ברכת ראש ברכות נה

תוס' ד"ה והנותן כו' אי נמי ההוא לכתחלה קאמר ובתלמיד חבר דשרי בכל הני כדלקמן כצ"ל ור"ל דהם פירשו דת מיד לרב אסור לשאול שלום לכתחלה רק בהא דהמחזיר שלום פי' כשאר ב"א שלא אמר רבי והיינו דאמרינן כדי שאילת תל"ר ר"ל בלהחזיר וע"ז כתבו אי נמי ההוא דאמרינן כדי שאילת תל"ר בלכתחלה קאמר ולא בחזרה ומיירי בתלמיד חבר דשרי אף לשאול בתחלה. ומשמע דגם תלמיד חבר צ"ל רבי בשאילת שלום ועצל"ח שהקשה מהא דר' ירמיה לא אמר מר. והנ"ל דתוס' ס"ל דשאילת שלום שאני דהא דתלמיד אינו שואל כלל לרבו הוא משום דלא יתחזי כאלו רבו צריך לברכתו או כחברותא כלפי רבו ובזה גם בתלמיד חבר יש לחוש לזה כהאי דאיתא בסו"פ אלו מציאות בעי ר"ח מר"ה תלמיד וצריך לו רבו מאי כו' יתיב ר"ח ארבעין תעניתא להכי צ"ל בלשון מר להוציא מחשד רבו אבל כששואל מרבו איזה דין או פלפול ד"ת אצ"ל מר כרבי ירמיה דהכא. ונ"ל ראיה ברורה לזה מהא דאיתא לקמן (דף מח) דא"ל ר' ירמיה לר"ז שפירי עבדת ולא א"ל שפיר עבד מר וה"ט משום דהוה תל"א לר"ז. ובר"פ אין עומדין איתא דר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר"ז חזייה דהוה קבדת טובא א"ל לא סבר מר בכל עצב כו' כ"ה גי' הרי״ף והרא"ש וצ"ל דה"ט משום דהקשה לרבו על מעשהו מחזי כחברותא א"ל מר וז"ב:

ד"ה הואיל כו'. ובקונטרס פי' בע"א דבריהם הוא לשי' לעיל תוס' ד"ה דרב דמאן דצלי ש"ש בע"ש ס"ל כר"י וא"כ רבי דס"ל כר"י כדא"ר אבין וגם עובדא דאגידן צ"ל דהיה אחר פהמ"נ ופשיטא דמהני בדיעבד כדאיתא בשו"ע ומאי ראיה מזה לאיסור מלאכה בע"ש דתליא בקבלה הא י"ל דקבלה בטעות לא מהני ומ"מ מקרי לילה לענין תפלה כמו שחילקו לעיל להכי ס"ל דהא דא"ר הואיל כו' הוא לאיזה קולא וכעין דאיתא לקמן מתפלל של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה עה"כ והותר בזה לערב אף דטעותא הוא וה"נ נימא לענין חומרא בע"ש דהוי קבלה לאסור במלאכה ולז"כ בד"ה שאני ציבור אע"ג כו' ור"ל דתירוץ הש"ס אינו לענין תפלה דבזה גם יחיד ש"ד לרבי דס"ל כר"י רק בזה ציבור שאני דאף דהבדילו קודם זמן היתר מהני דאין אסורים עוד במלאכה מחמת חיוב הבדלה דאוסר במלאכה עד שיבדי וזש"כ אין איסורה אוסר כו'. ובחנם שלחו בו יד המפרשים להגיה אך רש"י ס"ל כמ"ש בחי' ובפתיחה דריש פרקין דעת רוב פוסקים דגם לרבנן מותר להתפלל של שבת בע"ש משום תוספת שבת כדאיתא בירושלמי. לז"כ כפשוטו הואיל והתפללו א"צ להתפלל שנית משתחשך וה"ה בע"ש הוי תפלתו קבלה וז"ב:

ד"ה והלכתא כו' ונראה דלכך תיקנו פסוקים כו' דרשות היא. נ"ל דאין זה סותר לדבריהם לעיל (ד' ע"ב) ד"ה אר"י כו' ולא נהירא כו' דשם כתבו זה לפי' רב עמרם לאשמועינן בזה דלא בעינן למיסמך גאול"ת משום דתע"ר רשות זה לא נהירא כו' דאף דרשות היא לגבי מצוה עוברת כמ"ש בר"פ מ"מ בחנם אין לו לבעלה ומצוה לסמוך גאול"ת והכא כתבו דלכך תיקנו פסוקים משום דרשות היא אך הואיל ותיקנו הו"ל כגאולה אריכתא כמש"ש יעוש"ה:

