ברכת ראש ברכות סה

תוס' ד"ה אבל כו' ומיהו לא מצינו כו'. הפ"י חמה במאי איירי אם שהה בהפסקה כדי לגמור כול' פשי' דחוזר לראש ובדלא שהה כ"כ אינו חוזר לראש כדאי' לעיל (דף כג) ועע"ז וא"ר. והנ"ל דמס"ל הכא בהפסק דיבור דלא דמי לשהייה לפי די"ל דביטל סמיכות סדר ברכות ואין בו שם ומלכות וכמש"כ לקמן (דף מו) בתד"ה להיכן. ולכאורה י"ל גם בברכת ק"ש בשואל ומשיב בפוסק חוזר לראש הברכה ויו"נ בשלום דהוא שמו של הקב"ה לא חשוב הפסק ולזה כתב האי דינא הכא בדין עקרב דפוסק וע' ב"י סי' קד:

ע"ב גמרא א"ל אין הלכה מכלל דפליגי. לגי' זו היה ר' זירא שאל לר' חייא בר אבין דאי כו' וא"ל רתב"א אין ומקשה ליה ר"ז הלכה מכלל דפליגי וסתמא דהש"ס מפרש הקו' דר"ז ולא פליגי כו' עד תמני לא תיקון ור"ז א"ל לאו הלכה אתמר אלא מטין אתמר אליבא דר"י וכ"ה בירושלמי ואף דלכאורה יו"ק על מטין דלא דרשי ברבים מכלל דפליגי י"ל משום דמספ"ל אולי ס"ל לרבנן דכולל כהך מרגניתא דלקמן אבל לשון הלכה משמט דפליגי דאי לא פליגי היל"ל בלשון מודים והך דאתמר ר"י סתמא דהש"ס הוא להביא מה דאתמר בזה. והגר"א ז"ל גורס אתמר גם מחק הני תיבות א"ל אין וא"ש טפי דרחב"א השיב מעין אתמר:

שם הכל בי"ש חוץ מי"ש עמש"כ בספרי ב"ר בפתיחה דנזיר:

דף לד ע"א מתניתין ואם הבטחתו כו'. התוי"ט כתב בשם הר"מ שזה דוקא באין שם כהן אחר שלא יתבטל נ"כ אבל ביש שם כהנים לא מהני הבטחתו. ועפ"ז פי' לנכון המשנה במגילה (פ"ד מ"ה) המפטיר בנביא כו' והוא נושא את כפיו דקשה מאי קמ"ל ומ"ש החוי"ע א"צ להשיב. והנ"ל בזה ליישב מה דקשה עוד במה דתנא והוא עובר לפני התיבה הא יצא שכרו בהפסדו דמחמת זה לא יעלה לדוכן ונ"כ עדיף דיש בו ג' מ"ע ועכצ"ל דמיירן בהבטחתו דלא יטרף וא"ש לפ"ד הר"מ דקמ"ל אף דבעלמא ביש כהנים אחרים לא מהני הבטחתו ולזה נתנו לו כבוד שיעבור לבה"ת והוא נ"כ והכא ג"כ ע"כ מיירי ביש כהן אתר דאל"ה למה לא קרא ראשון ואי"ל דמיירי דבא באמצע קריאה דהמפטיר פירושו מי שרגיל תמיד להפטור כפירש"י ועכצ"ל דהתירו לו ג"כ כדי שלא יצא שכרו דעובר לפה"ת בהפסד נ"כ ומיירי בהבטחתו דבלא"ה לא שייך להתיר מפני העירוף כנ"ל, וראיתי בפר"ח (סי' קכ"ח) תמה מאוד ע"ז כיון שהוא מובטח למה לא יקיים מצות נשיאות כפים. גם הקשה ע"ד הטור דסותר בזה למש"כ בה' רה"ש בדין תקיעה שכתב בהבטחתו יכול לתקוע ומשמע אף ביש אחרים יעו"ש עוד. ול"נ דה"ע דאינו נו"כ משום דהמתפלל אינו רשאי לברך באמצע התפלה (הן אמת שראיתי במלחמות סף רה"ש דעתו שהברכה לא מקרי הפסק בברכת שופר והביא ראי' מהא דנ"כ ואינו מוכרח כמו שאבאר) וה"ט לפי דהברכה, אינו תקנה קבועה דלזה אר"א בן שמוט בסוטה (דף לט) ולא נשאתי כפי בא ברכה ופריך מאי מברך כו' ש"מ דלא תיקנו בזה אנשי כנה"ג וה"ט דאין קובעין ברכה מל ברכה דנ"כ גופו מקרי ברכה לאמשכא ברכאין וכמו שלא תיקנו ברכה על ברהמ"ז מה"ט רק ממדות חסידות עשה ראב"ש והאריך ימים ולכן מקשה מאי מברך ענין חדש ומפרש ברוך כו' וצונו לברך את עמו ישראל באהבה הוסיף תיבות באהבה לפי דדבר זה עיקר הברכה טל מה שמתאוה ה' לתפלתן וברכאן של ישראל זה ע"ד אהבה כי אם צדקת מה תתן לו כדאי' שם (דף לח ע"ב) מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים כו'. ועיין בטא"ח מש"כ בזה. אבל לברך באמצע הברכה י"ל דהוה הפסק לכן יעשה ע"י אחרים. ובאין שם כהן מהני הבטחתו ויברך ברכת כהנים בלא ברכה. וכן בהא דרה"ש דהשני מתקיע י"ל ע"ד שכתב הבעל המאור שם דאין לו לברך ברכת שופר בתפלה דתקיעה נתקן על ברכת התפלה ולא נתקן בימי התנאים. כתב רה"ג דהטעם במשנה מפני הטירוף. וגם נ"נו ה"ע דטירוף אפילו באין לי אחר אינו רשאי. ומש"כ הרא"ש דמהני הבטחתו היינו לדידן דנתקן לתקוע מיושב קודם התפלה כדר' אבהו שם ומברך מקודם. ומיושב דברי העור. ובזה נסתר ראייתו מה' מנוח שכתב בדין הביננו בימות הגשמים דמהני הבטחתו דשם לא איכפת לן מידי. ובזה נסתר ג"כ ראיות התויו"ע ופר"ת מהמ"ר דיכול לענות אמן בהבטחתו דהתם שאני דעניית אמן מגוף הברכה היא כמ"ש לקמן בפ' שלשה שאכלו ובסוף ספרי על נזיר ע"ש. משא"כ בנ"כ. דהברכה נא נקבע פשי' דהוי הפסק. וד' מהר"ם ישר ונכון:

גמרא מתיב ר"ש מהיכן הוא חוזר מתחלת הברכה שטעה זה. עי' פירש"י דהוא לכאורה נגד הש"ס דתיובתא דר"ה וכתב ע"ז הק"נ שמצא גי' אחרת בש"ס תיובתא דר"א כו' כמו שנדפס בגליון ואם קבלה היא נקבל אבל לדין יש תשובה די"ל דל"ק לרב אסי דהא דס"ל אמצעיות אין להם סדר ואומרה במקום שנזכר היינו דוקא בטעה עצמו שדילג והזכיר אח"כ אומרה שם לפי דבדיעבד ס"ל דמהני ולא יאמר ברכות לבעלה בחנם על הסדר משא"כ כשאחר עובר תחתיו הו"ל כלכתחלה דודאי גם רש"י מודה דלכתחלה נתקן על הסדר וכיון דהאחר לא אמר מקודם הברכה יתחיל מתחלת הברכה ויאמר על הסדר. ובאמת נ"ל גי' הש"ס שלפנינו עיקר. גם לפירש"י דהא מפרש במתני' בטעה דמיירי בדילג ברכה אחת (ודלא כפי' התר"י שטעה באיזה דבר בהברכה יתחיל אחר מתחילת הברכה) ה״ט דס"ל מדמקשה ממתני' לר"ה (עי' רש"י בד"ה חדא ודלא כהצל"ח) ש"מ דבחד גוונא מיירי ור"ה ודאי בדילוג ברכה איירי כיון דמיירי בטעה עצמו דחוזר אי טעה באיזה דבר באמצע ברכה אפי' בג' ראשונות אינו חוזר לראש ובזה א"ש מה דהאריך המשנה מתה"ב שטעה זה דר"ל מתה"ב שדילג יתחיל ויגמור על הסדר דע"ז מורה לשון מתחלה וכמ"ש רש"י מתה"ב שטעה זה וממילא משתמע כו' ולפ"ז, שפיר יש לחלק לר"א כדכתיבנא רק לר"ה ק"ל דס"ל אפי' בטעה עצמו יתחיל מאתה חונן וכ"ש אחר. ובזה מיושב נמי מה שפירש"י במתני' מתה"ב כו' ואומר משם ולהלן דכהמפ"ו תמהו דפי' דלא כמאן ולמ"ש א"ש דפי' כן לר"א דמודה באחר דיתפלל על הסדר וכל המפרשים שהעבירו עין מזה. מקום הניחו לי ועכ"ז כאשר העיד הרב ק"נ שמצא הגי' בע"א צריכין למשכוני נפשין ליישב גי' זו אליב' דהלכתא דרו"פ ס"ל בדר"א כפי' התוס' דאי"ל סדר למעלה אבל יש לו סדר למטה להתחיל מתחלת הברכה ולגמור על הסדר. ונ"ל ליישב הגי' עד"ז דס"ל לר"ש דמתני' קפסיק ותנא בכלל גם בג' ראשונות ואחרונות דחוזר לתחלת הברכה וא"כ לר"א ודאי הוי תיובתא דלדידיה ליכא לשנוייה דר"ל לראש סדר ברכות דהא המשנה כולל ג' ראשונות עם האמצעיות בענין אחד ובאמצעיות אי"ל סדר למעלה לר"א ואי נאמר לתה"ב שטעה ומשם ולהלן א"כ בג"ר נמי אבל לר"ה לימא תיהוי תיובתא דלא ס"ד לומר באמצעות דחשיב כחדא ברכה דכל אחד בקשה בפ"ע ומשני אמצעיות נמי כחד ברכה חשוב וכדאמר מתה"ב ר"ל מראש סדר הברכה כן י"ל לגי' ק"נ. אך התוס' ל"ג כן מדהוכיחו מזה דהלכה כר"א ע"ש:

שם א"ל כלום מקצר יותר ממ"ר כו'. ד"ז צ"ב מה תלה זה באריכות או מקצר הלא בענייה תליא דשם לא ענהו ה' עד שהאריך מ' יום כמש"ל וכאן ענהו ה' מיד ונ"ל דק"ל מה דלא סידר מ"ר כלל שבחו של מקום.