ברכת ראש ברכות פד

דפורכן לסלתן בשאינו נדבק כמ"ש לקמן וכ"ה בהדיא בירושלמי. אבל לרב יוסף דס"ל בחביצה שאי"ב כזית אפי' תואר לחם לא מהני א"כ ה"ה בלא נדבק תואר לחם לא מהני ולהכי הקדימו אביי לשאול אלא מעתה כו' דלכאורה הוא למותר דהו"ל להקשות מהא דליקט ומה גם לפי' התוס' הא דליקט לא מיירי במנחות דפורכן לר' ישמעאל אלא ודאי דבא לברר דבריו שלא לדחות דלקט שאני דמיירי בלא חביצה ויש בו תואר לחם לזה א"ל לדידך ע"כ סברת דפחות מכזית מוציא מדין לחם אף שניכר שבא מלחם ולא אתי' הברייתא דס"ל נטלן לאכלן מברך המוציא כרי"ש דס"ל דמחזירן לסלתן וקשה מליקט כו'. (ב) אך הא קשיא דא"כ למה נקט ר"י דינו בחביצה שאי"ב כזית לישמעינן רבותא יותר אפילו פירורין אין מב"ע המוציא ואי"ל משום רישא נקט לאשמועינן ביש בו כזית גם בחביצה מב"ע המוציא אדרבה שם יו"ק אדשמעינן בחביצה לישמעינן אפי' בבישול ביש בו כזית אינו מוציא מדין לחם כדמפרש בירושלמי הא דהפרוסות קיימות ועכצ"ל משום סיפא נקט וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה לישמעינן אפי' בפירורין. ונ"ל דר"י אשמועינן יוסר דבותא בחביצה דנדבק זה לזה עד דמיחזי ככזית ויותר זה לא חשיבא ועיקר תליא בהפירורין אי אית ביה כזית או לא ולהכי לא אקשי ליה אביי תיכף מהא דליקט דאולי יחלק בין דבוק לפרור אך אחר דשמע מרב יוסף דה"ר ממנחות דמב"ע המוציא ותני עלה וכולן פותתן כזתים וס"ל לר"י דה"ט דפירורין שאי"ב כזית נפק מתורת פת דהא בכתוב לא נרמז שיעור זית רק כדדרשינן התם אותה לפתיתים ולא פתיתה לפתיתים רק דבעי שיהיה על הפתיתין שם פת כלשון הכתוב פתות אותה פתים וא"ש הגי' ותני עלה ולא מהמשנה כפרש"י לפי דמשמע שזה נ"ט כמ"ש. ומה דאיתא במנחות (דף יח) מאי פתין מרובות שריבה בפתיתים נ"ל דזהו למאי דקיי"ל כרב ששת אבל ר"י ס"ל כאיבעית אימא דשם. ונ"ל ליישב בזה דקדוק נכון דלפירש"י דה"ר על דין כזית מברך המוציא היה ראוי להביא מקודם הא דתנן דפותתן כזיתים ותניא נטלן לאוכלן מברך המוציא ועל מה שינה הסדר ולמש"כ י"ל דה"ט דלא נימא במנחות דנטגן בשמן אין בו דין לחם וצ"ל טעם אחר הא דפותתן כזיתים להכי הביא מקודם הברייתא דגם במנחות מברך המוציא ותנן דפותתן כזיתים לזה צ"ל דה"ט משום דבפחות לא מיקרי שם פת. ואף די"ל דש"ה דנטגן להכי בעי כזית מ"מ לשיטת התוס' בלא"ה צ"ל דס"ל דטיגון לא דמי לבישול רק דה"ר דהשמן לא מפקי מלחם עתוס' פסחים (דף לז ע"ב) ומה שכתבתי ברש"י ד"ה ותני וכדי שלא נימא דרי"ש ס"ל אף באו"ב כזית מקרי לחם ואתי הא דליקט כרי"ש להכי בירר אביי לדעתך דה"ט דבעי תורת פת ולרי"ש לא איכפת ליה בזה להכי ס"ל דפורכן לסלתן וא"כ קשיא מליקט. כן נראה לי לבור שי' הראשונים:

דף לח ע"א גמרא האי דובשא דתמרי מב"ע שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא. ר"ל שאין המשקה חלק מהפרי לחול עליו שם פרי רק הוא זיעת הפרי כמו שביאר מהרי"ט שברי"ף. עוי"ל עפ"י מש"כ הרא"ש בסוגיא דשלקות דמי פירות לא דמי למי שלקות דאין טעם הפרי במשקין ולזה קרי ליה זיעה ומיושב קו' התוס' פסחים (דף כד ע"ב) תוס' ד"ה אלא הכא הא טעם כעיקר דאורייתא גם קו' חי' רשב"א מחומץ סיתוניות הא עומד לכך ואמאי קרי ליה זיעה ואזיל לשי' שכתב הא דמי פירות אינו דומה לשלקות לפי שאינו עומד לזה אבל להרא"ש א"ש. אך יש להבין הא דאמר הש"ס כמאן כר"י דמי פירות אינו תרומה הא ר"י אית ליה בחולין (דף קכ) הטעם דדון מינה ואוקי באתרה ומקרא יליף לה. וראיתי בחי' רשב"א שכתב דדרשינן טעמא