ברכת ראש ברכות עח

ואהעו"ז שעשאום לטועה בדבר משנה דתנן בפ"א דערלה דהגרעינים פטורין מרבעי ואי פרי ננהו אמאי פטורין גם מיתר משניות עיין בדבריהם באורך. ולא עוד אלא דהרא"ש שויא נפשי' הדרנא שכאן כתב דפרי נינהו ומשמע דלא איתרבי מאת ובהל' ערלה כתב דהגרעינים איתרבי מאת עיין במע"מ. לזה שמתי עיוני בו לכוון דבריהם. דהנה זה ודאי מוכח מדכתבו בגרעינין דמב"ע בפה"ע דפירי נינהו ולא כתב כן גבי קליפת השומר ש"מ דס"ל דרק גרעינין מיקרי פרי ולא קליפי שומר וג"ז ברור דס"ל דגרעינין מאת איתרבו כדכייל להו המשנה בהדי קלופים כדאי' ברא"ש הל' ערלה. וכ"ה בירושלמי פ"ג דערלה דדרש בעורל את פריו והוא שומר המכסה הפרי ואת הפרי עורלו זה גרעינין שהפרי מכסה עליו וכדתנן בעוקצין (פ"ב מ"ג) דכל הגרעינין אין מצטרפות ש"מ דלאו אוכל נינהו. ואף להר"מ דגרס מצטרפות הוא מטעם שומר ע"ש. רק דק"ל הא דאמר הש"ס ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ורחמנא רבייה מאת הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי משמע דחשיבת השומר גרם דאיתרבי לחיוב כיון דאי שקלת לשומר מיית פרי ולהכי התיר קפריסין אף דראוי יותר לאכילה וא"כ מנ"ל דמרבינן גם גרעינין הא לא הוו שומר ואי"ל דאיתרבי מטעם יד א"כ נרבי כל הידות ואנן לא מרבינן אלא שומרים. לכן נ"ל דזה פשוט להש"ס בלא ריבוי דאת דגרעין מקרי פירי דהוא זרע האילן וחשיבות הוא לפרי כדכתיב עץ עושה פרי אשר זרעו בו ומקרי פרי רק דפרי אוכל לא מקרי דלזורקן קאי ולא מקרי אוכל גם לטומאת אוכלין וכיון שמצינו דתלה הכתוב דין ערלה באוכל כנאמר כל עץ מאכל לא הוה גרעינין בכלל אי לאו משום דריבה הכתוב את הטפל לפריו מטעם חשיבת שימר אף דאי"ר לאכילה כ"ש גרעינין דחשיבי יותר לפירי דריבה מאת. וזה מדויק בלשון הרא"ש שכתב והקליפין חייבין משום דהוי שומר ומרבינן מאת אבל גרעינין מדחייבין [ר"ל אף דלאו שומר הוא ואפ"ה איתרבי מאת] אלמא פרי נינהו ומב"ע בפה"ע. וה"ט כיון דמוכח מש"ס דמקרי פירי אף כי לא פירי מאכל הוא לרבעי ושביעית מ"מ כיון דתנן בפי"א דתרומות דגרעינים הנאכלין מהני אחשבי' אם כנסן למיהוי תרומה ה"ה לברכה וזה כ"ש משקדים המרים שמיתקן דס"ל להרא"ש דמב"ע בפה"ע. ול"ק מידי מרבעי דרבעי תלוי באוכל וכדילפינן קדש קדש ממעשר ולית ליה ריבוי להכי לא מרבינן גרעינין וא"ש. ובזה מיושב מה דהקשו האחרונים על הב"י (בסי' ר"ב ס"ג) שכתב בגרעינין מרים שמיתקן דמב"ע שהכל מאי שנא משקדים המרים שמיתקן דמב"ע בפה"ע הא אידי ואידי חדא נינהו. ולק"מ דשקדים שאני דעיקר פרי הוא משא"כ בגרעינים אף דשם פרי עליו מ"מ פרי מאכל אינו רק דילפינן מתרומה דמהני אחשבי' לאוכל וה״ה לברכה ובתרומה גופי' לא מצינו אלא לגרעינין הנאכלים כדאי' בירושלמי שם וברמב"ם דלא מהני אחשבי' לברכה דעיקרו לזרע בא ולא חשיב טפי מעשבא דדברא אף דהוא פה"א מב"ע שהכל וכ"ז בגרעינין אבל בקליפה לכ"ע לאו פירי נינהו ומב"ע בפה"א. מיהו דעת הגר"א ז"ל דגם גרעינין נתרבו מטעם דהוו שומר מבפנים דכ"ה בירושלמי ומב"ע בפה"א. (ב) וכ"ז פשוט בעיני. אך למען אשר ראיתי מבוכה בדין מרקחת קליפת מרנצין עיי' בט"ז ומ"א (סי' ר"ב) ובחי' ביארתי באורך וכעת לקצר באחי דלדעתי פשוט דמב"ע בפה"א כיון דלאו פירי מיקרי ודמי לקפריסין ודלא כהמ"א שם שמחלק בין קפריסין דאינו דבוק לפירי דנופל לבסוף לקליפת מרנצין דהוא על הפירי תמיד כקליפת אגוזים דכפירי חשיבי. וכן הנ"א (כלל נ"ג אות ב') החזיק בחילוק זה והאריך להוכיח דלאו כל הקליפות שוין דהא דיליף מאת הוא דוקא כקליפת אגוזים וכיוצא בו דאי"ר לאכילה אבל שאר קליפות