ברכת ראש ברכות סז

הא דהעמידו התוס' דבריהם דעיקר ברכה כו' בהא דתינח ולא מקודם בהא דאשכחן כו' כפרש"י. גם קו' התד"ה ואתי זית כו' ולמש"כ יש לומר דידע הש"ס מברכת ז' מינים רק דמצי למיפרך שכן חייב בבכורים להכי יליף מהלולים. ועז"א התינח למ"ד נטע רבעי מרבה מהלולים ברכה לפניו בכל מיני נטיעה (דאי קרא דהלולים לברכה דלאחריו לא היה צריך וברכת לז' מינים) והא דנקט בברייתא מלמד שטעון ברכה עיקרו אשלפניו קאי. ולאחריו י"ל מז' מינים יליף להשוות לברכה שלפניו. אלא למאן דתנא כרם רבעי כו' אשכחן לאחריו נקט לשון זה דר"ל בז' מינים גופי' אשכחן לאחריו ומן הסתם כי מרבה יין לברכה בלאחריו הוא דומיא דענבים. ושני ליה דאתיא מק"ו כו' עד דפריך מה להצד השוה שכן יש בו צד מזבח נמי זית ור"ל נמי דומיא דכרם דהיינו בשמן שלא בצרן מתחלה לכך אף שאי"ח בבכורים איתרבי לברכה. ובזה נדחה קו' התוס' מה להצד השוה שחייבים בלקט דהא ידע בזית מחוייב לברך אף דאין בו לקט רק דבעי לרבות מה דאי"ח בבכורים א"כ אתי במה הצד מכרם וקמה וזית. גם קו' הצל"ח למה לא אמר נמי בשר בהמה וכי"ב שיש בו צד מזבח לא קשה מידי דלש"ד איכא למיפרך שכ"ה מין החייב בבכורים כדפריך שכן חייב בעוללות אף דליתא ברבעי כדאי' (בפאה פ"ו) כיון דאיתא בשאר שנים הו"ל פרכא לגבי דבר שאי"ב כלל חיוב עוללות. ולז"א האי לישנא צד מזבח ולא נקט הקרב ע"ג המזבח כיון דידע גם מברכת ז' מינים שאי"ק ע"ג מזבח רק צד מזבח מקרי כדאי' במכות (דף יט) ולהכי לא פריך נמי שכן חייב במעשרות כקו' הצל"ח. ומסיק דיליף מז' מינים ור"ל מכולהו מקמה וכרם וז' מינים ולהכי ליכא למימר הצד השוה שיש בו צד מזבח דא"כ כרם ל"ל וצ"ל הצד השוה שכן נהנה אף כ"ד שנהנה טעון ברכה. ופריך די"ל שכן חייב בביכורים ואף דכרם אתי ליין ושמן שאי"ב בכורים. י"ל מין החייב בבכורים והו"ל פרכא למינא אחרינא כמש"ל ואמר ועוד אפי' לא חשיב ליה פרכא מין החייב וי"ל הצד השוה שכן נהנה מ"מ כיון דאתא במה הצד מז' מינים דכתיב בהו ברכה לאחריו מסתבר לאוקמי קרא בדדמי ליה לאחריו, לז"כ התוס' כאן ה"ט דעיקר ברכה כו'. ואף דאמר לעיל הק"ו כשהוא שבע יש לחלק דשם ה"פ כשהוא שבע וקץ לאכול מברך לשעבר כ"ש כשהוא רעב ותאב לאכול ולהכי שייך יותר הק"ו במין שביעה כלחם ויין דסעיד ולא שאר מינים. והשיב דגם ע"ז י"ל הק"ו כיון דצד השוה שכן נהנה. וא"ש נמי מה דנקטו התוס' הכא דלאו ק"ו הוא ולא בק"ו דלעיל לפי דהתם י"ל דיו ברוצה לאכול ולשבוע דוקא. ולעיל בבעל קרי דאימ"ב לפניו ה"ט דיכול לחלק אכילתו שלא לשבוט אבל כאן עושה הק"ו בלפניו דמברך על ההנאה אף בכל שהו דפריו סתמא כתיב. וע"ז שפיר סתרו ק"ו זה מדלעיל (פרק מ"ש) ובחי' כ"ט ואר"ל:

שם חד תנא כרם רבעי. הצל"ח תמה על הפוסקים כמ"ד נטע רבעי הא רבי סובר כרם רבעי והלכה כרבי נגד ר"ח. ומש"כ דר' קמ"ל בג"ש דגם בכרם מהני חילול אינו כלום דהא מפורש בקרא נטע כרם ולא חללו רק דלא ידעינן מתי יהא החילול כדאי' ברשב"א וכיון דגלי קרא חילול בשנה רביעית ילמד סתום מן המפורש דחילול דכרם הוא בשנה הרביעית ויליף הכא לדבר הטעון שירה דלא נימא נטע כרם כל נטיעות בכללו כדס"ל לתלא בסוטה (דף מג). ול"נ בפשי' דפלוגתא זו תליא בפלוגתת ראב"י ורבנן בסוטה שם דרבנן סברי אשר נטע מרבה כל נטיעות ועל כולם כתיב ולא חללו וראב"י סובר כרם כמשמעו ונטע לאפוקי מבריך וס"ל כמ"ד כרם רבעי כדאי' ברש"י שם ד"ה קלא ולמאי דפסקינן שם כמתני' שם דתנא אחד הנוטע ומבריך כו' ס"ל כמ"ד נטע רבעי וז"ב וגם מרבי גופיה אין ראיה עיין בסמוך:

