ברכת ראש ברכות נח

הרבה דעו כו' כמה"כ עד את אלהי אביך והבן:

שם שאם כועס כו'. נקט ג' דברים הללו נגד נפש רו"נ שיש בהם ג' מיני עונשים. וכה"ז נפש החוטאת תכרת משרשו העליון כמה"כ ונכרתה הנפש ההיא ובחי' הרוח הקשור בדיבור אינו בכרת רק כשעשה עון התלויה בבחי' הרוח הוא פוגמו ומקלקלו עד שמקבל עונשו ומהר ובחי' נשמה אינה נפגמת רק תסתלק ותתעלם ניצוצי אורה החופף עלי' ולא תזכה כ"כ לאור באור פני מלך חיים כי לית לה מגרמה. וע' בספר אדמו"ר (נפש החיים ש"א) ועז"א נגד בחי' נשמה שאם כועס שלא יאיר פניו עליה כעסו כעס עולם. ואם אוסרני ביסורין בבחי' הרוח איסורו איסור עולם. ואם ממיתני בבחי' הנפש הנכרת לאבדון מיתתו מיתת עולם. ועל שלש אלה יש לדאג ולהכין לידו. ואמר זה לתלמידיו ששיבחו אותו בשלש אלה נר ישראל הוא בחי' מעשה המצוה התלוי בנפש כמה"כ הנפשות העושות. עמוד הימיני שהי' בבית המקדש שהי' הוא עמוד העבודה נגד בחי' הרוח התלוי בדבור זו תפלה שצריך לחתך בשפתיו וכן עבודת הקרבנות הוא ע"י דיבור והתודה. פטיש החזק הוא בחי' נשמה ע״י הגיון התורה, המתחלק לכמה ניצוצות כפטיש כו'. עוד י"ל עמוד הימיני זהו משני עמודים שהעמיד שלמה המלך ע"ה באולם שם הימיני יכין והשמאלי בועז וזהו נגד שני חלקי תורה סיני ועו"ה וסיני עדיף וזהו יכין שתלמודו נכון וזה בא מרוב התמדה בדיבורו למוציאיהם בפה כמש"ל ופשוט הוא נגד בועז ע"י רוב הגיון. וע"כ אלה הי' ירא לנפשו אולי לא יי"ח כפי בחי' שרשו הגבוה. ולא עוד כו' ר"ל אפי' לא יהיה זה עד עולם רק לפי שעה כדאי' בספרים שגם הצדיק מוליכין אותו לג"ע דרך גיהנם לראות באבדן הרשעים גם בזה ענוש לצדיק לא טוב ואנן מה נענה אבתרי' הי תורה כו' אין לנו להשען כו':

שם בשעת פטירתו א"ל פנו כלים מפני הטומאה והכינו כו'. הדבר יפלא לעין כל רואה שאחר הבכיי' על ענין גיהנם ויצטרך לקשר נפשו ורוחו לשרשו יזכיר ויחוס על פכין קטנים שאי"ל טהרה וגם סמיכות ב' דברים הללו הלא דבר הוא וי"ל דכוון לענין גדול כמחז"ל כתובות (דף קג) אותו היום שמת רבי בטלה קדושה ואיתא בירושלמי פרק מ"ש דר"ל קדושת כהונה ופי' כל המפרשים לפי שהיה נשיא והכל חייבים בכבודו הו"ל כמת מצוה שהכהנים מטמאין לו וכדאיתא בפסחים (דף ע') דמית נשיא ע"ש. ודעת ר"ת בנזיר (דף נד) בכלי מתכות דחרב הרי הוא כחלל הנזיר מגלח עליו וכהן מוזהר עליו ואסור לכהן ליכנס לאהל שהכלי שם. וזה שאמר ריב"ז שהיה נשיא כדאיתא ברה"ש (דף לא) וידע שבמותו יכנסו כהנים לאהלו להתעסק בו וחשש שלא יהיה שם כלי מתכות המטמאים באהל והכהנים מוזהרים עליו להכי הזהיר פנו כלים מפני הטומאה ור"ל כלי מתכות ורצה לרמז שיש לו דין נשיא אף כי לא היה מזרע דוד היה משורש נשמתו של חזקיהו מ"י כדאיתא בספרים לז"א והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא לקראתו. ולשי' הפוסקים החולקים על ר"ת שם י"ל בהיפך שרצה לרמז שמקפיד על הטומאה ולזה מוחל טל כבודו לכהנים שלא יטמאו אליו מפני הפסד תרומה שהכהנים מוזהרים בימי טומאתם ולא רצה לרבות את הטומאה וזה שאמר והכינו כסא לחזקי' מלך יהודה שגם הוא היה מזהיר על טומאה וטהרה כדאיתא בסנהדרין (דף צד) נעץ חרב וכו' ע"ש:

שם רי"א נגד י"ח אזכרות שבק"ש. מכאן יש סמיכות ראיה לדעת הפר"ח דגם פרשה והיה א"ש הוא מה"ת דלזה תיקנו נגד אזכרות שבה ואף דפרשת ציצית אינה מה"ת מ"מ כיון שנהג עלמא לאומרה מפני יצ"מ שבה שהוא מה"ת תיקנו ג"כ כנגדה:

