ברכת ראש ברכות סב

שם יכול ישמיע קולו כו'. רבים נתקשו על פירש"י בשמואל שם עה"פ ויחשבה עלי לשיכורה לפי שהתפללה בלחש והא הדין כן הוא דאסור להשמיע קולו עיי' רש"א. ולק"מ דהרשב"א כתב דאסור להשמיע קולו לאחרים אבל צריך להשמיע לאזנו וכן הכריע הגר"א מירושלמי וזוה"ק וכ"מ מיומא (דף עג) ושאל לו לבדו שאין שומע אלא הוא כו' כדרך שאמרה חנה בתפלתה וכן משמע מסוטה (דף לח) או אינו אפילו בלחש ת"ל אמור להם כאדם שא מר לחבירו ר"ל שצריך להשמיע קולו לחבירו מקרי קול ונמוך מזה מקרי בלחש. וזה מאה"כ ועלי שומר את פיה (לשמוע דבר מה ולא שמע כי) וחנה מדברת על לבה רק שפתיה נעות ורק מיעוט הוא שאפי' היא עצמה לא שמעה דיבורה וקולה לא ישמע ר"ל אף אם פעם הרימה בכח קולה כיוונה שלא ישמע לאחרים שכן הורה תיבת ישמע פועל יוצא לאחרים. ובזה י"ל הא דאי' לקמן (דף לא) אדון אתה דאי"ל ביאור וזה עפ"י דאית' ביומא שם השואל פניו כלפי כ"ג ושאל לו לזה אמרה לא אדון אתה בדבר זה לישאל לפניך ואשפוך נפשי לפני ה' היודע מחשבות ומה שלא השמעתי לאזני כי מרוב שיחי וגו':

ע"ב גמרא א"ל ר"ע א"כ ילכו כל העקרות כו'. בסוטה (דף כו) הקשו התוס' לימא לנפשי' דיסתרו כל היולדות בצער וכאן לא הקשו זה. וי"ל דלגי' דידן וזו שלא קלקלה נפקדת משמע דבעי עכ"פ שישקוה סוטה ל"ק דילכו כולם דאינה רשאה להסתר ולגרום מחיקת השם רק בעקרה שפיר קשיא ליה כיון דלגירושין קיימי ואחז"ל גדול השלום שבין איש לאשתו שהרי צוותה תורה למחוק השם אבל בסוטה שם הגי' וזו שלא נסתרה נפסדת ואמר זה בדרך תימה למה יגרעו הצנועות מהפרוצות. לזה ה"ק דלימא לנפשיה למה יגרעו הצנועות להוליד בצער. ומ"מ גם זה ל"ק דודאי לא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא ומן הסתם ראויות לכך מאיזה עון אשר תעאה רק בעקרה אף שראויה לזה מ"מ אין עושה תורתו פלסתר ובודאי תלד אבל בצער גידול בנים שיש כמה מיני צער שא"א לפורטם והתורה. העידה שבזה הפטור מאיזה צער יהי' מה שהיתה א"כ בזה אין עושה תורתו פלסחר דיוכל לתלות אם לא היתה שותה היה יותר גרוע ועתה הוקל משפטה וזה פשוט. ודע דגי' שונות של נפקדת או נפסדת תליא בשינוי גי' התנאים דכאן הגי' א"ל ר"ע א"כ כו' והוא ס"ל בריש סוטה וקינא את אשתו חובה לז"א דכל העקרות יסתרו וזו שלא קלקלה נפקדת אבל בסוטה שם הגי' א"ל ר' ישמעאל א"כ כו' ואיהו ס"ל וקינא לה רשות ל"ק א"כ יפקדו דדלמא לא יקנא לה בעלה רק ה"ק כיון די"ל על ידי כן יפקדו למה יגרעו הצנועות כמש"ל:

שם ג' אמתות הללו למה כו' פירש"י מלשון מיתה. וי"ל כפשוטו מלשון אמה מה שהאשה משועבדת בג' דברים חנ"ה לשמרם ולעבדם. וזה מרומז בכתוב בעני אמתך זו שמירת נדה לפרוש מבעלה ונקרא עינוי כדאי' ביומא (דף עז). אל תשכח את אמתך כמו שלא שכחתי מלברכך. עי' לקמן (דף מם ע"ב) וזה ברכת הפרשת חלה הנקרא על שמה. ונתת לאמתך זרע אנשים נגד הדלקת נר כדאי' בשבת (דף כג) הרגיל בנר הו"ל בנים כו' וע"ע בשבת (דף לב) נשמה קרויה נר כו':

