ברכת ראש ברכות נז

של מנחה ואח"כ של מוסף לאפוקי מס"ד דזבחים שם דמקשה מדר"י ע"ש ומימרא זו ידע ר"ז לז"א בירושלמי שכ"ל אפי' יש שהות כו' והיינו מדאר"י מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף. אך עדיין יש להסתפק אולי אין זה אלא בפנות היום או גם בזמן מנחה קטנה אבל בזמן מנחה גדולה תמו"ס קודם כדעת רבני צרפת הנ"ל וכדחזא לר' נתן בר טובי אמר מאן אמר הלכה ופירש"י הלכה כר"י ר"ל במאי דאיירי ר"י בשעה ז' אולי גם בזה הלכה כר"י כדא"ר יוחנן ונקרא פושע או לא וא"ל הכי א"ר יוחנן אין הלכה כר"י דאמר כו' ונשמע מזה דגם במאי דאיירי ר"י בשעה ז' לית הלכתא כוותיה א"ל ר"י אמרה והיה זה לחידוש משום דמס"ל בריב"ל וי"ל עפ"י מש"כ בעהמא"ו בשבת (דף י') הובא בהג"ה (סי' רל"ב) דהא דאיתא שם דסעודה גדולה אסור קודם מנחה גדולה הוא לריב"ל דס"ל לקטן אסור לטעום קידם מנחה אך למאי דלא קיי"ל כוותיה מותר אפי' סעודה גדולה קודם מנחה גדולה ולהכי מספ"ל אליביה דריב"ל לפי דלדידיה י"ל דהא דתמ"נ קודמת מיירי שיכנס בסעודה גדולה וכהירושלמי הנ"ל דאריב"ל אי הוה לכון ארסעון כו' לזה הו"ל כהגיע זמנו ותדיר קודם אבל למאי דקיי"ל דמותר לאכול הו"ל כלא הגיע זמנה לכן כששמע זה משמיה דר"י אין הלכה כו' ומשמע דמיירי בכל גוונא מנחה קודם כמ"ש התר"י היה זה חידוש בעיניו עד דתנא מ' זימנין ועפ"ז י"ל הא דאר"י מלתא בפ"ע הלכה כו' ולא אמר זה על הברייתא לפי דשם נקט היו לפניו שתי תפלות ומלשון זה לכאורה מורה דחל עליו שתי תפלות והיינו בזמן מנחה קטנה או אפי' זמן מנחה גדולה כשצריך לסעוד סעודה גדולה וכריב"ל אך ר"י אשמועינן בכל גוונא מנחה קודמת וא"ש ובחי' כתבתי עוד:

