ברכת ראש ברכות סח

זית מרבעי וסידר הש"ס הפרכא אף להס"ד דלקמן. ומיושב נמי קו' הצל"ח ד"ה זית ע"ש:

שם יליף מז' מינים. הרשב"א יליף מכאן דברכת ז' מינים מה"ת ודלא כדעת הרמב"ם דס"ל דגם בז' מינים דרבנן ומרש"י ד"ה אשכחן בברה"מ כו' ולקמן (דף מד ע"א) מוכח דס"ל כהר"מ. ולכאור' י"ל דהש"ס כאן קאי אליב' דר"ג לקמן (דף מד) דמברך ג' ברכות ולהכי נטר הש"ס עד הכא דרצה מקודם ליישב אליב' דרבנן ע"ש. אך שמעתי מהגאון ר' י"מ פאדווא ז"ל מבריסק תירוץ נכון דהא דס"ל להר"מ לרבנן ז"מ דרבנן ה"ט משום דארץ הפסיק הענין לגמרי משמע שאין טעון ברכה כלל, וזה י"ל למסקנא דהש"ס דכ"ז אינו אלא אסמכתא אבל להס"ד דהש"ס כאן דהילולים אתי לברכה דכרם א"כ א"א לומר הפסיק לגמרי שאין טעון ברכה כלל דהא גפן נמי בכלל ז' מינים הוא וצ"ל דלא הפסיק אלא לזה שא"צ שלש ברכות לז"א יליף מז' מינים דס"ל דכל ז"מ מה"ת. ובזה א"ש מה דנער הש"ס ע"כ. וגם לכאור' תמוה דלפ"ז ל"ל להברייתא ללמוד מהלולי' ולמ"ש יתפרש היטב דמקודם נקט כסדרן כרם וקמה עד דמסיק אלא יליף מז"מ ור"ל דמכרם מוכח דגם כל ז' מינים טעון ברכה ומיניה יליף לכל דבר, ולפ"ז יתפרש ועוד התינח ר"ל לר"ג דמשווה כל ז' מינים ללחם דטעון ג"ב וא"כ אייתר קרא דהלולים לש"ד הא תינח לאחריו כו':

שם אלא סברא הוא כו'. הסכמת הפוסקים דכל הברכות מדרבנן לבד ברכת מעי"ש על שבעה מינים הוא מה"ת וכ"ה בתר"י ותמה הד"ת שם דהתר"י גופי' כתב בסו"פ דברכת מעי"ש אינה מה"ת וכ"כ האחרונים בדעתו. וכולם במח"כ שגו ברואה דברור דכוונת התר"י דנוסח הברכה דבעי מעי"ש אינו מה"ת לפי דמה"ת די בברכה אחת של ברכת הזן רק דרבנן תיקנו מעי"ש וע"ז ה"ר שם מתמרי דסגי בדיעבד בברכת הזן. ונ"ל ראיה לזה מלשון הש"ס לקמן (דף לז) כל שהוא מז' מינים כו' וחכ"א ברכה אחת כל שאינו כו' רג"א ברכה אחת מעי"ש ועל מה שינו לשונם בלשון חכמים אית' ברכה אחת אף דגם הם סברי מעי"ש ובשאינו מז' מינים נקט ר"ג ברכה אחת מעין שלש. ולמ"ש י"ל דחכמים נקטו דבר שמחויב מה"ת ברכה אחת ולאפוקי מין דגן שעשאו פת דחייב בג' ברכות מה"ת אבל באורז לר"ג דמברך מעי"ש הוא תקנתא דרבנן מטעם מזון, ולהכי נקט כל דינא דרבנן מעין שלש. וכנ"ל דעת הרא"ש והטור שכתבו ג"כ כהתר"י דבברכת הזן בלבד יצא בתמרים וכן הרא"ש בפרק ש"ש (סי' כ"א) כתב בסתם ואיכא ברכה דאורייתא. ויש להוכיח זה מדכתב שם עד שיאכל כזית דגן אבל שתיה לא מהני דבעינן כו' ברכה דאורייתא ולכאורה קשה הא שם בינאי מלכא דנתנו לשמעון בן שטח כסא לברוכי מן הסתם היה כוס יין ואפ"ה מסיק שם דלא מהני אף דיש בו ברכה מה"ת. וכ"מ עוד מש"ס שם דגם ז' מינים כגרוגרת לא מהני אלא ודאי צ"ל דס"ל דבעי ברכה שיהא מעין ברהמ"ז דהיינו הזן אבל ביין ברכת בפה"ג ובגרוגרת בפה"ע. ואם נאמר דס"ל להרא"ש דכל מעי"ש הוא מה"ת א"כ גם גבי יין וגרוגרת יש בו נמי מעין ברהמ"ז מה"ת דהיינו ברכת הארץ וירושלים. ודוחק לומר דס"ל כל ג' ברכות בעי מעין זה ובפרט למ"ש לקמן בפרק ש"ש דגם ברהמ"ז דלחם מה"ת די בברכת מעין שלש ע"ש. אלא ודאי דס"ל במעין ברכה אחת די והיינו בה' מינים מעין הזן וביין פה"ג ובז"מ פה"ע זהו עיקר ברכתו מה"ת. וכ"מ הכא דרצה ללמוד ברכה מה"ת משבטת המינים והא בכ"מ לא בעינן רק ברכה אחת ש"מ דגם בז' מינים מה"ת הוא ברכה אחת וחכמים קבעו כ"ד לפום חשיבותיה וכנ"ל דעת הרשב"א ותוס' וכמ"ש לקמן (דף מח ע"ב) באורך ע"ש דגם ברהמ"ז א"צ ג' ברכות ודי במעי"ש מה"ת. א"כ הא דארץ הפסיק הענין צ"ל דבז"מ די בברכה אחת מענינו וכמש"ל וכי היכי גבי תמרים ויין היכא שבירך ברכת הזן בלבד יצא ואי"ח לחזור כ"ש בשאר מינים אם בירך בפה"ע לבד יצא וא"צ לחזור לברך מעי"ש רק היכא דמסופק אם בירך כלל צריך לברך מעי"ש כיון דצריך לברך הברכה שמה"ת צריך לברך מספק כל ברכת מעי"ש כמ"ש הפוסקים גבי ק"ש וברכת הטוב והמטיב. וז"פ:

(ב) אך יש לעיין דהא מוכח באוכל פחות מכדי שביעה בפת דגם ברכה אחת אינו מחוייב מה"ת מדאיתא לעיל (דף כ' ע"ב) בהא דאשה וקטן מברכין ליה דאיירי באכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ואפיק דרבנן ואי איתא דברכה אחת מחויב מה"ת איך יכול הקטן דלאו ב"ח בזה להוציאו והנה כי כן יקשה מאי שנא מכל ז' מינים דלא סעיד וצריך ברכה מה"ת. וצ"ל דז"מ שאני דלית להו עילויא אחרינא אבל פת דסועד אוקמי' התורה במילתיה היכא דסועד מחויב ג' ברכות, ובלא אכל כדי שביעה לא יברך. דבפחות מכשיעור לא שינה לברכה אחרת. וכעי"ז כתב הרא"ש בפרקין. ובדייסא וכי"ב דגם הרבה אינו סועד אוקמיה התורה על ברכה אחת. אך לפ"ז נאמר בכובא דארעא ופת כסנין דלחם קרינן ליה ואדם יוצא בהם י"ח בפסח כדאיתא לקמן (דף מב) דינו כפת גמור בדשבע מברך עליו שלש ברכות ובדלא שבע מה"ת א"צ לברך עליו כלל רק מדרבנן בדלא קבע סעודתו יברך מעי"ש כמו גבי פת שלש ברכות מדרבנן ובז"מ יברך מה"ת ברכה אחת ואולי גם בכזית כיון דבלא"ה לאו מזון דסעיד נינהו. וכ"מ בהרא"ש פ' ש"ש (סוף סי' כ"א) וא"כ הו"ל כעין יציבא בארעא כו'. אך בחי' הרשב"א לקמן (דף מט ע"ב) מבואר למאן דס"ל בפת אין צריך ברכה מה"ת ה"ה בז"מ כזית הוה מדרבנן לברכת מעי"ש. ובזה א"ש גבי פת כסנין דלעיל היכא דקבע חייב שלש ברכות מה"ת ובפחות הוה ברכת מעי"ש דידהו דרבנן כמו בז"מ. וי"ל גם דעת הרא"ש כן דמש"כ שם בכזית דגן יש שם ברכה דמה"ת היינו בדאכל כדי שבועה ונפ"מ בכל מה שכ"ל ביש עליו ברכה מה"ת אם מסופק אם בירך צריך לברך מספק ובלא אכל כדי שביעה אין צריך לברך מספק אף ברכת מעי"ש לך ביין כיון דבפרותא סעוד והיינו בשיעור רביעית י"ל דצריך ברכה מה"ת וכ"ש בשתה יותר אף דגריר לא אבד ברכתו. ואם ברכו ברכה אחת במאי דשייך ביה והיינו על יין ודייסא ותמרים ברכת הזן וכ"ש פה"ג ופה"ע ועל שאר ז"מ פה"ע יצא בדיעבד וא"צ לחזור. ולכ"ע ברכת מעי"ש בדאכל כדי שביעה ומסופק אם בירך כלל צ"ל מעין שלש:

(ג) עוד יש לעיין אם אשה חייבת בברכת מעי"ש מה"ת דהנה ודאי אם נאמר דכל מעי"ש הוא מה"ת א"כ כמו דמספקינן לעיל (כ' ט"ב) אי נשים חייבות בברהמ"ז מה"ת כיון דלא נטלו חלק בארץ לפרש"י שם דה"ה דגם בברכה מעי"ש יש לספק. אך לפי' התוס' שם משום שאינן בברית ותורה ובפרט למה שכ"ל דמה"ת הוא ברכה אחת מעין אכילתו י"ל דגם נשים חייבות. ונפ"מ לאפוקי אנשים ידי חובתן או בספק אם בירך, ויותר נ"ל דגם בברכת מעי"ש בספק הם עומדים דהא כתבתי שם דגם בברכת הזן מיב"ל כיון דג' ברכות מעכבות זא"ז. וי"ל דה"ט כיון דעיקר מזון מארעא קא רבו א"כ כמו דא"צ להודות על הארץ דאינו נתחלק לנקבות [דה"ט עיקר כמש"ש] אצל"ב ג"כ אמאי דנפיק מינה וא"כ ה"ה בכל ז"מ ודלא ליהוי כיציבא בארטא כו'. ולזה נ"ל דא"י להוציא אנשים ופשיטא בספק בירך די"ל גם בברהמ"ז אצל״ב דהוה ליה ס"ס שמא אינם מחוייבים ושמא בירכו ואן דמדרבנן חייבות הו"ל ספק אחד בדרבנן ואצל"ב עיין כללי ס"ס סי' ק"י ובפרט במעי"ש דיש פוסקים דהוא דרבנן כמש"ל:

שם אר"י אמר שמואל כל הנהנה כו' הא