ברכת ראש ברכות נד

שקרב בט' ומחצה רק שצריך להתפלל תמ"נ קודם אבל קבלת שבת אינו ניכר כ"כ תוספת שבת בעוד שהחמה זורחת כדתנן ספ"א דשבת וב"ה מתירין עם השמש ופסיקא לש"ס. דעובדא דר"ה היה אחר פהמ"נ ומדמי לה לענין קבלה בטעות אבל זה ודאי מוכח משי' ר"ת ושו"ע דתפלת צבור בטעות מהני גם קודם פהמ"נ ולפ"ז גם הא דכתב הב"י שם דבמלאכה גם ציבור מותרין בטעות אינו מוכרח דהא הרשב"א דייק זה מדאמר דלא מטרחינן להו משמע דרק משום טרחא הוא ולא משום קבלה דלמש"כ דהש"ס איירי קודם פהמ"נ י"ל דלאחר פהמ"נ דהוא שעת קבלת שבת מהני התפלה לאסור גם במלאכה ועיי' בא"ר שם. (ב) ועפ"י מש"כ י"ל פירש"י עירובין (מם ע"ב) ד"ה מי בדלת פ"א נתקשרו כו' דהוא פלאי וסותר ש"ס דהכא דטעותא הדרא ומותר במלאכה וי"ל דק"ל מנ"ל לש"ס שם דהיכא דהזכיר קדושת היום דאמר זמן אף דנקט כסא בידיה ודעתו לשתות דלא מהני מעובדא דר' ירמי' דלמא שאני הכא דקבל עליו בלב שלם. לזה ס"ל לרש"י דגם עובדא דרב היה קבלה בטעות דסבור שחשכה ואפ"ה מהני כיון דבדיעבד תפלתו תפלה כר' יהודה ה"ה כשאמר זמן לא מהני מחשבתו לבטל דיבור קדושת היום. וכ"מ ברש"י הכא ד"ה והיינו כו' אותו היום שהתפלל כו' ובאמת משמע שדרכו של רב הוא להתפלל ש"ש בע"ש כדאמר רבי חייא בר אבין וכ"מ מפי' בה"ג הובא במ"א דר' ירמיה היה מתפלל תמ"נ ומה"ס לא הוה עבד בפני רב דלא כרב אם לא שידע שהיה אז הפעם בטעות דסבר שחשכה ומקשה הש"ס מרב דימי ומתרץ ההוא טעותא הואי קודם פהמ"נ ומקשה מאבידן דהיה נמי קודם פהמ"נ לשי' ר"ת וגם לשי' הר"מ י"ל דדייק מדאמר הואיל והתפללו כו' ולאחר פהמ"נ ס"ל לרבי בפשי' דעבד כמר עבד ומשני דציבור לא מטר"ל אף קודם פהמ"נ אבל ביחיד תליא היכא דאהנו מעשיו מהני קבלה אף בטעות וכן בזמן דיוה"כ הוי קבלה ועיי' תה"ד (סי' א'). (ג) והרי"ף והר"מ השמיטו הך סוגיא לחלק בין יחיד לציבור וה"ט דס"ל הא דא"ר הואיל והתפללו התפללו אתיא אפי' כרבנן וכמ"ש הר"מ (בפ"ג מה"ת) בטעמא דמתפלל של מוצאי שבת בשבת משום דתע"ר רשות אין מדקדקין בזמנה. ונ"ל דמכאן נכון מוצאו דס"ד דש"ס דמהני משום דטעותא לא הדרא ומשני ציבור שאני דלא מטרחינן להו וכהאי דאי' בשבת (דף ט') למ"ד תע"ר רשות בשרא המייני' לא מטרחינן לה וכן פירושו כאן דלא מט"ל לציבור ומותר בדיעבד אפי' לרבנן. ובזה השוו יחד ש"ס דידן עם הירושלמי דכאו משמע דבדיעבד לא מטחינן ליה ובירושלמי איתא בדין תפלת מז"ש בשבת דמותר דרבי מפקיד לאבידן קמי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים ד"ר ינאי אמרי עלה על מטתו אין מטריחין אותו אר"ז לית לך אלא כהדא דרבי מפקד כו' וכן עשה רחב"א הרי משמע דלכתחלה ש"ד אפי' ביחיד דס"ל כר"י. ולמ"ש א"ש דהא דשאלו את רבי לפי שהיה מנהגם להתפלל בערב כרבנן והשיב להם גם לרבנן הוא תע"ר רשות לא מט"ל וזה גופי' הורה רבי לאבידן להתיר שהיה ביהכ"נ שלהם בשדות והיה טורח לאסוף ציבורא בלילה וכיון שהוא שעת הדחק מותר להתפלל מקודם וכדאי' בירושלמי דריש מכוחין ויגיד עליו ריעו הא דאמר ר' ינאי עלה על מטתו אין מטריחין הוא נמי מטעם תע"ר רשות כדאי' בשבת (דף ט) ומסיק דז"א רק כה"ג דרבי בשעת הדחק מותר להקדים וכן עשה רחב"א. ומזה הוציא הר"ם דעתו אפי' ליחיד בשעת הדחק או אונס ש"ד אפי' לרבנן. ולזה נראה אפי' התפלל מנחה ומעריב אחר פהמ"נ מהני ולא שייך לומר דהוי תרי קולי דסתרי כיון דגם רבנן מודו וכיון דסוגיא זו הוא אפי' לרבנן להכי מחלק בין ציבור ליחיד א"כ למאי דקיי"ל דעבד כמר עבד אף כר"י א"כ י"ל ביחיד נמי הוה תפלה ה"ה לקבלת שבת הוי קבלה בטעות קבלה להכי אינו מחלק הר"מ בין טעה או מתכוין ליחיד או לציבור. וכ"מ מתוספתא פ"ג דתניא תה"ע ר' יוסי אומר עת נעילת שערים אר"א בר"י אבא היה מתפלל עם נעילת שערים וא"כ נעילת שערי שמים קאמר דהוא צה"כ כרבנן וצ"ל הא דהתפלל ר"א בר"י של מוצ"ש בשבת היה מאיזה דחק. וזה נ"ל כוונת הש"ס לקמן כי אתא עולא אמר בצד תמרה הוה כו' דלפי מה שהעיד רב בצד עמוד כו' משמע שכן היה נוהג ר' ישמעאל להתפלל מבעו"י בצד עמודי ביהמ"ד וכר"י ס"ל לזה חידש עולא שלא היה נוהג זה תמיד רק פ"א בהיותו בדרך בצד תמרה ולא ר' ישמעאל היה אלא ר' אלעזר בר' יוסי דודאי נהג בדרך אביו להתפלל בערב כרבנן כמו שסיפר בתוספתא רק מאיזה טעם עשה כן ולא בע"ש היה די"ל משום תוספת שבת נהג כן אלא במו"ש ואפ"ה התפלל בשעת הדחק מבעו"י ש"מ דרבנן נמי מודו בזה כשי' הר"מ:

