ברכת ראש ברכות פ

יוכשר יותר להחולה אם השקדים או הקמח שעושה מזה מאכל רך להחולה יש לספק מה לברך וטוב לגמעו בתוך הסעודה. ומה שדייקו כאן בלשונם לאחר ברכת המוציא ולא כ"כ בכה"ג לקמן בכוסס חטה נ"ל דכוונו ליישב הקו' הנדפס בגליון הש"ס הא שקדים תוך הסעודה טעון ברכה וסיים בצ"ע להכי דייקו בזה לאחר ברכת המוציא ור"ל שיהא דעתו עליו בברכת המוציא לקבוע סעודה עליו והפת פוטרתן וג"ז הוא דלא כפי' הע"ז שם. ובזה מיושב ג"כ פסקי השו"ע ועיין:

דף לז ע"א גמרא לאפוקי אורז ודוחן ואסיקנא בתיובתא. (א) כתב רב אלפס אבל פת דוחן מב"ע שהכל. וכ"כ הרמב"ם ועיי' בתוס' והבאים אחריהם תמהו מאוד כיון דאסיקנא דלא כרו"ש א"כ אתי הברייתא דתני פת אורז ודוחן מב"ע כמעשה קדרה ממש כפשטה עיי' בחי' הרשב"א ותר"י וברא"ש ולא מצאו מענה כי גם מה שיש להביא קצת ראי' להרי"ף מברייתא דכוסס דתנא אורז לבד דחי הרא"ש דבא לאפוקי מריב"נ ע"ש. והאחרונים חיזקו דבריו דעכצ"ל כן דהא להס"ד דש"ס דהברייתא אתי' כר"ג הא ר"ג ס"ל בהדיא גם בדוחן כן מעין שלש ועכצ"ל דהא דנקט בברייתא אורז לבד אתא לאפוקי וריב"נ א"כ נימא ג"כ לפי האמת כן והניחו בצ"ע, ומצאתי ליישב פסקי ראשונים בדברים ברורים כקלורין לעינים ומקום הניחו לי רבותינו להתגדר בו לברר דממקום דק"ל משם הוי סייעתיה דיש עוד לדקדק עמ"ש הרי"ף באורז לאחריו בורא נפשות רבות דקיי"ל כל לבסוף ולא כלום מברך בורא נפשות רבות וכ"כ רש"י והרא"ש דלמה אמר הש"ס בסוף הסוגיא תני ולבסוף ולא כלום לימא דתני ברכה אחת והיינו בנ"ר ולמחוק רק הני תיבות מעין שלש, ואי"ל דבנ"ר מקרי ולא כלום כפירש"י דהא הש"ס דחי לעיל מברך תחלה וסוף דר"ל לבסוף בורא נפשות רבות הרי ברכה מיקרי אלא ודאי צ"ל דסובר הש"ס כיון דנקטו חכמים בברייתא דזה הכלל ולא כלום לגמרי משמע דאימ"ב ולהכי הגיה גם בברייתא דהכוסס ולא כלום. ורש"י והרשב"א בתשו' הובא בש"ג דחקו עצמם בהא דנקט ולא כלום ואינו מתיישב. עו"ק מה דדחי הש"ס כמעשה קדרה דמב"ע תחילה וסוף ולא כמעשה קדרה ממש רק שהכל ובנ"ר למה תלי זה במע"ק נימא בפשיטות מברכין עליו תחלה וסוף (ב) אך האמת יורה דרכו אחרי נשיקות עפרי רבותינו ז"ל דאגב שיטפייהו רהיט להו ש"ס ירושלמי בפרקין דתנא שם ברייתא דפליגי ר"ג ורבנן בכ"ד שאינו מז' מינים ולא מין דגן דר"ג סובר מברך לאחריו וחכ"א דאימ"ב לאחריו כלום ולא נקט שם אורז ודוחן ואיתא שם דהא דאמר רב יצחק בר אבדימי משום רבי דמברך על מיני בשר בנ"ר וכן שאר אמוראי דשם דברכו לאחריו דסברי כר"ג ולזה לא מצינו במתני' שום ברכה לאחריו אלא בז' מינים רק רבי ושאר אמוראים נהגו כד"ג וכדאי' לקמן (דף מד ע"ב) ר' יצחק בר אבדימי משום רבינו על הביעא וקופרא לבסוף בנ"ר וכהיר שלמי דס"ל רק על מיני בשר מברך בסוף ור"י הוסיף כל מיני דזייני לבד מים ורב פפא הוסיף אפי' מיא. ובזה מבואר בפשי' הש"ס לקמן (דף לח ע"ב) אי אמרת בשלמא שלקות במלתייהו קיימי מתחלה מברך עליו בורא פה"ע ולבסוף מעין שלש אא"א לאו במלתייהו קיימי בשלמא מתחזה מברך עליו בנ"ר אלא לבסוף מאי מברך. דלכאורה תמיה מאי ק"ל אטו לא ידע מברכת בנ"ר, וגם למה מתרץ דלמא בנ"ר כו' שמא ס"ד. גם למה האריך בברכה ומסיק על כל מה שברא. ולמ"ש א"ש דלפי דחכמים לא ס"ל כלל לברך לאחריו וגם ר' יוחנן גופיה משמע דלא ס"י ברכת בנ"ר דאיתא בירושלמי בכטין עובדא זו שהובא בתוס' ד"ה בצר דרי"ו אכל זיתא ובירך עליו תחו"ם והוה רחב"א מסתכל ביה אמר מה הדין בבלאה מסתכל לית ליה כל שהוא ממין