ברכת ראש ברכות נ

לדעת ה"ג דאמרינן ביומא איב"ל כו' וזה סותר לש"ס שם וברור דע"ס הוא וכצ"ל דאמרינן [בירושלמי[ דכ"ה שם נעילה מהו שתפטור של ערבית כו' הובא ברא"ש בקיצור ע"ש ותבין) ולמ"ש א"ש דעת הפוסקים בטעה ולא התפלל מנחה ומתפלל ערבית שתים דצריך להקדים תפלת ערבית ברישא אף דתע"ר רשות והצל"ח מסופק בזה. ולענ"ד הותר הספק כיון דהא דתע"ר רשות הוא רק מצד קרבן אבל רחמי בעי והא די"ל תשלומין הוא ג"כ מטעם רחמי לזה רחמי דשעתא קדים. ולזה נ"ל ג"כ בטעה ולא התפלל שחרית דמתפלל מנחה שתים דדוקא הוא במנחה ולא בתפלת מוסף כיון דמוסף הוא רק נגד הקרבן אין זה תפלה סמוכה דמינו רק בתפלת מנחה דנתקן גם לרחמי מצא מין א"מ וניעור רחמי השי"ת והותר ספיקו דהצנ"ז ע"ש. (ב) ולמ"ש י"ל עוד במה דיש להסתפק לר' יהודה דזמן ת"ש עד ד' שעות אם טעה בערבית ולא התפלל גם בשחרית עד ד' שעות אי יכול להשלים עוד עד חצות ואת"ל בזה דיכול להשלים יש להסתפק עוד אם טעה גם בשחרית ומתפלל אחר ד' שעות אי בעי לאקדומי תפלת שחרית ברישא דמקרי חובת שעתא או דלמא דשאני תפלת חובה דשעתא דהו"ל תדיר לגבי תפלת תשלומין וגם חיובא טפי משא"כ בזה אחר ד"ש הו"ל על שניהם שם תשלומין ואינו תדיר. והנה הספק הב' יש לפשוט מדעת הרמב"ם שכתב (בפ"ג מה"ת) ואם עבר וטעה והתפלל אחר ד"ש עד חצות היום יצא י"ח תפלה אבל לא יצא י"ח תפלה בזמנה דכולם תמהו עליו מנ"ל דגם בעבר במזיד יתפלל אחר ד"ש גם מה שכתב עד חצות ותו לא מנ"ל זה הא זמן מנחה הוא בחצי שבע ומ"ש המ"א (בסי' פ"ט סק"ה) לפי דזמן תפלת מנחה מתחיל מיד אחר חצות אין זה מספיק דהתינח אם היה כ"ז שיעור תורה אבל באמת כ"ז שיעור דרבנן והם אמרו די"ל תשלומין והם אמרו דזמן מנחה הוא משש שעות ומחצה ומקודם לא יצא כדאיתא (בסי' רל"ג) א"כ לא הגיע זמן תמ"נ עדיין עד חצי שבע. גם לשון הר"מ יצא ידי חובת תפלה צ"ב דמשמע דחובת תפלה עליו וזה אינו אלא תשלומין. ונ"ל ברור דהר"ם סובר דפלוגתא דרבנן ור"י הוא רק בזמן קביעות חובה שנגד הקרבן דר"י ס"ל דתמיד קרב עד ד' שעות אבל זמן תפלת רחמי גם לר"י עד חצות וכן במנחה עד הערב. וראיה לזה משיטת הר"מ דס"ל תפלה מה"ת ואי"ל זמן קבוע הרי דכל היום הוה תפלה רחמי רק חז"ל חילקם לזמנים נגד הקרבן וגם רחמי זמנים חלוקים כדאיתא בתקונים תכ"ב לבושין דלבש בצפרא לא לביש ברמשא כו' וכ"מ בגמרא לר' יוסי בר' חנינא תפלות אבות תיקנו ואסמכינהו רבנן אקרבנות וצ"ל הא דאסמכינהו הוא לענין הזמן ומ"מ אחר חצות כיון דמתחיל רחמי צהרים רחמי שעתא קדים ואין ראיה מהא דתמ"נ נמשך עד חצי שבע דזהו מטעם קרבן וכנ"ל ראי' מתענית (דף ד' ע"ב) ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ומפרש רבה עד שיעבור זמן שחיטת הפסח ופרש"י עד שיעבור חצות יום דהיינו תפלת שחרית ושם אליבא דרי"ה קיימינן דס"ל עד ד' שעות ואמאי תלה זמן תפלת שחרית בחצות ועכצ"ל דגם לרי"ה נמשך זמן תפלת שחרית עד חצות למי שעבר ולא התפלל ורש"י הוכרח לפי' שם שבמנחה לא ישאל מדלא נקט עד הפסח וע"ע משכ"ל בפתיחה ראי' מלקמן (דף סב) ולזה ס"ל להר"מ גם בעבר במזיד עד ד"ש יתפלל אח"כ דזמן רחמי בוקר הוא עד חצות כרבנן לז"כ יצא י"ח תפלה ר"ל תפלת רחמי. ומיושב קו' האחרונים למה לא יתפלל בהך חצי שעה אחר חצות על תנאי ע"ש ולמ"ש ל"ש בזה תנאי דהא רחמי צהרים מתחיל מיד אחר חצות. וא"ש לכון הש"ס לקמן (דף כח) בתפלה לאחר ד' שעות מפרש נוגי לשון צער לפי שעדיין זמן תפלה רק זמן קרבן עבר ולאחר שבע שעות לרי"ה מפרש נוגי לשון תברא לפי שתפלת מוסף אינו אלא