ברכת ראש ברכות סד

העולם דהיכי פשו שם בצד נחש שלא ישכנו דמותר מדתנן כופין קערה על עקרב שלא תשוך הא יש לחלק כר"ש הכא אלא ודאי דאין חילוק בין נחש לעקרב ע"ש. ודבריו דחוין דמאין באת שיחלוק סתמא דש"ס שם לדהכא מבלי זכר למו וגם כי קו' העולם לק"מ דהא החילוק דר"ש בין נחש לעקרב הוא לענין שהן ממיתין כדאיתא בירושלמי וברי"ף הא לצער זו וזו שוין ושם בשבת לא מיירי מענין סכנת מות רק משום צערא כהאי דמפיס מורסא עי' תוס' שבת (דף ג') ומגופה דמתניתין שמיע לי דא"כ אמאי תני בעקרב לצוד אפי' להרוג מותר עי' שבת (דף קכא) ובתוד"ה כל המזיקין וגם איתא שם בריב"ז דאמר חוששני מחטאת ולהכי יליף נחש מעקרב אבל לחשש סכנה י"ל דעקרב מועד טפי. והנ"ל בזה דמוכח דלא ס"ל כר"ש רק תליא לפי המקומות מהא דאיתא בשבת (דף קכא ע"ב) בעו מיניה מר' ינאי מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת א"ל צרעה אני הורג נחשים ועקרבים לא כ"ש דלמא לפי תומו דאר"י רוק דורסו לפי תומו ואר"ש נחש דורסו לפי תומו וא"ר עקרב דורסו לפי תומו. והנה מדשבק ר"ש עקרב ונקט נחש לבד י"ל בשני פנים או דס"ל דעקרב אפי' בידים מותר להרוג דמועדין להמית או דקמ"ל אפי' נחש דאין מועד להזיק כ"כ דורסו לפי תומו וכ"ש עקרב. אך לפ"ז יקשה למה נקט נחש הא אפי' צרעה נמי דלא גרע מרוק אלא ודאי כפי' הא' ור"ש לשיטתו כאן דעקרב מועד להמית אך ר"ק שם דס"ל דאפי' עקרב דורסו לפי תומו ולא בידים ס"ל דגם עקרב אינו מועד כ"כ וכהברייתא שם דרק חמשה נהרגין בשבת כו' וכ"פ הרמב"ם שם ולהכי ס"ל גם בתפלה דלא כר"ש דאיהו לשיטתו ולא קיי"ל הכי רק דתליא במקום שממיתין כנ״ל דעת הרמב"ם:

שם מיתבי נפל כו'. הא דלא הקשה מזה אמתני' י"ל לפי דתליא בשינוי מקומות דבמתני' איירי במקום שאין דרכם להמית וביבמות איירי בדרכן להמית וכדס"ל לר"מ באמת לחלק בזה כמש"ל אבל לר"ש קשיא כיון דמחלק בין נחש לעקרב ע"כ מיירי בסתמא דנחש אין דרכו להמית ועקרב מועד להמית וקשה ממתני' דיבמות נפל לחפירה נחש ועקרב דבהדדי תניא ע"כ מיירי בסתמא דומיא דעקרב וש"מ דמועדין להמית:

שם מזכירין גבורת גשמים מ"ע כו'. המפרשים דקדקו למה לא סיימי למילתיה מזכירין גג"ש בתה"מ מאי טעמא כדנקט באילך שאלה בברכת השנים מ"ע. עוד הקשה התוס' ריש תענית מדוע לא מקשה הש"ס הכא מאי גג"ש כדהקשה בתענית שם. והנ"ל בפשי' דזה ל"ק כיון דתנא זה בברכת אתה גבור נקט נמי בגשמים שהיא מגבורת ה' רק בתענית שם דמיירי בסתם מזכירין גבורת גשמים ק"ל והכא הקשה על ענין גוף הזכרה מ"ע האם מזכיר כל גבורת ה' ולא דמי הא לשאלה והבדלה שצריך לאומרם רק ק"ל מה שייכות יש בהם בברכותיהן וע"ז משני מתוך ששקולה כתה"מ ופירש"י בתענית (דף ז') שבה חיים בני אדם כו' עצל"ח. ול"נ עפ"י מה דאר"י בתענית (דף ג') שלשה מפתחות בידו של הקב"ה של גשמים ושל חיה ושל תחיית המתים שלא נמסרו ביד שליח וזה שאמר במ"ר פ' בראשית (פ' י"ב) דשקולה כתחה"מ בזו יד ופתיחה ובזו יד ופתיחה שנאמר פותח את ידך וכו' הנה אני פותח קברותיכם ור"ל כמ"ש. וכל ג' עניני תחיה הללו נזכר בברכה זו שהיא נגד מדת פחד יצחק כנודע. וזש"א אתה גבור לעולם ה' (ר"ל לעולם ה' ביד ה' לבדו וחשב והולך ג' דברים. נגד גג"ש אמר) מחיה מתים אתה עדה"כ וימות בארץ גזעו מריח מים כו' ורב להושיע (עפ"י מחז"ל (רה"ש י"ז) עתים לטובה כיצד כו' שנאמר אם בחסד ימציאהו) מכלכל חיים בחסד. (ונגד חיה אמר) מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים קאי על הילד במעי אמו כמחז"ל אמצעי' דר במדור עליון ורופא חולים ומתיר אסורים (כמחז"ל נפתח הסתום ונסתם הפתוח ובזה רופא כל בשר ומפליא לעשות). ומקיים אמונתו לישני עפר (שהבטיח לאבותינו ארבה את זרעך. גם י"ל שבזה מראה אמונתו גם לישני עפר כמחז"ל מאי דלא הוי הוי מה דהוה לא כ"ש) מי כמוך בעל גבורות כמחז"ל נוד מלא רוח ואין הרוח יוצא. ומי דומה לך כמחז"ל אדם צר צורה בתוך צורה כו' והקב"ה צר צורה בתוך צורה ואין אחד דומה לחבירו. מלך ממית ומחיה כו'. ובזה א"ש מה דאי' בב"מ (דף פה ע"ב) גבי ר"ח כי מעא לומר מחיה המתים כו' והק' הר"נ בחי' הא גם מקודם אמר. מחיה מתים ע"ש, ולדברינו ל"ק מידי דעד סוף הברכה לא כיוון על תחה"מ ממש רק על ב' דברים הנ"ל רק בסוף מעין חתימה סמוך לחתימה. וזה הברכה שהוא נגד מדת פחד יצחק כנודע. אצלו היו הג' דברים הנ"ל עפ"י ה' שלא מעין הטבע. לידתו מברכת ה'. וימצא בשנה ההיא מאה שערים כו'. ותחיית המתים בעת עקידתו כדאיתא בספ' המקובלים. וברכת אתה קדוש הוא נגד קדוש יעקב שהי' עמוד התורה. ועפ"י מאמר הזוה"ק אורייתא וקוב"ה וישראל אינון חד. וזש"א אתה קדוש ושמך (הוא התורה שכל התורה שמותיו של הקב"ה] קדוש וקדושים כו' אלו ישראל:

שם הבדלה בחונן הדעת מ"ט כו'. בירושלמי דפרקין איתא אסור לתבוע צרכיו עד שיבדיל ולפ"ז י"ל דה"ע דברכות אמצעיות כולו בקשת צרכיו צריך להבדיל תחלה צ"ל דתביעת צרכיו הוא כל איש את נגעי לבבו אשר יחסר לו אבל תפלה הקבוע לציבור שאני. ודמי להירושלמי שהביא הרא"ש (פ' ש"ש) מהו לומר זונינו כו' בשבת וא"ל טופס ברכות כן הוא. וכ"מ מלעיל (דף כא) הני דטעו ומדכרי דחול בשבת דגומר אותה ברכה ולזה אם לא הזכיר הבדלה אין מחזירין אותו. והמ"א (רש"י רצ"ד) כתב ה"ע בשם רשב"א דהבדלה בחוה"ד מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל. וי"ל דגם בש"ס דידן ה"פ מתוך שהוא חול (להבדיל בין קודש לחול להתיר צרכי חול) קבעוה בברכת חול ר"ל בראש ברכת חול וצ"ל כדי שיוכל לתבוע צרכיו אשר יחסר לו מעין כל ברכה כדאיתא בפ"ק דע"ג אם בא לומר בסוף ברכה מעין הברכה אומר וא"ש:

שם אלא מעתה גדולה נקמה כו'. צ"ב כוונת המקשן והתרצן. גם מה דמסיק והיינו דאמר עולא כו' מה זו סמיכה להתירוץ. והנ"ל בהא דאר"א גדולה דעה שניתנה בין שני אותיות כו' דר"ל ממוצע בין חסד לרחמים כי אל הוא שם חסד להורות מי שיש בו דעה לא מיבעיא כשזכה יצוה ה' חסדו אף כי לא יזכה כ"כ ה' מרחם עליו בזכות תורתו וי"ל סיפא דקרא ולו נתכנו עלילות כתיב ולא באלף וקרינן בואו לומר שפעמים אין ה' תוכן מעשיו להענישו תיכף כמאמרם באחר זכור לתורתו ולא למעשיו וכן מקדש ניתן בין ב' אותיות הוי"ה ואדנ"י בגי' היכל כלה"כ וה' בהיכל קדשו להורות אף שאין ראוי כ"כ מזבח מכפר עליו כמחז"ל בפסוק צדק ילין בה תמיד ש"ש מכפר כו' ופריך אלא מעתה נקמה שניתנה בין ב' אותיות מאי דרשת ביה ומתרץ ה"נ במלתי' גדולה היא במשפט יעשה צדקה כדעולא כו':

שם והם אמרו המבדיל כו'. לכאורה סיום זה אינו נוגע לתירוצו. וי"ל דבא לברר שלא נפרש העשירו קבעו נמי על הכוס ולפ"ז לא נשכח תקנת הבדלה בתפלה לזה מסיק בתקנה ג' אמרו שיבדיל נמי על הכוס וצ"ל בהעשירו קבעו על הכוס לבד ואף שאין ב"ד יכול לבטל דב"ד כו' צ"ל דכ"ע מודו דעל הכוס עדיף טפי רק מפני דוחק עניות קבעו תחלה בתפלה לבד וכשחזרו והענו לא היו יכולים לבעל הבדלת כוס רק כעין ב' תקנות מי שאי"ל יין די בתפלה וביש לו מבדיל נמי על הכוס: