתא להרי"ף דסובר דגם תומי וכרתי בבשלן מב"ע בפה"א דזה רצה אביי למידק ממתני' דבכל שלקות אף אותן דאישתני לגריעותא במלתייהו קיימי