ברכת ראש ברכות פג

שם טריתא פטורה מן החלה (א') בשו"ע (סי' קסח סי"ד) כתב הב"י טריתא מב"ע במ"מ ומעין שלש אפי' קובע סעודתו עליו והמ"א שם כתב. דצ"ל כמ"ש הטור דבטריתא מהני קביעות לברכת המוציא אף דלא מקרי לחם לחלה. ונפלאתי ע"ז כיון דלא מקרי לחם לחלה בלישה ובאפייה איך יברך עליו המוציא לחם הא מבואר בירושלמי וכה"פ דדין המוציא כדין חלה. ואף לד' תר"י שהביא הב"י (בסעיף יג) שם דאימ"ב המוציא אע"ג דנתחייב בחלה התם היינו טעמא דחלה בעיסה תליא ולהמוציא בעי תואר פת אבל מה שלא מקרי לחם לדין חלה לא מקרי ג"כ לחם לדין המוציא. ומה שה"ר שם ממי פירות לד' הרא"ש דפטורה מחלה ומב"ע המוציא הן לו יהי כדבריו יש לחלק דבמי פירות ה"ט דאינו חיבור לשויה גלגול עיסה אבל להמוציא כיון דצורת פת עליו מב"ע המוציא. אבל באמת בעניותי לא אדע אנה מצא דבמי פירות מב"ע המוציא דנ"ל פשוט להרא"ש לא מקרי לחם לחלה ולהמוציא ואין לה"ר מתוס' ביצה (דף טז) דס"ל על אובליא"ש ממי ביצים מברך המוציא די"ל דס"ל כהרשב"א דמי פירות חייב בחלה. עוי"ל דאיירי בביצים עם מים וכצ"ל בד' האגור הובא באהעו"ז שם דלחמניות דלקמן (דף מב) לפירש"י הוא הנילוש בבצים והרא"ש חולק ע"ז דמב"ע המוציא ומיירי בבצים עם מים אבל בבצים לבד לשי' אפי' קביעת סעודה לא מהני. גם מש"כ המ"א להגיה ברי"ו ולכוין כדעתו לא נראה. דקשה מאי שייטיה דרי"ו לכתוב ד"ז בהל' המוציא הלא דרכו להביא כל דין ודין אל מקומו השערה אלא ודאי שהביא זה לראיה לדין המוציא וכצ"ל טרוקנין מברך במ"מ ואי קבעי עליו מברך המוציא דהוי כדבר שסופו עיסה שחייב בחלה אבל טריתא פטור מחלה ומברך במ"מ דהוי כדבר שתחילתו וסופו סופגנין שפטור מחלה ומברך במ"מ וז"ב ומוכח כהב"י דזה בזה תליא. וגם בטור הוא ט"ס דלדעת המ"א עדיין לא פלט הטור מדוע כתב בטרוקנין בסתם דמברך המוציא ולא כתב דמיירי בקבע כלשון הרא"ש. עו"ק לדעת המ"א דין זה דטריתא הוא נמי בנהמ' דהנדקי (דסעי' טז) דהוה נמי פי' דטריתא והיה לו להטור לכתוב האי אם קבע עליו בסו"ד אחר דין דנהמא דהנדקי. אלא ודאי דט"ס הוא והאי אם קבע שכתב אחר טריתא מקומו צ"ל אחר דין טרוקנין דכ"ה ברא"ש וז"ל והאי כובא דארעא (והוא טרוקנין שבש"ס) אי קבע עליו מברך המוציא ומשמע בטריתא לא מהני קביעות. (ב) וראיתי בב"ח דס"ל כהמ"א וכתב בע"א דהעור ס"ל כגי' הרי"ף דטריתא פטורה מחלה ואפ"ה כתב והאי טריתא דארעא מברך במ"מ ואי קבע עליו מברך המוציא וכ"ד הר"מ תלמידו ע"ש. וד"ז לא ניתן להאמר בדעת הטור שיעלים דעת הרא"ש אביו וגם דבריו דחוי מעיקרו דדעת הרמב"ם מבואר להיפך שכתב (בפ"ג מה"ב) עיסה שנאפת בקרקע כו' מברך במ"מ ואי קבע עליו מברך המוציא ובפ"ו מה' ביכורים כתב עיסה שנאפת בקרקע חייב בחלה וזהו כובא דארעא ומדברי התלמיד תבין דעת רבו הרי"ף דמש"כ והא טריתא דארעא כו' אין זה תרימטא דלעיל מינה דשם הביא הש"ס והרי"ף כמה פירושים והאי טריתא דארעא מקרי וזה כובא דארעא לגי' הש"ס שאופין אותה בקרקע וגם בירושלמי קורא אותה טרימתא והא ראיה דלא הביא הרי"ף עוד הדין דכובא דארעא. ואל תקשה ס"ס למה לא כתב הרי"ף הדין בטריתא דארעא דחייב בחלה לפי דלא איירי כאן בדין חלה רק בדין ברכות. והא דהביא טריתא דלעיל דפטורה מחלה זהו למילף מינה דכ"ש דלא מקרי לחם להמוציא אבל מחיוב חלה אין ראי' להמוציא דפת כסנין חייב בחלה וחלוק לדין המוציא או קבע עליו או לא. וצע"ג על הב"ח שכתב דאביי ור"י בש"ס איירי בטריתא דפטורה מח"ה אפי' אם יאמר לחלק בין חיוב חלה להמוציא מ"מ לא שייך בי' הא דמסיק ואדם יי"ח בפסח דלחם עוני קרינן בי' והא בפסחים (דף לא) יליף לחם עוני מלחם חלה ואי לא איקרי לחם לחלה ה"ה דלא מקרי לחם לצאת י"ח בפסח. (ג) גם אין לטעות מלשון התר"י שכתב בטריתא דארעא שאין עושין אותו עבה לפיכך אימב"ע המוציא ואינו חייב בחלה ואי קבע עליו מברך המוציא משמע לכאו' אף דאי"ח בחלה מהני קביעת סעודה לדין המוציא דבלא"ה לשון התר"י צ"ב במש"כ לדעת רש"י צ"ל שהפרש יש בין טריתא דארעא לטריתא דלעיל שזו עשויה בקרקע ואין עושין עבה לפיכך כו' מאי ק"ל לפרש"י אי נימא בעבה דחייב בחלה ומ"מ בלא קבע מברך במ"מ דומיא דפת כסנין. ועוד הא כתב לעיל מינה דגם לפרש"י א"ש הגי' פטורה מחלה לפי שאינו נעשה לאכילת קבע. וצ"ל דע"כ אמר זה לעיל גם לפירש"י מיירי בעבה ואפ"ה פטורה מחלה זהו קודם שהביא דעת ר"ת אבל אח"ז הביא דעת ר"ת והסכים בזה דחלה בלישה תליא אף שסופו ע"ד סופגנין וגם הביא דעת ר"י דהמוציא בדין חלה תליא דכל דבר שפטור מחלה פטור מהמוציא וה"ה דבר שחייב בחלה מב"ע המוציא אם לא שרככו ע"י משקה בבישול ועיגון א"כ אי נימא בפרש"י דטריתא דלעיל מיירי בגלגול טבה עכצ"ל דגרס חייבת בחלה וה"ה דמב"ע המוציא, אף בלא קבע עליו. לז"א שע"י שאופין אותה בקרקע אין עושין אותו עבה כבכירה ולא נתחייבה בחלה בלישה ולהכי מהני לב"ע במ"מ בלא קבע. ומ"מ צ"ל דמקרי לחם ע"י אפייה לחלה ולהמוציא כיון שאור מהלך תחתיו כדאי' בתוס'. וכה"ג כתב התר"י בלחמניות לקמן (דף מב) דאיירי בבלילתו רכה דלהכי אשמועינן בקבע עליו מברך המוציא. ואין לה"ר מפי' רה"ג שהביא התר"י שם בטריתא דלעיל דמיירי ברכה ולהכי פטורה מחלה והקשה תר"י מאי קמ"ל ותי' דאשמועינן כמ"ד זה וזה לפטור ושם משמע דלפי' רה"ג הוי האי טריתא דארטא כטריתא דלעיל דפטורה מחלה ואפ"ה אי קבע עליו מב"ע המוציא דז"א רק דר"ל לפי רה"ג הוי האי טריתא כטריתא דלעיל בבלילתו רכה דלא נתחייב בחלה מ"מ נשתנה דינו דלעיל תנא דפטורה מחלה. עז"כ דס"ל זה וזה לפטור אפי' נאפה אח"כ. אך אנן דקיי"ל כמ"ד לחיוב כשתחלתו עיסה או בסופו ולהכי לא כתב בזה דין פטור חלה רק דין המוציא לאשמועינן אף שנעשה תחלה בלילתו רכה מ"מ סופו לחם ומהני קבע עליו להמוציא וה"ה לחיוב חלה יעוש"ה דז"ב, אך בעיקר דברי התר"י גי' משובשת נזדמן לו בפירש"י ולגי' רש"י שלפנינו א"ש בפשי' ועיין והך טריתא דארעא שכתב הרי"ף הוא ניהו כובא דארעא דתורת לחם עליו לחלה ולהמוציא אבל דבר דלא מקרי לחם כלל לחלה כהנך ג' דברים דחשב הש"ס באיכא דאמרי וכן דבר דתחילה וסוף סופגנין נ"ל פשוט דלא מקרי לחם להמוציא אף בקבע עליו וכהב"י וע"ע לקמן (דף מא ע"ב) מש"ש:

תוס' ד"ה חביצא כו'. לכך נ"ל חביצה היינו פירורין הנדבקין ע"י מרק כו'. וכ"ה בתר"י ורא"ש. ודבריהם צ"ב דאכתי קשה מה מדמה הא דליקט דמיירי שאינו נדבק ובאמת לא דמי אהדדי כדכתב התר"י בחילוק הג' היכא שאינו מבושל ולא מחובר אלא שהוא מפורר דק דק אע"פ שאי"ב תואר לחם מב"ע המוציא ואילו בחביצה שאי"ב כזית בעי תואר לחם. ונ"ל הא דס"ל להתר"י בפירורים דקים בלא חיבור מברכין עליו המוציא זהו להמסקנא דס"ל כר"ש דבחביצה פחות מכזית אינו יוצא מתורת לחם רק דבעי תואר לחם א"כ בלא נדבק כיון שניכר שנתפרר מלחם אינו יוצא מתורת לחם ובנדבק דמחזי כתבשיל בעי תואר לחם. ונ"ל דיצא לו זה מדברי אביי דאמר אלא מעתה לתנא דר' ישמעאל דאמר פורכן עד שמחזירן לסלתן ה"נ כו' משמע דלר"ש נשאר סברת אביי דהא דנטלן לאכלן מברך המוציא אתיא גם לר' ישמעאל