ז' טעון ברכה תחו"ס כו' משמע דוקא מין ז' ורבי הוה ס"ל מיני נפשות דוקא ומברך בנ"ר ותו לא רק ר"ע דס"ל על מיא מתחלה בנ"ר אסיק נמי במתני' לקמן (דף מד) תיבת וחסרונן ולהכי ק"ל כיון דלאו במלתייהו קיימי אזדא ליה חשיבות של ז' מינים והוה ליה ככל דבר שאין טעון ברכה בסוף ומשני דלמא בנ"ר כו' ור"ל דלמא סבר כאינך אמוראי דנהגו כר"ג ולזה מסיים הך על כל מה שברא דלשאר אמוראי דברכו על כל דבר מסיימי נמי הני תיבות על כל מה שברא וכמ"ש עוד לקמן מזה ובזה יבואר לשון הרי"ף שכתב וקיי"ל כל לבסוף ולא כלום בנ"ר. ור"ל אף דרבנן דאמרו ולא כלום לגמרי משמע שאימ"ב כלל לאחריו מיהו אנן קיי"ל כשאר אמוראי דנהגו לברך לאחריו בנ"ר כדאי' בסוף פרקין. וא"ש נמי מה דדחי הש"ס כמעשה קדרה דמברכי' עליו תחלה וסוף ולא כמעשה קדרה דאילו כו' דתלי במעשה קדרה לפי דס"ל דעל כ"ד אימ"ב לאחריו רק בפת אורז ודוחן דמי הש"ס די"ל דזה עדיף ומברך ע"ז ג"כ ברכה בסוף בנ"ר ומסיק נמי ע"כ מה שברא וכמ"ש וכ"ז בס"ד אבל במסקנא דהביא הש"ס ברייתא דזה הכלל דחכמים סברי גם בפת אורז ודוחן לאחריו ולא כלום עכצ"ל ברייתא דהביא כו' מב"ע תחו"ס אתיא כר"ג וגם לדידיה צ"ל כמעשה קדרה דמברך תחו"ס ולא כמעשה קדרה ממש דאילו במט"ק מברך לבסוף שלש ברכות ובפת אורז ודוחן מעין שלש. או י"ל כמעשה קדרה שלא אכל כדי שביעה דמודה ר"ג דמברך מעין שלש דגם בלחם אינו מה"ת רק שהחמירו עד כזית, וי"ל במע"ק לא החמירו ועמש"כ בזה בתד"ה נתן ר"ג וכיון דזה מוכרח למה הקשו מברייתא דהביאו דתנא פת אורז ודוחן להרי"ף הא לר"ג גם הרי"ף מודה דדוחן שוה לאורז כדאמר ר"ג בהדי' בברייתא דזה הכלל ומה זה ראיה לרבנן דדוחן חשוב כאורז לבמ"מ דהם לא מדכרי אלא אורז לברכה תחלה לבמ"מ ובאמת משמע מהרא"ש דלא גרס הני תיבות תחלה וסוף רק דהש"ס דחי זה דר"ל כמעשה קדרה לברכת תחלה וסוף אבל בכל הנוסחאות גרסינן וכ"ה בתר"י וא"כ מוכח דאתיא כר"ג וכמ"ש, (ג) וכעת אבאר דאדרבה מזה סייעתא להרי"ף דהנה הצל"ח הקשה כיון דע"כ מוכרח לשבש הברייתא מאי חזית לשבש הסיפא נשבש סיפא דרישא ונימא תני ולבסוף ג' ברכות ואתיא כר"ג ואז לא הוי תיובתא דרו"ש די"ל דאיהו לשיטתו דסובר לבסוף מעין שלש להכי מברך בתחלה במ"מ אבל לרבנן ס"ל שהכל כרו"ש. והנ"ל בזה דהא בלא"ה צ"ל דהא דקתני באורז אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות כו' להורות תרתי דבין גפת או תבשיל מברך בט"מ דחדא מאידך לא אתיא דאי תני פרוסות קיימות הו"א דוקא בזה דחשיב כפת מברך במ"מ ולא בתבשיל ואי נקט בתבשיל הו"א דאורז מין דגן כריב"נ ובפרוסות קיימות יברך ג' ברכות קמ"ל תרתי וכ"ז אי נאמר דאתי' כרבנן אבל אי אתי' כר"ג יקשה לינקט באין הפרוסות קיימות מברך במ"מ דאי"ל, בפרוסות קיימות הוה אמינא ג' ברכות דהו"ל מין דגן דא"כ ליברך עליה גם בתבשיל שלש ברכות כדס"ל לר"ג במין דגן, והנה הש"ס בס"ד דרצה לאוקמי כר"ג לא ידע עדיין קו' הש"ס השתא אדייסא אמר ר"נ ג' ברכות באין הפרוסות קיימות מיבעיא ואח"כ עדיפא פריך מסיפא דרישא דנקט מעין שלש. ומ"מ לא סגי ליה בזה לשבושי לסיפא דרישא דעדיין יקשה למה נקט אח"כ באורז אע"פ שהפרוסות קיימות ליתני בתבשיל לחודיה להכי משבש הסיפא וכרבנן וא"ש. והנה כי כן יהיה מזה סייעתא להרי"ף דיש חילוק בין אורז ודוחן לפי דקשה בברייתא דהביאו דאתי כר"ג כמש"ל למה נקט פת אורז ודוחן כמעשה קדרה לינקט תבשיל אורז ודוחן בורא מיני מזונות וכ"ש פת דאי"ל דהו"א דפת הוה מין דגן דא"כ גם במעשה קדרה לר"ג