ברכת ראש ברכות נא

דוקא הא מצינן לפרש אליב' דכ"ע במאחר אחר זמנו דאי"ל תשלומין. עוד קשה אי נאמר דמיירי בטעה מאי עונשיה כ"כ ואף אי נימא דאי"ל תשלומין למה נקט זה בתפלת מוספין כקו' התוס' ברגלים. לזה ס"ל דודאי ריב"ל במזיד איירי ואפ"ה בדיעבד תפלתו תפלה והיינו דס"ל לר"י במוספין עד ז' שעות אינו אלא למצוה דנתקן בזמן הקרבה וכדאיתא בפסחים ר"פ תמיד נשחט מוספין בשש וס"ל דזה קאי על תחלת עשייתן ונגמר בשבע דצא שעה אחת לעיסוקו כדאיתא שם. ומיושב קו' רש"י שם ד"ה ובזיכין ע"ש ובדיעבד יוכל להתפלל אחר שבע שעות ולזה א"ש האי לישנא איחור זמן ואיירי במזיד לכן הו"ל עונש תברא וצ"ל דריב"ל לית ליה הא דאר"י דנקרא פושע גם לרבנן דא"כ מה נ"מ בין רבנן לר"י (או דס"ל כמ"ש בפירש"י שם דפושע הוא המאחר כ"כ אחר חצות שהגיע זמן מנחה ומנחה קודמת וכנ"ל פי' הרמב"ם בזה) ור"א שהיה תלמיד דר' יוחנן מוקי קרא לדעת רבו ומיירי בטעה ומתפלל אחר ד' שעות לר"י דלית ליה שכר תפלה בזמנה והו"ל עונש צערא. אך יו"נ בזה גי' הרי"ף לאחר ש"ש (דר"י) עליו כו' ומלתא בפ"ע הוא דהמתפלל לאחר ז' שעות במזיד הו"ל עונש תברא והיינו דר' יוחנן דנקרא פושע ולהכי השמיט הרי"ף הא דר"י אבל ר' יהודה ס"ל עד שבע שעות ותו לא ככל הנך דמתני' דפליג על רבנן כמש"ל בפתיחה ולזה קרי ליה מצוה עוברת. אך דעתו נסתרה על מה ולמה ואולי י"ל לטעמו כדס"ל ביומא (דף ע) משמיה דר"ע דמוסף קרב עם תמיד השחר מדכתיב ביה מלבד עולת הבוקר ש"מ דמוספין נעשה סמוך לעולת הנוקר וכתיב ביה נמי ביום דמשמע מאוחר כדפירש"י יומא (דף לד) ד"ה ביום להכי ס"ל דיום סמוך לבקר דחצות בעי וצא שעה אחת לעיסוקו כמש"ל לז"א שכן קרבן מוסף קרב והולך עד ש"ש ואח"כ עבר זמנו וסתם רבי מתניתין כרבנן:

גמרא ורמינהו כו'. צ"ב מאי ק"ל אטו לא ידע דמתני' זמן משך תפלה קאמר עד כמה יומשך ואי"ל כפי' הפ"י משום סמיכת גאול"ח דהא זמן ברכות כתפלה עוד צ"ב סמיכת הקושי' וכ"ע עד חצות למאמר הקודם ולא ק"ל זה אמתני' וי"ל דלהכי לא ק"ל ממתני' די"ל דמתני' דין לכתחלה קתני דהתפלה הוא משחר עד חצות והא דר"י טעה כו' מיירי בעבר זמנו ונקט טעה אורחא דמלתא וה"ה במזיד כדס"ד לקמן בקו' מיתיבי מעוות כו' עוי"ל דנקט טעה משום ערבית דטעה במשיב הרוח או יעו"י להכי מתפלל שנית כיון דשויא עליה חובה כמ"ש בה"ג להכי הקשה קודם מזה דמצותה כו' דצ"ל דמצות תפלה לכתחלה מתחיל מנה"ח דאי משום סמיכת גאול"ת יכול לקרות משיכיר בין חכליכ ולסמון ובמאי מיירי מתני' ותירץ דלוותיקין הוא מנה"ח וש"מ דמתני' דנקט משחר עד חצות הוא לכ"ע ובדיעבד ע"ז הקשה וכולי עלמא. ומתרץ עד חצות נמשך זמן התפלה ודוחיקין היא למצוה מן המובחר ואף אחר חצות יהבי לי' שכר תפלת רחמי:

שם איב"ל טעה כו'. הא דלא הקשה מברייתא דמעוות על מימרא קמא דר"י בטעה בערבית או בשחרית גם למה לא פשט האיבעי' מדתניא לקמן בברייתא טעה במנחה בע"ש או במו"ש מתפלל ערבית שחים י"ל בתרי אנפי, (א) י"ל דאף דהו"ל מעוות לא יוכל לתקן למצות תפלה לתשלומין עכ"ז הצריכוהו להתפלל שחים שלא יהא חוטא נשכר ולא הוי זה ברכה לבטלה דהא ר"י ס"ל לעיל (דף כא) ולואי שיתפלל כל היום וראיה לזה דהא אף בביטל במזיד דאי"ל תשלומין ס"ל לגאון הובא ברא"ש דיוכל להתפלל אף בלא חידוש. ולפ"ז י"ל גם בערבית מתפלל שתים כהברייתא דלקמן ואף דבשבת אסור תפלת נדבה מ"מ קבעו חכמים שתי תפלות של שבת לזה הביא האיבעיא באת"ל דחד יומא כו' אבל הכא כו' מוכח דלתורת תשלומין מיב"ל דאל"ה מה לי חד יומא או תרי יומא. ופשיט גם כן מדאר"י מתפלל בערבית ב' ואין בזה משום עבר יומא ולכאורה הוא שפת יתר רק דקמ"ל דבערבית הוא לתשלומין דיומא אף דבטל קרבנו וכיון דמוכח מזה דלתשלומין קאמר הוקשה מברייתא דמעוות כו', עוי"ל משום די"ל דד"ז תליא בפלוגתא דלקמן אם תפלות אבות תיקנו לרחמי וכל היכי דבעי מצלי או כנגד תמידין ואם עבר יומא בטלה קרבנו ולכן לא הקשה מקודם מברייתא דמעוות דה"ט דס"ל כנגד תמידין תיקנו אבל ר"י ס"ל אבות תיקנו כדפליגי לקמן ולהכי לא פשט נמי מברייתא דמתפלל ערבית ב' דאולי ס"ל אבות תיקנו אך האיבעיא היה אף למאן דס"ל כנגד תמידין אי נימא עבר יומא בטלה קרבנו או יש לו תשלומין ופשיט מדר"י דאמר טעה כו' ואין בזה משום עבר יומא ב"ק ש"מ דס"ל כנגד תמידין ואפ"ה יש לו תשלומין להכי הקשה מברייתא דמעיות ומשני בטל שאני. והא דפלגינהו ר"י בתרי בבא נ"ל בערבית ושחרית דמתפלל שתים הוה דינו כתפלת חובה שקדם לה אבל בטעה במנחה דמתפלל ערבית שתים לפי מה דקיי"ל תע"ר רשות ותפלת שעתא קדים א"כ לא עדיף תפלת תשלומין מתפלת ערבית גופיה דלא מטרחינן למאן דשרי המייני' או במוצאי יוה"כ כדאיתא בשבת (דף י) עי' ברא"ש. ואף די"ל גם בטעה בערבית דהיא גופיה רשות התשלומין נמי הוא לרשות מ"מ משכח"ל בטעה בערבית דליל שבת דלא הזכיר מעין המאורע דלא יצא או בשכח משיב הרוח דאז חייב להתפלל שתים כיון דכבר שויה עליה חובא עי' ברא"ש והאידנא אינו נ"מ כולי האי דקבעינן לערבית חובה וקצרתי:

תוס' ד"ה תפלת השחר כו' תדירא בכל יום כו' כצ"ל והצל"ח היה לו גי' מוטעת תדירה בכל ופי' דר"ל תמו"ס אינו נוהג בנשים דלאו רחמי נינהו ע"ש וזה אינו גם גופא דדינא צ"ע הא קרבן מוסף בא לכפרה ועל כל עם הקהל יכפר אטו נשי לא בעו כפרה והא תקינו משום ונשלמה פרים שפתינו וגם בשבת דכולן עולות ובא לרצויי גם נשי בעו רצון. ונ"ל נמי דנשים לאו ב"ח בתמו"ס לא מיבעי לשיטת הרי"ף לעיל (דף כ') דכתב טעם חיוב דנשים בתפלה דהו"ל מ"ע שלא הז"ג אף גם לשיטת התוס' דרחמי נינהו די"ל ה"ה בתמו"ס הבא לכפרה מ"מ כל דתיקנו כעי"ד תיקנו וכיון דנשים לאו ב"ח בקרבנות ציבור דאי"ח לשקול כדתנן פ"א דשקלים ה"ה דאי"ח בתפלה הנתקן נגד הקרבנות. ויש לה"ר מדתנן לקמן ראב"ע אומר אין תמו"ס אלא בחבר עיר וע"כ נמי ה"ט דכעי"ד חיקנו דמוסף קרבן ציבור הוא ול"ד לכל התפלות אף שנתקן נגד התמידין מ"מ אינו מזכיר ביה ענין קרבן. ועוד דעולות באו בנדבה כמ"ש התר"י והגם דחכמים פליגי על ראב"ע זהו דוקא בבר חיובא אבל לא בנשים מ"מ נראה דהרשות בידם להתפלל וכמו בקרבן ציבור שאם שוקלים מקבלים מהם ולמש"כ נ"ל בנשים בהגיע זמן מנחה יכולים להקדים תמו"ס כיון שאצלם תפלת מוסף רשות אינו מעכב לתפלת חיבה עי' כעי"ז בתשובת ש"א (סי' כ"ב). ועפ"ז י"ל בהא דנקט לקמן היו לפניו שתי תפלות כו' מנינא ל"ל וי"ל דאשמועינן דוקא בב' תפלות שוות רחובה באנשים מתפלל תפלת מנחה תחלה דתדיר ולא בנשים:

ע"ב גמרא ת"ר טעה כו' מתפלל בליל שבת שתים. הא דלא תנא שתים של שבת כדתנא בסיפא שתים של חול לפי דבסיפא אשמועינן אף שאינו מתפלל אותה תפלה של חיוב מ"מ יתפלל ערבית שתים של חול אבל ברישא ממילא ש"מ כיון דגם בשבת גברא ב"ח לשמונה עשרה ברכות רק משום כבוד שבת לא אטרחוהו כדאי' לעיל (דף כא) ואם בעיקר תפלה הקילו כ"ש בתשלומין. ולגי' הרי״ף שתים של שבת נ״ל דקמ״ל