דף כח ע"א גמרא ודלמא מעברין לך אמר לה לישתמש כו' פי' רש"י ול"ג מעלין בקודש ולא ביאר למה. וי"ל משום דפירש מעברין לך יורידוך מהנשיאות בשביל אחר ור"ל דחששה פן יכשל ג"כ באיזה דבר ויעבירו אותו וע"ז ל"ש לומר אין מורידין ור"ג יוכיח. והא דלא פירש"י מעברין לך בשביל ר"ג שיפייס אותם וכמעשה שהיה וכ"פ בח"א. נ"ל דס"ל דעכצ"ל דלא מינו את ראב"ע לנשיא רק לראש ישיבה ואב"ד וכ"ה בירושלמי ע"ש קצת בע"א. דאל"כ קשה מה תיקנו בזה דלדרוש ר"ג כו' הא הו"ל הורדה ולהכי לא חשש כ"כ לפיוס ר"ג רק פן יעברו אותו מלהיות אב"ד בשביל אחר וא"ל לישתמש כו'. ונ"ל דה"פ דלא נניח את הודאי ולתפוס את הספק ותפס המשל משימוש אדם בכוס יקר ואינו חושש אולי ישבר למחר ויהיה ליה צערא טפי. אבל אי"ל כפשוטו משום כבוד דחד יומא דהא אח"כ אית ליה צערא טפי כמחז"ל מנחות (דף קע) מריש כו' ע"ש ואמרה ליה לית לך חיורתא אף דהחכמים לא חששו ע"ז א"ל זה כלפי מה שאמר דאין לתפוס הספק א"ל שזה קרוב לודאי שימצאו עלילה להעבירך להיות זקן יושב בישיבה:

שם וכל דפריש מרובא פריש. בזה י"ל שינוי לשון הקרא חוקת (פ' כ"א) נתן בניו פלטים ובנותיו בשבי למלך אמורי שבני מואב בזה ששבום האמורי נפלטו מאיסור לא יבא מואב בקהל ה' לפי שנטמעו באמורי וכל דפריש מרובא פריש אך בנותיו דבלא"ה מותרות מואבי ולא מואבית נקט לשון שבי סתם דאין בזה שום טובה. וליכא דבר דלא רמיזי באורייתא שני דינים הנ"ל:

שם אר"ג הואיל והכי הוה כו' נ"ל דה"פ דמתחלה שראה שנעשה נס לראב"ע וביררו כל הספיקות חשב כי מן השמים הסכימו למנות לראב"ע ולא יועילו לו פיוס דר"י וכיון שראה דנתחדש הלכה ע"י ר"י להתיר איסורא תלה בכבוד ר' יהושע ואזיל לפייסו כו' עשה בשביל כבוד אבא ר"ל אף דמפאת עצמו אינו ראוי כ"כ לנשיאות מ"מ זכו לו אבותיו שהיה מזרע דוד וכסאו יהיה נכון עד עולם וכן ר"י כשחשש בכבוד ר"ג מאן דלביש כו' לא חששו רק לכבוד אבותיו מזה בן מזה:

שם אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתי כו'. והא דלא תקינו לר"ג תרי שבתי ולראב"ע חדא כקו' רש"א. י"ל משום דהני ארבעה חכמים ר"ג ור"י וראב"ע ור"ע היו ראויים ועומדים למנותם ומחלו כבודם מפני היראה לראב"ע ואח"כ שר"י ור"ע נתפייסו לר"ג נשאר לראב"ע חלקו:

שם אר"י הלכה מתפלל כו'. סוגיא זו ל"ל פתר וקשה טובא. (א) מאי קמ"ל ר"י הא ס"ל הלכה כסתם משנה דתפלת מוספין כה"י. (ב) גם הא דאמר אין הלכה כר"י יותר הי"ל לומר הלכה כרבנן. (ג) פירש"י מאן אמר הלכה כר"י מה סני ליה לומר הלכה כרבנן הא לפי' נאמר לר"ז מהיפך להיפך כדמסיק אין הלכה כר"י. (ד) מאי חדית ליה כולי האי אי ר"י אמרה האם אין זה אלא להביא גאולה לעולם. ולבור כ"ז נקדים מש"כ התר"י בשם רבני צרפת דהא דס"ל לרבנן מנחה קודם איירי בזמן מנחה קטנה דוקא וכהירושלמי והתר"י סותר זה כיון דלר"י צ"ל דמיירי בשעה ז' דמוסף קדים מיניה נשמע לרבנן דפליגי גם בכה"ג. וז"ל הירושלמי ר"ח בשם ר' יוחנן תפלת מנחה ותמו"ס מנחה קודמת הוה בעו מימר כשאין ביום כדי להתפלל שתיהם ר"ז בשם ר"י אומר אפי' יש ביום להתפלל שניהם תמ"נ קודמת ר' נתן בר טובי בשם ר"י אפי' יש שהות תמ"נ קודמת והתני הקדים תמ"נ לתמו"ס יצא לשעבר הא בתחלה לא הוא פתר לה כשלא הגיע זמן תפלה כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון כו' (עי' ברא"ש) משמע שכך א"ל בשעת מנחה קטנה יש להקדים תמ"נ אבל זמן מנחה גדולה אין לחוש. ומיהו ש"ס דילן לא סבר הכי כו'. וי"מ דהא דשתי תפלות מיירי כשרוצה לכנוס לסעודה גדולה כו' ע"ש. וטעמם י"ל עפ"י מה דאיתא בזבחים (דף צא) איב"ל תדיר ושא"ת וקדם ושחט שא"ת ברישא מאי כו' ומקשה מדאר"י מתפלל של מנחה קודם ומשני כיון דמטי זמן מנחה כמאן דשחיטי תרווייהו דמי ע"ש וזה הוא כשצריך להתפלל שניהם אבל בזמן מנחה גדולה כשא"צ להתפלל שניהם הו"ל מוסף לגבי מנחה כקדם ושחט שאינו תדיר ברישא דאיפשט שם כיון דשחועה מקריב ליה וה"נ מוסף קודמת. ועפ"ז יבואר הסוגיא דזה ודאי צ"ל דר' יוחנן אמתני' קאי דתנן מנחה קודם מוסף דהלכה מתפלל