שם מיהו מורה הלכה כו'. מקשין העולם לפ"ד הר"מ (ספ"י מה"כ) דבגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקין עליו מפני האבנע שהוא כלאים וא"כ לדעתם דבעי כהן בעי נמי בגדי כהונה דכהן שאין לובש בגדי כהונה אין כהונתי עליו וכיון דלפי האמת א"צ כהן הו"ל לאפרושי מאיסורא ואין חולקין כבוד לרב ולמה רצה להענישו וראיתי בס' חדש שתי' עפ"י מה דאי' ביומא (דף כה) איב"ל מי מקבל שוחט מקבל כו' או דלמא זורק מקבל דאי אמרת שוחט מקבל זימנין דשחט זר וא"כ לדעתם דשחיטה בעי כהן ראוי לשוחט לקבל דהזורק י"ל אגב חביבותי' לא יקבל כולהו דם ולהכי יכול ללבוש בגדי כהונה משום קבלת הדם. וזה אינו דהתם רק בתמיד מיב"ל לפי שלא חשב שם כהן לקבלה אבל שאר קרבנות מי שירצה מקבל כדמצינו בפסחים שחט השוחט וקבל הכהן כו' והזורק עומד אצל המזבח כו' ועוד הא בעידנא דמיעקר הלאו בעת שחיטה לא מקיים עדיין עשה דעבודה ואפשר לשחיטה לקיים ע"י אחר ולא ניתן לדחות. אך הקו' מעיקרא ליתא דהעונש היה על שהורה ולא אמר לשאול לעלי דהא עדיין לא עבדו איסורא והי"ל לשאול לעלי דפשיעא דגם עלי לא טעה רק שנהגו בכהן וסברו דבעי לאהדורי אחר כהן וא"ל שמואל א"צ להדר. אך הא קשיא היכי טעו דבעי כהן הא מעשים בכ"י יוכיחו דממ"נ היכי הוה עבדי עד כה אי שחט כהן בבגדי כהונה זה א"א לד' הר"מ וג"ז ודאי דעלי וכל הכ"ג שהיו עד שמואל לא טעו בד"ז לעבור על איסור כלאים ואין הקב"ה מביא תקלה כו' ואם שחטו שלא בבגדי כהונה ממילא מוכח דלא בעי כהן. והנ"ל בזה דר"א דדרש שמעתא זו שמע זה מר' יוחנן אף דלא הזכיר שמו מטעם דהכל יודעין דשל ר"י היא כדאיתא ביבמות (דף צו) ור"י לשי' דס"ל ביומא (דף ה') דאבנט של כהן הדיוט לא היה של כלאים דאי' שם פליגי בני ר"ח ור' יוחנן חד אמר אהרן ובניו בבת אחת ולדידי' הא דכתיב ויחגור אותו כו' ההוא דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט ומשמע דר"י ס"ל זה ע"ש. וכן משמע ודאי דבני ר"ח לא יפלגו על רבם דרבי ס"ל דאבנט של כהן הדיוט היה של כלאים כדאי' שם (דף יב) ור"ח מן הסתם כרבי ס"ל כדאמרינן בעלמא רבי לא שנה ר"ח מנין לו. ובזה א"ש דרשא דר"א דס"ל דב"כ לא היו מכלאים ונהגו כהנים ללבוש בעת שחוט' דבגדי כהונה מותר ליהנות בהם כדאי' ביומא (דף סט) ולפיכך טעו וסברו דבעו כהונה עד דא"ל שמואל דא"צ להדר אך למה דקיי"ל דאבנט של כהן הדיוט היה של כלאים ס"ל להר"מ דאסור ללבוש שלא בשעת עבודה ואין למדין הלכה מפי המדרש כנ"ל:

שם ואר"א חנה הטיחה כו'. כאן לא פירש"י כלום רק לקמן גבי משה פי' הטיח לשון זריקה. וי"ל משים דכאן יש לפרש מלשון טיחה ודיבוק שלא כיוונה לטובתה רק כלפי מעלה כעין המשתף שם שמים בצערו כמו שביאר בס' נה"ח וכן אליהו דקאי על היצר הנזכר בסוכה (דף נב) וכמ"ש בסמוך וזה מלשון דיבוק כי מלכותו בכל משלה עושה רצון בוראו כמשל הזונה המובא בזוה"ק וזה שאמר ואתה הסבות כו' אבל במשה הוא ענין אחר דדרש אל תקרי אל כו' דק"ל על מה דלא נזכר בכתוב ענין התפלה מה היה רק סתם ויתפלל משה אל ה' לזה דרשו שזו עצמה היה התפלה שנוגע אל ה' כעין שדרש לקמן אתה גרמת כו' וזו היצר הבא מכח החומר שעז"א טוב מאוד זה יצה"ר כלום אדם נושא אשה ובונה בית וזש"א בפ' הרואה בשני יצריך ביצ"ע וביה"ר וע"ז אינו מתחרט רק לומר אתה גרמת וזהו הב' משלים שהביא לקמן מכרשינין הוא נגד יצר החומר ומשל דר"י על היצר מרוח הטומאה כמשל של הזונה המובא בזוה"ק לכן פי' שם מלשון זריקה שהוא היצר הבא מרוב טובה שאין ראוי להם כ"כ. ובזה מיושב מה דלא הביא הש"ס בהא דהודה למשה מקרא דאשר הרעותי שהביא מקודם לפי שעל יצר זה אינו מתחרט רק שהודה שזה גרם ויאה עניותא כו':

דף לב ע"א גמרא אמר רב חמא ברבי חנינא אלמלא שלש מקראות כו'. ענין הך ג' מקרחות הוא שהקב"ה חפץ חסד ישוב ירחמנו