ברכת ראש ברכות סג

כי יודע שהכל בא ממנו לכל אשר יחפוץ יטנו לפי שיש כמה מיני יצר (א') הבא מצד רוע הלב שע"ז נאמר ואשר הריעותי כמש"ל וזהו היצה"ר הצפון בלבו של אדם עי' שם סוכה (דף נב) ועז"א שם כל הגדול מחבירו כו' (ב) יצר הבא מכח החומר אשר יסודו מעפר ונמשך לשרשו ועז"א אם פגע בך משכהו לביהמ"ד שנקרא תושיה שמתיש כחו של אדם מן אדמה ועז"כ הנה כחומר כו' (ג) יצר המתגבר עליו בכל יום ומקשה לבו ליפול ברע ונעשה כטבע שני כמה"כ ואני אקשה את לב פרעה ועז"א והסירותי את לב האבן ור"פ הוסיף עוד על כח היצר יבאיש שמן רוקח אף במעשה הטוב זורק בו מרה כמש"ל (דף סא) וזה בא מעץ הדעת טוב ורע. עז"א ואת רוחי גו' אשר בחוקי תלכו וגו' והושעתי אתכם מכל טומאותיכם ועל"ק:

שם מאי לך רד אמר ר' אלעזר כו' וכיון שאמר הרף ממני כו'. כל המפרשים תמהו מה ראה לדרוש זה דמיד עמד בתפלה מפסוק הרף (בפ' עקב) ולא מדקדים ליה (פ' כי תשא) מועתה הניחה לי ור' אבהו בסמוך דרש מוהניחה לענין אתר. ול"נ בפשי' ליישב גם פסוקי התורה דשינה בסיפור זה (דפ' תשא לפ' עקב) וארשום בקיצור דבפ' תשא כתיב וידבר גו' לך רד גו' ועתה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ויחל גו' ובעקב כתיב ויאמר קום רד מהר גו' הרף ממני ואשמידם גו'. ויו"ק דבפרשה תשא כתיב וינחם ה' גו' ואח"כ כשעלה פעם שנית כתיב ואתנפל לפני ה' גו' כי יגורתי מפני האף גו' ולמה יגור הא כתיב וינחם ועוד דקדוקים שיבואר. ולזה נ"ל דפסוקי תשא נאמרו בראשונה אחר ויקומו לצחק וידבר ה' (לשון קשה שהרשעים מהפכין מה"ר למה"ד) א"ל משה לך רד מגדולתך כו' וזה מפני שרצה לכלות אותם כרגע ואז תפסו כו' בבגדו כו' (הוא כינוי למה"ד עד יעבור זעם) מה תעשה לשמך הגדול ויאמר ה' (אמירה רכה) ראיתי העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ואיננו כדאי שיחול שמי עליהם ועתה (ר"ל לפי מה שארצה עתה) הניחה לי תנוח דעתך אלי שבהם יחר אפי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ויחל משה כו' מלשין חלל שאמר הרגני נא כדדרש ר"א אמר משה ומה כסא כו' ובתפלה זו לא נתחזק כ"כ בתפלה לבקש סליחה והפרה רק לבטל הגזר שגזר עליהם כליון וינחם ה' על הרעה אשר דבר לכלותם וזה שאמר לעשות לעמו ר"ל על הרעה ניחם אבל אמירתו לטובה למשה ואעשה אותך לגוי גדול קיים כדכתיב בד"ה ובני רחבעם (מבני משה) רבו למעלה ראש ועז"כ בפ' עקב אחר הנחמו מעט קום רד מהר כו' וזה קימה מעט מהירידה שא"ל תחלה שעדן ישראל חי וקיים אך לא אבה סלוח רק הרף ממני ואשמידם ר"ל מעט מעט עד שאמחה שמם ולפי שא"ל רד מהר לא היה לו פנאי כעת להתפלל גם ע"ז וירד ושיבר את הלוחות והשקה את העם ויהי ממחרת ויאמר משה גו' אעלה אל ה' אולי אכפרה גו' ובעלייה זו ביקש על סליחת החטא וזש"כ בפ' עקב ואתנפל גו' כי יגורתי גו' להשמיד אתכם וישמע ה' אלי וגו' ובזה יבואר כ"ד חז"ל:

שם כסא של רגל אחד עאכו"כ והיינו לפי שנשא מדינית ולא הי' לזרעו מצד האם יחד לתלות בו רק רגל אחד דמשה ועז"א אפילו תימא משפחת אב קרוי משפחה והו"ל ד' רגלים יש בי כו':

שם עד שהחלו בע"י גרס עד שהחלה וקאי על משה ולגי' רש"י שהחלו כתב הרש"א לא ידעתי משמעו. ונ"ל שזה מלשון ותחלימני ר"ל שחזקהו לעמוד על מדתו כי חפץ חסד הוא. עוי"ל מלשון לא יחל שהפציר בו עד שהחליף רצונו וינחם ה' על הרעה:

שם הלכתי וא"ל בשמך. ר"ל לפי שהבטחה לטובה ע"י נביא אין לבטלו אף שיגרום החטא כמ"ש הרמב"ם וכ"ה בצל"ח. ולכאו' סותר דבריו משכ"ל (דף ד') בנבואת משה ע"ש וי"ל שעדיין לא היה אימון בם במשה כאמרם כי זה משה האיש וגו':

ע"ב גמרא אר"א גדולה תפלה יותר ממע"ט. האריך לשון יותר להורות שלא על תפלה לבד יחיה האדם כ"א במצות ה' חפץ מאוד רק שמע"ט לבד לא יוכל לפעול כ"כ לענות בעת צרה כ"א יתפלל ג"כ יותר על מע"ט שעשה וזה כיוון התוס'. ומה דהקשה הרש"א דאם אית ליה תרווייהו פשיטא י"ל אף שתפלת משה היה ליכנס לא"י כדי לקיים מצותיה כמחז"ל בסוטה (דף יד) לא חשש ה' והזכיר אותו שלא יוסיף להתפלל עוד כדי שלא יענה אותו על זה רק מה שהתפלל משה ואראה את הארץ ענהו ש"מ שתפלה פועל יותר ממע"ט. ומה שהקשה הפ"י מה פעל בזה שהראהו ראיתי בשם הגר"א מאמשטרום תירוץ נכון עפ"י מחז"ל פ"ק דמכות שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הפריש יהושע בארץ כנען והיה כמין ב' שורות בכרם כו' והיו נעשים אלו כנגד אלו ולפ"ז קודם שראה משה א"י לא היה יכול לפרוש אותן שבח"ל לפי שצריך להיות אלו נגד אלו וז"ש אז (כשראה) יבדיל משה וכה"ג י"ל במאמר הסמוך גדולה תענית יותר מן הצדקה כשהתענית נוסף עה"צ שעושה כדאי' בפ"ק אגרא דתעניתא צדקתא וכן הא דגדולה תפלה כשהיא יותר מן הקרבנות דבזמן שביהמ"ק קיים בעי נמי זבת ומנחה לכפר והש"כ גם כי תרבו תפלה ר"ל שתרבו תפלות יותר על הקרבנות אינני שומע כו' וכ"מ מדר"א מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו ש"ת דבעי נמי קרבן לכפר ועמש"כ בפתיחה דנזיר:

שם והאר"ח כל המאריך בתפלתו ומעיין בה כו' הקשה הרש"א מחי ק"ל האמר ומעיין בה ע"ש. ולק"מ דע"כ גם רב חנן מיירי שמעיין ומצפה בקשתו כמש"ל דלז"א כל המאריך כמשה רבינו שהאריך במ' יום האחרונים שמצפה לסלוח החטא לגמרי. אך רש"י הרגיש ופי' בתי' הש"ס מצפה שתעשה בקשתו ע"י הארכתו וז"ש דמאריך ומעיין בה שפ"י אריכותו יקובל ומשה רבינו לא מעיין בה רק אולי יהיה עוד עת רצון לה' וז"פ:

שם ל"ק הא דאפשר לקצר כו' משמע שבלא אפשר מפסיק בדיבור כרב יוסף וקשה הא דתנא קרון בהדי אנס ובירושלמי הובא ברא"ש איתא בקרון מעביר לצדדין ולא יפסיק בדיבור. ונ"ל דהך לא יפסוק מיירי בהליכה ממקומו שלא יפסיק וילך ממקומו אלא יקצר וכ"מ בגי' הרי"ף לא יהא מפסיק ועולה וש"מ תרתי דמקצר עדיף מהליכה כמש"ל במשנה:

תוס' ד"ה אל דמעתי אל תחרש פירש"י כו'. מה שהביאו פי' זה הוא דלא נפרש כפירש"י והתוס' ב"מ (דף נט) בטוח אני שלא תחרש כו' והלא אינו כן גם כי דמעתה על לחיה אין מנחם לה רק דנראית ומבקש שאל תחרש. ומה ששינו פי' מהכא להתם יישב רש"י שם בפי' אל תחרש משמש לשון בקשה ולשון עתיד בדבר הלמד מענינו דהתם מיירי באונאה דשערי אונאה לא ננעלו וכשבוכה ע"ז בל יחרש ופורע מיד והכא מיירי בתפלה דננעל שע"ת פועל הדמעה שנראית וא"צ להתפלל רק שתתקבל:

דף לג ע"א גמרא אר"ש ל״ש אלא נחש אבל עקרב פוסק. הרמב"ם השמיע זה וכתב (בפ"י מה"ת) סתם אם ראה נחש ועקרב והיה דרכן באותן מקומות להמית פוסק וא"ל אינו פוסק וכל נו"כ לא עמדו ע"ז. ומצאתי בקרבן נתנאל בשבת (דף קז) שעמד ע"ז ודעתו דהר"מ ס"ל דסוגיא דשבת שם סותר לזה כקו'