ברכת ראש ברכות עד

יוכיח דאי"ר לאכול חיין וס"ל דמשלם קרן וחומש. וצ"ל דלא אתי אלא לאפוקי דבר שאין דרכו לאכול כלל כשעורים ואינך דחשיב שם דבאלו אין משלם החומש וז"ב. והשתא דאתינא להכי י"ל דגם התו' והרא"ש ושארי פוסקים דס"ל בשעורים פה"א מיירי בקלופות דאינו מזיק ולאו דוקא שעורים דה"ה כוסמין ואינך דוקא בקלופות לבד חטים כדמוכח ממשנה דע"י:

(ה) הדרן לדינא דאם השעורים ואינך קלושות פשיטא לי דמברך בחיין בפה"א כדמוכח ממנחות דמיקרי אכילה ולקי עלה. ועפ"ז יש לדון דגם בשאינם קלופות יברך בפה"א. לא מיבעי לשון רש"י והרא"ש דרק הקליפה אינו עומד למאכל אדם וכיון דהפרי גופי' מקרי אוכל מה יזיק לברכת פה"א מה שאוכל עם הקליפה אטו אם אוכל אגוזים בקליפתם יארע מברכתו. אף גם לפי' הר"מ והר"ש כ"ז שאינם קלופות לא מקרי אוכל גמור מ"מ היכא דאוכל ואחשבי' מילתא היא ולא בעלה דעתו כמ"ש לעיל בדבר שנגמר פריו. וכן מצינו בכוסס פלפלין ביה"כ דפטור ולא חילקו בין רטוב ליבש לדעת הר"מ (פ"ב מה' שביתת עשור) והטעם בזה דס"ל פלפלין לא מיקרי מאכל אדם. וכמ"ש בזה בר"פ כיצד מברכין. והמ"מ והאחרונים לא דקו במח"כ וכתבו דט"ס בר"מ וזה אינו. ואפ"ה לברכה ברטיבא מברך בפה"א. וכ"ש דנדחה דעת הרד"א דס"ל דאין מברכין כלל. ולא דמי לשמן זית דאינו ראוי כלל משא"כ בשעורים דדבר אחר גרמה ליה ועוד גם בכל איסורים שלא בדרך אכילתן אסור מדרבנן. וכתב הע"ז א"ח (סי' תרי"ב) דה"ט משום דאחשבי' לאכול מקרי אכילה מדרבנן וא"כ בברכות דהם אמרו והם אמרו דצריך לברך יברך ברכה הראוי לו, וכן משמע בירושלמי דלענין קרן וחומש בכוסס חטה פליגי רבי ורבנן דאין משלם דלא מיקרי אכילה ולברכה כ"ע ס"ל דמברך בפה"א ש"מ שאינו תלוי זה בזה. ולזה נראה כיון דדעת הראב"ד מוכח אף בשאינם קלופות יברך בפה"א בשעורים כמו בחטים. וגם מרמב"ם (פ"ג מה"ב ד"ב) שכתב אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך בפה"א וכל ה' מינים בכלל דגן וע"כ איירי באינם קלופות דאי בכתשן ובשלן כמו הריפות כתב (בהלכה ד') דמברך במ"מ. וד"ז ביארתי לקמן ל"ז. ומדלא כתב דין דכוסס חי צ"ל דה"ק אכל דגן [ר"ל חי או] שלוק כ"ז שאינם קלופות יברך בפה"א. ומיושב קו' הכ"מ שם וילמד הסתום (התוס' והרא"ש וש"פ דכתבו סתמא השעורים) מן המפורש הנ"ל דגם באינם קלופות יברך פה"א. לכן המברכים בפה"א גם בשאינם קלופית על שעורים וכוסמין יש להם על מי שיסמוכו וכן עיקר כנ"ל:

שם ונימא הלכה כר"ע כו'. לכאורה יפלא דקארי לי' מאי קארי ליה הא דוקא בחוץ לארץ אמר. עו"ק דלמא הא קמ"ל דהקפריסין אינו נעשה שומר לפרי דליתסר משום ערלה. עוד יש לדקדק למה איחר הש"ס בהקו' וסיפוק לי' משום שומר אחר דעת מר בר"א ולא ע"ד ר"י המוקדם. והנ"ל בזה דס"ד דהש"ס דר"י לשיטתו דס"ל בקדושין (דף לח דערלה בחו"ל הוא מהלכות מדינה שהנהיגו כן בחו"ל ולזה י"ל דלא נהגו כן כ"א בהפרי אבל בהשומר דאי"ר לאכול ולא נטעי להכי לא גזרו וכדאמרינן בעלמא מלתא דלא שכיחי לא גזרינן. לז"א דבחו"ל אוכל הקפריסין דשם לא גזרינן על דבר שהוא שומר אבל בא"י אסור מטעם שומר והקשה למימרא דקפריסין לאו פירי כו' ואוקמי' כר"ע ע"ז הקשה נימא הלכה כר"ע. ואי"ל דקמ"ל דבחו"ל לא גזרינן בשומר. דזה הי"ל יותר לאשמועינן בשוער גמור כקליפי רמון והנץ שלו כדלקמן. ומשני אי אמר הלכה כר"ע הו"א אפילו בארץ אינו עיקר פרי רק האביונות ולא קפריסין ותמרים ונהי דקפריסין יש לאסור בערלה מטעם שומר מ"מ נ"מ בתמרים שמותר אפילו בא"י קמ"ל כל המיקל כו' אבל בארץ אפי' תמרים אסור בערלה. אך לקמן ברבינא' ומר בר"א דמן הסתם ס"ל להלכה כר' יוחנן דאמר בחו"ל הלמ"מ ולדידי' גם שומר אסור בחו"ל דומי' דא"י. ובזה יבואר פירש"י ערלה בחו"ל מד"ס הוא וזה דלא כהלכתא דקיי"ל הלמ"מ. אך הוא הדבר אשר דברנו דכ"מ בסוגי' לר"י ואר"ל:

שם הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופי' דרבנן. לפ"ד הרמב"ם פ"א דמעשר פירות מה"ת צ"ל הא דאמר בארץ גופי' דרבנן ר"ל בזמן הזה כדין תרומה. ולזה הקשה הצל"ח למה מסופק הר"מ במעשר בזה"ז כו' ע"ש. ונ"ל לפי די"ל פי' הש"ס מעשר אילן בארץ דרבנן אצלף קאמר וכגי' התוס' חולין (דף ו' ע"ב) ד"ה והתיר עש"ה וכדאמרינן ברה"ש (דף ע"ו) מעשר חרובים דרבנן. ופי' הר"מ (בפ"א מהמ"ע) ה"ע לפי שאינו מאכל רוב בני אדם וכ"ש בקפריסין דלא נטעי להכי לזה תלה הר"מ ביראה לי שמעשר דינו כתרומה והוה פי' הש"ס מעשר אילן דרבנן בכל אילן בזה"ז וז"פ:

שם וליעבד מר כב"ש דמיקל טפי. לכאורה תמוה מאי שייעיה הא דר' עקיבא לב"ש דגם להם מספ"ל. ונ"ל לפי מה דאיתא בקדושין (דף לח) כך נאמרה הלכה למ"מ ספק ערלה בחו"ל מותר ולהכי מותר לספק לכתחלה כדאיתא שם בחו"ל יורד ולוקט כו' ערש"י שם (דף לח ע"ב) ד"ה ובלבד ובחנם מוחק רש"ל שם הך בחו"ל כו' והיינו דבא להתיר ספק כל שהוא לזה קאמר לרבינא נימא כב"ש דעכ"פ מידי ספק לא נפקא עיין לקמן (דף נב ע"א) מזה ומשני דב"ש במקום ב"ה אינה משנה לאחר בת קול כתי' קמא לקמן (דף נב) וכ"ז למ"ד ערלה בח"ל הלמ"מ אבל למ"ד הלכות מדינה ולא נאמר בפירוש הלכה דמותר פשיע' דהלכה כב"ה כדקיי"ל בכל מקום. ולזה לא הקשה זה הש"ס על הא דאר"י צלף כו' לפי דר"י ס"ל בקדושין שם ערלה בחו"ל הלכות מדינה וע"ע בפיהמ"ש להגר"א ז"ל:

תוס' ד"ה לא נטעי כו' אוכלים [בקליפתן[ החיצונה כו' כ"א לאכול כשות בשלו [בגרעינן] שלהן מברך עליהן שהכל כצ"ל ור"ל כשהם רכים אוכלין הכל ביחד רק דלא נטעי להכי כ"א לאכול כשיתבשלו בגרעינין:

ע"ב גמרא ושאר כל האילנות משיוציאו. (א) וכתב הרא"ש דילפינן כל מילי משביעית ומברך על בוסר בפה"ע כשיגיעו לפול הלבן ושאר אילנות משיוציאו חשוב לברך עליהם בפה"ע עכ"ל. וצ"ל הא דלא מדמה למעשרות דשיעור אחר אית בהו בפ"א דמעשרות ולעיל מזה מדמה הרא"ש ברכה ומעשר להדדי לענין שקדים המרים משום דבמעשר טעם אחר אית ביה דבעי פרי הראוי לצמוח כדאיתא בסוכה (דף לו) ומ"מ משיוציאו נקרא פרי גבי שביעית וילפינן מרלה וברכה מיניה ומיושב קו' הפמ"א (סי' ס"ה) אבל דבר דלא אתי לכלל מעשר מטעם דאינו אוכל כמו שקדים המרים דזו"ז לפעור בזה יליף שפיר דלא מקרי פרי ג"כ לערלה וברכה. ונ"ל ראיה מהש"ס לקמן (דף מ' ע"ב) מאי נובלות חד אמר בושלי כומרי וחד אמר תמרי דזיקי והקשה הש"ס למ"ד תמרי דזיקי בפה״ע בעי ברוכי ולוקמי דנפל כשלא בא לעונת המעשר (ואף שכתב שם דע"כ איירי בשהגיע לעונת המעשר היינו להמסקנא שם דאוקי הא דתמרי דזיקי על נובלות תטרה דדמאי אבל לס"ד י"ל דמיירי דלא הגיע] ואי"ל דא"ה בפה"א בעי ברוכי כדס"ל בבוסר פחות מפול הלבן דהיא גופיה קשה ענ"ל לימא דמברך שהכל דלא מקרי פרי. אלא ודאי צ"ל דפשיטא ליה לש"ס דילפינן משביעית ומרלה דמקרי פרי משיוציאו וראוי לברך עליו בפה"ע כשנפל ולזה דייקו התוס' ורא"ש בבוסר פחות מפול הלבן דמב"מ בפה"א מדחזינן בשאר פירות האילן דמיקרי פרי משיוציאו אף דלא חשיב כ"כ לאכילה ומב"ע בפה"ע נימא עכ"פ גבי בוסר הפחות