דלהכי אינו חשוב משקין משום דזיעה הוא והא גופי' טעמא בעי מנ"ל לדרוש טעמא דקרא. ונ"ל דע"כ צ"ל דר"י ס"ל מסברא ה"ע דזיעה דאל"ה רק משום ה"ט לחוד דאוקי באתרה למה ס"ל לר"י גבי בכורים וערלה נמי מי פירות אינן כמותן חוץ מזתים וענבים ואי' בחולין שם דה"ט דהדר גמר ביכורים מתרומה וערלה מבכורים לימא בכ"ד אוקי באתרה דבתרומה דכתיב תירוש ויצהר הני אין מידי אחרינא לא ובכורים דמרבינן מתביא אפי' משקה נרבי כל ז' מינים וכן בערלה בכל דבר דמשקה היוצא מהן כמותן. א"ו צ"ל דס"ל לר"י סברת חוץ דזיעה היא ולא חשיבה משקה רק אי הו"א כר"א דס"ל דון מינה ומינה א"כ ע"כ אפקי' רחמנא מסברת חוץ להכי צ"ל דס"ל אוקי באתרה ולהכי יליף מינה לבכורים וערלה דמי פירות אינן כמותן. ועדיין צ"ב ל"ל למר בר רב אשי לומר ה"ט דזיעה הא בלא זה מוכח מר"י דמי פירות אינן כמותן. והנ"ל בזה עם מה שיש לדקדק עד למה נקט מבר"א בדובשא דתמרי הא זהו בכל מיני פירות ואי"ל דאשמועינן אפי' דבש הזב מאליו ערא"ש זה אינו מוכח מר' יהושע. ולזה נ"ל דלהכי אסיק ה"ט דזיעה לפי די"ל ט"א דס"ל לר"י מסברא מי פירות אינן כמותן משים דאינו עומד לכך כמ"ש הרשב"א והו"ל שלא כדרך אכילתן וזו היא סברת ר"ז בפסחים (דף כ"ד ע"ב) ומט"ז היה ראוי לברך עכ"פ בפה"א לינחת חד דרגא כמ"ש הג"א ודמי לבוסר וקפריסין דר"פ (דלא אמרינן בזית מליח שהכל אלא משום דלאו במילתייהו קיימי והו"ל כד"א) ובפרט בדבש ה״ב מאליו דעומד לכך ושיבחו קרא ארץ זבת חלב ודבש היה ראוי לב"ע בפה"ע לז"א ה"ט דזיעה וכדס"ל אביי בפסחים שם והו"ל כדבר אחר שאינו מין פרי ומב"ע שהכל וע"ז ה"ר להאי טעמא מתרומה ולא מערלה כבפסחים שם לפי דנקט בה דבש תמרים וחומץ סתוניות אף דעומד לזה מ"מ פטור וע"כ מה"ט דזיעה אינו כמותן ומיושב קו' הצל"ח ע"ש. ולמ"ש מיושב נמי קו' תוס' פסחים שם ל"ל לאביי לומר ה"ע דזיעה הא יליף ערלה מבכורים. דזה אינו לפי דמזה היה חיליה דר"ז דעכצ"ל איזה סברת חוץ לר"י דמי פירות אינן כמותן דאל"כ היל"ל גם בערלה אוקי באתרה לזה סבר דה"ט משום דהו"ל שלא כדרך הנאתן. וע"ז השיב אביי דלא כ"ה דאי אשמועינן פירא כו' רק הסברא הוא דמי"פ הו"ל זיעה וא"ש. ולמש"כ טעם דזיעה עפ"י דברי הרא"ש דאין טעם הפרי במשקין א"כ בזתים וענבים דעיקר פרי הוא השמן והיין מסברא י"ל בהו דמשקין כמותן וזוהי כוונת הרא"ש (סי' ג') מש"כ על קו' ר"א ממיץ דבערלה ובכורים אי לא הוה כתיב בהו אכילה הו"א בלא קרא שמשקין היוצא מהן כמותן ור"ל בזתים וענבים דוקא דאיירי בהו ע"ש. וע"ז ה"ר מחלב ושרצים דצריך קרא להמחה וגמעו דגם בהו ל"ש ה"ט דזיעה דהא המחה גוף האיסור א"כ מסברא הוה משקין כמותן אי לאו משום דכתיב בהו אכילה כ"ז לשי' הרא"ש. (ב) אבל התוס' פסחים שם י"ל שיטה אחרת דגם בזתים וענבים י"ל דמשקין היו"מ אינן כמותן משום דהו"ל זיעה. ונ"ל דס"ל כפי' הא' שכ"ל דלא שייך לקרוא על המשקין שם פרי ולהכי היכא דכתיב פרי אין המשקין בכלל וז"נ גם ד' רש"י וכ"כ הרשב"א בחולין (דף קכ) ולשיטתם בדבר דלא נאמר בי לשון פרי רק לשון אכילה כמו הקדש וטבל וכי"ב גם משקה בכלל. וכ"מ מתוס' חולין דף קכ ע"ב) ד"ה הביא והא דיליף הני משרצים הוא לע"א להמחה וגמעו מתוס' שם ד"ה לרבות והא דלמד מבכורים לשתייה אף דבל"ז נכלל באכילה א"ש לפי' התוס' שם דלא נשאר למילף רק לכלאים וביה לא כתיב אכילה זוהי שיטת התוס'. (ג) ועפ"י האמור יש לדון בדיני ברכות דלשי' התוס' דאפילו זתים וענבים דעומד למשקה אי לאו דגלי בהו קרא לא הוה עליהם שם פרי לפ"ז י"ל בשאר