שם ליתני תפלת הערב כל הלילה. לכאורה קשה הא לשון לילה הוא בצה"כ ואולי סתם רבי לכ"ע לפי דעבד כמר עבד ולר"י מתחיל זמן תע"ר מפהמ"נ ואילך ועיי' במפרשים. והנ"ל ברור לס"ד דס"ל תע"ר חובה ס"ל דזמן תע"ר בצה"כ דוקא בין למ"ד אבות תיקנום ויעקב התפלל כי בא השמש גם לריב"ל לעיל אי ס"ל דחובה כמאמר הכתוב ערב ובוקר גו' ערב ממש בעי ולסמוך גאול"ת אח"ז ק"ש רק כדמסיק תע"ר רשות נגד איברים ופדרים אז י"ל לר"י זמן ערב מפהמ"נ ואילך כיון דגם אברים ופדרים זמנם מבעו"י אחר מנחת התמיד וכשנשלם זמן מנחה לר"י מתחיל תע"ר. וכ"מ מהברייתא לעיל מפני מה אמרו תה"ע אי"ל קבע שהרי אברים ופדרים כו' וזה הוא נ"ט על לשון אי"ל קבע דר"ל רשות וגם מטעם זה זמנו כל הלילה כאברים ופדרים. ובחי' פי' מש"ס וירושלמי ד"ז וביחוד דעת הר"מ (פ"ג מה"ת) שכתב בהא דמתפלל של שבת בע"ש משום דתע"ר רשות ולהכי לא הקשה לריב"ל מהברייתא דס"ל אבות תיקנו דס"ל דאתיא כר"ג אבל לר"י דס"ל רשות צ"ל נגד אברים ופדרים אך לריב"ח מקשה שפיר מהא דפליגי רבנן עם ר"י בזמן תפלה ואי אבות תיקנו לדורות במאי פליגי ומתרץ דאסמכינהו אקרבנות. וכן הא דאי' בסוף מסכ' יומא והאמר רב תע"ר רשות ולא מצינו זה אלא מהא דהתפלל ש"ש בע"ש ואביי דס"ל חובה והחמיר כר"ג אין להתפלל קידם צה"כ ולעיל הקשה מאביי דשרי לרב דימי נהי דחושש להחמיר היכי שרי להקל נגד דעת כולם דס"ל דתפלה מהני ומשני ההוא טעותא הוי ועל"ק:

שם א"ל ר' יהושע לאו כו' איך יכול החי להכחיש אה"ח. בבכורות (דף לו) פירש"י על לשון זה כך אמרתי וחזרתי בי והתוס' הקשו דא"א לומר כן דהא בפ' תה"ש פסק הלכה כר"י ובאמת כאן לא פירש"י כן מה"ט שכתבו התוס' והא דאר"י לאו י"ל דה"ט לפי דר"ג פסק מקודם דחובה לא רצה לענות על רב ולהקל נגדו אבל בבכורות כששאל השואל הלכה כלום חלקנו כו' ענה ר"י תחלה ואמר עכצ"ל דהדר ביה מהא דא"ל תחלה הן וא"ש:

שם עמוד על רגליך ויעידו בך. בבכורות שם כתבו התוס' דל"ג ויעידו בך דמה עדות שייך כאן. ויש לקיים הגי' עפ"י מש"כ הר"מ (בפ"ד מה' ח"ת) בראשונה הי' הרב יושב והתלמידים עומדים כו' ולפי שחשש ר"ג שלא יעשו כקולתו של ר"י רצה להראות שהוא הגדול ואין הלכה כתלמיד במקום הרב א"ל עמוד על רגליך ויעידו בך ר"ל עמידת הרגלים יעידו בך שלא הגיע למעלת ר"ג כדין התלמיד עומד ולא יחושו לדבריו ואולי התוס' לא ס"ל כד' הר"מ כמ"ש בחי' מגילה (דף כא) ואכמ"ל