ברכת ראש ברכות נב

דוקא שתים של שבת אבל אם התפלל שניה של חול לא יצא דבתר שעתי' אזלינן כמו בעיקר תפלה דלא יצא וזהו כהט"ז (בסי' ק"ח) ונסתר ראיות המ"א מהטור. וכן הדין כששכח ערבית בליל ר"ח והתפלל שחרית שתים ושכח בשניה יעלו"י דלא יצא אף דבא לתשלומי ערב וכן בשגג ולא התפלל מנחה ביום א' דר"ח ושכח בתשלומי ערבית יעו"י דיצא והא"ר מסופק בכ"ז. ולענ"ד נראה כמ"ש, וגם לפי משכ"ל דלהכי תנא שחרית שתים ולא בשחרית להורות דתפלות תשלומין על שם עיקר תפילת חוב תיקנו ונקרא תפלה כפולה א"כ הדין בזה כעיקר תפלה רק בהבדלה שאני דאינו מבדיל בשנייה כדאי' בד"מ (סי' תכ"ב):

שם למימרא כו' ומהדרינן לי' לכאורה הוא שפת יתר. ונ"ל דבא ליישב מה דל"ק נמי על הך שניי' דעלתה כיון דהיה נחשב הראשונה לשם חוב רק דהוה כמאן דלא צלי משום דלא הבדיל א"כ הו"ל השני' ברישא לתשלומין ולא מהני כדאי' ברי"ף הובא בתוס' ודוחק לומר דהש"ס ס"ד דמהני רק הרי"ף המציא זאת לתרץ הקושיא שבש"ס. וצ"ל דבאמת התפלל סתם רק דס"ד דהא בהא תליא דאי הוה ראשונה כמאן דלא צלי ממילא נחשב השניי' לחובה כיון דהדין דמהדרינן ליה וזה כוונת הש"ס ומהדרינן ליה לומר שמחמת זה יחשב השני' לחובה דהבדיל בה והתניא דאין מחזירין אותו. ובזה נדחה קו' מהרש"א על תוס' למה הביאו בשם הרי"ף דצריך להתפלל פ"א הא מבואר הוא בש"ס ומהדרינן ליה ולמ"ש כיוון הש"ס לע"א וז"ב. ועפ"ז פי' דעת רש"י כעין פי' מהרש"א דק"ל למה נחשב שניי' לשם חוב דמוצ"ש ולא לתשלומין ולא מהני כמו שכ"ל ועיין:

שם ריב"ל אמר כו'. הא דלא הקשה הש"ס לריב"ל מברייתא. י"ל משום דר' יהושע דס"ל תע"ר רשות ודאי ס"ל כנגד תמידים תיקנו דאי אבות תיקנו לדורות מאן משוי לה רשות אך לריב"ת מקשה שפיר מהא דפליגי ר"י ורבנן בזמן תפלה שכנגד הקרבן ואי אבות תיקנו במאי פליגי ומתרץ דאסמכינהו רבנן אקרבנות לזמן תפלה ופליגי בהכי ובמ"ר (פ' ויצא) הגירסא להיפך דריב"ל ס"ל לבות תיקנו וס"ל לריב"ל שם תע"ר חובה ע"ש:

תוס' ד"ה טעה כו' הרי לא יזכיר עוד תפלת ר"ח כו'. (א) וכתב המ"א (בסי' ק"ח) ונ"ל דאם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יתפלל דירויח שיאמר יעו"י וה"ה בליל יו"ט שני. והצל"ח הקשה בשם ספר ב"א שהרי שני ימי ר"ח הוא מספק וממ"נ אם בלילה הוא ר"ח א"כ ביום אינו ר"ח ולא טעה כלל ואם ביום היה ר"ח איך יאמר יעו"י בלילה (ור"ל איך מהני הזכרה זו לתשלומי ר"ח או יו"ט שעבר כיון דאם יום ראשון יו"ט או ר"ח א"צ להזכיר בלילה מעין המאורע אין זה הרווחה. ול"ד לשאר תשלומין כיון דמתפלל תפלה הראויה באותו שעה מהני גם אלשעבר משא"כ בשכח ביום א' דר"ח שייך שפיר הממ"נ או דלא נצרך או דלא מהני כיון דהזכרה זו כעת הוא כלא היה והמחצית השקל (בסי' ק"ח) לא עיין כ"צ ע"ש) ותירץ הצל"ח כיון דתיקן ריב"ז שלא יהו מקבלין עדים מהמ"נ ולמעלה הוה קדושה אחת לענין תפלה מטעם דאי' בביצה (דף ה') מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין היום ולמחר קודש ע"ש. ולא אדע מנין לו שעל בל ר"ח נאמר זה הא לא נהנו בב' ימים קודש רק לאיסור מלאכה ועיקר יו"ט היה ביום שני אבל לא בר"ח לענין תפלה דהא שיר של שחרית היה של חול ובשני יו"ט של גליות אם טעה במנחה דיום א' והתפלל תפלת חול גם הצל"ח מודה דלא יתפלל ערבית שחים לדעה זו מטעם הס' ב"א. (ב) אמנם אצלי יש מקום עיון להיפך על מש"כ המ"א דה"ה בליל יו"ט ב' וגם הצל"ח לא חלק ע"ז אלא לדעת הר"י שבזה לא ירויח אבל להחולקין מודה דיתפלל ערבית ב' וצ"ע כיון דשני יו"ט ש"ג הוא מטעם ספק וא"כ כיון שכבר התפלל במנחה ש"ע רק דלא הזכיר מעין המאורע הו"ל ספק התפלל דאינו חוזר ומתפלל רק מטעם דאר"י לעיל (דף כא) ולואי שיתפלל כו' ובזה כתב הרשב"א והב"י (סי' ק"ז) דמתנה אם התפללתי תהא לנדבה וא"כ איך יתפלל בלילה הא בשבת ויו"ט אינו מתפלל נדבה ואולי ס"ל כיון דאנן בקיאין בקביעא דירחא רק מנהג אבותינו בידינו חשבינן ליה לודאי טעה. וכה"ג אי' בר"מ (פ"ו מה' יו"ט) בתנאי דעירוב בזה"ז ולהני צריך השלמה לשי' החולקים. והנה כי כן נראה היפך מד' הצל"ח דביו"ט הדין עם המ"א כיון דבקיאין בקביעא דירחא והו"ל כודאי טעה לא עדיף תפלת תשלומין מתפלה הקבוע ליום דאקילו רבנן גביה משום כבוד יו" להתפלל מעין שבע ה"ה תפלת תשלומין מחשב תשלומין מעליא דהו״ל שני יו"ט כקדושה אחת לענין תפלה דהם אמרו והם אמרו אבל בשני ימי ר"ח דהוא מטעם ספק ואי יום ראשון ר"ח הזכרה זו שבליל ב' אינו כלום ונחשב עוד לחסרון הפסק תפלה למה יזכיר הרי יש לו שפיר ממ"נ הנ"ל אמנם ביו"ט ראשון שחל בע"ש תליא בפלוגתת רי"ה והיש חולקין וביו"ט ב' שחל בע"ש והתפלל במנחה של חול לכ"ע אינו מתפלל ערבית שתים וכן בספק ר"ח שחל בע"ש כיון שתפלת נדבה אסור בשבת כנ"ל:

בא"ד ומיהו ברב אלפס לא משמע כן דאפי' היכא דלא מרויח כלום כו'. לכאו' אינו מובן הא שם מרויח כדי להקדים חובת שעתא ברישא והרא"ש לא ה"ר זו, וצ"ל דס"ל לתוס' דהא דמקדים תשלומין ברישא אינו מקלקל לחובת שעתא דמתפלל אח"כ רק תשלומין גופיה אינו מתקבל אלא אגב תפלת חובה שהתפלל מקודם,. וכ"כ הא"ר (בסי' ק"ח) ובשביל זה חוזר ומתפלל כ"ש בזה דלא הזכיר יעלה ויבא דלא יצא בשעתו דחוזר ומתפלל אחר תפלת חובה שיקובל ברצון:

תוס' ד"ה קשיא תימא כו' דנישנית בין שתי תקנות לכאורה אינו מובן דלא ראינו אי"ר. גם לשונם דנישנית בין שתי תקנות צ"ב דהא הקו' היה דהברייתא מיירי בתקנה ראשונה קודם שהעשירו. ונ"ל דלשון דנישנית ר"ל דנשתנית דינם בין תקנה ראשונה לשניה ורצונם דאף שבראשונה התקינו בתפלה מ"מ כ"ע מודו דאם לא אמר בתפלה יכול להבדיל על הכוס רק אח"כ התקינו להבדיל בשניהם וכמש"ש. ואין להקשות לפ"ז מאי ק"ל לרבא לקמן (דף לג) על האי דינא דצריך שיבדיל על הכוס מברייתא זו דתני שיכול לאומרה והוצרך להגיה מפני שאומרה הא י"ל דהברייתא זו הוא בתקנה ראשונה אלא ודאי דלתקנה ראשונה אין לו תקנה להבדיל עה"כ דז"א דא"כ היא גופי' קשיא מנ"ל לרבא הא דאין לו תקנה ובאמת רבא אינו מגיה הברייתא רק דפירש כן הלשון דאמר מפני שיכול לאומרה ר"ל להכי אין מחזירין אותו מפני כו' וס"ל באמת הדין כ"ה דיאמר על הכוס ומתרץ גם לפי האמת בתקנה אחרונה. אך הא קשי' לישני הש"ס דמיירי בדלית ליה פוס ואי"ל דהא דהבדיל בשני' מהני ליה ככוס הא כ"ל בפי' הש"ס דה"ק דהא דשניי' עלתה הוא כיון דמהדרינן ליה תלינן דהשניי' לשם חובה וקו' הש"ס הי' דמפני שאומרה עה"כ א"צ לחזור וא"כ מקמי בדלית ליה כוס. ולפי מש"ל בריש פרק אלו דברים דהיכא דלית ליה כוס די שיאמר המבדיל ניחא ואר"ל:

ד"ה יצחק תיקן כו'. יש לומר אחר שתיקן יצחק וצריך לומר הא דתלי בצלותיה דאברהם משום דיצחק התפלל לפנות ערב ר"ל קודם פנות ערב לילה וכדאיתא ברמב"ן (פ' בא) דבין הערבים ר"ל בין שני ערבים ערב