דף כט ע"א גמרא ולמלשינים מעלין אותו. פי' התר"י שמסלקין אותו משליח ציבור. והקשה אמאי לא אמרו כן בתחיית המתים ותירץ כו'. עוי"ל שבתחיית המתים אין מטלין איתו מפני שיאמר ולמלשינים אבל בטעה בברכת ולמלשינים מעלין אותו (ר"ל אף שאמר ברכת אתה גבור) מפני שאפשר שיהא מין ומאמין בתחיית המתים כצ"ל. וגירסת התר"י שלפנינו מוטעת ע"ש:

שם הני תשע דראש השנה כו'. דאמר מר ברה"ש נפקדה כו'. לכאורה אי"ל ביאור דמה ענין פקודת רה"ש דר"ל העיבור לפרשת עלץ וגו' שהיה אח"כ ויותר הי"ל לומר נגד אזכרות ותתפלל אל ה' אם ראה כו' שאי"ב אלא ג' אזכרות. אך אמיתת ד"ז מבואר בירושלמי נגד תשע אזכרות שאמרה חנה וכתיב בסיפיה ה' ידין אפסי ארץ עכ"ל וזה הוא כדאיתא בתרגום יונתן שהתנבאה על העתיד ביום הדין הגדול וכוונה ג"כ על יומי דדינא ברה"ש שנפקדה לטובה כדאמר מר ברה"ש כו' וזה מורה ג"כ לע"ל כמ"ש בדרושים ואכמ"ל:

שם אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כו' עד קשיא. כל הפוסקים ס"ל מדלא סלקא בתיובתא הלכה כשמואל וכתב תר"י הטעם דיש לטעות שהבדלה היא ברכה בפ"ע כר"ע כעין שאר ברכות ויבא למיטעי בש"ע דכל השנה. ותמיהני הא מקשה הש"ס אח"כ א"ה הבדלה בחונן הדעת נמי ופי' מהרש"ל ופ"י דקאי על מה דאסיק דברי שמואל בקשיא הא י"ל דאתי לטרודי וכיון דהש"ס תפס זה לקו' עד שהוצרך לחלק בין תחלת צלותא או אמצע והפוסקים ידחו הקושיא בקל אתמהה. והנ"ל דס"ל להפוסקים דלשמואל שפיר ק"ל ולפי האמת יש לחלק וכה"ז דודאי משמע משמואל דלא הוציא מכללא רק מוצאי שבת מדלא חשב האי דשכיחא טפי טל ומער בימות הגשמים דס"ל דבימות הגשמים יכול למיכלל. ואף דפשי' ליה להש"ס דאתי לאטרודי י"ל דס"ל כרב אשי דאומר בשומע תפלה וכיון דחזינן דזה שייך גם בש"ת בטעה תיקנו למיכלל בברכת הביננו בשומע תפלה ולא חייש שמא יבוא למיטעי כן בכל השנה שפיר ק"ל לשמואל ונכללה מיכלל גם הבדלה בתחלת צלותא דלא מיטרד ולשמא יבוא למיטעי לא חייש אבל ברב ביבי י"ל דס"ל הא דשמואל ונקט האי דשכיח טפי ימה"ג ומטעם דאתי לאיטרודי וס"ל דטעה שאני אבל לתקן ענין חדש בש"ת חייש שלא יבואו לטעות גם בש"ע כן והפוסקים הוציאו זה מדלא אמר בש"ס תיובתא להורות דבאמת ל"ק די"ל שמא יבוא למיטעי רק לשמואל דלא ס"ל זה ביה"ג קשיא:

שם א"ה הבדלה בחונן הדעת נמי. עי' במפרשים דפי' דזה קאי על הקשיא דלעיל דיתרץ גם בהא דאתי לאיערודי עי' פי' הב"י וב"ח אר"ל. והב"ל הא דהאריך אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי ולפי' הוי ליה למימר בקיצור אי הכי הבדלה נמי דה"פ כיון דהבינו בלא"ה אינו תפלה קבוע בכל יום כדלייט אביי רק בדרך וכי"ב כדאיתא בשו"ע וכיון דבעיקר תפלת הביננו ליתא שאלה אי נבוא לפרקים להוסיף עלה אתי לאיטרודי אבל טל ומטר דהוי תפלה קבוע בימות הגשמים לא חיישינן וע"ז הקשה מהבדלה בחונן הדעת שהיא נמי אינה קבוע רק במוצאי שבת נמי אתי לערודי ומשני אמרי כו'. ולפי' זה אינו נוגע לדינא דשמואל וא"ש:

ע״ב גמרא וא"ר יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך כו'. הא דמסיק זה מה שכבר אמר זו תפלת הדרך י"ל לפי מה שכתב השל"ה בפי' המלך בקונך מלשון המלכה ועצה כעין דאי' ברחב"ד אם שגורה תפלתי בפי כו'. וזה נאמר בצדיק גמור אשר משמים ישגיחו עליו דהודיעו הדרך אשר ילך בה לז"א