שם ולמאן דתנא כרם רבעי הניחא אי יליף ג"ש דרבי כו'. הדבר יפלא וכי כעורה זה ששנה רבי הג"ש ומהי"ת נאמר דלמד בע"א. עו"ק למה הביא הש"ס מאן דתנא כרם רבעי מר' חייא ור"ש היה לו להביא מרבי ואי"ל דבעי לאתויי מ"ד נטע רבעי הא כל המשניות מלא מזה עיי' בכורים (פ"ב מ"ו) אתרוג שוה לאילן לרבעי כו'. ועוד איך שייך לומר דר"ח שנה נטע רבעי אי רבי לא שנה ר"ח מנין לו. וע"ע בירושלמי רפ"ה דמעשר שני דרבי סובר נטע רבעי. והנ"ל נכון לאמתו דג"ש דרבי הוא אליב' דכ"ע אף למ"ד נטע רבעי דג"ש הוא הלמ"מ ול"פ בזה והיינו לפי דמצינו בקרא פ' שופטים ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ש"מ דבעי חילול רק דלא פירש אימתי להכי דרש מקרא דהילולים בשנה הרביעית אחלי' והדר אכלי' כמ"ש בחי' הרשב"א רק שיש מקום לומר דכל האילנות דכתיב ברישי' דקרא ונטעתם כל עץ מאכל מותר בשנה החמישית בלי חילול וכרם לעולם בעי חילול. ובזה יתיישבו שני המקראות לזה למד רבי מג"ש דהא דכתיב ובשנה החמישית תאכלו את פריו מיירי בכרם שבזה ג"כ מותר בשנת החמישית בלי חילול והא דנטע כרם ולא חללו מיירי בשנה הרביעית. ובזה י"ל בתרי אנפי אי דעדיין בעי לקרא דאחלי' והדר אכליה בכדי דלא נילף קדש קדש משביעי' דגם אחר החילול שמותר לאכול שינהג בו קדושה כשביעית כעין שכתב התד"ה אחלי' קמ"ל דיוצא לחולין. ולפ"ז י"ל דה"פ הניחא אי יליף ג"ש ר"ל דמג"ש זו דתבואת הכרם יליף נמי דהקרא מיירי בכרם א"ש דאייתר חד הילול לברכה ופי' זה מדוייק בלשון רש"י הניחא אי יליף ג"ש דריש למילתי' בג"ש ואייתר כו' והם לשון יתור ולמש"כ א"ש דר"ל דדרש גם למלתי' דבכרם דוקא מג"ש זו ואי לא יליף ג"ש ר"ל למילתי' משום די"ל דהקרא קמ"ל דגם בכרם מותר בשנת חמש בלא חילול ברכה מנ"ל. ויו"נ דלמאי דדרש ג"ש דרבי דשמעינן מינה דהך דנטע כרם ולא חללו מיירי בשנה הרביעית תו לא בעי לאחלי' והדר אכלי'. ובזה מיושב קו' העולם כי רבה היא בהא דאמר הש"ס הניחא למ"ד נטע רבעי משמע דלדידי' ניחא הכל מדלא אמר אח"כ ואי נמי למ"ד נטע רבעי אשכחן לאחריו כו' כדאמר ואי"נ יליף ג"ש כו' ולמ"ש א"ש דמעיקרא שקיל וטרי הש"ס על יתור חילול אחת וטז"א הניחא למ"ד נטע רבעי כפירש"י ולמאן דתני כרם רבעי הניחא אי יליף ג"ש דרבי ופי' כפשוטו דא"כ תו לא בעי לדרשא דאחלי' רק חד הילול לדרוש במקום הילול טעון חילול להורות דבכרם דוקא ועז"א וא"נ יליף ג"ש אשכחן לאחרו כו'. ובזה ל"ק למ"ד נ"ר דאי יליף ג"ש דרבי א"כ אייתר לדידי' תרי הילולים לברכה לפניו ולאחריו והא דמספ"ל אי אית ליה ג"ש דרבי משום דספיקא לן דאיכא מ"ד דדרש מאחלי' כדאי' בירושלמי פ"ה דמע"ש ר"ז בעי כו' ע"ש. וי"ל בזה כמה קושיות להמעיין:

שם מה לכרם שכן חייב בעוללות. וקשה למה לא פריך מיני' ובי' מה לכרם שכן חייב ברבעי. גם הול"ל שכן חייב בלקט. עוד יש להפליא על ס"ד דש"ס דזית מקרי כרם תקשה אהא דשנינו חולין (דף קלא) דכרם חייב בפרט ולא זית נימא נמי דפרט כרמך גם זית בכלל. והנ"ל דגם בס"ד ידע דסתם כרם הוא גפן לבד כדכתיב וכרמך לא תעולל ועוללות ל"ש אלא בגפן שיש לו כתף ונטף ולהכי ס"ל דזית אי"ח בפרט רק בגפן לבד מטעם זה גופי' שכן חייב בעוללות והא דפריך הכא הכתיב בי' כרם היינו למה דאתי לרבויי זית במה הצד וכיון שאין צד חיוב עוללות גורם לברכה דקמה תוכיח א"צ לרבויי זית מהצד השוה דאף אם אין לו צד השוה לשניה' י"ל דזית בכלל כרם. ובזה א"ש למאי דרצה למעט מכרם כל המינים אפי' זית פריך לי' מה לכרם שכ"ח בעוללות דמזה אימטט נמי