מיקרי פרי גמור וחייב גם במעשר וה"ר מסוכה (דף לח) האתרוג של תרומה דאמרינן שם מפני שמפסיד הקליפה יעו"ש. וז"א במח"כ. דשם מיירי בכל עובי האתרוג עד חדרי הזרע דמיקרי קליפה והוא אוכל גמור כדאי' בט"ז א"ת (סי' תרמ"ח). ואף אי יאמר דמיירי בקליפה דקה שם נאכל כגוף הפרי אבל קליפת מרנץ הוא ככל הקליפות אשר תוכו נאכל וקליפתו זורק אף שראוי קצת ע"י תיקון מחשב קליפה ולא פירי רק דאיתרבו מאת ומורסן של חטים יוכיח אף שהוא מטמא טומאת אוכלין כדאי' (בפ"א דט"י) עכ"ז מותר לזורקן בתרומה וכן ראי' מקליפי פולין ושומשמין הדבוק יותר לאוכל מקליפת מרנצין דאי' בתוספתא ובר"מ (פי"א מה"ת ד"י) דאם אין בהם אוכל מותרין אף דיש אוכלין אותן וכדכתב הר"מ (בפ"ה מהע"א די"ב) קליפי פולין כנסן לאוכלין מתעמאין מוכח דכ"ד שאינו נאכל עם האוכל בבת אחת ולקלוף קאי מיקרי קליפה ולא פירי ולא דמי לקליפי אבטיח ואתרוג דלאוכלן בב"א קאי וז"פ. (ג) וראיתי ביד אפרים בסי' (ר"ד ס"ק ע"ו) שכתב שיש דיעות דמב"ע שהכל ולא ביאר עעמם. ולכאורה נראה דטעמם משום דלא נטעי להכי והוי כמו קורא דמב"ע שהכל. אח"ז ראיתי בנ"א שכ"כ הטעם בשם א"ר, ולא נראה כן דראיות המ"א מוורדים ברורה דהא שם לריחא עבידי וגם אינו עיקר פרי ומב"ע בפה"א כ"ש קליפת מרנצין דלטעמא עבידי יותר ראוי לקרוא עליו שם אוכל כדמוכח בנדה (דף נא) וגם מי יודע למה נטעי כיון דהקליפות עומדים לימכר בכל המדינות וכל אחד מה שצריך לו עושה בו ובכל מקום מחשיבם למרקחת פשיטא דאזלינן בתר דעת הלוקח עיי' ברא"ש ספ"א דסוכה ובפסחים (דף פב) ולזה נ"ל ברור דמב"ע בפה"א והכי עבדינן. (ד) ודין שומר לפה"א כגון שרביעין של קטניות היכא דנטעי לאכול כשהוא רך הנזרעין בגינה דעת האעו"ז וח"א דנחית דרגא ומב"ע שהכל. ולבבי לא כן ידמה דאף דאמרינן גבי פה"ע כן ה"ע דאינו עיקר פרי העץ ולא מיקרי שם פה"ע עליו אבל בדבר שגידולו מן הארץ כל היכא דנטעי להכי פרי אדמה מיקרי ולא גרע מעלי צלף דמ"ע בפה"א. וראי' לדבר מדמקשה הש"ס על קורא דמב"ע שהכל מצנון דמב"ע בפה"א ותירץ הא נטעי ע"ד פוגלא ולא חילק בזה דצנון הוה גוף הפרי משא"כ קורא דהוא סיב הגדל סביב הדקל ש"מ דכל דבר הגדל מן הארץ פה"א קרינן ליה אבל בקטניות דדברא דלא נטעי ע"ד לאוכלן כשהן לחים אף לפי משכ"ל דעל הקטניות מברך בפה"א כיון דסופו אוכל אבל בשרביטין שלהם דסופו להקשות ולא נטעי על דעת כן מב"ע שהכל. וע"ע בתשו' פמ"א (סי' ס"ה) ולמ"ש א"ש הכל:

ד"ה שיעורו כפול הלבן ופחות מכאן כו' בפה"א. וכ"ה בשו"ע (סי' ר"ב) ע"ש. והנה היין הנעשה מזה פשיטא לי דמב"ע שהכל כיון דאינן חוששין להפסידו בשביעית ש"מ דמשקין היוצא מהן כמותם ולא חשיבא. וכ"מ מדתנן בערלה (פ"א מ"ז) דמי גפנים וסמדר מותרות בערלה ובנזיר משמע דכל הנעשה מסמדר מיא מיקרי וכל שלא הגיע לפול הלבן הוא בכלל סמדר. אך ביין הנעשה מבוסר יש להסתפק לדעת הר"מ (בפ"ע מהל' מע"ש) דעל בוסר לא חל קדושת שביעית וכדאי' בר"ש בערלה דאי' בירושלמי דפרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ופגים וי"ל לדידי' גם בבוסר מברך שהכל כעל פגין ואף לדעת התוס' היכא דחל שם אוכל עליו שלא להפסידו בשביעית מ"מ לחשיבות קביעת ברכה לעצמו לבפה"ג י"ל דבעי עילוי טפי. ומצאתי בתוס' גיטין (דף לא) ד"ה ובשעת חקרו כה"ג משמע לענין ברכה יש להקל מספק לב"ט שהכל ע"ש. ונ"ל אותן ענבים קטנים שנגמרים כך בקוטנן והעולם נוהגין לב"ע בפה"ע גם על יין הנעשה מהם מברך פה"ג כיון שהם טוב למאכל כגדולים וגידולם כן הוא אין להם דין בוסר כי בוסר הוא מה שדרכם לגדל יותר כדאי' בתוס' סוכה (דף לא ע"ב) ד"ה שיעור