נגד קרבן ובעבר זמנו בעל קרבנו. ועפ"ז נ"ל מש"כ הרי"ף לעיל (דף כ') הא דנשים חייבות בתפלה משום דהו"ל מ"ע שלא הז"ג וכ"כ הר"מ (בפ"א מה"ת) והקשו ע"ז הא בש"ס מפרש ה"ט דרחמי נינהו ולק"מ דהיא היא וה"פ מ"ד הואיל דכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה כמצות עשה שהז"ג דמי קמ"ל דאינו כן רק דהו"ל מ"ע שלא הז"ג מטעם רחמי ובינותי בספרים ומצאתי בתשובת ש"א (סי' י"ד וע"ו) שדיבר בזה וכפי מה שהביא דברי מגלת אסתר נ"ל דכוון למש"כ ובחנם חולק עליו ובחי' כתבתי עוד גם ליישב ד' המ"א מתמיהתו ואר"ל. (ג) היוצא מזה דנפשט הספק השני מדעת הר"ם דסובר דזמן תפלת רחמי דבוקר נמשך עד חצות א"כ בעי לאקדומי חובת שעתא ברישא גם למשכ"ל דתשלומין מועיל מטעם רחמי וזה נמשך עד חצות הו"ל תפלה סמוכה עד חצות והותר גם הספק הא'. וראיתי בסידור הגאון ר"י מליסא שהכריע שאינו מתפלל רק עד ד"ש אך אי טעה גם בשחרית כיון שהתפלל תפלת שחרית אחר ד"ש מיקרי עוסק בתפלה ומתפלל גם תע"ר ורוצה להעמיס זה בדברי רשב"א דאו או קתני ע"ש. ואי"נ כמ"ש בחי' רק דס"ל כהראב"ד (פ"ג מה"ת) דבעי תרתי זמן תפלה ועוסק בתפלת חוב ונ"ל דאזלי לשיטתם דס"ל גם אחר כמה זמני תפלות יש לו תשלומין להכי דייקו מזה דנקע מנחה שתים מעריב שתים דבעי לסמוך דאל"ה ליתני בסתם דמתפלל אח"כ, אבל שיטת רוב הפוסקים הוא דבזמן תפלה הסמוכה תלוי אף שאינו עוסק עי' תוס' ורא"ש ומלשונם משמע דע"ח יוכל להשלים מדכתבו דאם לא נזכר עד המנחה כו' וכנ"ל מוכח זה לגי' רי"ף ורא"ש עה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן מתפלל מנחה שתים דהיל"ל בשחרית במנחה בבית לשי' דלא בעי סמוכה לתפלה אבל לשון שחרית שתים וכן מנחה שתים מורה דתפלת תשלומין מקרי על שם תפלה הסמוכה לה והו"ל תפלה כפולה שחרית שתים ולהכי ס"ל דאינו משלים רק בזמן תפלה הסמוכה מדקרי תפלת השלמה על שם תפלה הסמוכה ש"מ שרק על שם זה תיקנו וכיון שכן דין תפלת שחרית יש לה ויוכל להשלים עד חצות כנ"ל. והנ"ל עוד דדייקו מתיבת שתים דמיותר דהול"ל מתפלל בשחרית להורות שתים ולא שלש דאם טעו בב' תפלות אינו מתפלל אח"כ רק תפלה הסמוכה דהו"ל שתים וזה כיוון הר"מ בלשונו (בפ"ג מה"ת ד״י) ומיושב דקדוק הלח"מ ע"ש ואולי פי' כן מימרא דר"י טעה כו' שחרית ר"ל טעה גם בשחרית מתפלל מנחה שתים ולא שלש כנ"ל:

שם ר' יהודה אומר עד שבע שעות. דעת התוס' לקמן (דף לג) זה במתני' משום דרבי לא ס"ל כר"י וזה דחוק דהא הש"ס דאמר השתא דלא אתמר הלכתא כו' ולא דייק זה ממתני'. אך י"ל בפשיעות לפי דהנך דנקט רבי דעת ר"י אי עבד כר"י שפיר עבד דגם חכמים מודו ליה רק הוסיפו משך הזמן וכ"ה בירושלמי אי תעביד כר"י גם רבנן מודו וגם בהזיד דעת הר"מ ושו"ע דיתפלל עד חצות וכ"ה בתפלת מנחה אבל במוספין לא שייך לומר הרוצה לעשות כר"י עושה כיון דלר"י היא מצוה עוברת אחר שבע שעות ניפוק מינה חורבה והיינו אם היו לפניו ב' תפלות של מנחה ושל מוסף דלר"י מוסף קודם שהיא מצוה עוברת ולרבנן מנחה קודם ואי לענין לכתחלה להתפלל קודם שבע גם רבנן מודו לפי דנקרא פושע כדאיתא בש"ס. עוד נ"מ בטעה ולא התפלל קודם שבע דלר"י לא יתפלל עוד ולרבנן מתפלל אח"כ והגם דמתוס' לקמן (דף כח) ד"ה כדמתרגם משמע דאחר ז' שעות גם לר"י יש לו תשלומין ואפי' במזיד דהא קאי על קרא דתברא אתא כו' ובטעה ל"ש עונש כ"כ אך דעתם נפלאה מנ"ל הא ובתשובת ש"א (סי' ט"ו) לא כ"כ. והנ"ל דהכריחם לזה גי' הש"ס שם אריב"ל כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר"י כו' למה העמיד הך קרא לר"י