וראיתי לבאר הדין באין שהות בסוף היום להתפלל שניהם מנחה ומוסף הי עדיף אי מוסף עדיף דאי"ל תשלומין או מנחה דתדיר והוא עיקר זמנה עדיף. והנה דעת המ"א והאחרונים דמוסף עדיף וכ"כ השאגת ארי' (סי' י"ט) והוכיח זה מהא דאר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ולא אמר מנחה קודמת דבא להורות דוקא ביש שהות להתפלל שניהם. ובהשקפה ראשונה תמהתי מאוד איך נעלם מכל הגדולים הירושלמי המובא ברא"ש בהא דר"י דתמ"נ קודמת הוי בעו למימר באין שהות ביום להתפלל שניהם כו' ר' נתן בר טובי אמר אפי' יש שהות כו' יעו"ש. הרי מבואר באין שהות לשניהם מסתבר טפי לומר דמנחה קודמתת ואין בדקדוק הש"א כדאי לדחות סברת הירושלמי די"ל כמש"ל דקמ"ל בכל גוונא מנחה קודמת ולא דוקא בחל עליו ב' תפלות ועוד כתבתי בחידושי בכמה אנפי. וכעת ראיתי בצל"ח שכתב ג"כ דנעלם מהם הירושלמי אמנם אחר העיון תריצנא בקושטא ודעת קדושים אמצא דבלא"ה דברי הירושלמי צ"ב במה דאמר שם הא דאי' תהמ"נ קודם תמו"ס יצא בדיעבד ולכתחלה לא מיירי בשלא הגיע זמן תפילה כהא דריב"ל אפקוד לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון כו' עיין ברא"ש. ואי נפרש הא דמחלק ביש שהות ואין שהות איירי סמוך לערב מאי שיימי' דריב"ל הכא דאיירי בשעה ז'. ומש"כ הל"ח בזה לא נהירא כמ"ש בחי' והמ"י. גם מש"כ הרא"ש משמע בשעת מ"ק אז יש להקדים תמ"נ כו' מנ"ל אפי' בזמן מ"ק תמ"נ קודמת אימא סמוך לערב דוקא כפשע הירושלמי. לזה נ"ל בפי' הירושלמי דהוה בעו מימר כשאין שהות ביום להתפלל שניהם ר"ל, כל אחד בזמנו ולהפסיק ביניהם (דבאין שהות כלל לשתיהם לא שייך לומר מנחה קודמת והל"ל מנחה עדיף) אז מנחה קודמת ואח"כ תמו"ס וכתירוץ הש"ס זבחים (דף צא) דהוה כשחיטי תרווייהו דתדיר קודם אבל ביש שהות הרבה כיון דלא הגיע זמנו כ"כ מוסף קדים דהוה כשחט שאינו תדיר ברישא דאיפשיט שם כיון דשחט מקריב ליה. ע"ז אמר ר"ז ורנב"ט אפי' ביש שהות תמ"נ קודמת ופריך מהא דהקדים תמ"נ בדיעבד יצא ופתר לה בשלא הגיע זמן תפלה כהדא דריב"ל דאמר דאי יהוי לכון אריסטון בשש שעות כו'. ור"ל דאריסטון מקרי זמן תפלה והך ברייתא לא מיירי כה"ג דאריסטין להכי מוסף קודם. ומזה דייק הרא"ש דבמנחה קטנה מקרי זמן תמ"נ ומנחה קודמת. ועז"א דבש"ס דילן לא משמע כן דמיירי בזמן מנחה גדולה כר' יהודה ולא ביארו דמיירי בסעודה גדולה יעו"ש וא"ש. וגם בלא"ה י"ל דהירושלמי דבעי מימר ס"ל כהא דאיב"ל דמנחה אי"ל תשלומין אך א״צ וכמ"ש. ומ"מ לדינא נ"ל דגם באין שהות לשניהם תמ"נ עדיף לפי משכ"ל דמטעם זמן קרבן ודאי עבר יומא בעל קרבנו ותשלומין לא מהני רק מטעם תפלת רחמי וגם מוספין אי"ל תשלומין מטעם דנתקן נגד הקרבן מוסף הו"ל מוסף ומנחה זו"ז שוין דעבר יומא בטלה קרבנו ותדיר קודם. וראי' לזה דהא ביש שהות לשניהם בפנות ערב ודאי הלכה דמנחה קודם ולא ס"ל דמוסף קדים כיון שהזמן קצר כמו דס"ל לרי"ה בשעה ז' ואף רבנן לא פליגי עלי' דר"ה אלא מטעם דס"ל מוספין נה"י דזה ודאי מצוה עוברת קודם לתדיר כמ"ש בש"א (סי' כ"ח). וכן מוכח בקדושין (דף כט ע"ב) ועכצ"ל כמ"ש דזו"ז שוין. וכן מוכח לפי משכ"ל דעת התוס' דגם לרי"ה תמו"ס בדיעבד עד הערב א"כ מנ"ל להש"ס לעיל (דף כח) לדייק מהברייתא דשתי תפילות דעד ועד בכלל דאל"כ היכי משכחת לה שתי תפילות בהדדי הא משכח"ל בדיעבד סמוך לערב דס"ל לרי"ה שזו מצוה עוברת דמוסף אי"ל תשלומין ותמ"נ י"ל תשלומין אלא ודאי דבזה לכ"ע תמ"נ קודמת דתדיר בעיקר מצותה וחביבה מצוה בשעתה אף לדחות שבת כדאי' במנחות (דף עב) כנ"ל ברור:

רש"י ד"ה מתפלל של מנחה כו' שלח יקרא פושע גם עליה. אי"ל דהמאחר זמן מנחה בתחלת זמנה נקרא פושע דז"א. וי"ל דפי' הא דצריך להתפלל מנחה קודם היינו היכא דרוצה לאכול בסעודה גדולה כמ"ש התר"י וכשלא יתפלל יקרא פושע דעובר על דברי חכמים. ומש"כ גם עליה ר"ל דמוסף כבר פשע שהמתין עד זמן מנחה כר"י דלכתחלה מוספין בשש. גם י"ל דר"ל מי שרוצה להקדים תפלת מנחה שירא שיעבור ויקרא פושע כמו שעשה במוסף אז יקדים תפלת מנחה:

תוס' ד"ה ושל מוספין כה"י הקשה כו' הרי ביומא (דף ע') משמע כו' כצ"ל. ותירץ דהתם מיירי בשבת. כל המפרשים דשו וטחנו ואין לנו פה לאכול. (א) המ"א כתב דבשבת א"צ לישחט עם התמיד להכי היו מוספין לכתחלה בשש והצל"ח שדי ביה נרגא. והפ"י והצל"ח פי' דבשבת אחרו התמיד עד שעה ד' ומוספין בשש כדי לקיים וביום לאחר עד עצם היום ע"ש ובמח"כ זה אינו דהא דהעיד רבי יהודה בן בבא לעיל (דף כז) על תמיד שקרב בד' שעות היה פ"א לבד כדאיתא בירושלמי ועי' בתר"י שם ולא בכל שבת. ובפ"ה דתמיד משמע שברכו קודם הנה"ח ג' ברכות שהיה אחר התמיד אף בשבת. גם מש"כ שמצוה לאחר המוספין משום דכתיב ביה וביום ולזה איחרו גם התמיד אף שנאמר בו בבוקר בבוקר כדי לסמוך למוספין תמה אני על הני תרי גברא רברבי שיאמרו ד"ז דהיכן מצינו שיהא מצוה לאחרו משום דכתיב ביום הלא כל המצות נאמר בו ביום וזריזין מקדימין כדאיתא ביומא (דף כח) וביום השמיני ימול מלמד שכה"י כשר למילה אלא שזריזין מקדימין. גם לפ"ד נשאר קו' תוס' בזבחים (דף פט) ד"ה כל התדיר בתמיה קיימת אמאי לא יליף דתמידין קודמין למוספין שיוקדם דבר שנאמר בו בבוקר למוספין דכתיב בו ביום ומצוה