ברכת ראש ברכות נג

יום (הוא מתחלת שבע) וערב לילה הוא זמן מנקה קמנה ומדלא כתיב בפנות בבית דהוה משמע בעת פנות תחלת ערב משמע שהתפלל לפנות ערב שני רק אברהם היה מהזריזין בזמן מנחה גדולה. וכ"מ ביומא שם ואנן מאב הם כו' אלא שזריזין מקדימין. ול"נ שאצ"ל כדעת תוס' אחר שתיקן יצחק דודאי קיים אברהם כל מילי דרבנן כמחז"ל וכ"ש תפילה רק דברייתא חשב המפורש בקרא זמן תפלת האבות להורות מעשה אבות סימן לבנים. עוד יש לי לבאר הא דפסק הר"מ (בפ"ג מה"ת) דעיקר זמן הוא מנחה קטנה וביומא שם דא"ר תנא גמר מאברהם משמע דמנחה גדולה עיקר. ונ"ל דהר"מ סובר דרבא לא דחי שם אלא קו' ר"י על רב ספרא דמקשה ואנן כו' אבל רבא לא ס"ל כרב ספרא כיון דרבא ס"ל לקמן תפלת ערבית רשות עכצ"ל דס"ל נגד תמידין תיקנו לזה עיקר תפלה בזמן הקרבה ור"ס שם ס"ל דאבות תיקנו והר"מ פוסק (בפ"א מה"ת) כנגד תמידין תיקנו להכי ס"ל דזמן מנחה קטנה עיקר:

ד"ה ואין שיחה אלא תפילה תימא כו'. ונ"ל דאף דהלשון אחת הכונה שונות כל אחד מענינו דהכא רצה למילף דשיחה זו תכלה ולא דיבור בעלמא ד"ז יליף מלפני ה' ישפוך שיחו אבל בע"ז שם ס"ל לר"א שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל. ותכלה זו ר"ל שבח המקום כדאי' שם. ע"ז הביא ראי' דשיחו הוא שבח המקום ולא שאלת צרכיו מיצחק דכתיב לשוח ולא כתיב לשיחו משמע דלפני ה' ישפוך שיח בשבח המקום:

ד"ה יעקב תיקן כו'. ולולא דבריהם נ"ל הא דאי' בחולין שם כדצלי בעי למיהדר כו' שהיה מתפלל מנחה במקום תפלת אבותיו ושם דרש ויפגע מלשון פגיעה שקפצה לו הארץ עיין מ"ר (פ' ויצא) שזה היה יותר מב' שעות קודם הלילה רבל כאן דרש ויפגע לשון תפלה וס"ל כי בא השמש הוא נ"מ על הא דויפגע וילן לומר שהתפלל בבא השמש וזהו בערב ממש:

ר"ה עד פלג המנחה כו' וי"ל דר"י ס"ל כנגד קטורי וכו'. עיין מש"כ בפתיחה דריש פרקין ע"ד תוס' זו בע"א לנכון משם תדרשנו:

דיה איב"ל כו' ואפי' במזיד. מדבריהם מבואר דס"ל בטעה יתפלל עד חצות ולא במזיד. ולז"כ דיש בו חומרא שיתפלל בד' אפי' עבר במזיד בג' שעות דלא התפלל וזה שלא כשי' הר"מ שכ"ל דאפי' עבר במזיד יתפלל עד חצות. וי"ל גם ד' התוס' כהר"מ וה"פ אפי' הזיד בג' שעות ואח"כ שגג ולא התפלל ע"ח דאי נאמר עד ועד בכלל הוה חומרא שצריך להתפלל מנחה שתים ובחי' כתבתי עוד ועת לקצר:

גמרא ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. התר"י כתב שזה היה בזמן שלמה. ובירושלמי איתא שהיה בזמן בית שני ואף שמזה אין ראיה דתו לא דהא י"ל מעשה שהיה כ"ה צ"ל דעדותו היה שקרב בשעה ד' ומזה הוכיח דס"ל כר"י דלרבנן א"צ לעדות זו וא"ל איפכא דס"ל כרבנן וקמ"ל לאפוקי מר"י דס"ל עד ולא עד בכלל דבד' לא דא"כ היל"ל שקרב בשעה ד' ומדאמר שקרב בד' שעות משמע דאשמעינן דתו לא ועוד הא דר"י גופי' דס"ל עד ד"ש מעדותו של ר' יהודה בן בבא למדו דכ"ה בירושלמי וריב"ב קדים לר"י טובא כדמוכח בסוף יבמות אריב"ב נומתי לפני ר"ג וקדם טובא לר"י ובמש"כ מיושב הא דאמר לקמן התם אמר הלכה כר"י הואיל כו' הכא מאי ולא דייק מדלא תנן כר"י ש"מ דלית הלכתא כוותי' דלמש"כ דהעדות היה נצרך על שעה רביעית דמספ"ל א"ש:

שם נחזי אנן מדרב כו' לדעת רו"פ דזמן ק"ש הוא בצה"כ ורב התפלל מקודם והדר קרי ק"ש בזמנה והא דעשה כן משום תוספת שבת כדפי' הרא"ש כאן או כדפירש בריש מכילתין דסובר כריב"ל דבאמצע תיקנום לפ"ז קשה מאי ראי' מייתי מר"ה דאין הלכה כר"י הא י"ל דחיש לסמיכת גאול"ת דהא משמע דגם רב צלי בחול בצה"כ. גם מאי הביא ראי', מרב דצלי בע"ש כר"י ס"ל הא מטעם הנ"ל וכן למש"כ הרמב"ם (בפ"ג מה"ת) ה"מ דתע"ר רשות גם לרבנן יש להתפלל בע"ש כמבואר בירושלמי. והנ"ל בזה מדלא אמר הש"ס על ר"ה ש"מ הלכה כרבנן וגם מדלא אמר בזה"ל השתא דפליגי כו' דהא דדייקא מר"ה הוא לגלויי מעמיה דרב דאין טעמו דס"ל כר"י רק ערב שבת שאני והיינו משים דודאי ר"ה לא יפלוג על רב רבי' כדאיתא בפסחים (דף קו) ולזה י"ל דר"ח גופיה מסיק זה או דהש"ס מסיק לה די"ל דה"ט דרב דס"ל כר"י אך סתר זה מדר"ה דצלי באורתא ולא פליג על רב ש"מ אין [הטעם משום] הלכה כר"י וצ"ל מטעם אחר משום תוספת שבת ולהכי לא חש לה ר"ה כ"כ שרצה להסמיך גאול"ת וכיון דליכא למידק מסיק השתא דלא אתמר הלכתא כו'. וע"ע מש"כ בפתיחה דר"פ בפשט הש"ס לשיטת בה"ג ומדעת התוס' בד"ה דרב צלי נראה דדיוק הש"ס מרב דס"ל כר"י דמדצלי ודאי הדליק מקודם ואין ראוי להדליק כ"כ מבעו"י אם לא דחשיב לילה כדדייק שם מקרא דלא ימיש ולזה הקשו מקודם מהא דלא יקדים כו' ותירצו דהתם איירי בעת שאי"ר לקבל שבת וכאן איירי בעת שק"ע שבת וצ"ל דה"ע דס"ל כר"י וכמו שכתבו בדבור הקודם דמפלג המנחה חשוב ליליא ולא לענין חיוב תוס' שבת דהא ב"ה מתירין עם השמש כדאיתא סוף פ"א דשבת רק דה"ע דחשוב קצת ליליא ובזה א"ש קישור דבריהם וטעמא כו' לדיבור הקודם וי"ל כו' גם הא דמסקי אעפ"כ כו' וק"ל:

דף כז ע"א תוס' ד"ה ת"ש כו' ומש"ה מנחה לא ר"ל דהך דעבד פמר עבד הוא במאי דפליגי למנחה גופי' אי עבד כר"י רק עד פהמ"נ אם שגג ולא התפלל קודם פהמ"נ לא יתפלל מנחה סוד אחר פהמ"נ רק להקדים חובת שעתא דתע"ר ברישא ול"ד לתפלת שחרית דמתפלל גם לר"י אחר ד' שעות בטעה כמ"ש בחי' דהתם עדיין לא בא זמן חמ"נ משא"כ אחר פהמ"נ בא זמן תע"ר לרי"ה והא דלא כתבו נ"מ לתפלת ערבית לפי דס"ל בריש מכלתין דזמן ק"ש הוא בצה"כ וכיון דבעי סמיכת גאול"ת צריך להתפל ג"כ ערבית אחר צה"כ רק התפלת מנחה א"י להתפלל כיון דמקרי לילה לתע"ר ורמי חיוב תע"ר ברישא:

ע"ב גמרא שאני צבור דלא ממרחינן להו הב"י בסי' רס"ג) כתב הא דלא מעו"ל בציבור זה דוקא שהתפלל מפהמ"נ ואילך אבל קודם פהמ"נ מחזירין וכ"מ מתר"י. ובחי' כתבתי דאי"ר מהתר"י. ובאמת תמיה לי דנהי לשי' הר"מ שכ"ל בהפתיחה דפהמ"נ הוא שיעור שעה קודם שקה"ח יש מקום לומר כן אך לשי' ר"ת ורמב"ן שסתם הב"י (בסי' רס"א) כן שמשקיעה עד צה"כ ד' מילין ולשי' הוה פלהמ"נ ג' מינוטין קודם שקיעה והיינו בעת התחלת כניסת עיגול השמש בעובי הרקיע כמ"ש איך יפרנס לשון הש"ס פ"א נתקשרו כו' והתפללו נתפרדו העבים וזרחה החמה וא"כ התפללו קודם פהמ"נ וס"ל לרבי דלא מטרחינן להו ולכאורה קשה מזה ע"ד הרא"ש וכ"פ המ"א (סי' רס"ג) דקבלת שבת קודם פהמ"נ לא מהני הא משמע מס"ד דש"ס דמדמה האי לעובדא דרב דימי דגם בע"ש כה"ג הוי קבלה. אך י"ל דלא דמי תע"ר לקבל שבת דכמו דמהני גם לרבנן להתפלל בע"ש קודם צה"כ מטעם דתע"ר רשות עיי' בר"מ (פ"ג מה"ח) כ"כ לר"י קודם פהמ"נ כיון שנתקן נגד עיכול איברים